שו"ת מהרא"פ עח

מאתים זוז דהבעל הי' מרוצה על הגט ועל התנאי והיא קיימה התנאי דהרי נתנה ונתינה בע"כ שמיה נתינה כמו שמוכח מקרא כנ"ל אפ"ה כיון שהתנאי נתקיים בע"כ אין אנו יכולין לסלק קניינו בע"כ והגט פסול מכ"ש בנידן דידן דהבעל אינה מרוצה על גוף הגט ואנן סהדי דאפי' אומר רוצה אני אינו מגרש מדעתו להפסיד כל כל חיובו דהגט פסול וראי' לזה דהרי במי שכופין אותו לגרש כופין עד שיאמר רוצה אני וידוע דעת הרמב"ם דלהכי מהני אמירתו רוצה אני משום דגם פנימית לבו מסכים לדעת התורה ולהכי הוי פיו ולבו שווין אבל בנידן דידן ליכא כאן חזקת כשרות ויהדות ואינו מחויב לגרש ואנן סהדי דאינה רוצה בודאי לא חשיב אמירתו רוצה אני לכלום ואיך נסלק אותו מקניינו שלא מרצונו לכן אפי' אם יגרש לא גרעי מנתינה בע"כ דלכל השיטות עכ"פ הגט פסול ולא מהני מה שיגרש. טעם שני נראה דהנה הבית מאיר בסי' ק"ס מביא תשו' מהר"ם יפה שכתב שקשה לו מיום עמדו על דעתו המשנה בסוף גיטין דלא יגרש שמשמעותה שאפי' בלא ע"ד יכול לגרשה מהיכן למדו דבר זה דילמא גזה"כ אם מצא ע"ד מהני הגירושין אבל אם לא מצא שמא הגט אינו כורת ואין לומר דילפי' לה מדאמר לי' ר"פ לרבא לא מצא לא ערוה ולא דבר מהו ופירש"י אי כייפינן לי' לאהדורי אי לא ומשני מדאיצטרך רחמנא לגלות גבי אונס דיחזור ש"מ ופי' רש"י דאי כל מגרשי נשותיהן שלא כדת בעמוד והחזיר קאי עכ"פ מוכח מזה דהגירושין מהני אכתי תיקשה שמא דוקא במגרש מחמת שנאה אבל מגרש מאהבה דהיינו בש"מ מנ"ל דכורת והקשה הבי"מ על רש"י מדוע לא פירש דעבר וגירש בלא ערוה ודבר אי מהני הגירושין או שמא הגט אינו כורת כלל ותי' הבית מאיר דילפי' הגירושין ממיתה שמהני בכל ענין והביא תוס' תמורה ד"ה שאיתקש גירושין למיתה בכל ענין הגט כורת ומעתה אני אומר הא תינח לענין אם גירש בלא ערוה ובלא דבר ובש"מ י"ל דמכח היקש בכל מקום כורת אבל אם הוא נותן גט בפ"כ אין ללמוד ממיתה דהרי הלכה מרווחת דגט מעושה שלא כדין בסל מן התורה הרי דלענין דידי' לא איתקש גירושין למיתה א"כ ה"ה אם נותן גט בפ"כ מתוך אהבה אפשר דגם הב"מ יודה לדברי מהר"ם יפה דאין הגט כורת כלל ובהיות כן שאפי' יתן הבעל גט פטורין יש לערער על הגט לפוסלו בודאי אין לנו דרך אחר רק להתיר לו לישא אשה אחרת. והנני מסכים על היתר זה בתנאי שיסכימו גדולי זקני הדור הלא המה הרב הגאון דק"ק מארגרעטען והרב הגאון אב"ד טשאהט אם יסכימו בהיתר לישא אשה אחרת אז אני מתיר ג"כ ולדעתי אחרי הסכמת הגדולים ישלח הב"ד עוד התראה אחת להודיע לה שהוא מותר לישא אחרת ואז אפשר תרד לדין תורה: הכ"ד באעה"ח פה בוסערמין ידידו מחותנו: תשובה מ"ב

ראתשובה מ"ג.יתי ענין פלא גדול בספר תשו' הלכות קטנות שאלה כ"ט ואעתיק לשונו שאל מאן דהוא אם יש שאלה לחכם בקדושין. ועל דא מלתא אפקוה להאי צורבא מרבנן מבי מדרשא כהאי דב"ב דאפקוה לר' ירמיה מבי מדרשא. משום דאטרח לרבנן במילתא דפשיטא. וה"נ מה ענין שאלה אצל קדושין דוכתב לה אמר רחמנא בכתיבה מגרשת ואינו מתגרשת בכסף וכ"ש בשאלה. ועוד אין לך ממזר בישראל דישאל על הקדושין וחכם עוקר הנדר למפרע ולא היתה אשת איש מעולם. שלח ליקח רשות לבא לתת טעם לדבריו. עמדו חכמי ההסגר למנין ויצא על פי ארבע חמישיות. שישב בחוץ וידבר ולא יכנס לפנים בא וישב לו על פתח בית המדרש ועמד ואמר תורה היא וללמוד אני צריך וכל כי האי לימא אינש קמי' רביה ולאו טרחנא אנא. לימדתנו רבינו דאסר לה אכולי עלמא כהקדש וכל דבר שנאסר על פי דיבור ויוצא מרשות לרשות מיקרי הקדש כגון תרומה וחלה והקדש והפקר שאסור למפקיר ונשאל לחכם ובתוס' פ"ק דקדושין דף ז' ד"ה ונפשטו כו' כ' שלכך דקדק רש"י ופי' דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה וכדאמרי' בריש פרקין דאסר לה אכ"ע כהקדש שאדם עושה אותה כהקדש לפיכך יש לה להיות דינה כהקדש כו' ומה שהקשה עלי הרי בכתיבה מתגרשת אני לא אמרתי לשאל שתהי' מגורשת אלא שתהי' כמו שלא נתקדשה מעולם ותהי' מותרת לכהן והא דהקשו דלא יהי' ממזרים בישראל וכי אחריות ממזרים עלינו ועוד בכל הנדרים הכי לא יהי שם מי שיתירם. ועל דא אעיילהו ואמרו תורה מבחוץ עכ"ל לשון התשובה

ותימה גדולה על הגאונים הנ"ל איך הניחו דבר זה ולא ישבו אותו על נכון עד כי נראה שהודו לדין זה חלילה דיהי' מהני שאלה לקדושין ואיך הדפיסו אותו בספר לפני כל ישראל ואיך לא יראו שמא יבואו תלמידים רעים ויאחזו בהיתר הנ"ל וירבו ממזרי בישראל ח"ו. לכן נראה לענ"ד דאין בדברי השואל הנ"ל ממש מחמת שני טעמים. טעם הא' עפ"י מה שכתב הש"ך בח"מ סי' רנ"ה ס"ק וי"ו דבהקדש טעמא דמילתא דמהני שאלה משום שאמרי' אתי דיבור ומבטל דיבור אבל היכא דהקדיש דבר ומסרו לגיזבר לא מהני שאלה דאין דיבור מבטל מעשה קנין עי"ש שהאריך א"כ בקידושין לא מהני שאלה דהרי לא אתי דיבור ומבטל מעשה הקדושין ונתינת מעות או שטר ליד האשה דאף ע"ג דפליגי ר' יוחנן ור"ל בדבר זה בקדושין ר"פ האומר אי נתינת מעות ליד אשה כמעשה דמי או לא וקיי"ל כר' יוחנן דלאו כמעשה דמי היינו משום דאינו מקדשה מיד רק לאחר זמן וכמו שפירש"י שם ד"ה שאני אבל במקדש אשה מיד ונתן לה הקדושין הוי מעשה וכולי עלמא מודו דלא אתי דיבור ומבטיל מעשה הקדושין וממילא דלא מהני שאלה בקדושין כלל וכן כ' תוס' בגיטן ל"ב ד"ה ר"ש וד"ה התם דמבואר דהיכי דהגיע הגט לאשה הוי גמר מעשה וכן במעות קדושין היכי דמקדש לה מיד הוי מעשה וכ"ע מודו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה

טעם הב' נ"ל עפ"י מה שמבואר בר"פ דנזיר ובתוס' ד"ה לאתשולי קאתי ובד"ה אין שאלה כו' ובקצות החושן סי' רנ"ה ספ"ג דהא דאמרי' אין שאלה להקדש והקדש בטעות הוי הקדש תלי' ג"כ בדין תוך כדי דיבור כדיבור דמי משום דחזרה תוך כ"ד הוי טועה בדיבורו ואי הקדש בטעות הוי הקדש אז תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי ודיבור קמא חשיב כדיבור בטעות והקדש בטעות הוי הקדש ועפ"ז לא מבעי' לדעת הש"ך בסי' רנ"ה סק"ה דבהקדש קיימ"ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי ויוכל לחזור א"כ שאני קדושין כיון דקיימ"ל בקדושין דתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי וע"כ משום דקדושין בטעות הוי קדושין ממילא דלא מהני שאלה בקדושין ושאני הקדש דקיימ"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי ולהכי מהני שאלה דהקדש בטעות לא הוי הקדש אלא אפי' לדעת קצות החושן הנ"ל דס"ל בהקדש אף שקיימ"ל דמהני שאלה מ"מ תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי והיינו מצד חומר שבה אבל בקדושין דמדאוריי' תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי פשיטא דלא מהני שאלה דהרי קדושין בטעות מהני וא"ש

שוב מצאתי בר"ן נדרים דף כ"ט בזה אמ"ל אביי שמביא ירושלמי שכ' וז"ל מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאת בלא גט ע"כ מזה מבואר דלא שייך שאלה בקדושין שאל"כ אשה יוצאת בלא גט: תשובה מ"ג

איש א' שהי' רוצה לשלוח גט פטורין לאשתו שהיתה במדינת הים וכאשר נשאל בב"ד על שמות האשה ואשה אמר הבעל שהוא מסופק אם אבי האשה הוא ישראל או לוי כי כמדומה לו שעלה לתורה בתוך שנים הראשונים אבל זאת ברי לי שאינו כהן ונשאלה השאלה אם די בגט ח' או צריך שני גיטין וא' בשם לוי

תשובה נראה לענ"ד אף דמבואר בש"ע אבן עזר סי' קכ"ט ברמ"א דאם יש ס' אם הוא כהן או לוי צריך ליתן ב' גיטן מ"מ הי' נראה לכאורה להיפוך בנידן דידן דדוקא בגט א' ולא שנים מטעם שכ' הנודע ביהודא מ"ק סי' צדיק שאין ליתן שני גיטן ע"י שליח להולכה מטעם דקיימ"ל בדאוריי' אין ברירה וכן מבואר ביותר בס' גט פשוט סי' קכ"ט סקק"ה. והי' נראה להכריע בגט א' מטעם שכ' הטורי זהב שם סי' קכ"ט ס"ק י"א דדוקא היכי דאיכא קצת עדות שהוא כהן אז יש לחוש וליתן שני גיטן אבל מסתמא אמרי' סתם אדם מישראל אינו כהן ע"כ וא"כ ה"ה הכא כיון שאין עדות כלל רק חשש דממה שמדמה הבעל אין זה חשוב לגרוע כח הרוב שאינם לוים וכנ"ל לכאורה. ואמנם אחרי העיון נראה שאין להקל בגט א' מתרי טעמא חדא דדברי הטו"ז הנ"ל תמוהים לכאורה כ' מסתמא אדם מישראל אינו כהן וע"כ טעמא משום דאזלי' בתר רובא ורוב אנשים המה ישראלים ובאמת מבואר בתוס' נזיר י"א דאין סומכין על הרוב בכה"ג דהקשו שם דאמאי לא יאסרו כל העולם לישא נשים ואמאי לא נימא דין קבוע ותי' כיון דאין האיסור ניכר לעצמו לא אמרי' קבוע ותינח התם דאינו ניכר אבל בנידן דידן אם אנו מסופקים על האדם אם הוא כהן או ישראל איך נימא דאזלי' בתר רובא כיון דכהנים ולוים ניכרים בעולם ואדם המוליד הוא