שו"ת מהרא"פ עה

את הגט ולכך אינו אוכלת בתרומה שמא תקבל הגט ונמצא מגורשת למפרע וזרה אוכלת תרומה. ובלא זה נמי מוכח דס"ל לרי"ף במזכה גט לאשה במקום דזכות היא לה דהוי כמגרש מעכשיו אם יתקיים התנאי ותקבל הגט משליח אז תהי' מגורשת למפרע משעת מסירת הגט לשליח דאלת"ה אלא דנימא דעתה בשעה שהגיע גט לידה מתגרשת קשה הא הבעל לא עשה שליח להולכה רק לקבלה וא"כ איך תוכל להתגרש בהגיע לידה מן השליח דהרי הוי כטול גיטך מעל הקרקע וכבר כ' רבותינו מובא בטו"ז סי' קמ"א סק"ב דאין אשה מתגרשת אלא מבעלה או משלוחו אבל משלוחה לא מצינו ועי"ש ובשלמא מעבד ל"ק דכבר מוכיח בס' מכתב מאלי' מתוס' מס' גיטן י"ג ד"ה האומר דבעבד כשר טלי גיטך מעג"ק אך בגט אשה קשה אלא ע"כ מוכח דס"ל לרי"ף במזכה לאשה הוי כנותן גט מעכשיו אם יתקיים התנאי ואז מגורשת למפרע וממילא לא שייך טלי גיטך דנתגרשה מיד בקבלת השליח וכן אסורה לאכול תרומה שמא יגיע הגט לידה ותהי' מגורשת למפרע וצ"ל דזה לא הוי בידה שלא ליטול הגט דהרי אפשר שיזרוק לה הגט או יאמר כנסי שטר חוב זה ויודיע לעדים דאי לאו הכי קיימ"ל באע"ז סי' קמ"ג דכל הנותן גט לאשה במעכשיו על תנאי אם בידה לקיים התנאי מותרת לינשא לכתחילה עי"ש א"כ ה"ה הכא נמי הי' לה להיות מותרת לאכול תרומה אלא ע"כ דהכא לא הוי בידה כנ"ל ומ"מ אמרינן שפיר דאם מת הבעל לא יתנו לאחר מיתה משום דהתנאי תלוי בנתינת הגט ליד האשה יאמרו יש גט לאחר מיתה והנה קיימ"ל שם ובסי' ל"ח דהבעל המגרש או מקדש על תנאי יכול לבטל התנאי ואז מגורשת למפרע ומטעם שכ' הרא"ש בתשובה דאמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור ולפי"ז י"ל דס"ל לרמ"א דכל המזכה דהוי כמגרש מעכשיו על תנאי הבעל יוכל לבטל התנאי ותהי' מגורשת לחלוטין כמו בכל תנאי אפשר דביטול בפה לא מהני כאן משום דבמזכה לא הוי התנאי רק דיבור גרידא דנימא בי' אתי דיבור ומבטל דיבור אלא הוי כאנן סהדי דהתנה כן א"כ לא מהני ביטול גרידא בפה אבל אם נושא אחרת אז אמרי' אנן סהדי דלא מעייל נפשי' לאיסור שתי נשים ובוודאי מבטל התנאי ואתי אנן סהדי ומבטל לתנאי שהיא כאנן סהדי וכמו דאמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור ובהכי מיירי רמ"א בסי' א' דבמומרת מזכה לה גט ונושא אחרת דע"י שנושא אחרת מתבטל התנאי הראשון ונמצא מגורשת למפרע ואין כאן נושא שתי נשים אפי' לדעת הרי"ף ודלא כמהרי"ק אבל בסי' ק"מ דמיירי לגבי אשה ולא מיירי לענין נשיאות אשה אחרת ולא שייך אנן סהדי לכן שפיר הביא דעת הרי"ף דאסורה לישא מחמת התנאי כנלע"ד וראי' לדברי מדברי הרמב"ן בחי' לגיטין ל"ב דשליח הנעשה בפני עדים גם ביטולו צריך להיות בפני עדים דלא אתי דיבור גרוע הנעשה בלי עדים ומבטל דיבור יפה הנעשה לפני עדים והכא נמי לא אתי דיבור גרוע בלא אנן סהדי ומבטל דבר אנן סהדי. אבל בנושא אשה כיון דאיכא גם עתה אנן סהדי אתי אנן סהדי ומבטל אנן סהדי וא"ש ועי' בספרי אימר לציון אות שכ"ד ולפי"ז הי' נכון להורות בשאלה זו שלפנינו שהבעל יזכה לה גט ע"י שליח לקבלה וכפסק הרמ"א בסי' א' ובזה אנו יוצאין אף לשיטת הרי"ף

אמנם עדיי' יש לחקור כיון שידענו שהאשה אינה מרוצה לקבל הגט ואומרת שחוב הוא לה ומתכוונת לעגן הבעל כדי שישלם לה תביעתה אפשר דלא מהני כאן גט ע"י זכייה דהא דאמרינן זכין לאדם שלא מדעתו היינו בסתם אבל לא בע"כ. ונראה דתליא דין זה במה שהביא הב"ש בסי' ק"מ מחלוקת הפוסקים אם מזכה לה גט ע"י שליח ויש עדים שמעידים שבשעה שנמסר הגט ליד השליח היתה מרוצה וניחא לה דלדעת הב"ח לא מהני ולדעת הפרישה הגט כשר ונלע"ד דפליגי אי הודאת בע"ד לחובתו דחשיב יותר מעדים אי עדיף ג"כ מאנן סהדי או לאו דהרי אנן סהדי לעולם חוזרת בו אפי' אם אומרת שמריצות וכמ"ש הר"ן ר' פרק האומר ואנן סהדי שחוב היא לה שתתגרש והיא הורית שהיא מרוצה הרי הודאת בע"ד לחוב נגד אנן סהדי וי"ל דהב"ח בזה לשיטתי' דס"ל ביו"ד בסי' ה' שאם מודה שחייב חטאת ושחט לשם חטאת דאנן סהדי דאיני חייב חטאת מטעם אם איתא קלא אית לה עדיף מהודאת בע"ד ומהרש"ל ס"ל דהודאת בע"ד עדיף והב"ח פה לשיטתו דאנן סהדי עדיף ולהכי מחמיר ועיי' בס' אומר לציון באות ק"י שישבתי דברי הב"ח בטוב טעם ודעת ולפ"ז גם נידן דידן תלי' בזה דהרי אנן סהדי דבנאסרה על בעלה זכות היא לה שתתגרש להצילה מידי עבירות ועונשן והיא צועקת ואומרת שחוב הוא לה לדעת מהרש"ל לא מהני הזיכוי כלל. שוב מצאתי בתשו' שבות יעקב ח"א סי' ק"כ שכתב בהחלט אעפ"י שיוכל האדם לגרש בע"כ מה"ת מ"מ אינו יכול לזכות לה גט ע"י שליח בעובדא דידן. ומעתה נדבר להתיר לו ע"י קיבוץ התרה ממאה רבנים הנה מלבד שלרוב פוסקים ס"ל דבמקום מצוה לא גזר רגמ"ה כמבואר בדבריהם אלא אפי' לשיטת מהר"י מאן שמחמיר אפי' במקום מצוה כבר כ' הגט פשוט בסי' קי"ט ס"ק ל"ג דאם אינה ראוי לדור עמה ע"ז לא תיקן רגמ"ה כלל ועיי"ש ובתשו' מהר"ם פאדאווא סי' א' דבמקום שנוכל לומר דכי האי גוונא לא תיקן רגמ"ה הרשות לדין כן ולא צריך מאה רבנים לזה להתיר כי אין שייך היתר בזו עיי"ש וגם ידוע העיגון שיש בקיבוץ מאה רבנים כמש"כ בשבות יעקב הנ"ל וז"ל דלאו בכל יומא מתרחיש גברא כהאי שיהי' לו יכולת להרבות בהיצאה על נסיעה כזו לקבץ חתימות ק' רבנים להתיר וגם קשה טילטולא דגברא ובפרט לאיש עני ועדיי' לא קיים מצות פרי' ורבי' ולזאת הרי מבואר בכל התשובת דזה מיקרי עיגון לבעל. לכן נראה לענ"ד להתיר לבעל לישא אשה אחרת בלי שום מעשה והתרת ק' רבנים ואף שהמנהג היא להתיר דווקא ע"י רשות ממאה רבנים ענין זה כעובדא דלן הוא שא רלא שכיחא ולא שייך בי' מנהג כלל

שוב מצאתי בתשו' דברי חיים להגאון מסאנץ בחלק א' סי' ה' במעשה שהיא דומה לענין דידן שהתיר לישא בלי רשות ממאה רבנים. וכן אני מורה להתיר לישא בלי רשות ממאה רבנים אם הסכימו עמי גדולי דורינו יחי'. ובתנאי שלא יהי' דברינו חו"ש נגד חוקי הממשלה. הכ"ד הבעה"ח פה האידא בוסערמיען יום ה' ח' תמוז זמרת לפ"ק: (תשובה זו ערכתי להרב הגאון מו"ה יהושע אהרן צבי אב"ד ממארגירעטן והסכים עמי) תשובה ל"ט שפעת שלומים משמי מעונים לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסים מו"ה יהושע אהרן צבי ני' אב"ק מארגערעטין יע"א

זה איזה ימים אשר באתי לביתי ממרחץ הארשפאלא. והאיר ה' לפני מכתב קדשו ונהניתי כי הסכים כ"ת לדעתי להתיר לאיש הידוע לישא אשה בלי היתר מק' רבנן. אמנם מצאתי א"ע מחויב בדבר להעמיד דברי לנכון במה שהשיג עלי שכתבתי דס"ל לרמ"א דאפי' לדעת הרי"ף כיון דהוי כנותן גט על תנאי במעכשיו דקיימ"ל דקדושין תופסין בה ממילא לא הוי כאשת איש דיהי' נאסר הבעל ליקח אשה מכח איסור שתי נשים ומדוע כ' המהרי"ק דגם לענין ב' נשים חשובה כאשת איש והשיג עלי כ"ת וכ' וז"ל דבריו תמוהים ואינם מובנים דודאי הא דתופסין בה קדושין הינו אם נתקיים התנאי אח"כ אכל אם לא נתקיים התנאי אח"כ פשיטא דהיא אשת איש למפרע וא"כ בנידן דידן נמי דלמא לא יתקיים התנאי, ולא יגיע הגט לידה וא"כ היא אשת איש גמורה לד הרי"ף עכ"ל וצריך אני להרחיב הדיבור כי קצרתי במכתבי. הנה מבואר באע"ז סי' קמ"ג במגרש על תנאי במעכשיו ותנאי בידה והיא בשב ואל תעשה ולרמב"ם אפי' בתנאי שהוא בקום ועשה מותרת לינשא לכתחילה ואפי' כתנאי שאין בידה רק לכתחילה לא תינשא אבל קדושין תופסין בה רק צריך להפריש ממנו עד קיום התנאי. ונראה לע"ד דה"ה במגרש על תנאי במעכשיו דמותר לו לישא אשה אחרת מיד ואין כאן איסור שתי נשים דהרי גם בידו לבטל התנאי וכמש"כ הבית שמואל שם סק"א וכן קיימ"ל לענין קדושין בסי' ל"ח דדל האומר מעכשיו יוכל לבטל התנאי א"כ הרי בידו של הבעל לבטל התנאי ושיהי' הגט חל למפרע וכמבואר שם במקנה הל' קדושין ל"ח ובאבני מלואים וכן מוכח מתשובת הרא"ש גופא שכ' דמהאי טעמא יוכל לבטל התנאי משום דכל תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפי' לה וחידוש הוא שדיבור מבטל מעשה וא"כ אין לך בה אלא חידושו דוקא היכי דאינו מבטל התנאי אבל היכי דהמעשה ישאר קיים אמרי' דהתנאי בטיל משום דאתי דיבור ומבטל דיבור וכמו דקיימ"ל בהאומר כר"י ע"כ. והנה הא דאמר ר"י כקדושין אתי דיבור ומבטל דיבור היינו ביטול למפרע ונעקר הדיבור לגמרי כמו דאמרי' בעלמא החכם עוקר הנדר מעיקרא דאי לא תימא הכי אלא דנימא אתי דיבור כו' כמו דאמרינן בעל מיגז גייז ומהשתא ולהלן הוא מבטל א"כ מה מקשה הש"ס שם בסוגיא דאתי דיבור דקשיי' הלכתא אהלכתא וכן לא תיקשו קושית התוס' שם בד"ה מידי כו' ודו"ק. אלא ע"כ הדבר פשוט דאתי דיבור ומבטל דיבור