שו"ת מהרא"פ פ

לחושן משפט תשובה מ"ה

נסתפקתי בהא דקיימ"ל בח"מ סי' ל"ו בעדים רבים שנמצא א' מהן קרוב או פסול דעדותן בטילה ודוקא אם נתכוונו כולם להעיד תתקיים העדות בשאר ופי' הש"ך דאם נמצא קרוב או פסול באותן כת עדים שבאו לראות בלבד ולא נתכוונו להעיד אז גם הכשרים שבאו לראות אין חותכין הדין על פיהם ולא חשיבו עדות ומטעמא דלא מסתבר לומר דקרובין שבאו לראות לא יחשבו עדות וכשרות יחשבו לעדות אלא ודאי אמרי' כל מי שבא לראות לא חשיב עד וכל מי שבא להעיד חשוב עד ולא אמרי' תתקיים עדות בשאר אלא דוקא באותן שנתכוינו להעיד עיי"ש ועיי' בקצו"ח שכ' לפ"ז צריכי' ליחד עידי קדושין דאל"ה אפי' כי נאמר דכולן לא נתכוונו להעיד מ"מ אין העדות כשירות חשוב עדות והוי כמקדש בלי עדים עי"ש ועוד קיימ"ל בסי' הנ"ל סעי' ב' כדעת הרי"ף בתשובה דאם אין הרחוק יודע בקורבתו של זה ואינו מכיר בפיסולו אז עדות הרחוק כשירה ע"ש ויש להסתפק ולומר דע"כ לא אמרי' כן דאם לא ידע הכשר בפסולו של חבירו דעדות קיימת אלא בנתכוונו להעיד ומטעמא דהא דאמרי' נמצא א' מהן קרוב כו' דעדות בטילה הוא משום דנטפל לעוברי עבירה וזה לא שייך אלא בהיכירו וידע בפסולו אבל היכי דלא ידע בפסולו אז לא שייך נטפל לעוברי עבירה ולכן עדות כשירה אבל היכי דלא נתכוונו להעיד דאז אין טעם הפסול משום דנטפלו לעוברי עבירה דהא למחזי קאתי ולא נתכוונו מעולם להיות נטפל כו' אלא הטעם משום דלא חשיבי עדים כלל וכמש"כ הש"ך הנ"ל א"כ מה לי הכירו בפסולו או לא הכירו סוף כל סוף אין כאן פדות וממילא דאם אין כאן עדים אחרים שנתכוונו להעיד אין דין עפ"י פדות זה אף בלא ידעי בפסולו. או דלמא כיון דעיקר הדין שנלמד מקרא דעפ"י שנים או שלשה עדים כו' מיירי בנתכוונו להעיד אלא אמרי' דעדותן בטילה אלא בידעו הכשירן מפסלות הפסולין אבל בלא ידעו לא חשיבי עדות אחת ותתקיים עדות בשאר איך נאמר דהיכי דלא נתכוונו להעיד כלל דיהי' חמור יותר דאפי' בלא ידעו זה מזה דיהי' עדותן בטלה דמנ"ל לומר כן מסברא דנפשן כיון דלא מוכח מקרא מידי אלא נאמר דל"ש בין נתכוונו או לא לעולם תלי' בידעו הכשרים מפסולת או מקורבת הפסול וקרוב

ונראה לענ"ד לפשוט ספק הנ"ל בעזה"י ואמנם נקדים בראשונה דברי רבינו הרמב"ם בהל' עדות פ"ב דאם הי' עדים מרובים ושנים כיונו עדותן בחקירות ודרישות וא' מהן אומר א"י תתקיים העדות בשאר ותמה הלח"מ דהרי בגמ' אמרי' אלא אמר רבא אפי' בחקירות אמר א' א"י עדותן קיימת דלא כר"ע ועיי' בפירש"י ותוס' שם וכיון דהרמב"ם פרק כר"ע איך פסק לדין דמתני' דבא' אומר א"י עדות שאר קיימת ועיי' מה שנדחק שם והניח בצ"ע

עוד יוזכר לן מה שתמה הרא"ש על הרי"ף במה שכ' דאם אין הכשר מכיר בפסולו של הפסול אז לא בטיל העדות מדוע לא נתבאר בגמ' דשיילין להו אי מכירין בפסולו או לא וכמו דשיילינן להו אי למחזי קאתי או לא עיי"ש ונראה דהנה איכא לברורי בהך פלוגתא דפליגי ר"י ורבי אי גם בדיני ממונות אמרי' דנמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה או לא דלכאורה במאי פליגי והתוס' כ' דס"ל לר' יוסי דדוקא בדיני נפשות מקיש שלשה לשנים דמה שנים אי נמצא א' מהן קרוב כו' אותו העד הנשאר לא מהני מידי אף בשלשה עדותן בטלה אבל בממון לא שייך להקיש שלשה לשנים דהרי גם בשנים אפי' נמצא א' מהן קרוב כו' מ"מ עד הנשאר מחייב שבועה ולכן לא שייך ההיקש דדיני ממונת ולכן עדותן קיימת ובן כ' הריטב"א ומסיק דרבי חולק וס"ל דגם בדיני ממונת בשנים אי נמצא א' מהן קרוב כו' עד הנשאר אינו מחייב שבועה דפסול לגמרי ולכן שפיר שייך היקשא דמקיש שלשה לשנים ולכן ס"ל לרבי דעדותן בטלה אפי' בדיני ממונת אי בשנים נמצא א' מהן קרוב או פסול או הנשאר מחייב שבועה או לא באיזה סברא תלי' ומאיזה סברה יחלקו בזה ר"י ורבי

ונראה דהנה מצינו שנחלקו עוד ר' יוסי ורבי דר"י ס"ל אפי' בלא נתכוונו להעיד אפ"ה עדותן בטילה וכמו שמבואר להדי' בסנהדרין ד"ט וכשפרש"י על קושית הש"ס הרוג יציל אבל רבי ס"ל דוקא בנתכוונו להעיד וכמבואר בגמ' ויש לברר ג"כ באיזה סברא פליגי

ונראה לענ"ד דמדברי ר' יוסי דס"ל אפי' בלא נתכוונו להעיד אמרי' דנמצא א' מהן קרוב עדותן בטלה מוכח דלא ס"ל הטעם שכ' הרי"ף הנ"ל דמשו"ה פסול משום דנטפל לעוברי עבירה. דזה לא שייך אלא בנתכוונו כולן להעיד אבל בלא נתכוונו אלא לראות בלבד א"כ מעולם לא נטפלו לעוברי עבירה ומדוע נאמר דעדותן בטילה אלא ע"כ דס"ל לר"י דלא דרשי' טעמי' דקרא אלא הוא גזירת הכתוב דנמצא א' מהן כו' עדותן בטילה ור' יוסי לשיטתו במס' פרה פ"ג מ"ז ומס' יומא מ"ב ע"ב דר' יוסי לא דריש טעמא דקרא (וכגי' המתני' ודלא כגי' הגמ') ולכן ס"ל דטעמא דנמצא א' מהן פסול מגזירת הכתוב ואין חילוק בין נתכווין להעיד או לא דלא דרשי' טעמי' דקרא משום דנטפל לעוברי עבירה וממילא ע"כ דלא שייך לאקושי שלשה לשנים אלא בדיני נפשות דכמו דבשנים אם נמצא א' מהן פסול אז השני לא מהני מידי ה"ה בשלשה עדותן בטילה אבל בדיני ממונת כוון דבשנים אם נמצא א' מהן פסול השני עדיי' מחייב שבועה ה"ה בשלשה י"ל דעדותן קיימת ולא שייך לאקושי שלשה לשנים אבל רבי ס"ל דדרשי' טעמי' דקרא וטעמא דנמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה משום דנטפל וכדעת הרי"ף ולכן ס"ל דוקא בנתכוין להעיד דשייך טעמי' דנטפל אבל בלא נתכווין עדותן קיימת וממילא שפיר ס"ל לרבי דגם בדיני ממונת אמרי' דעדותן בטלה דכיון דגם בדיני ממונות שייך נטפל לעוברי עבירה וגם בשנים אמרי' דאם נמצא א' מהן פסול גם השני לא מהני אפי' לחייב שבועה משום דנטפל ממילא דיש להקיש שלשה לשנים דאפי' בשלשה עדותן בטלה משום דנטפל וא"ש

והשתא א"ש דלפי' דברינו ר' יוסי ורבי פליגי בדברי ר"ע אי טעמא דנמצא א' מהן קרוב או פסול משום גזירת הכתוב וזה דעת ר' יוסי וממילא דאין דאין חילוק בין נתכווין להעיד או לא דלעולם עדותן בטל ואמנם דוקא בדיני נפשות וכנ"ל אבל רבי ס"ל בטעמא דר"ע דדרשי' טעמא דקרא משום דנטפל לעוברי עבירה וממילא דוקא בנתכווין להעדים שייך טעמא הנ"ל. והנה זה פשיט לדעתי דהא דכתבו תוס' בסנהדרין פ' הי' בודקין הנ"ל דבאומר א"י בחקירות דהוי כנמצא קרוב או פסול היינו אי לא דרשי' טעמא דקרא משום דנטפל אבל אי דרשי' טעמא דקרא וטעמא משום דנטפל מה נטפל לעוברי עבירה שייך באומר א"י וכי משום שלא ידע כמה בחודש יהי' חשוב עובר זה ודאי לא ניתן להאמר וגם מנא הוי ידעי אידך סהדי דהוא א"י דנימא דנטפלו להעיד עמו וכיון דלא ידעו לא חשיב נטפל וכמבואר ברי"ף ובש"ע ע"ש אלא ע"כ דס"ל לתוס' כיון דבמתני' דהי' בודקין תנן דברי ר' יוסי במתני' וסתמא דמתני' קאי גם אליבא דר' יוסי ולר' יוסי לשיטתו לא דרשי' טעמי' דקרא וממילא אין חילוק בין נתכווין ללא נתכווין ולאו משום דנטפל פסול ולכן שפיר כ' דאימר א"י חשוב כקרוב ופסול אך לפ"ז א"ש דשפיר אמר רבא דמתני' דלא כר"ע דהיינו לר' יוסי אליבא דר"ע דקאי מתני' דאל"ה לר"י אליבא דר"ל נימא דעדותן בטילה דהרי לא ס"ל דטעמא משום דניטפל א"כ אמאי תנן במתניתן דעדות השאר מהני דהרי לדברי ר"ע וכפי מה שס"ע לר' יוסי' אליבי' הוי מן הדין עדותן בטלה אלא א"כ מתני' דלא כר"ע אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק כרבי דא' דיני נפשות וא' דיני ממונת עדותן בטילה וממילא דדוקא בנתכווין להעיד ומשום דנטפל ממילא באומר א"י דלא שייך נטפל וכנ"ל תתקיים העדות בשאר ושפיר פ' הרמב"ם כמתני' דהי' בודקין דבאומר א"י תתקיים העדות בשאר משום דפוסק כרבי אליבא דר"ע וא"ש

ובזה מיושב קושית הרא"ש הנ"ל דלא הוצרכו בגמ' לבאר דדוקא היכי דידעי הכשרים בפיסול הפסולים הוא דאמרי' נמצא א' מהן כו' דהרי מוכח כן מדברי רבא עצמו דהרי רבא אמר דמתני' דהי' בודקין אתי' דלא כר"ע וסתמא הלכתא כן ואיך פסק כאן במכות כר"ע דהרי מהא דאמר רבא לשיילי' לי' למחזי קאתי ש"מ דאינו מתכוין להעיד לא מהני לפסול העדים וא"כ סותר עצמו רבא גופא אלא ע"כ מוכח כדברינו הנ"ל דהתם קחי לר' יוסי אבל לר"ע ולרבי י"ל דמודו למתני' דהי' בודקין כו' משום דהתם לא שייך נטפל. וממילא מוכח דינו של הרי"ף דהיכי דלא היכרו בפסלות הפסול לא שייך נמצא ח' מהן כו' וא"ש

ומעתה אי נימא דהיכי דלא נתכוונו להעיד ונמצא פסול אי אפי' לא ידעו בפסולו מ"מ אמרי' דעדותן בטלה אכתי