שו"ת מהר"ש אלפנדרי קב

הרמב"ם סי' ז"ל דכתב דשחורות ולבנות דהו"ל ב' מינים וע"ע בח"ג סי' תל"ח לא דק ואפ' לומר ג"כ דדוקא בענין זה קאמר גם דההוא דמס' ע"ז שניא וא"צ להעתיק פה מ"ש רבני האחרונים ומכללם הש"ך ופר"ח ביו"ד משום דדבר ברור הוא דלענין כלאים אף שחלוקים בשמות לא הוי כלאים כמפור' במתני' וגם בדין זה עצמו דשחורות ולבנות וכו' כתבו מרן ב"י והד"מ משם הא"ח וכלבו דלא הוי כלאים והוא מפורש בירושלמי פרק קמא דכלאים שאמרו מעתה אסור להרכיב תאנה שחורה על גבי תאנה לבנה עיין שם והוא כדבר פשוט שאין צריך הכתוב לאמרו משום כיון דאפי' בשמות חלוקים לגמרי לא הוי כלאים והירו' בדרך תימה קאמר דודאי ליכא לחשוש בזה כלל ואף שמשונים במראיתם וגם בטעמם וכמ"ש כן הלבוש א"ח סי' רכ"ה והאחרונים וכ"ש אתרוג ולימון ונראה דאף די"ל על זה מהש"ס דחולין דקל"ו דהוו ב' מינים בענין חטים ג"כ מלבד דכל הפוסקים לא חששו לזה ופסקו להפך וכ"כ במ"א אמנם לענין כלאים ליכא מאן דפליג ובכן מאי דפשיטא להו לרבני האחרונים דגם בלימון ואתרוג דהוי כלאים כאילו קל משמיא נפק הא ליתא דנראה ודאי דאתרוג עם לימון דמו ממש לכל הדברים וגם בטעמם אין הפרש כ"כ וכדכתב מהרש"ק הנ"ל וביותר יש לתמוה על הלבוש דפסק דהך דינא דתאנים שחורות ולבנות דהוי חד מינא והוא ס"ל דמשונים במראיתם ובטעמם וא"כ איך כתב דאתרוג ולימון דהוו כלאים ואף אם ירצה הדוחה לדחות בקש ולומר דיש איזה שינוי בטעמם לא יוכל לומר דיש שינוי רחוק הרבה, ועי' להגר"א שפי' משום דטעמם רחוק זמ"ז ביותר היינו משום דצנון מר ביותר ונפוץ מתוק מאד ולכך הוי כלאים ע"כ דוקא בכה"ג הוא דהוו כלאים והא ודאי אינו כן באתרוג ולימון

ונחזור ע"ד הרב מהרמא"ל ואומר דאע"ג דס"ל דהרכבת לימון באתרוג דהוו הרכבת היתר ודמיא לילדה שסבכה בזקנה אכתי דבריו תמוהים עד מאד דאיך מדמו שמפני שבטלה לענין ערלה שפטורה מפני זה דהיחור אתרוג נהפך להיות כלו לימון ושלכן הפרי היוצא ממנו הוי ככלו לימון. דאף שנאמר דנתבטל לענין שאינו חיוב בערלה משום דמעטיה קרא מונטעתם דה"ד כשנטע בארץ אבל ודאי לא נשתנה גופו ממה שהיה מקודם ורק שיונקים זה מזה דמאי סברה היא זו שתכף שהרכיב נשתנה היחור של אתרוג להיות לימון ואי משום דהזקנה נטועה בארץ תו"מ מתבטל היחור לגמרי ולא הוי ככלאי בהמה דהוו שני מינים א"כ למה אסרה תורה להרכיב יחור בשאינו מינו וכמ"ש הרמב"ם כיון דתיכף מתבטל א"כ הוו הפרי היוצא ממנה ממין אחד ועוד מה טעם לחלק דכשהוא לסייג דחייב כיון דטבע הדבר שמשתנה להיות היחור כזקנה אלא ודאי דתמיד ינקי זה מזה ואינו מתבטל ולכן צריך לעקור האסור לקיימו ותו דכלאי אילן אנו למדין מכלאי בכמה דהקישן הכתוב וכמ"ש בספ"ק דקדו' ובחולין ובירושלמי פ"ק דכלאים וא"כ כמו שבכלאים דבהמה הנולד הוי כולו כאמו למ"ד אין חוששין לזרע האב ולמ"ד דשמא חוששין כמו כן ביחור ומשו"ה יש להתיר וכדכתיבנא לעיל דיש לסמוך להתיר ואין צריך לכפול הדברים וגם מש"ל דסברת המורה שהביא מהרמא"ל לא נפלאת היא ולא רחוקה אשר לפ"ז מ"ש מהרמא"ל שאפי' שאינו מתבטל אלא שהוא כשני מינים מעורבים וכו' הא למה זה דומה למי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו' ולפי מאי דכתיבנא לא דמי כלל משום דאיתא בפ' או"ב דאבע"ל לר"י דאין חוששין לזרע האב פש"ל או ספוקי מספ"ל ונ"מ לפרי עם אמו ובעי למפשטיה ממאי דקאמר ר"ו כל הנולדים מן הסוס אעפ"י שאביהם חמור מותרים זע"ז ודחי ליה דילמא דהאי חמור וכו' ודקאמרת צריכא למימר מה"ד אתו צד דסוס ומשתמש בצד חמור וכו' קמ"ל וכתבו התוס' שם לא דמי לחציו עבד וחב"ח