שו"ת מהרא"פ ע

אי היינו יכולים לכוף את המומר לילך למקום שכותבין גיטין כדי לגרש מ"מ עכ"פ מקום עיגון מיקרי דמה לי החזרת הגט ומה לי החזרת כל ענין סידור הגט למקום אחר לעולם מיקרי שעת עיגון כנלע"ד

והנה אין כאן בעיר זאת רק בארות ולא שום מעיין רק יאור אחד הנקרא (טייך) והנה אם הי' משמשים המיעוט מטייך והרוב מבארות או להיפוך הי' תלי' בפלוגתא שבין מהר"ם ומהרי"ק מובא בבית שמואל סי' קכ"ח ס"ק י"ב ויש לחקור במאי פליגי ונראה דתלי' בשני תי' שהביא הפרי חדש בסי' ק"י על הא דהקשו הקדמונים בסנהדרין אמאי לא נימא דין קבוע ותי' הר"ש בס' הכריתות דכיון דידעי' הרוב והמיעוט ניכרין במקומם אנו הולכין אחר הרוב דשאני דיבור דניידי. וא"כ בנידן דידן שאנו מסופקים איזה מהן להזכיר דומה לסנהדרין ולתי' הראשון נקטי' הרוב ושבקי' המיעוט ולא שייך קבוע ולתי' השני הכא דלא שייך ניידי הוי קבוע וצריך להזכיר שניהם

עוד י"ל לפי מה שכתב הב"י ביו"ד בשם בעל העיטור בסי' ל"ט אם האומה והאונה נסרכה בסירכה אחת לדופן אם הרוב מהאונה כשירה ואם מהאומה טריפה אלמא אפי' היכי דיוכל להיות שניהם מהרוב ומהמיעוט ולא סתרי אהדרי כלל אפ"ה אזלי' בתר רובא ולפ"ז גם בנידן דידן יש לנו לילך אחר רוב התשמיש לכתוב אותו בגט אך הל"מ בפ"ט מנדרים כ' דלא אזלי' בתר רובא אלא היכי דהמיעט סותר לרוב אבל היכי דיכול להיות שניהם אז אזלי' בתר כולה עי"ש ואפשר לפ"ז גם הכא כותבין שניהם אך באמת בנידן דידן אין משתמשים כלל ממי היאור מפני שהמים סרוחים ומאוסים וליכא כאן ספק בענין זה

אך מה שנסתפקתי הוא דשם העיר נקרא דאראג ובלשון העמים נקרא דאראגה ויש לספק כיון דבלשונם נשתנה הלשון בה"א לבסוף אי לכותבו או לא וצ"ע כעת בזה: תשובה ל"ג שפעת שלום ורב ברכות לכבוד ידידי הרבני המופלג החריף ובקי כש"ת מו"ה ישראל עוזר ני' בישוב בוטקא

זה שבועות שתיים שהן ארבע ויותר עברו אשר הגיעני מכתבו ועל פי מקרה נעלם ממני ולא מצאתיו לאחר החיפוש עד היום הגם שטרידנא טובא כעת שבונין בקהילתנו יע"א פה מקוה. ואני עוסק בעיון בהל' מקואות מכל מקום מפני כבודו חשתי להשיבו. אך הזמן אינני מסכים כעת לבוא רק בקצירת האומר

הנה בראש נשים עין על גודל התמיה שתמה על הש"ס ופירש"י בסוגיא דיבמות דף ל"א אהא דפריך הש"ס מ"ט דתנא דמתני' דתני דאם הי' לו בערות אחיו ספק קדושין ספק קרוב לה ס"ק לו דהצרה חולצת ולא מתיבמת ובגירושין לא תני כן ומשני רבה משום דצרה זו בחזקת היתר לשוק עומדת קודם שנולד הספק בגירושי הערוה ומספק אתה בא לאוסרה החזקה מוציא מידי הספק ופריך הש"ס בס' קדושין נמי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת ומספק אתה בא לאוסרה על היבם נימא נמי דאוקמי אחזקה ולמה חולצת ומשני דחולצת לחומרא ופריך האי חומרא דאתי לידי קולא הוא זמנין דאזל איהו ומקדש לאחותה קידושי ודאי אי נימא זמנין דאתי אחר ומקדש לה לדידה קדושי ודאי וכיון דאסרי' לצרה ליבומי אמרי' דקמא קדושין ודבתרא לאו קדושין ופירוש רש"י וכיון דאסר לה מר ליבומי לאביה של זו משום צרת הבת. וכ' מעלתו והדברים תמוהים דאם הראשונה עליו ערוה מצד בתו פשיטא דגם אחותה אף אם היא רק אחותה מאם הוי ערוה עליו מצד בת אשתו א"כ פשיטא דהצרה פטורה מחליצה מאחר שהיא ממ"נ צרת ערוה או מקדושי ראשונה או מקדושי שניה. וגם מדוע נימא דקדושי קמא הוי ודאי ומצד זה אסורה ליבום אדרבה נימא להיפוך דקדושי שני הוי ודאי ולכך אסורה ליבום וממילא דלא אתי לידי תקלה שלא ישא אותה אחיו מאמו באופן שהדברים שגבו ממנו

תשובה לענ"ד נראה דהכי פירושו דהי' קשה לרש"י על הס"ד דמקשין דחומרא דאתי לידי קולא ומביא על זה שני חששות וכי לא סגי לו בחשש אחד ולמה לי' להש"ס להאריך בסברת המקשין ובראיותיו מה שאין האמת כן וכמו שמסיק הש"ס באמת כיון דמצרכי לה חליצה מידע כו' ובשלמא בהך חששא דזימנן דאתי אינש אחר ומקדש לה בקידושי ודאי לא סגי לי' משום דהוא באמת מילתא דלא שכיח דלמה יקדש אותו אחר קידושי ודאי דהרי היא אסורה לו בספק אשת איש ואם לא ידע ממילא הוי קידושי טעות וגם מהיכי תיתי תתרצה האשה לקבל קדושי ודאי שמא לא יתברר הקדושי' הראשונים ותהי' נשארת באיסור לכל העולם נוסף גם על שני מקדשיה ואפי' אם ימות המקדש תהי' נזקק לחליצה וביבם קטן תהי' אסורה עולמית ולהכי כיון שהוא חשש רחוק איננו כדאי לומר דמשום זה יפטרו כל צרות הערות מחליצה אבל מדוע לא סגי בחשש שמא יקדש אחותה ואם תמות האחת יהי' מותר בשנייה דזהו חשש קרוב ולזה לימד רש"י לעצמו דהי' קשה לש"ס דבכל העריות שפיר שייך חשש זו שמא ישא אחותה אך בבת אחיו לית הך חששה כלל וכקושית מעלתו א"כ הי' אפשר לומר כיון דבבת אחיו צריכה חליצה דליכא חשש ממילא מצד לא פלוג אמרו בכל הצרות שאינו מתיבמות אך לזה הוצרך הש"ס לומר דאיכא אפי' בבת אחיו חשש שמא יקדש אחר אף שהוא חשש רחיק כיון דבשאר עריות איכא חשש חומרא דאתי לידי קולא גם בבת אחיו חיישי' להך חשש שניה וממילא נימא דכאן אין חולצת. יתבונן מעלתו בדברי רש"י איך שלא פירש רש"י הך ערוה דמיירי בבת אחיו רק על החשש שניה שמביא הש"ס אבל לא החשש ראשון ומשו"ה שיכל רש"י את ידיו לפרש החשש שניה מקודם כיון דע"ז הי' הקושיא דהוא מיותר ולהכי מוקי לה רש"י בבת אחיו ודוק כי נכון הוא

ומה שכתב עוד להביא ראי' לתשו' חתם סופר דבת אשתו לאחר מיתה הוי ערוה ודלא כדגול מרבבה באע"ז סי' ט"ו מהא דמס' דרך ארץ שר"י רצה ללמוד ק"ו לאסור כל בת אשת איש מק"ו מבת אשתו והשיב ר"ג צא ופרנס לי כהן גדול. במחילה מכ"ת שגם בזה דודאי ליכא דמ"ד יסבור שבת אשתו לאחר מיתה תהי' מותרת חלילה לומר כן אלא שכ"ע מודו דהוי איסור דאוריי' וכמו שמבואר ברשב"א דבחמותו לאחר מיתה אפי' לר"ע איכא איסור דאורייתא דהרי ארור שוכב עם חותנתו כתיב וה"ה בבת אשתו דאמרי' דון מינה ואיכא בה ג"כ איסור דאוריי' רק שאינה ערוה ורמב"ן ס"ל דחמותו באיסור ובת אשתו בשריפה ובת אשתו בשריפה דאמרי' דון מינה ואוקי באתרה אבל לא עלה על דפת אדם מעולם לומר שהי' מותרת ותמה אני איך לא ראה במס' דרך ארץ הרישא שתני שם וכיון שנאסרו אין להם היתר לאיסורן חוץ מאחות אשתו שאינו אסור אלא בחייה ופשיטא דהוא מדאוריי' מדלא תני להן גבי שניות וכמו שכ' הרשב"א יבמות צ"ח

מה שהקשה עוד על דעת המקשין שם דבת אשת איש אסורה א"כ קשה איך חטפו להם בני בנימין נשים דלמא בנות אשת איש הן. איבעת אימא דבאמת זהו גופא שהשיב לו רב אין דנין לעקור דבר מן התורה וכוונתו על פסוק הנ"ל. ואיבעית אימא אפי' הס"ד פשיטא דאם כבר נשא בת אלמנה או גרושה שוב נעשה האם אשת איש שמותר לדור עם הבת ולא נאסרת עליו דהרי אין איסור אשת איש חל עליה בין לת"ק ובין לר"י יבמות ל"ב ועוד דרכיה דרכי נועם כתיב יעוי' יבמות פ"ז דלא אמרי' כאלמנה שיש לה בן ונשאת ושוב מת הבן דתהי' צריכה לחלוק מאחר שנשאת בהיתר ויתכן כאשר חטפו להן הבתולת אי גרשו נשותיהן כדי שיהי' בנות גרושן ושוב חזרו ונשאו נשותיהן בחזרה. ואיבעת אימא דמצית פרו ורבו הי' דוחה הלאו או האיסור של בת אשת איש. או אפשר דחכמים היתרו להם דיש כח בידם להתיר אפי' איסור דאוריי' עיי' היטב בתוי"ט שביעית פ"ד משנה ב' ועיי' עוד במס' כלאים פ"ק בתוי"ט בבמשנה א' ד"ה ואסורין זולת זה הנה אסיים בברכה ושלום יום ה' דחנוכה תרל"ו לפ"ק: תשובה ל"ד שפעת שלומים משמי מעונים לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף המופלג בתורה ויראה כש"ת מו"ה ישראל משה ני' ראשב"ד דק' גרויסווארדיין

עתה באתי ליקח מועד להשיבו על מכתבו אשר ערך אלי בימי התשובה אודות הגט אשר שלחתי בחזרה ומעכ"ת הרמה שפך עלי חימה עזה והרבה בפליאות עלי וז"ל במכתבי. ומעתה בשתים אני תמה כו' בראשון מה שכ' ולאחר שהוא בתורף. איך יצאו דבריו אלה מפיו אין זה אלא כשגגה כו' כי הוא מבואר שהתורף הוא מקום האיש כו' ומה שאנו כותבין שם הנהר אינו רק מצד המנהג והמחבר וב"ש תרווייהו מסכימם בלי שום חולק שאפי' שינה בו כשר. ואם שם הנהר מן התורף איך יהי שינוי בו כשר עכ"ל והאריך עוד בזה: