שו"ת מהרא"פ עד

המדינה שהעיר בתוכו וא"ש. עכ"פ יוצא לנו דשפיר ונכון לן ליכתוב הוידע בוסערמין לסימן

עוד יש לפקפק ולומר כיון שיש ג"כ שם לבוסערמין אחרת והוא נקרא בערעג בוסערמין א"כ נכתוב פה בוסערמין סתם ויהי' ג"כ מוכח מתוכו מפני שזה השני נקרא בערעג בוסערמין. גם זה ליתא מכמה טעמים א' שאין שם זה מוחזק בפי המון שנקרא ג"כ בערעג מפני שאין שם פאסט ואין זה מפורסים כל כך שנחשב לסימן ועוד עכ"פ אי לא נכתב הוידא יש לחוש שיאמרו שאינו זאת העיר מחמת שזו נקרא הוידא ובזה נכתב בוסערמין סתם ועוד הרי עיקר הטעם שצריכין לכתחילה לכתוב שתי הנהרות משום דהוי כשני סימנים ולא חיישי' לעיר אחרת שיהי' לה ג"כ שני סימנים כאלה וא"כ ה"ה הכא אלו נכתב בוסערמין סתם הי' סי' אחד מחמת שהשני קורין לו בערעג בוסערמין ונוסף על זה שיש להעיר הזאת ג"כ שם הוידא ראוי שנכתוב הוידא בוסערמין כדי שיהי' כעין שני נהרות וגם מפני נגד עיירות דעלמא

ספק הג' שבלשונה נקרא בשני הברות שוות כמו מלופאם ובלשונינו כותבין בוסער והבר' שני' ישונה קצת זה אינו מזיק מידי ובשביל זה אין צריך לכתוב שם נכרים בגט דהרי כתבו רבותינו האחרונים דקאזמר דמתקריא קאזימיריז לא מפני שינוי התנועת צריכין לכתוב שם הגוים רק משום דניתיסף הזי"ן עוד נראה דדרך הלשונות אם יבואו שני הברות שוות זה אחר זה הראשון נדחק ונרגש יותר מן השני דהשני נחטף כמו בלשון הקדש שקל עשר כסף א"כ ה"נ בלשונם הברה השנית נחטף ולא נרגש אלא כמו סגיל דבלא"ה ידוע כי הברה זו ממוצע בין סגול למלופאם ובודאי אין צריך לכתוב בשביל זה שם הגוים. וכן ספק הד' שהזכרנו שהגוים קורין מען ואנו קורין מין ג"כ לא מזיק דהרי הברתם כעין צירי לפי קריית המדקדקים והברתינו כמו חירק והנה היוד מורה על חירק וצירי וכמבואר בטוב גיטן בשמות נשים אות ויו סי' ג' וא"כ אפי' אי נרצה לקרות כמו הברת הנכרים ג"כ צריך ליכתוב יוד שיורה על צירי ולא עין שיורה על סגול וא"כ אין כאן שינוי שנצרך לכתוב ג"כ שם הנכרים. אמנם ספק החמישי יש לעמוד בו דאנו מסיימין בוסערמין בנון והמה מוסיפין אות איפסלאן במקום יוד נחה ונרגשת ולכאורה יש לספק כמו דצריכין לכתוב קאזמר דמתקריא קאזמירז מפני זין הנוסף וכן פוזנן דמתקריא פיזנני משום יוד הנוסף כן הי' צריך ליכתוב בוסערמעני אבל לדעתי אי אפשר ליכתוב כן משום דמסתמא היוד הנוספת תיקרא לתנועה בפני עצמה ונרגש ונדחק בחירק כמו פוזנני ואנו רוצים שתהי' נחטפת בשווא אשר על כן נראה לענ"ד כיון שאין לנו אות כמו האיפסלאן שתהי' תמיד נח מורגש ולא תהי' תנועה בפני עצמה שלא נכתוב אותו כלל כיין שאינו באה לתנועה בפני עצמה רק תמיד נוספת לאות שלפניה ליופי הלשון ואנו אין לנו אות כזה מוטב שנניח אותו לגמרי ומצאתי ראי' לדברי דבטוב גיטן מביא פרעשבורג דמתקריא פאזשאן והנה נודע ומפורסים בכל ספריהם ופאסטאמט שנקרא ונכתב בלשונם Pozsony ומ"מ לא כתבו רבותינו רק פאזשאן וע"כ היינו מטעמא דכיון שאין לנו אות כמוהו לא ניכתוב אותו כלל ומהאי טעמא לא כתבו פאזשאני משום דהיא אפשר לקרות בתנועת החירק לבסוף לפיכך הניחו אותו ולא כתבו אלא פאזשאן ואף שהביא שם ג"כ באנהארט דמתקריא באניהאד אף שאחר הנון יבוא איפסלאן בלשון נכרים ומ"מ כתבו שם יוד י"ל דשאני התם דגם גוים האשכנזים קורין שם העיר באניהאד והמה באמת קורים הנון קצת בחירק כידוע ולכן שפיר כתב ביוד בלשון נכרים ולא השגיחו על לשון האונגארין וכמו שהביא בנ"ב שם אבל פאזשאן הוא שם של גווי איגארין בלבד להכי לא כתבו רק פאזשאן ולפ"ז בנידן דידן גם אי הי' צריך לכתוב בוסערמין כמו הנכרים ג"כ לא היינו כותבין רק נון לבסוף לזאת דעתי נוטה שלא לכתוב שם דמתקריא כלל רק הוידא ביסערמין בלבד וגדולה מזו כתבו שאפי' בפוזנן לא היינו צריכין לכתוב דמתקריא פוזנני אף שנדחקת בחירק לבסוף רק לכתחילה וכשר בדיעבד ומכ"ש בנידן דידן דכשר לכתחילה. היוצא מדברינו ליכתוב גט בעירנו הוידא בוסערמין דיתבא על מי מעיינות: תשובה ל"ח

מעשה אשר לא יעשה בא לפני זה לערך שמונה שנים נשא הב' אלי' שווארץ את הבתולה שיינדל פריעד כדת מו"י ולא הצליחו בזיוווגם כי תמיד הי' ריב וקטטה ביניהם לערך חצי שנה עד שעמדו לפני לדין תורה והבעל טען כי אי אפשר לדור עמה שהיא פרוצה ומתיחדת עם ערלים והרבה אנשים ראו ממנה דברי כיעור. והאשה לא הכחישה טענת הבעל רק אומרת שהבעל יחזור לה הנדן שנתנה לו כערך אלף זהובים ואז מרוצה לקבל גט פטורין. והבעל השיב כי מחמת שהאשה יוצאות ומפקרת ואיננה נמצא בביתה ע"כ פרצה קורא לגנב ונגנב כל הסחורה שקנה בעד מעות הנדן ואת כל הנשאר בביתו מכלים וחפצים הנלקח בעד מעות הנדן החזיר לה הבעל. וכאשר ראינו ונתברר לנו שדברי הבעל כנים ואמיתים ואשה זו מצוה לגרשה. כמה פעמים רצוני לפשר ביניהם שיתן לה גט ויתחייב במקצת נדן אך האשה סירבה והחליטה שאינו מקבלת הגט אלא כשיחזיר לה הנדן בשלימות וזה אין ביכולתו שהוא איש עני. ומחמת שבעו"ה גזירה היא שלא לגרש בלתי רשות הממשלה הומשך הדבר כמה שנים אשר נפרדו והופרשו זו מזו בכל אופן וזה ערך שתי שנים קיל רעש נשמע בכל העיר שהאשה הרה לזנונים. ומחמת בושה שלחוה אבותה לפעסט הבירה וילדה שם ממזר והודית שמה לפני שופטי העיר שהוולד הוא מנכרי וכל זה ידוע ומפורסים. והאיש ביקש מהממשלה שיכופו אותה לקבל גט והממשלה הזמינה אותה שלשה פעמים שתבוא מפעסט לדעברעצין ולא מצאו אותה כי החביאה עצמה תמיד וכעת נודע לן באמת כי ברחה מפעסט לאמעריקא. והבעל עומד וצווח הכי יעגן לעולם? ועדיין לא קיים מצות פרי' ורבי'. גם יש לפניו כעת שידוך הגון הגון אשר לא ימתינו עליו יותר

תשובה הרמ"א באע"ז סי' ק"מ כתב וה"ה אשה שנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר ויש חולקין מהרי"ק עכ"ל ונעתיק דברי המהרי"ק בתשו' סי' קמ"א וז"ל ולא נתישב לי המנהג ההוא (לזכות גט למומרת) דהא פשיטא דלדברי ר' אלפס (דס"ל דלא מהני זיכוי רק שלא יחזיר אבל גיטא לא הוי עד דמטיא לידי') אם נאמר דיש לחוש לתקנת הגאון שלא לישא שתי נשים גם כשראשונה המירה. משום זכיית הגט על ידי אחר לא ניתקן האיסור דסוף כל סוף עדיי' היא אשת איש עד דמטיא גיטא לידה. ומ"מ לא בעיני' למשכונא נפשאי אמנהגא דלמא כרש"י ותוס' ורבינו משה עכ"ל המהרי"ק והקשה הב"ש על הרמ"א דלעיל בסי' א' פסק במומרת דמזכה לה גט ולא הביא דעת יש חולקין ותי' הב"ש דשאני מומרת שכבר נתפשט המנהג כן אבל בנאסרת לא. ופי' מרן בתשובת חתם סופר אבן עזר חלק א' סי' ג' דבנאסרה דלא שכיח שתהי' מזנה והולכת ושיהי' זכות ברור לה בגירושין וכיון דלא שייך מנהג במידי דלא שכיחא לא התיר. אך זה צ"ע מהיכי תיתי נעגן הבעל להצריכו מאה רבנים ולא נסמוך חרוב הפוסקים לזכות לה הגט ע"כ יעיי"ש. ממוצא הדברים אנו למדין דאם נחוש לדעת הרי"ף אין לאיש שנאסרה עליו אשתו תקנה לישא אשה אלא ע"י מאה רבנים

אמנם הבית מאיר תירץ דלעיל בסי' א' הרמ"א מיירי לענין היתר שתי נשים שאיסורו קל לא חיישי' לשיטת הרי"ף אבל בסי' ק"מ מיירי לענין שתהי' האשה ניתרת לעלמא שהיא איסור א"א דחמיר חיישי' לדעת הרי"ף ע"כ. ולפ"ז צ"ל דהרמ"א חולק על מהרי"ק שהרי כ' המהרי"ק בפירוש שחין חילוק בין איסור שתי נשים בין איסור אשת איש דאפי' לאיסור שתי נשים יש לחוש לדברי הרי"ף. ולולא דברי רבותינו הי' נראה לענ"ד כבית מאיר דהרמ"א בסי' א' מיירי להתיר איסור שתי נשים אך לא מטעמי' דהוי איסור קל ולא חיישי' לדעת הרי"ף אלא דלענין אישור שתי נשים גם הרי"ף מודה דמהני זכייה ע"י אחר דהנה לדעת הרי"ף דאף דקיימ"ל זכות הוא לעבדים ובאומר זכו אינו יכיל לחזיר אבל גיטא לא הוי עד דמטי גיטא לידי' הקשה הרא"ש מהא דאמר ר"מ לרבנן והלא עבד כהן שברח אוכל בתרומה וזה אינו אוכל וקשה אמאי אינו אוכל בתרומה והלא לא יצא לחירות עדיי' עד שיגיע הגט לידו אלא ע"כ מוכח מזה דמיד משעת קבלה נשתחרר העבד ולכן אינו אוכל בתרומה דלא כרי"ף. ותירץ בשו"ת פנים מאירות ח"ח בחידושיו לגיטן דלכך אינו אוכל שמא יקבל הגט ע"כ וצ"ל לפי זה כל מזכה גט שיחרור לעבדו ע"י שלוחו הוי כמו התנה שאם יבוא הגט ליד העבד יהי' מגורשת למפרע והנה לעיל במס' גיטן טית אמרינן דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים אלא באשה דחוב היא לה ולכן יכיל לחזור ובעבד דזכות היא אינו יכול לחזור וממילא גם בהאשה אם יצוייר שיהי' זכות לה ג"כ אינה אוכלת בתרומה אם זוכה לה גט ע"י שליח וכמו שפירש"י דף טית דבכל פסולי דאוריי' שווה שחרר לגט דילפי' לה לה מאשה. ועבד ואשה של כהן שווה בזה דשניהם שאוכלים בתרומה מקנין כספו ילפי' ולפ"ז גם באשתו של כהן אם הבעל מזכה לה גט ע"י שליח היכי דזכות הוא לה אינו אוכלת בתרומה וע"כ מטעם הנ"ל דהוי כמתנה עם השליח שיהי' שליח קבלה על תנאי שיבוא הגט לידה ואז תהי' מגורשת למפרע משעת קבלת השליח