שו"ת מהרא"פ עז

מתיר בפום ביה למסור הגט להאשה הנ"ל אלה דברי הבעה"ח פה בוסערמין אור ליום ד' בשלח תרמ"ט לפ"ק: אהרן פריעד. תשובה מ"א שפעת שלומים משמי מעונים לכבוד ידידי מחותני הרב הג' וכו' יכתב ויחתם בספרן של צדיקים

מעלת כבוד תורתו הרמה שדר לן שאלה אחת ושתי תשובות אחת מהגאון ראבדק"ק מונקאטש ני' ואחת אשר השיב מעלתו הרמה ני' וביקש ממני לחות דעתי בענין זה ולהסכים עמם להלכה הגם שקשה עלי העיון והכתיבה מחמת תשות כחי לעת זקנה וימים ידברו. על כל זאת על חסדי ה' בטחתי שלא אכשל בדבר הלכה. והנה אעתיק השאלה בקיצור. אשה אלמנה שנשאת לאלמן והבטיחה להכניס ב' אלפים נדן וגם פירות מנכסי מלוג שלה ועוד הפירות מנכסי יתומים שלה כדי שהבעל יחזיק אותם ויכלכלם וכן עשה ודר עמה לערך ששה חדשים והוציא עליה ועל בניה הוצאה רבה לפי ערכה וכאשר תבעה הבעל ממנה התחייבת שלה השמיטה עצמה בדחיות שונות עד כי אמרה לבעלה שתלך לביתה לפקח על עסקיה ורכושה ומעת הזאת לא שבה לבית הבעל ואינה רוצה לדור עמו ולאחר כמה הזמנת לעמוד לפני הב"ד עמדה ונפסק הדין שמחויבת לשוב לבעלה ולתת חשבון על מה שמגיע לבעל אבל היא כפתן לא תשמע לקול הב"ד ומבקשת שהבעל יגרש אותה ואומרת מאחר שלבה יודעת שאינו יכול להיות בלי אשה על כן יוכרח לגרש אותה והב"ד שלחו לה שאם לא תשוב היא מורדת. והתרוה כמה פעמים וכשהגיע הדבר לפני הערכאות גמרו אומר שהמה נפרדים זה מזה בעניני אישות והבעל יכול לישא אחרת. והבעל שואל אם יכול הוא לישא אחרת או מוכרח ליתן לה גט בתחילה שלא לרצונו גם להפסיד כל הוצאת והטורח אשר הוציא עליה וכל בניה אך אם ישא אחרת אז היא תתעגן עד אשר תעמוד למשפט ותקיים הדין תורה

תשובה. הנה הרב הגאון ראב"ד ני' פתח בכח דהיתרא להתיר להבעל לישא אשה על אשתו וכפסק הרמ"א בסי' ע"ז דמורדת לאחר י"ב חודש יכול לישא אשה אחרת. אך כ' וז"ל אמנם עדיין יש לומר דעד כאן לא התיר הרמ"א אלא אם לא אפשר לו לגרשה אבל כשהיא רצה לקבל גט מרצונה הרי אינה רצה לעגנו כלל למה נתיר חרם דרגמ"ה על לא דבר. ותירץ וז"ל דאי נימא בנידון דידן אינו רשאי ליקח אשה אחרת אין לך כפייה גדולה מזו כיון שאי אפשר לו לעמוד בלי אשה וקרוב הדבר להיות גט מעושה וגם תהי' כח האשה יפה מכח האיש שהאיש לא יכול לגרש אשתו בע"כ מכח התקנה והיא תפקיע את עצמה ממנו על ידי שתעגן אותו ויהי' מוכרח לגרש אותה בע"כ עכ"ל

ולדעתי יש לדחות כל זה דהרי קיימ"ל בב"י סי' קל"ב באבן עזר דכל אונסא דמנפשי' לא הוי אונס בגיטין. ומביא ראי' מפ' חזקת הבתים שאמרו דשאני אונסין דמנפשי' מאונסא דאחרינא. והנה אונסא דמנפשי' פי' רש"י כגון שהוא צריך למעות ומוכר כליו דזה לא חשוב אונס וגמר ומקני וה"ה בנידן דידן יען שצריך אשה לשמשו מוכרח לגרש אשתו הראשונה כיון דאין לו מי שישמשנו דומה למי שאין לו מעות וממילא דהוי אונסא דמנפשא ולא חשיב אונס ולא גט מעושה וגמר ומגרש. ובזה נדחין ג"כ ראי' השני' שכ' שלא תהי' כח האשה יותר מכח האיש. דלא דמי כלל דשאני כפיי' שהוא כופה לאשה לקבל גט בע"כ. דמכח התקנה לא מהני מפני שהוא אונסא דאחרינא ומקרי אונס ולא מהני. אבל הכפיי' באיש בנידן דידן הוי אונסא דמנפשי' ולא מיקרי אונס וגמר ומגרש. דהאשה אינה כופה אותו לגרש כלל רק הוא כופה א"ע והוי אונסא דנפשי' ולא חשיב גט מעושה. והנה באונס ממון בגט יש פלוגתא שם אי חשיב אונס לגבי גט. ואמנם דוקא בענין שמיירי שם הרשב"ץ מובא בב"י הנ"ל שאשה גזלה ממון ואינה רוצה להחזיר לו עד שיתן גט דודאי זה הוי אונס ממון מחמת שהוא צריך לממון הוא יגרשה ובזה פליגי אי חשיב אונס או לא אבל בנידון דידן אין כאן אונס ממון כלל שהרי היא אינה רוצה להחזיר לו ממון אפי' אם יגרשה ואין כאן אלא אונסא דמנפשי' ולא חשיב אונס כלל ועדיין הספק במקומה עומדת שמא לא הקיל הרמ"א בענין זה

שוב הביא הגאון ראב"ד הנ"ל דברי הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' ת"ש דכ' להדיא שאפי' אם היא מרוצה לגט מ"מ מתירין אותו לישא אשה אחרת. והנה תשו' הרדב"ז אינו תחת ידי כעת אמנם ידידי הרב הג' השואל העתיק אותו ושלח לי ואעתיק קצת מלשונו וז"ל אבל בנידן דידן שהיא מורדת ואינה רוצה לשמשו מה יעשה זה לגרש אינו רוצה לפי שהוא אשת נעורים והמזבח מוריד עליו דמעות לישב בטל אינו רשאי כדכתיב בבקר זרע כו' מלשון זה נראה שלא התיר אלא באשת נעורים אבל בנידן דידן שנשא אלמנה אפשר גם הרדב"ז מודה שיגרש אותה דאי לאו הכי למה לו לרדב"ז להזכיר דבר שאינו צריך דהרי אפי' ככל הנשים אינו צריך לגרש לפי דעת הג' הנ"ל. אמנם ממרוצת לשון שארי התשובות שמביא שם מורין שאף אם רוצה גט המורדת מ"מ שרינן לו לישא אשה אחרת

גם מעכ"ת ני' האריך בהיתר זו ותוכן דבריו שכיוון לדברי שואל ומשיב דתקנת רגמ"ה לא הי' אלא משום קטטה שמא לא יספיק להם מזונות כראוי אך במורדת שאבדה כל התחייבת שהי' לה על בעלה ואינו חייב בשכו"ע. ממילא בזה לא גזר רגמ"ה ומותר לישא אשה אחרת. אך הוקשה לו לשיטת המזרחי והב"ח דס"ל דלא גזר רגמ"ה אלא שלא לגרש בפ"כ אבל בכל איש שרוצה לגרש והוא אינה רוצה אף שאסור לו לגרש מכח תקנה אבל אינו מחויב בשאר כסות ועונה א"כ תיקשי יהי' מותר לישא אחרת דהרי ל"ש כאן תקנת רגמ"ה כיון שאינו מחויב בשום חיוב לאשה ובאמת חלילה לומר כן. ותירץ דהא דכת' הרא"ם וב"ח שבכל אשה יכול למנוע ממנה שכו"ע היינו דוקא אחרי תקנת רגמ"ה שלא לגרש בע"כ והוכרח ג"כ לגזור על שתי נשים ממילא אפי' אם ימנע ממנה שכו"ע מ"מ יעמוד התקנה על מכונו כדי שלא יעללו הפריצים בבנות ישראל אם יתנו עיניהם באחרת אבל אם יתירו לו לישא אחרת תשאר אשתו הראשונה אלמנה חיה. וע"כ תיטול גט מבעלה בע"כ ונמצא כל תקנת רגמ"ה בטל. אבל בנכפית מן הדין יכול למנוע ממנה שכו"ע וה"ה במורדת ממילא דיכול לישא אחרת ג"כ ע"כ. ועדיין צריך הסברה לתירצו ונראה דהנה כל איש הנושה אשה הוא מתחייב ליתן לה שאר כסות ועונה ולאחר התקנה הבעל אסור לגרשה בע"כ וכן לישא עוד אשה. ואם נפל קטטה ביניהם ונמצא יש ספק הדין עם מי. אז אמרי' דנוקי כל אחד על חזקתו הבעל שיש ספק אולי הדין עמו ואין אדם דר עם נחש בכפיפה אז אינו חייב לה שכו"ע העמיד ממונו על חזקתו ופטר משכו"ע אבל האשה שיש לה כח וזכות שאין הבעל יכול לגרשה בע"כ ואין לו לישא אשה אחרת ניקו אותה על חזקתה ולכן אף שבאיש דעלמא יכול למנוע שכו"ע לפי דעת הרא"ם והב"ח היינו משום דאוקמא אחזקתו אבל אם נתיר לו לישא אחרת אז נוציא מחזקתה דבר שבכחה ואין לו כח לבעל להוציאה מחזקתה אבל בנכפת ומורדת שם מפסידה מן הדין שכו"ע ממילא מותר לו לישא אשה אחרת דאין כאן ספק כלל. והנה גם כבוד מע"ת ני' הביא הרבה תשו' אחרונים שמורדת מותר לו לישא אשה אחרת בלי היתר מאה רבנים גם בספר נתיבות השלום בדרך תבונה סוף אב"ע מביא הרבה תשו' שהסכימו דמורדת מותר לישא אשה אחרת אף בלי מאה רבנים דעל זה לא תיקן רגמ"ה כלל

אמנם אכתי יש לעיין הלא מורדת זו שבנידן דידן בלא עבירת המרידה בבעלה מרדה ג"כ בב"ד ואינה רוצה לציית דין וע"כ הב"ד יענישו אותה ויכולין לגזור עליה שיציית הדין ואם תמאן ליגזור עליה שלא ישא איש אותה ושאר קנסות כמבואר בש"ע דהושווה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה א"כ אמאי לא יגרש אותה ואי דרוצה לעגנה הרי גם אם יגרש יוכלו הב"ד לעגנה עד שתעמוד לדין תורה ולמה לן להקיל שישא אשה אחרת קודם שיגרשנה כדי לעגנה שתוכרח לעמוד לדין הא אפי' יגרש יוכלו הבי"ד לעגנה שתציית לדין תורה ומנ"ל לומר שלא תיקן רגמ"ה בענין זה ודלמא כל היכי שאין הבעל מפסיד חייב לגרש שלא תחלק בתקנה

אבל הנראה לענ"ד לחדש דבנידן דידן אם יגרש הבעל לא מהני הגירושין והגט פסול מתרי טעמא חדא דהנה הרשב"א הקשה מובא בפר"ח א"ע סי' א' אמאי לא דקו מקרא דונתן בידה דקיימ"ל דמתגרשת בע"כ דנתינה בע"כ שמי' נתינה ותירץ דודאי נתינה בפ"כ שמיה נתינה כדמוכח מקרא והיינו טעמא דלא מהני נתינה בע"כ היכי שמפסיד בכך המקבל מה שהוא שלו וכי הא דאמר לאשתו הרי זה גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז דאשה זו קניי' היא אצל הבעל והלכך כשאתה בא לסלקו משלו בפ"כ אל תסלקנה אבל אשה אין בעלה קנייה לה רק יש לה שיעבוד וזה לסלקנו ע"כ

ומעתה נדון קל וחומר ומה כשנותן גט לאשתו ע"מ שתתן לו