שו"ת מהרא"פ י

ליפול על פניו ולהשתחות ולבקש מחילה בבכיה רבה ובהכנעה גדולה כי אינו דומה העונש למזלזל בכבוד השר למורד במלכות הרי אנו רואים שפל חטא אחד יתכן לבקש מחילה כמה פעמים. כן הדמיון מורה לנו אם יחטא האדם להשי"ת ויתודה עליו ביום כפורים והשי"ת מוחל לו אם אח"כ נתרבה ידיעתו מגדולת השי"ת אשר עד פתה לא ידע מזה היושר מחייבו לומר עוד הפעם חטאתי כי אין דומה הכנעה ופיוס לאיש פשוט להכנעה להשר הנכבד ודומה לו כאלו לא ביקש מחילה עוד מהשי"ת לפי הבנת גדלו ורוממת השי"ת אח"כ כשמוסיף אומץ ביראת ה' ואהבתו ונגלו לו קצת נעימות ממדות טובות ומידיעת השי"ת עוד יעלה על לבו כי עד עתה לא היה יודע כי מרד במלכות לזאת יתלהב נפשו עוד כהנה לבקש מחילה וסליחה וזה כוונת דוד המלך ע"ה כי פשעי אני אדע ירצה בכל שעה ושעה שאני חי ועובד אותך ונודע לי מקדושת רוממות האל חי בכל עת נודע לי יותר גודל חטאי מה שפגמתי באותו חטא ואף שנמחל לי ביום כפורים זה אינו מספיק כי לאחר שנודע לי היום יותר מפליאת מדעך אני מצייר שעדיין לא עשיתי תשובה כראוי מחמת שיגדל העונש וע"ז שפיר כיון שפשעי אני אדע בכל יום ויום יותר לכן וחטאתי נגדי תמיד ולכן שפיר מביא הש"ס הפסוק כי פשעי אני אדע כיון שהוא טעם מדוע חטאתי נגדי תמיד כדי שנדע מדוע הותר לחזור להתוודת על חטאים שכבר נמחלו ביו"כ העבר אף שאנו מאמינים שכבר נתכפרו העוונת ביו"כ מכל מקום כל מי שמתוודה עוד הפעם מחמת שעתה הבין יותר מגדולת השי"ת והחטא גדול לכן יהי' משובח ואפשר לפרש ג"כ הכוונה בפסוק כי עמך הסליחה למען תורא ירצה הסליחה שאתה סולח ומוחל ישאר תמיד עמך כיון שאתה בלתי בעל תכלית לשבחך ולרוממותך א"כ בכל יום ושעה איש המעמיק בתורת ה' יהי' נודע לו תמיד יותר מגדולתך וממילא צריך לחזור ולהתוודת ולבקש סליחה ולכך נשאר הסליחה תמיד עמך כדי לסלוח בכל ווידוי וזהו למען תורא למען נעבוד אותך תמיד ולבקש סליחה על חטאינו

גם בלא דברים הנזכרים יש הרבה חטאים אשר יום כיפורים אינו מכפר לגמרי כמבואר בגמרא ורמב"ם. גם יש עוונת נשארים מגילגולים ראשונים אשר נשאר ביד אדם לתקנו והרב אזולאי כתב בשם האר"י הקדוש שזה הפירוש בווידוי אבל אנחנו ואבותינו חטאנו דאבותינו קאי על גילגול הראשון שקרוי אב ואנו מתוודין גם על חטא שחטאנו בגילגול ראשון ולזאת אנו אומרים אנחנו ואבותינו חטאנו על כל פנים אימת הדין עדיין עומד לפנינו ובהלה אחזנו וחלחלה ביעתני ולבי נאנח פניתי לימין ואין עוזר ולשמאל ואין תומך בידי מה לענות ביום הפקודה

והנה בהיותי משתומם וחוקר כענין נורא הזה השיבני סעיפי ועשתנותי סבבוני ורעיוני טענו לאמר לי מה הרעש הגדול הזה שאתה מרעיש העולם להיות בפחד מיום הדין ומה המורא הגדול שאתה נושא על ראשך לעשות חשבון צדק מימי חיותך הלא נודע כי מיום עמדת על דעתך עד היום מסרת גופך ונפשך ללמוד תורת ה' מתוך הדחק. הרי כבר נאמר בזוהר הקדוש פ' חיי שרה מובא בספרים וז"ל כל מאן דאשתדל באורייתא לא מתבעי מניה דינא כלל עכ"ל הרי מבואר שהלומד תורה כל ימיו אין צריך שיתן דין כלל הא חדא טעם הגון שאין אתה צריך להטיל אימה יתירה עליך כל כך

טעם שני כי הלא נודע ברבים כי יותר מארבעים שנים לימדתי תורה ברבים עם תלמידים בישיבה וברוך השם כי גדיים נעשו תישים וכמה מהם המה מגדולי ישראל ה' וחיים בנעימים. הרי זכיתי וזכתי את הרבים וכבר אמרו חכז"ל במס' יומא פ"י דכל המזכה את הרבים שוב אין חטא בא על ידו. ומעתה לאחר שהייתי מזכה הרבים אתה בטוח שלא בא חטא על ידך וא"כ סרה הפחד ומורא בפני יום הדין

ועוד יש טעם שלישי לצנן חומת אש הפחד המה חיבורך אשר הוצאתי לאור בעזר הצור ספר אומר לציון על שמעתתא וספר צל הכסף על אגדה ומצאו חן בעיני גדולי דורינו ועל ספר אומר לציון כתבו והעידו שהוא ספר נחמד ויקר ועל ספר צל הכסף הסכימו שהוא מלא חכמה ומוסר וספרך אלו נתקבלו אצל תלמידי חכמים מופלגי הדור והנה כבר אמרו חכז"ל במס' סוטה דף כ"א על הא דאמרינן שם הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולן מאי פרשת דרכים מר זוטרא אמר זה תלמיד חכם דסלקא לי' שמעתתא אליבא דהלכתא ופירש"י ד"ה דסלקא לי' כו' זה לתורה ניצול מיצר הרע ומן החטא ועדיי' אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך. אם יזכה שיסייעוהו מן השמים להתקבל דבריו בין חבירו להורת כהלכה וכמשפט זכה לכך ניצול מכולם ע"כ ומעתה תנוח דעתך מאחר שנתקבלו ספריך ודבריך בין החברים וגדולי ישראל שבחו אותם הרי אתה בטוח שתהי' ניצול מן היצר הרע ומן החטא וא"כ בדברים ובטענות אלו יותר הפחד והמורא. ע"כ טענת סעיפי' ורעיוני'

אך אמנם סעפים שנאתי. וכל טענות הנזכרים לעיל לא יספיקו לי להשקיט המיית לבי שתנוח דעתי להוציא אימת הדין ממני וכל הטענות דחוין מעיקרא וכל הנחמות המה הבל ובטלים

ואען ואומר טענה הראשונה מהא דאיתא בספר הזוהר הקדוש דכל מאן דאישתדל באורייתא לא מתבעין מניה דינא כלל. כבר כתב המהר"י טראני בתשובתו כחלק א' סי' ק' דכל מאן דמפרש דברי הזוהר הקדוש הזה כפשוטו דכל מי שלומד תורת ה' אינו צריך ליתן דין וחשבון על מעשיו. דיבר סרה על ה' ועושה תורתו פלסתר ושם הביא ראיות נכונות וברורת על זה מש"ס וסיום לשונו שם הא למדת שתלמידי חכמים הרבה צריכן ליתן דין וחשבון יותר משאר בני אדם. ומי פתי יאמין לפשוטן של דברי הזוהר הנ"ל אבל פירוש דברי הזוהר יבואר לפנינו עד כאן לשון המהרי"ט בתשובה ואני העני כתבתי בספרי הקטן צל הכסף בפירוש י"ג דמיון נאה על ענין זה וכן על מה שאמרו חכמינו ז"ל דהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה הנה איש עשיר הי' לו שני כנים ועשה האב לבניו לכל אחד מלבוש נאה והזהיר האב את בניו שלא יטנפו את הבגדים אך הבנים לא נזהרו במצוות אביהן וטנפו הבגדים ועשו בהבגדים כתמים מאוסים והנה בן האחד עשה כתם גדול בבגדו ואחיו עשה כתם קטן וזה כתם הקטן לא היה לערך כתם הגדול רק כחצי מדתו בכמותו ויקצוף האב על בניו והכה במטהו לבעל הכתם הגדול מכה אחת ולאחיו בטל הכתם קטן הכה שתי מכות ויתמה זה הבן בעל כתם הקטן ויאמר לאביו הלא אחי עשה כתם גדול בבגדו כפלים מהכתם ממה שעשית בבגדי ואיה משפט צדק שלך ומדוע אקבל עונש יותר מאחי ויפן אביו ויאמר לו שוטה אתה ראה כי מלבוש של אחיך נארג מצמר גרוע ומפסולת וכל המלבוש אינו שווה יותר משני זהובים ולאשר עשה בהכתם נפסד הבגד על חצי שווי' ונמצא בו הפסד על זהב אחד ולזאת הכיתי אותו מכה אחת אבל בגדך נעשה מצמר יפה מאוד ויקר והיה שווה שמונה זהובים והכתם הקטן שנעשה בו הפסד על רובע דמי שוויא והפסדת שני זהובים לכן נתתי לך שני מכות וכך היא המידה על כל הפסד זהב מכה אחת. והנה ידוע שמן התורה ומצות שאדם מסגל לעצמו בחייו נעשה לו טלית נאה וחלוקא דרבנן בגן עדן וערך חומר כל טלית לפי הרבות תורה ומצות וכל מה שיוסף האדם בעבודת השם ית"ש יתיפה ויתנאה חומר הטלית שיהיה יקר ונחמד יותר אך אם זה האדם אשר טליתו יקר מאוד עושה עבירה חלילה אפי' עבירה קלה וקטנה עושה כתם בהטלית והפגם הוא נפרך לפי גודל יקר הטלית ויופיה נמצא לפי זה הלומדים תורת ה' והיראים המקיימן מצות הרבה שטליתם וחלוקם יפים ומהודרים ויקרים מאוד אף שעל ידי עבירה קלה שעברו נעשה רק כתם קטן מ"מ לפי ערך יופי ויקר הטלית ההפסד שבו גדול מה שאינו כן באנשים פשוטים אשר גוף הטלית שלהם אינו חשוב כ"כ וחומרם מין גרוע אפילו עבירה גדולה אינו עושה הפסד כל כך ולהכי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה מפני שגם פגימה קטנה עושה רושם גדול והפסד מרובה והיטב אשר כתב מהר"י טראני שהתלמידי חכמים צריכן ליתן דין וחשבון יותר משאר בני אדם הפשוטים

והנה להבין פירוש דברי הזוהר הקדוש הנ"ל כתב שם המהרי"ט דכוונתו בזמן שאדם עוסק בתורה אין חטא בא על ידו דתורה אגינה ומצלי בעידנא דעסיק בי' ע"כ ולולי דברי קדשו היה נראה לענ"ד כוונה אחרת בדברי הזוהר הנ"ל דיש לדקדק בלשון הזוהר שכתב כל מאן דאישתדל באורייתא. ולא כתב מאן דעסיק באורייתא כמו שנמצא בזוהר כמה פעמים יש לומר דכוונת הזוהר על דאמרו חכז"ל גדולה עבירה לשמה ונלמד מיעל אשת חבר הקיני וכתבתי בענין זה בסוף פתיחה לספרי אומר לציון לפרש הפסוק דרך מצותך ארוץ כי תרחיב לבי עפ"י מה שכ' הרמב"ם בשמונה פרקים לבאר כי לכל מדה ומדה יש שני קצוות ושניהם פחיתות זולת דרך הממוצע היא הטובה והישרה אשר יבור לו האדם ע"ש. והנה באמת דבר זה צריך התבוננת השכל ובינה יתירה לידע בכל תנועה ומעשה איה דרך הממוצא ומחייב האדם להלוך במהלך השלימות אשר שם לו למטרת השגתו לאט לאט עקב בצד אגודל כדי שלא יטה מדרך הממוצע כי בקל יוכל לעזוב דרך הישר והממוצע אך לימדוני רבותינו ז"ל בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחתיך דכל מעשה אדם אם תכליתם לשם שמים אז כולם טובים והתכלית מיפה הסיבה וכמו