שו"ת מהרא"פ ט

ומה מאוד יומתקו דברי משה רבינו עפ"י המדרש הנ"ל וכך השיב משה רבינו בחכמה ובתבונה כמו שניצוצי האור הגופני אשר חוזרים להאיר לעינינו ואינם בוקעין את הארץ לעבור בתוכה האור וניצוציו. אינו מפאת חסרון אשר להשמש עד שנאמר שאין לה כח על כך. רק הסיבה היא מחמת חסרון הארץ מפני שהיא עבה וגשם חשוך ואין ניציצי האור יכולין לעבור ולבקוע בה ועל ידי כן הניצוצים חוזרין לאחוריהן דהרי אם לא היה הארץ גשם עב והי' אור השמש בוקע לא הי' אור השמש גדול כל כך וכמו שהיתה בתחילת הבריאה ולא הי' ניכר בין בוקר לערב ולא בין יום ולילה כנזכר לעיל כמו כן הוא האור הנפשי בדמיון נפלא כי האור הנפשי הניתן מאת הי"ת ניתן למשה רבינו במ"ט שערי בינה ובכללם הנבואה הקדושה ואם היה וקרח ועדתו ג"כ מוכנים לקבל אור הנבואה כמו שהיה משה רבינו ואהרן ראוים לכך היה אור הנבואה והקדושה שורה ג"כ עליהן בשווה אבל האמת שקרח ועדתו לא היו מוכנים וראוים לקבל האור הגדולה מחמת גריעותם והמה דומים למדרגת הארץ החומר וגשם החשוך אשר ניצוצי אור הקדושה מאיר עליהם וחוזרין לאחורם. ובזה יובן היטב כאשר אמר קרח כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'. רצה לומר דכל העדה ראויים לקבל האור הקדוש וראוים להיות כהנים גדולים ונביאים קדושים והמניעה לזה הוא רק עיכוב ע"י משה ואהרן שרוצים להיות מכובדים ומנישאים על ישראל א"כ למה תתנשאו על קהל ה' וע"ז השיב משה בוקר גבולת חלק ה' בעולמו יכולין אתם להפוך בוקר לערב שישמשו כולם יום ולילה כאחד שיהי' האור נתפס בכל העולם כאחת? ומדוע לא יוכל להיות כן על כורחך משום דנתבשם הארץ ונעשה עבה וניצוצי אור אין יכולין לבקע בהן ולעבור דרכה לכן כתיב ויבדל ה' בין האור ובין החושך אבל אור השמש אינו גורע זריחתו תמיד והשמש משפיע רק הארץ המגושם אינו יכולה לקבל כן אתם הגורמים שלא תוכלו לקבל אור הנבואה לא מצד התנשאות משה רבינו רק מצד עכירת חומר שלכם ובלתי ראוים לקבל האור ולזאת ויבדל אהרן לכן אתם הנועדים על ה' אתם בעצמכם גרמו שאין לכם כהונה ונבואה מצד שאינכם ראויים לכן ואהרן מה הוא כי תלינו עליו אין לו בזה שום חסרון ונכון

נחזור לענינינו כל הברואים שבעולם תיכף בשעה שנבראו ונולדו המה בתכלית השלימות, שלימות פנימי וחיצוני ואינם מקלקלים צורתם וכולם אהובים ורצויים בעיני השי"ת רק האדם הזה בבריאתו דומה לכלי ריקם ואינו בשלימות עד שיוציא בעצמו ובבחירתו שלימותו על ידי תורה ומצות ואם מקלקל צורתו ע"י פשע ורשע גרוע מכל הבריות ודומה לכלי מלא בושה וכלימה. ונכון בעיני לפרש הפסוק בתהלים מ"ט אדם ביקר בל יבין נמשל כבהמות נדמו והלשון כפל נמשל ונדמה יראה כי הבהמות יש להם ג"כ חיצונית ופנימית ובעת בריאתם נשלמה הכל ואין להם השלמה אחרת אשר יוסיפו עליו. אמנם אם הבהמה מצוייר על הקלף או נראית במראה אז אין בדמיון ההוא רק החיצונות שלה אבל אין בה שום פנימית. והנה נודע שהתורה הקדושה נקראת יקר וכמו שנאמר יקרה היא מפנינים. ומעתה כה אמר הכתוב אדם זה לא נקרא אלא כדי שישלים עצמו בתורה הנקראת יקר. אם בל יבין ולא יתבונן על השלמות עצמו בתורה ומצות אז נמשל כבהמות נדמו לא נמשל כבהמה ממש רק כבהמה המדומה במראה או מצוייר על הקלף דכמו הבהמה המדומה במראה או המצוייר אין לה רק חיצונות בלי פנימית ודומה לכלי ריקם כן אדם זה אין לו פנימית רק חיצונית ואינו רק ככלי ריקם ואם יש לו חטאים ופשעים הרי דומה לכלי מלא בושה וכלימה

ולאשר פשעי אני אדע ועוונתי עברו ראשי ולעת כזאת כבר אני עומד סמוך לבית המלך מוכן ליום הדין ומחויב ליתן דין וחשבון כמו דתנן במתני' במס' אבות פ"ד בסופו ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך שעל כורחך אתה נוצר וע"כ אתה נולד ועל כורחך אתה מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון וקשה מאי אשמועינן התנא בדברים אלו הפשוטים. ונלע"ד עפ"י מה שפירשנו בפסוק מכל עץ כו' תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל כי ביום אכלך ממנו מות תמות יראה כל באי עולם יאמינו כי האדם נברא להשלים את עצמו ולהשיג אושר הטוב והאמיתי אלא שהאנשים נחלקו בזה מה היא האושר הטוב והצלחה האמיתת ורוב המוני עולם טעו בזה וסוברים הנאת עוה"ז הוא הטוב והיפוכו הוא רע אבל באמת זה שקר מוחלט כי הטוב היא קיום תורה ומצות והרע הוא החטא ופשע וזה מה שהזהיר השי"ת לאדם כי לא יאכל מעץ הדעת טוב ורע דהיינו שאל יחליט בדעתו שמה שנראה לו שהוא טוב ורע הוא באמת ס כי אם תאמין כן אז מות תמות ירצה עתיד אתה ליתן דין וחשבון ולמות שני מיתות מיתה אחד מעוה"ז ומיתה מעולם הבא ובא הכתוב להורות לן שאל יאמין האדם שבמותו בעולם הזה יתום ויכלה עד שיגרום לו אמונה רע זו שישמח בכל תאוות לבו בעולם הזה וכמאמר אכול ושתה כי מחר נמות אבל הוא שקר מוחלט וכבר אמרו חכז"ל אלו תמות כמות הבהמה הי' לך לשמוח במיתתך אבל לא כן היא כי לאחר מיתה פ"כ תתן דין וחשבון ואם יהיה יוצא מחויב אז תמות ביסורין קשים וזה מות בעוה"ז תמות בעוה"ב אבל אם תאכל מעץ החים וחי' לעולם בחיי עלמא וזה ג"כ מכווין במאמר ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך ולא תמות כמות הבהמה ומעתה דיבר התנא דבר חכמה כי שני דברים ישנו בעולם אשר השכל מכחיש אותו מלהאמין אך מוכרחין אנו להאמין מחמת שבעינינו ראינו שהוא כן האחת היא יצירת הוולד בתוך מעי האם והוא חי שם ט' חדשים שהשכל מכחיש דבר זה וכמו שסיפרו החכמים אשה אחת שהלכה בספינה ונשתברה הספינה ובאת אל אי אחת וחיתה שם שנים רבים וכאשר היתה הרה כשבאת לשם ילדה בן אחד ונגדל אצלה עד שהי' בר דעת פעם שאל לאמו איך בא הוא לזה העולם וסיפרה לו שהיא היתה מעוברת והוא היה בבטנה ט' חדשים ובאיזה אופן יצא ממנה ובא לעולם וכאשר שמע הבן דבריה צחק עלה ואמר לה איך אפשר שיהי' הוא בבטן אמו אשר הוא הגיע לפלגות ענק בגדלותו והאשה קטנה וקצרה וגם חי שמה ט' חדשים ואיך יצא ממקום צר כל הנה פליאות גדולת אשר אין השכל מחייבו ואדרבה דעת האדם מכחשו לולי שבעינינו ראינו שכן הוא וע"כ צריכין להאמין נגד השכל ודעת. עוד דבר א' יש מה שאון השכל מחייבו איך האדם אשר עמד לנגד עינינו איש מראהו כמראה אלקים מלא חכמה ודעת ובדברי פיו לפני מלכים יתיצב בהוד ותפארה ולבסוף יהי' רקב עפר ומלא תולעים היאומן כי יסופר לולי בעינינו ראינו שכן הוא וע"כ צריך האדם להאמין מה שלא נראה וזהו מאמר התנא הרי על כורחך אתה נוצר שצריך אתה להאמין שאדם נוצר בבטן האם וחי שם אף כי השכל מכחישו ועל כורחך אתה צריך אתה להאמין שאתה נולד ממקום צר אף שהשכל מנגדו וע"כ צריך אתה להאמין שאתה מת דהיינו אדם בתפארת הודו יתהפך לעפר ורימה ואף שכל אלה מכחיש השכל מ"מ אנו מחויבין להכחיש השכל ולהודת על כורחך שכן הוא האמת כמו כן על כורחך צריך אתה להאמין כי עתיד אתה ליתן דין וחשבון על כל מעשיך ואף אם עשית עבירה בסתר גלוי וידוע הוא לפני הקב"ה ותצרך ליתן דין וחשבון ואחרי כל אלה אומר במה אקדם להקל עוונתי ולנקות בגדי ליתן דין על משא ומתן של גופי ונפשי וליתן חשבון על רגעי חיי אם לא כלו לריק ואם לא תמו זמן חיותי להבל ובהלה

ואם יטעון הטוען עלינו מה זה הרעש והפחד מליתן חשבון על כל שנות ימי חייו והלא השם יתברך שמו נתן לנו יום אחד בשנה יום כיפורים לכפר על כל חטאתינו וצריך כל איש ישראל להאמין בכל לב שאם שב והתוודה על חטאיו שנמחל ונסלח לו עוונתיו אמת כי הענין צריך ביאור על הברייתא ביומא פ"ו שאמרו שם דעוונת שהתוודה עליהם ביום כיפורים שעבר אם חוזר ומתוודה עליהן ביו"כ זה הרי זה משובח שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד ע"ש ויש לתמוה על זה דהרי קשה על זה בממנ"פ אי מאמין שיו"כ מכפר א"כ למה מתוודה עליהן הרי כבר נתכפרו חטאיו ואם אינו מאמין א"כ יום כיפור באמת אינו מכפר לו וא"כ למה הוא משובח כמבואר בש"ע או"ח סוף סי' תכ"ז ע"ש. ועוד קשה למה הש"ס מביא הפסוק כי פשעי אני אדע דהרי גוף הדבר לא נלמד אלא מסוף הפסוק וחטאתי נגדי תמיד. ועוד קשה מדוע אמר דהע"ה כי פשעי אני אדע בלשון עתיד היה לו לאמור כי פשעי אני יודע. אבל הנראה לענ"ד לפרש בסייעתא דשמיא על פי דמיון איש אחד פגע בכבוד איש אחר אשר לא הכירו והקיל וזלזל בכבודו ולאחר שנתישב המזלזל בלבו כי לא טוב פשה הלך וביקש מהמזולזל שימחול לו ומחל לו. שוב נודע להמזלזל שהמזולזל אשר זלזל בכבודו איננו איש פשוט אלא איש נכבד ושר גדול ויאמר בלבו אוי לי מה עשיתי לזלזל באיש נכבד כזה והסכים בלבו שילך עוד הפעם לבקש מחילה ואף שכבר מחל לו זה אינו מספיק שהרי דמיתי שפגעתי באיש פשוט והי' בקשת המחילה ג"כ בתכונה זו אבל כיון שנודע לי שהוא איש שר נכבד דומה בעיני כאילו פגעתי וזלזלתי לאיש אחר נכבד וצריך אני לפייסו בפיוס יותר מכובד והכנעה יותר והלך ופייס אותו ומחל לו המזולזל שוב נודע להמזלזל שאותו איש אשר פגע הוא המלך בעצמו ומרט ראשו וצעק ברעש גדול או לי מה עשיתי היתכן לזלזל כבוד המלך ואף שכבר מחל לי וזה שני פעמים אשר בקשתי מחילה ממנו אין זה מספיק כי המזלזל בכבוד המלך ראוי