שו"ת מהרא"פ עט

קבוע ועיי' בתוס' כתובת ט"ו ד"ה דלמא הא חדא. שנית נראה לענ"ד דע"כ לא כ' הטו"ז כן אלא היכי דמת אבי האשה ואין הס' עומד להתברר אם הי' כהן או לא אבל בנידן דידן מה בכך שאנו נילך בתר הרוב הלא אם יבוא הגט לפני הב"ד במקום האשה יתברר הדבר והם לא יתנו הגט אם לא יהי' נכתב כהלכתו וזה ברור. ומעתה מה נעשה לאחותינו בגט א' אי אפשר כנ"ל וב' גיטן נמי אין רשאין וכנ"ל

אמנם אחרי העיון נראה להכריע בנידן דידן להקל בב' גיטן מחמת ארבעה טעמים. טעם הא' הגט פשוט חולק אעיקר דינא דברירה בשני גיטן מטעם דכיון דבממ"נ בחד מנייהו אגרשה ומדמה לה להנחת ב' זוגי תפילין רש"י ור"ת דיוצא בממ"נ וכן בתקיעת תשר"ת ותר"ת עיי"ש בס"ק ק"ו ונהי דנניח שיטת הנוב"י נגד הגט פשוט ונאמר דהוי ס' השקול מ"מ נראה לענ"ד בנידן דידן אין כאן שום חשש דאוריי' דלא מבעי' אם הוא בת לוי ולא נכתב לוי שבודאי כשר בדיעבד ושעת הדחק אלא אפי' אם הוי בת ישראל ונכתב לוי מ"מ נראה מפשיטת לשון הנוב"י מ"ק סי' פ"ט דאין כאן פסול אלא מדרבנן דהרי מדמה לה לשינוי מקום הדירה וכל הפוסקים ס"ל דאינו פסול אלא מדרבנן זולת רש"י יעו"ש בבית שמואל סי' קכ"ב וא"כ בכל אופן אין כאן אלא אי' דרבנן ובדרבנן יש לסמוך על הגט פשוט דס' דרבנן להקל

טעם הב' דהרי אם נאמר דמתגרשה מה"ת בכל אופן בין אם נכתב כהן או לוי על ישראל או אם הוי כהן ולא נכתב א"כ לא הוי כאן אלא איסור דרבנן ובדרבנן קיימ"ל יש ברירה ועד כאן לא כ' הפוסקים דיש לחוש לברירה אלא היכי דאיכא ספק בשם המגרש דהוי חשש שינוי השם דהוא פסול דאורייתא וא"כ אפשר דהנוב"י מודה בנידן דידן ליתן גיטן שני

טעם הג' נראה עפ"י מה שהכריע הים של שלמה בב"ק בדיני ברירה דבדבר העומד להתברר אמרי' יש ברירה אפי' בדאוריי' והוא סברת הר"ז מובא בר"ן בהלכות ר"פ כל הגט וא"כ י"ל פ"כ לא חששו הפוסקים בשני גיטן לחשש ברירה אלא היכי שהספק בשמות ואין הדבר עומד להתברר אבל בנידן דידן כיון שהדבר עומד להתברר עת אשר יגיע השליח עם הגט למקום האשה חל השליחות על הספק ואמרי' ברירה. ועל ארבעה לו אשיבנו דנראה דהכא כ"ע מודו דלא שייך ברירה וכמו שאמר ר"י בעירובין ל"ז ובחולין י"ד וכבר בא חכם ופירש"י וז"ל מתני' דהכא עסקי' שכבר בא החכם כו' ואין כאן צורך ברירה יעיי"ש וא"כ בנידן דידן אין כאן שום ס' אם הוא לוי או לא רק שאין אנו יודעים האמת ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא והרי זה דומה לשכח מה אמר לו רבו אם גדי או טלה דקיימ"ל דנוטל גדי וטלה ומתנה אם גדי אמר לי רבי גדי שלו כו' כמבואר פסחים פ"ח ולא שייך כאן דין ברירה כיון שהוא מבורר כבר רק שאנו אין יודעים ע"כ נלע"ד לשלוח שני גיטן וא' בשם לוי: תשובה מ"ד: שפעת שלומים משמי מעונים לכבוד ידידי הרבני המופלג חו"ש כבוד מו"ה צבי הרש קליין מו"ץ לעדתו בישוב איוואראש

יקרתו הגיעני ונפשו בשאלתו אודת הרשע הידוע שקדש מניקת חבירו לפני שני ארחי ופרחי וכנס אותה לביתו אחר אשר כבר הזהירו אותו שאסור לקדש ולישא מינקת חבירו ועבר במזיד ולקחה בלא ברכה ועתה כבר כלה כ"ד חודש ועתה רוצה לישא אותה כדת ישראל. וכתב מעלתו ני' דבאבן עזר סי' י"ג סעי' י"ב מבואר דאם עבר ונשא מינקת חבירו כופין להוציא והיינו בתוך כ"ד חודש אבל לאחר שכלה כ"ד חודש ולא הוציא אם אכתי מחויב להוציא מזה לא נזכר כלום אבל ממה שכ' הרמ"א לעיל בדין הבחנה דאם לא כפאו אותו עד שעבר שלשה חדשים שוב אין צריך לגרש וה"ה כאן דמניקת קיל מהבחנה כמבואר בבית שמואל וא"כ אינו צריך להוציא בגט כיון שעברו הכ"ד חודש אלו דבריו ולענ"ד אין ראייתו נכונה דדוקא התם דמיירי בקידש גרידא ולא כנס דלדעת הרמב"ם לעולם אין כופין לגרש אפי' בתוך ג' חדשים וכמבואר במחבר סעי' יו"ד א"כ אף לדידן דמצריכנן כפיי' לגרש היינו בתוך ג' חדשים אבל אי עבר עבר דהרי לא הוסיף בעבירה רק פ"א בשעה שקידש אבל בכינס יהי' צריך להוציא תדע דהרי הראב"ד ס"ל דאם קידש יוציא בגט וכ' דבכינס צריכן להפריש אותה ממנו כדי שיעור ימים שדר עמה באיסור אבל בקידש לא צריך הרי דכינס חמיר מקידש וממילא דהא דכ' הב"ח דהבחנה חמיר טפי היינו בקידש תוך ג' חמיר מקידש מניקת וכן בנשא תוך ג' לנשא מיניקת אבל נשואין ודאי חמיר מקידש כ"ע יעי' היטב. אמנם מדכ' הרמב"ם והביאו המחבר בסעי' י"ב נשא וברח ולאחר זמן בא וישב עם אשתו אין בכך כלום ועיי' ב"ש דמיירי שהרחיק נדוד עד שלא יוכל לחזור תוך כ"ד חודש. וממילא בא לאחר זמן היינו לאחר כ"ד חודש אין צריך לגרש אבל חי לא ברח והי' כאן חייב לגרש אפי' אחר כ"ד חודש כדי לקיים תקנת חכמים ועיי' היטב בבית שמואל ס"ק כ"ח וכ"ט דס"ל לדעת הרמב"ם ומחבר דאם ברח אינו צריך לגרש משמע בלא ברח אפי' לאחר כ"ד חודש צריך לגרש ולפ"ז הי' נראה בנידן דידן דצריך לגרש בתחילה כדי לקיים גזירת חכמים ואח"כ יכנוס אבל באמת הא ליתא וכמו שנתבאר מחדושי רשב"א יבמות ריש פ' החולץ ויען כי דברי קדשו יהי' נצרכים לקמן לענינינו אעתיק לשונו וז"ל לאחר שהביא דברי הראב"ד דבכינס מפרישין אותו אחר תשעים יום כימים שעמד עמה תוך תשעים דאם לא כן מה הפסיד כשבעל באיסור וכ' על זה הרשב"א דס"ל לראב"ד דמקנס קנסי' לי' וסעד לדבריו יש דכיון דמפקינן לה בגט לא סגי בהפרשה ואפי' באשת כהן ש"מ דקנסא הוא דבעי' למקנסי' ואם איתא כי שהה עמה תשעים יום אי אמרת יקיים נמצא שאין אתה קונסה ונמצא רשע מעריך ברשעו ונשכר. ואם תאמר יוציא בגט וחזר וכונס מיד עתה עושה מילי דרבנן כחוכא. עכ"ל הרי לפנינו דאין לנו לומר דיוציא בגט ויחזיר ויכנס דהוי כחוכה. וע"כ צ"ל דהא דכ' בש"ע דאם ברח ובא לאחר כ"ד חודש דאין בכך כלום היינו דפטור מנידוי דהבריחה מכפרת כמו הנידוי אבל בלא ברח כיון שהגיע ועבר הכ"ד חודש חייב נידוי אבל פשיטא דאינו צריך לגרש כדי לכנוס מיד דהוי כחוכא וכן כ' בבית מאיר שם. אבל עכ"פ חייבים נידוי והמה בחרם רק שאין אנו רשעים לפסוק עליהם מצד גזירת המלכות. ואם נניח אותם לדור עוד יחד ויתנו להחופה וקדושין. היש חוכא גדולה מזו לתקנת חכמינו ז"ל ואם לגרש ולכנוס דהוי קצת קנס טורח הגרושין והוצאה אפ"ה נראה כחוכא מכ"ש שלא יגרש כלל ויכנוס לחופה עם אשה אשר כבר דר עמה יותר משנה. אמנם נראה לענ"ד כיון שאין כאן שום עדות על הקדושין רק מה שהוא בעצמו מודה וגם אפי' אם אמרו אותן עדים שקידשה בפניהם הרי לא נתקבל עדותן בפני ב"ד ובשעת הקדושין ודאי לא הי' שום עדים אשר המה ראוים להעיד על הקדושין. א"כ כל עיקר הקדושין הוא מחמת שהאיש ואשה מעידם על עצמן אף שהמה נאמנים לשוויא אנפשי' חתיכה דאיסורא והמה אסורין לישא ולהנשא לאחרים ואסורין בקרובתיהן זה לזה אך מ"מ אין אנו מאמינם כלל מחמת שקיימ"ל אין אדם משים עצמו רשע ולרוב אחרונים אפי' באי' דרבנן עיי' בספרי אומר לציון באות קמ"ה ולהרבה פוסקים נידוי וחרם הוא דאוריי' ואין אדם נאמן לעשות עצמו רשע דאוריי' ואיך יהי' נאמנים על הקדושין ועוד לפי מה שכתב מעלתו שהוא הודה שנתן להם שני זהו' לקדשה בפניהם ואם האמת כן הוא הרי המה פסולים לעדות מדאוריי' כמבואר בתומים ובס' גט פשוט הבאתי דבריהם בספרי הנ"ל (באות רמ"ח) עיי' שם ואז המה פסולים ואין כאן קדושין כלל ולפ"ז אנו נאמר בממנ"פ אי אנו מאמינם שקידש ע"כ נאמין לו ג"כ שנתן שני זהובים יותר מכדי בטילה ואין כאן קדושין כלל ואם לא נאמין לו על נתינת המעות יותר מכדי בטילה גם על זה אין אנו מאמינים שקידש ונמצא אין כאן קידושין כלל ונמצא שדר עם מניקות חבירו בלא קדושין כלל והיא כזונה אצלו והכא ודאי נוכל לומר כשם שאפקרה נפשה לגבי האי ולפ"ז הויא היא כמו מזנה דקיימ"ל בש"ע בסי' הנ"ל דצריכן להמתין ג' חדשים משום הבחנה הי' צריך לפרוש ממנה ג' חדשים עכ"פ ויש לדחות דהרי הי' סוברת שנתקדשה והיא אשת איש ואינה חשודה לזנות עם אחרים. אבל עכ"פ הא ברירא (חסר):