שו"ת מהרא"פ פה

מאיסור שבת אין שום אדם יכול לזכות בו וא"כ הכא לענין חמץ הדין כך: תשובה מ"ח שפעת שלומים משמי מעונים לכבוד ידידי קרובי הרב המופלג חו"ש המופלג כש"ת מוה' אלעזר כ"ץ שו"ב ומו"ץ לקהל ארטהאקדאסען בעיר סעגעדין יע"א

על דבר שאלתו על המקרה לא טובה שאירע אצליכם שקברו ס"ת שבלה עם מת א' אשר אינו בר אוריין כלל בארון אחת הנה כבר נאמר ונשנה כי שלא כדין עשו הקברנים ואמנם אי רשאי לפתוח הארון וליקח הס"ת משם הנה כבר גיליתי דעתי הענייה בקצרה שאין דעתי נוטה להתיר אך יען כי מעלתו ני' כותב כי הרב המחה"ג מו' בעריש ני' אבד"ק קאלוב פסק להיפוך שיפתחו את הארון ויקחו ממנו הס"ת וכ' שהביא ראיות לדבריו ומעלתו כ' שאין בידו לסתור ראייתו וביקש ממני להשיב לו

תשובה בראש נשים עין על מה שכתב הרב מו"ה בעריש ני' על פרטי דבריו כפי מה אשר העתיקו מעלתו הרמה וז"ל הרב הנ"ל נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי ס"ת שבלה שיקבר ואדרבה עושים עם ספרים הפסולים הקפות ויש להפלי' איך מעלימים עיניים מדין המפורש ובגמ' ובש"ע ולכן נ"ל ב' טעמים טעם א' שבזמן הזה דאין לנו דין ת"ח ע"כ שב ואל תעשה עדיף ע"כ דבריו תמוהים אחרי המחילה דהרי בהדיא קיימ"ל בגמרא ובש"ע או"ח סי' קנ"ד וביו"ד דאפי' אינו אלא שונה משניות ולא למד גמרא נמי הוי לענין זה ת"ח ומאי שייך לזה הא דכ' הרמ"א בסי' רמ"ב ביו"ד דאין בזמה"ז דין ת"ח דלא נאמר דין זה רק לענין ליטרא דדהבא להוציא ממון עבורו אבל לכבדו ולהקימו אפי' בזמה"ז חייבי' וכמו שהאריכו בזה רבותינו בח"מ סי' ט"ו ועיי' בש"ך יו"ד ובס' ברכי יוסף ולדעת שבות יעקב יש לן בזמה"ז דין צורבא דרבנן עכ"פ יש לנו בזמן זה שונה הלכות לכל הדיעות והי' לנו להצריך קבורה לס"ת שבלה סמוך לקבר שונה הלכות. טעם ב' דהנודע ביהודא קמא חלק יו"ד סי' ע"א הביא שס"ת פסיל עודינו בקדושתו כו' אפי' לא נשאר בו אלא פ"ה תיבות. ולפ"ז לא נמצא בימינו ס"ת שהוא פסול לגמרי ע"כ אין קוברין שוב ס"ת ע"כ דברי הרב הנ"ל ואינם מובנים כלל דמה הפרש יש לזמינינו לבזמן הגמרא והש"ע הכי נימא דאז בזמנם הי' ספרי תורה כולם פסולים לגמרי ולא נשאר בהם פ"ה תיבות ועכשיו אינו כן. אין זה אלא דברי נביאות וע"כ הכי כוונתו דודאי אין חילוק בין הזמנים רק החילוק הוא בדין אם יש בו עדיי' פ"ה תיבות אינו נקבר והגמ' וש"ע מיירו באין בו פ"ה תיבות וזה תימה שלא ביארו כן לא בגמרא ולא בש"ע לחלק בהכי וסתמא אמרו ס"ת שבלה קוברי' אותו כו' עוד כ' דלאחר שקברו את הספר בארון עם המת אם יניחו שמה הרי זה עוברין על לא תעשון כן ל"ה אלקיך כו' ולפי דעתי הוא איסור דאוריי' כמו המקיים כלאים בכרם דלר"ע לוקה ולרבנן הוי אי' דאוריי' ע"כ אין בדבריו כלום ואינו יודע למה הניח כל איסורין שבתורה איסורי אכילה והנאה שמותר להניחן בביתו חוץ מחמץ בפסח והביא ראיי' מכלאים אשר הוא חוקה בתורה וכמו דכתיב את חקותי תשמרון שדך לא תזרע כלאים. והכ"מ גופי' הניח בצ"ע מנ"ל דבכלאים אסור לקיים עי"ש ועוד הלא בכלאים גופי' לא אסרו התורה אלא בכרם שלו אבל לא בכרם שאינו שלו והתוס' ב"ב כ' דדוקא היכא דניחא לי' נאסר כלאים אבל היכי דלא ניחא לי' מותר. ואפי' בחמץ שאסור להשהות חמץ ברשותו דוקא היכי דניחא לי' בקיומו אבל במשהא חמץ ע"מ לבערו אינו עובר. א"כ במניח ס"ת שם בקרקע כיון דלא ניחא לי' בכך ואין לו הנאה וכן אינו ברשותו רק בבית הקברות מאי איסור שייך בו. ועוד איפכא שמעי' דס"ת שהיא פסולה אסור להשהותו אלא או יתקן או יגנוז אותה וכי מפני שלא גנזה כראוי יהי' עובר על דאורייתא כיון דבלא"ה עומד לבלות וכל העומד לשרף כשרוף דמי וכל העומד לבטל כבטל דמי כיון שבלויה בא ממילא ולא הוי אלא מחוסר זמן דאמרי' איגלאי מילתא למפרע עיי' מל"מ ס"ו מגירושין וא"כ אפי' אי נגנז הס"ת בכלי חרס סוף כל סוף יבלה ואיך שייך לומר דזה הוא איסור דאורייתא. עוד כ' הרב ני' וז"ל וכן כאן אם אין אנו מצילן הס"ת מן ההפסד ומן הכליון נהי דלא לקי אבל איסור דאורייתא איכא וראיי' לזה משבת ד' קט"ו ומש"ע סי' של"ד סעי' י"ב שמצילין הספרים מפני הדליקה ולא חשו לאיסור כיבוי והוצאה מרשות לרשות ע"כ בזה טעה הרב בדין פשוט דדוקא ע"י עכו"ם מותר לכבות ספרי קודש. והוצאה מותר דוקא לחצר שאינו מעורבת כמבואר שם בש"ע במחבר ומג"א ס"ק כ"ב וס"ק כ"ג אבל חלילה להתיר לישראל לכבות דלח התירו אלא שבות דשבות כיון דכיבוי הוי משאצל"ג וקיימ"ל כר"ש דאינו אסור אלא מדרבנן ואמירה לנכרי הוי ג"כ שבות אבל להוציא אפי' לכרמלית אסור הרי דאפי' שבות א' לא התירו משום כבוד הספרים. עוד כ' הרב ני' וז"ל ומה שאמרת דמפני בזיון המת מוטב שיניחו שם לפי דעתי אין זה בזיון למת אחרי שלא יגעו במת עצמו ע"כ. הא ליתא כמו שאבאר דלפתוח הארון הוי בזיון ואסור כמו שיבואר לפנינו. עוד כ' וז"ל ויקחו הס"ת מהארון לאחר פתיחת הקבר והארון ויקברו הס"ת כדינו בכלי חרס אצל המת סמיך לקברו. מה מאוד דבריו נפלאו הלא הוא עצמו כ' לעיל דיש בזה ב' איסורים ולא ראוי לנהוג כן ומדוע מתיר כעת מה שאסר לעיל. הרי לפנינו שאין לנו לסמוך על דברים האמורים

ומעתה נחזי אנן תחילה יש לנו לדין אהא דאמרו בגמ' ופסקו בש"ע דס"ת שבלה גונזין אותו אצל ת"ח ובכלי חרס אם לא עשו כן אלא שגנזו אותו בלח כלי חרס ולא אצל שום אדם אי מחויבן אנו ליטלו משם ולחזור לגנזו בכלי חרס ואצל תלמיד חכם השונה הלכות ואפי' בדיעבד מעכב הו דלמא שמא לא נאמר הדין זה אלא לכתחילה חבל בדעבד כיון שגנזו אף בלי כלי חרס ואצל ת"ח ג"כ מהני ויניחו שם ואין שום חיוב ומצוה ליטלו משם ויראה לענ"ד להוכיח דלא נאמר דין זה אלא לכתחילה אבל לא לעכב דבמס' ב"ב ד' כ' ע"א מביא הש"ס ברייתה עשבין כו' וכלי חרס וס"ת ממעטין בחלון ופריך הש"ס כלי חרם והרי חזי לה ומשני במטונף ואי דחזי לאומנא במנוקב ופריך ס"ת הא חזי למקרא ומשני בבלוי ופריך והא בעי גניזה ומשני שם תהי' גניזתן וכן פסק הרמב"ם דס"ת שבלוי והניחה שם בחלון וגמר בדעתו ששם תהי' גניזתו ממעט בחלון וקשה הרי הוא מוכרח ליטלו משם וליתנו בכלי הרס ואין לומר דמיירי שכלי חרס נתון שם והספר נתון בתוכו א"כ הדר תיקשי הרי הכלי חרס חזי לי' ויקחנו משם ואמאי ממעט ואין לשנות כמו שתי' לעיל דמטונף דא"כ איך נתנו לתוכו ספר תורה אלא ע"כ מוכח מזה דהא דאמרו נתנו בכלי חרס היינו לכתחילה אבל אם הניחה בחלון לגנוז שם הרי שם גניזתה ואינו צריך ליטלו משם ומשו"ה אינו ממעט בחלון אבל אי הי' צריך ליטלו משם ולהניחו בכלי חרס ואצל ת"ח לא הי' ממעט כמבואר שם וכבר כתבתי שהחשש שירקב הס"ת במהרה יותר מחמת שנקבר עם המת בארון אינו כדאי לעבור בשביל זה איסור חדש מטעם שכל העומד לבלות כבלוי דמי ומחוסר זמן לא הוי כמחוסר מעשה וכ"ת זה אפי' בכלי חרס עומד לבלות אלא שכעת יבלה במהרה יותר וכיון שיש כאן איסור מחמת בזיון דמת וכמש"כ הח"צ בתשובה סי' נון וז"ל דעד כאן לא הוצרכו הפוסקים ליתן טעם חרדת הדין אלא לטלטל המת בארון סגור ומסוגר שאין רואין אותו בניוולו אבל לפתוח הארון וליראות בניוולו הוא חמור יותר דאין לך ניוויל גדול מן האדם כי ימות ע"כ ואפשר בזיון המת הוא אי' דאוריי' דהרי עיקר קבורה הוא מן התורה ואמרי' בסנהדרין שהוא משום בזיוני ומה לי בזיון לפי שעה או לזמן מרובה ועכ"פ אפי' אי לא הוי אלא אי' דרבנן וודאי דאין לפתוח הקבר והארון לראות בניוויל המת ע"כ נראה לדעתי דאם עדיין לא פתחו הארון יניחו שם הס"ת ושם תהי' גגיזתו ואם כבר לקחו הספר משם אז יגניזו הספר בארון בחדר הסמוך לבהכ"נ וכמו שכ' בס' תשובה מאהבה ח"ב דף י"ב כנלע"ד: תשובה מ"ט שפעת שלומים משמי מעונים עם חיים ברוכים ונעימים לכבוד ידידי הרב המאוה"ג המפואר בנן של קדושים החו"ב כבוד מו"ה אברהם יעקב רייניץ ני' רב ואבדק"ק באלקאן יע"א

נעימות ימינו הגיעני ונתיקרתי בעיניו לשאול אותי שאלה אחת אשר איש שיש לו בכרם מגפני וענפיו מזיקן את הגפנים אם רשאי לקוצצם או לא. ומעכ"ת פלפל בחכמה ועיניו שפיר חזי כל הנצרך לזה

והנה בראש כ' לישב קו' התוס' ב"ב כ"ו ד"ה אנא כו' דהקשו מדוע לא רצה ר' חנן לקוץ דהרי מוכח בב"ק דמשום הפסד שרי לקוץ ותי' מעכ"ת עם מה שהעלו היעב"ץ ותשו' חתם סופר דאם עיקר האילן עם העפר והסלע ומעמידו במקום אחר לכ"ע