שו"ת מהרא"פ עא

אהובי ידידי הנה מה שהי' נוגע לכבודם הרמה כבר כתבתי פיוסים במכתבי הערוך לכבוד הרב הגאון אבד"ק ני' ובלי ס' ראה אותו מעלתו הרמה. ומה שנוגע לענין הגירושין כבר נתגרשה האשה בגט פטורין אחר והי' לו לשום יד לפה ולא להשיב דבר ואהי' מן הנעלבים ואינם עולבים אך למען לא יאמינו חכמי גוו"ד ה' יחיים לא"י שרק להם ניתנה התורה מצאתי את עצמי מחויב בדבר לגלות להם דעתי בזה שאני עומד על דבריי הראשונים ומברר שהגט הנשלח פסול ואפשר אפי' בדיעבד וברוך השם כי כדין הורתי

הנה הרמ"א בסי' קכ"ח ספי' ר' כתב ואם לא כתב שם הנהר כלל או ששינה בו כשר (תשובת מהרי"ל) וכ' הב"ש דמשמע דאפי' לשיטת הפוסלים בשינוי מקום העמידה כשר דשאני שינוי נהר שאינו אלא חשש להביא דברי הלבוש עי"ש אבל בספר מכתב מאליה על גיטן אשר נודע רוב גדלו וגבהו בקרב ישראל כי משנתו קב ונקי כ' בשער ג' סי' ע"ג והכריח בראיות ברורת מראשונים וגדולי אחרונים דבשינה שם הנהר אפי' בשינוי כל דהוא הגם שלא יהי' השינוי מורגש במבטא פסול אפי' בדיעבד יעויי' שם בדבריו הנעימים גם הגט פשוט בס"ק ל"ט מסיק דשינוי שם הנהר במחלוקת שנוי ואינו כשר אלא בשעת דדחק וכ' שגם דעת הרמ"א בש"ע כן ודלא כב"ש שכ' שאון חולק בזה וכל זה הוא לפי שאזיל הגט פשוט לשיטתו שסובר דגם בשינה מקום העמידה כשר בשעת הדחק אך המכתב מאלי' בשער ג' סי' זין כתב בסופו וז"ל והנה נראה עוד דלדידן דכתבינן השתא מקום העמידה במקום מקום הדירה כי אנו מטולטלין וכמש"כ מהרי"א ומרן א"כ הדר מקום העמידה להיות כמקום הדירה ואם שינה בו אליבא דכ"ע פסול וקרוב אני לומר דהוי כדינא דמתני' דשינה שם עירו דתצא עכ"ל ממילא לפי המבואר דהושוו שם העמידה עם שם הנהר הרי יש מקום לומר דבשינה שם הנהר אפי' בדיעבד תצא ולפ"ז שפיר כתבתי דשינה שם הנהר הוי בתורף. אבל באמת לא הי' לו לחלוק עלי ולתפוס על דברי שקריתי לו תורף בדברים שאין בהם ממש ומדוע לא תפס עלי מאשר מבואר בתוי"ט גיטין פרק ג' משנה ב' דשם עירו ושם עירה לא הוי בכלל התורף. אך באמת גם אנכי לא כתבתי ואמרתי שהשינוי הוא בתורף אלא משום דקיימ"ל בשינה שם הנהר פסול וכנ"ל ובתופס הגט לא פוסל שינוי בכל מקום ולפי מה שנתבאר דשם הנהר פוסל בו שינוי הנהר כל דהו אפי' אינו נרגש במבטא בגט דידן שהי' חסר מן העיין בתיבת קעריש כמעט רובו בודאי נשתנה שם הקריאה במבטא והוי שינוי שם הנהר כי אינו נקרא קערש רק על ידו עיין וזולתו ישתנה בקריאתו ויש לדון בזה אפי' בשעת הדחק

ומה שכ' עוד והוסיף להפליא דהרי הריעותא שנמצא הוא בהחזרת שם הנהר פעם שנית שאפי' לכתחילה אינו צריך לנפלו כמבואר באחרונים. אני אומר דזה גרע טפי דכבר כ' הגט פשוט שם דהמקור ברוך רצה לומר דשינוי מקום הנהר דאיכא לעז דעיר אחרת היא כ"ע מודו דפסול והשיב עליו הגט פשוט דכי היכי בשינה שם הפיר אמרי' דליכא לעז משום שיאמר שנולד או עמד המגרש בעיר שנזכר בגט ה"נ יאמרו כשיראה שינוי שם הנהר בעיר שהמגרש נולד או עמד בעיר הנזכר ששם הנהר שלה כך עי"ש אך כ"ז תינח בלא הוכפל שם הנהר או שהוכפל בשם אחד אבל בשינה בפ"א מפעם שנייה גרע טובא ואפשר לכ"פ פסול גם לגט פשוט. ומה שכתוב עוד שלא הי' נמחק רק קצת אות העיין והיה ניכר לתינוק דלא חכים. גם אנחנו ראינו ונדמה לעינינו שחסר רובא ואינו ניכר לתינוק. ועל כיוצא בזה אמרו חכז"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה

וידע נא מעלתו כי משונים עניני גיטין משאר איסורים דאם המה דרבנן אמרי' בהו ספיקא דרבנן לקולא וגם אמרי' בדרבנן עבדי' עובדא ואח"כ מותבינן תיובתא לא כן עניני גיטן דכמה גדולי פוסקים ס"ל דאפי' היכי דלא פסול הגט אלא בפסול דרבנן אפ"ה אדאוריי' ג"כ לא הוי גיטא כלל ואפי' ריח הגט אין בו והי' נראה לנו בזה דבר נכון הנה גרסי' בגיטין דף כ' האי גברא דעל לבי כנשיתא שקל ס"ת ואמר לדביתהו הא גיטך אמר ר' יוסף למאי ניחוש לה כו' עיי' כל הסוגי' וכ' הר"ן דחסר שמו ושמה בגט פסול מדאוריי' ומוכח לה מדאמר ר' יוסף למאי ניחוש לה משמע דלא חיישי' לה כלל ואפי' ריח הגט אין בו והקשו על זה רבותינו האחרונים ז"ל דא"כ מאי פריך הש"ס שם ור' יוסף מה קמ"ל והוצרך לשנויי דאין מי מילין ע"ג מי מילין והא טובא קמ"ל דחסר שמו ושמה בגט אפי' ריח הגט אין בו ופסול מדאורייתא

והנראה לי בזה דהרמב"ן בחידושיו כ' דיש אומרים דשמו ושמה בגט רק מדרבנן צריכן ואפ"ה אי לא כתבו אין חוששין כלל אפי' לריח הגט דכל דמגרש אדעתי' דרבנן מגרש ושוויא רבנן לגיטא חספא בעלמא והקשה עליהם הרמב"ן דא"כ מאי פריך ור' יוסף מה קמ"ל והלא טובא קמ"ל ע"ש ובזה יהי' מיושב קושי' הנ"ל דלעולם אמרי' דחסר שמו ושמה בגט פסול מדאוריי' ומ"מ לא הי' יכול לש"ס לומר דהא קמ"ל ר' יוסף דחסר פסול מדאורייתא דהרי זה לא נשמע כלל ולא מוכח מדברי ר' יוסף דפסול מדאוריי' בחסר שמו ושמה דלעולם אימא לך שאינו פסול אלא מדרבנן ואפ"ה לא חייש לה ר' יוסף כלל כיון דאפשר לומר כסברת יש אומרים הנ"ל דכל דמגרש אדעתי' דרבנן מגרש וממילא דלא הוי בו אפי' ריח הגט. ואם תאמר סוף כל סוף מאי נ"מ בזה דכין שנימא שחסר שמו פסול מדאורייתא ובין שנימא דפסול מדרבנן מ"מ לעולם הוי בטיל מדאוריי' כנ"ל יש לומר דנ"מ דאי אמרי' דפסול מדרבנן וכל דמגרש כו' הי' נלמד מזה דה"ה לכל פסולי דרבנן בגיטין נימא כן דכל דמגרש אדעתי' דרבנן מגרש וממילא דלא הוי בו אפי' ריח הגט ופסולין מן התורה אבל אי נימא דחסר שמו ושמה פסול מדאוריי' ממש א"כ בפסולין דרבנן לא אמרי' כל דמגרש כו' ומצינו להפני יהושע בסוגי' דכתב שום מלכות שאינו הוגנת לישב שיטת רש"י שס"ל דקדושי שני אינם תופסין מהתורה משום שס"ל לרש"י כמו דאמרי' כל דמקדש אדעתי' דרבנן מקדש ה"נ אמרי' כל דמגרש אדעתי' דרבנן מגרש והגט בטיל מה"ת אף דלא הוי רק פסול מדרבנן חוץ משלשה גיטן פסולין שכשרים בדיעבד שכך התנו חכמים עיי' שם בפנ"י. הרי נתבאר כדברינו שאם נאמר בחסר שמו ושמה שכל המגרש אדעתי' כו' ה"נ בכל פסולי דרבנן אמרי' כן והוי כולהו פסולי דאורייתא אך הש"ס שם לא ס"ל הך סברה דכל מגרש כו' ולזאת אמרי' דר' יוסף אתי לאשמוענין דאין מי מילין על גבי מי מילין וקשה על זה למה הוצרך לומר דאין מילן ע"ג מי מילין מ"מ תיפוק לי אפי' אי יש מי מילן ע"ג מ"מ אפ"ה עכ"פ פסול מדרבנן הוי ונימא בי' כל דמגרש כו' אלא ע"כ דלא ס"ל לר"י כל דמגרש כו' וכולהו פסולו דרבנן לא הוי אלא פסולי דרבנן ופוסלין לכהונה ולהכי הוצרך לומר דאין מי מילן כו' ואז פסול מדאוריי' ממש ולא אמרי' כל דמגרש וממילא בחסר שמו ושמה ג"כ ע"כ פסול מדאוריי' משום שלא סבירא לן כדעת הראשונים הנ"ל דאמרי' בגיטין כל דמגרש כו' ונכונים דברי הר"ן ז"ל

עכ"פ מבואר דלשיטת הקודמים כל פיסולי דרבנן אפי' פסולי דאורייתא ואפי' לכהונה כשרים ומחויבים אנו לחוש לדבריהם ויפה אמרתי שמיראי הוראה אנכי למסור הגט נגד הגדולים הנ"ל

והנה בכל זאת אם הי' דין דשינה שם הנהר כשר בשעת הדחק וענין פשוט בפי כל הפוסקים בלי חולק הייתי מוסר הגט הנשלח אף שלא הי' כאן עיגון ומטעם שכתבתי לעיל בתשו' כו' להסכים עם רבותינו דעכשיו בכל שליח המביא גט איכא עיגון להחזירו ע"ש אך כבר נתבאר שאיכא גדולים שפוסלים אפי' בדיעבד שינוי שם הנהר לא רציתי ויפה אמרתי שמיראה הוראה אנכי וברוך ה' כי נחני בדרך אמת: תשובה ל"ה שפעת שלומים משמי מעונים לכבוד ידידי מחותני הרב המאה"ג החריף ובקי מושלם במעומ"ד איש יקר רוח ונחמד כש"ת מו"ה אליעזר דייטש ני' אב"ד האנאשוויטץ יע"א והגליל

יקרתו הגיעני והנאני. נתתי שמחה כלבי ורב תודה לה' ית"ש שנודע לי משלומו הטוב ומשלום תורתו ומה גם כי שוקד בלימוד תורת ה' עם תלמידים. יהי ד' אלקיו עמו ויצליח דרכו ויגדיל כסאו למעלה וירבה גבולו בתלמידים יוסיף אומץ בתורת ה' כארז אשר בלבנון עד נזכה במהרה להרמת קרן התורה וישראל ב"ב

ועתה באתי להשיב על דברי תורה המציע לפני ולהשתעשע עמו בשיעשועין דאורייתא בראש תמה על אשר כתבתי בספרי אומר לציון להקשות על תשובת הרא"ש שכ' דבעובר על חרמי ציבור לא אמרי' אי עביד לא מהני משום דאפשר להתירן דא"כ מאי פריך הש"ס ממקדיש בע"מ למזבח ותמימים לבדק הבית