שו"ת מהר"ש אלפנדרי קא

בנפוס וצנון הוא דהילכים אחר הפרי משום דקי"ל לרבנן דהם ב' מינים אבל בשאר דברים גם הירושלמי מודה ומ"מ נראה הדבר ברור אפי' יש להחמיר אף שדומה בעלין אם אינו דומה בצורה כגון אתרוג עם מרנץ ופורעוקאל אמנם באתרוג ולימון מודה הוא דלא הוי כלאים דהא ודאי דעדיף טובא בכל מיני עדיפות מאותן ששנינו במתני' ותוספתא הנ"ל כאשר יראה הרואה החושה אל העין ולעת הפנאי יש להרחיב הדיבור עוד בזה

והנה יש תח"י תשו' כת"י שהובא בנאספות כת"י להר' כנה"ג והיא לאחד מהרבנים הגדולים שבזמן מרן הב"י והוא מהר"ר שמואל קאזאני ורמזה הכנה"ג ביו"ד סי' רצ"ה בהגה"ע אות ח' שנשאל מרבני דורו על מראנצין ולימון אם הם כלאים זב"ז והביא מ"ש בפי' הירוש' הרמב"ם והר"ש וכתב שפי' הר"ש דבעי שלשתן ק' מאוד להולמו וכתב שם צ"ע דמראנץ ולימון אף על גב דדמו בעלין לא דמו בתואר הפרי ולא בטעם ולפי"ד הרמב"ם דס"ל דאינם כלאים אם אינם רחוקים בטעם ביותר יש להסתפק דמרנצין ולימון אינם רחוקים בטעם ביותר או אפשר דהיו רחוקים ביותר וכתב שם וז"ל אמנם בסברא אחרת נראה להכריע ולומר דהוי ב' מינים דמרצני נאכל התוך לבד שקליפתו מרה מאד ואינה ראויה לאכילה כמות שהוא אם לא כשהוא בדבש והלימון נאכל עם קליפתו ודומה לאתרוג שאמרו עליו אלמלא קליפתו אינו יוצא ממעיו לעולם לכן נראה שנקראו רחוקים מאד בטעם דקליפתו של לימון מתוק מאד ונאכל עם התוך גם מצאתי קצת הפרש בעלין שלהם לכן יש לדון אותם לב' מינים לחומרא ויותר מזה מחמיר הסמ"ג דלפי שאין המון העולם מכירין רוב המינים טוב לאסור בכולם זת"ד וניכרים הדברים שגם בזה שמצד חומרא חשש יען שלא מצא הך סברא כ"א מעצמו ונראה דמה דהחמיר הוא מפני שמצא ג"כ קצת הפרש בעלין והוא עצמו כתב שם והוכיח דכל היכא שאמרו שווים או דומים אינו רוצה לומר שדומים ממש שלא יהיה ביניהם שום הפרש דא"כ והיה הכל אחד ולא יפול עליו לשון דמיון על היות אומרים תכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו' ר"ל מדרגה אחר מדרגה דאל"כ הי"ל לומר תכלת דומה לכסא הכביד ומכלל דבריו נוכל להבין דס"ל דמכל צד דמי לימון לאתרוג אפי' לפי דבריו וכמתבאר ג"כ מכל גדולי הפוסקים הנ"ל אלא שלענ"ד גם בנדון הרב מהרש"ק הנ"ל יש לדון בזה דלא הוי כלאים אלא שכעת לאפס פנאי אכמ"ל וזכורני שהרב מהרח"פ בס' חיים ביד ושאינו כעת עמדי נסתפק בכונת מהרש"ק שה"ד הכנה"ג משום שלא ראה עצם דבריו בתשו' הנ"ל

אשר לפי כל האמור מה מאד יש לתמוה ע"ד הלבוש ודעמיה דס"ל דגם באתרוג ולימון דהוי דהוי כלאים וגם החולקים עליו שכתבו מטעמים אחרים ואין גם אחד שערער עליו דעיקרא דמילתא אין כאן איסור כלל ולפי הנראה דמ"ש כן הוא משום דסברו דכיון דקורין לזה לימון ולזה אתרוג משו"ה הו"ל ב' מינים וכענין שאמרו בפ' ס' אכל חלב הך דאם נתכוון ללקוט תאנים שחורים ועלה בידו לבנות דהוי כתרי מיני ע"ש וכה"ג אתמר במס' ע"ז דלס' רבא בתר שמא אזלינן והוי מין בשאינו ועי' ביו"ד סי' צ"ח ומכאן יליף מהרי"ל בתשו' סי' קכ"ז דגם לענין ברכה דהוו כב' מינים ע"ש והרב פ"ח במ"ח תמה ע"ד מפני שלא ראה הדברים במקומם כ"א רק מ"ש מכ"י בשמו לק"מ, וע' להתה"ד סי' ג"ל דכ' ששמע מאחד מהגדולים שהורה בענין זה שאם אכל ובירך כבר וכו' עש"ד והוא על מהרי"ל ז"ל כיון שהם ב' שמות היו כשני מינים דחלוקים בטעמם וא"כ ה"ה לענין כלאים אמנם הא ודאי ליתא ולאו שמה מתייא משים דבההיא דאכל חלב דהוי לענין שבת ומלאכת מחשבת אסרה תורה תלו בשינוי השמות ואף שהוא מין אחד ונראה דהרדב"ז בח"א בלשונות