שו"ת מהרא"פ סט

רק בנזקים פסלוה משום דא"כ לא שבקית חי דכל חשיד ישכור לו גויים או פסולים שיעידו לו שחבירו הזיקו יע"ש א"כ לענין קלא אפשר דלא שייך האי חששה כיון שנתפשט הקול בכל הכפר ומכ"ש בעדות הערכאות דלא מרעי נפשייהו ודאי דחשיב קול ומהני במקום דליכא רק גויים לאצטרופי לטענת הבעל ומצוה עליו לגרשה בע"כ

עוד נלענ"ד דמטעם אחר הוי ג"כ אשה זו עוברת על דת משה דהרי מבואר בהגהת רמ"א בסי' קט"ו דאשה שגזמה לבעלה ששוכרת עכו"ם להורגו הוי עוברת ע"ד והב"ש בס"ק א' מייתי תשובת הרא"ש דהיכי דאיכא סכנה לבעלה לדור עמה ע"י ממילא מקרי עוברת ע"ד משה ובנידן דידן הביא הבעל עדות (צייגניס) מהשופט שהערל החשק שלה רוצה להורגו אם יהי' עם אשתו ואיכא סכנה לדור עמה ממילא דהוי עוברת עד"מ. ואין לומר דעדות השופט לא מהני משום דעכו"ם פסולין לעדות. מ"מ נלענ"ד אלו בא הבעל לפנינו לשאול דעת תורה אם עפ"י עדות השופט זאת מחוייב הוא לפרוש ולהיות עם אשתו מחשש סכנה או אינו צריך לפרוש ודאי דהיינו מחויבין להזהירו ולהפרישו מביתו ואף דאין עדות לעכו"ם מ"מ הא ליתא מכמה טעמים. חדא דאף דדעת הרמב"ם תוס' ומרדכי שעכו"ם פסולין לעדות מדאורייתא משום דכתיב שקר ענה באחיו ועכו"ם לאו אחיו הוא מ"מ מצינו בגיטין דף יו"ד בסוגי' דערכאות שיטת המרדכי והגהת אשר"י בשם רבינו יקיר וספר החכמה דעכו"ם כשרים לעדות מדאורייתא רק דחיישי' שמא משקרים לכן אינם נאמנים אבל בערכאות דחזקה דאינם משקרים מהימנו וכשירים לעדות ועיין בפנ"י וקצות חושן סי' ס' שכ' שגם דעת רש"י כן ולענ"ד נראה ראיי' לשטה זו מירושלמי דשבת פרק א' דף וי"ו דגזרו על עדותן ומיושב בזה קושיות קרבן פדה שם. וא"ש דקיימ"ל בח"מ סי' ל"ה כרמב"ם הנ"ל מ"מ היינו לענין ממון אבל לענין סכנות נפשות פשיטא שצריכין אנו לחוש לדברי הפוסקים הנ"ל דעכו"ם כשרים לעדות מדאורייתא ובפרט בערכאות

וראיתי לקצות החושן בסי' הנ"ל שמצא סתירה לשיטת רבינו יקיר הנ"ל מגמרא ערוכה שם בגיטין דפריך הש"ס אלא מתנה במאי קנה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ולשיטה הנ"ל מאי פריך הא עכו"ם אינם פסולים לעדות כלל ע"כ ולדעתי לא קשה מידי דודאי לשיטה זו עכו"ם אינם. פסולים מחמת עצמן רק דאמרי' מסתמא הן גזלנים ופסולין מחמת חזקה כמו גזלן בעדים דעלמא אבל בערכאות היינו השופטים מסתמא לא גזלנים המה אדרבה חזקה לא מרעי נפשייהו כמבואר בגמרא ולכן הערכאות באמת כשרים לעדות לשיטה זו אך הרא"ש כתב שם בסוגי' דערכאות המה השופטים אשר לפניהם נעשה הדבר ונגמר הקנין והמה יצוו לעדים נכרים שיחתמו על השטר ואם עדים חותמין על השטר בלי קיום השופט לא מהני ע"כ דברי הרא"ש וממילא א"ש דהכי פריך הש"ס כיון דתנן במתני' כל השטרות העולין בערכאות אע"פ שחותמיהן נכרים כשירין בשלמא בשטר מכר אף דהעדים החתומים על השטר המה סתם נכרים ומסתמא המה גזלנים מ"מ הענין שנכתב בשט"ח אמת ובירור כיון שנעשה ונכתב לפני הערכאות והערכאות לא מרעי נפשייהו וממילא דודאי אמת דהמוכר קיבל מעות מלוקח וא"כ נגמר המכר והקנין ע"י המעות שנתן הלוקח וכמו שפרש"י שם דקרקע ניקנה בכסף אבל שטרי מתנה במאי יקנה דהרי העדים נכרים וחזקה דהמה גזלנים ופסולין וא"כ לו יהי' שהענין אמת ומששה המתנה נעשית כיון שהערכאות מעידין על כך מ"מ השטר חספא בעלמא הוא לפי שחותמיהן נכרין ופסולין ובמאי יקנה וא"ש. הדרן לענינינו דלענין סכנות נפשות צריכין אנו לחוש אפי' לעדות גוים דשמא לא משקר

ועוד דהרי כתב הרשב"א בתשוב' המל"ו פכ"ד מהל' אישות שאפי' אם נכרי מעיד שאשתו זנתה אם דעתו סומכת עליו ומאמין לו מחויב לגרשה ע"ש א"כ כ"ש עדות השופט שמהימן לן שצריכן אנו להזהיר לבעל שיחוש לדברי העכו"ם ויפרוש מביתו ועוד הכא כבר ביארנו דבמקום שליכא כשרים גם גוים ופסולים נאמנים ואף שהקילו לענין נזקין מ"מ פשיטא דחיישי' לעדותן להצילו מסכנה. ומחוייבים הב"ד להפרישו מביתו שלא יעבור על לא תשים דמים בביתיך וא"כ הבעל מוכרח להיות גולה מחצר לחצר ומעיר לעיר ולבטל ממצות פרי' ורבי' וכ"ז מעשיו של האשה גרמה לו פשיטא דהוי עוברת ע"ד משה ומצוה לגרשה ובכה"ג לא תיקן רגמ"ה

וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשו' סי' תקנ"ו דאפי' אי לא הוי רק מדות חסידות להוציא לא תיקן רגמ"ה ז"ל שלא יתנהו במדות חסידות אלא מוציאה בע"כ פ"ש וממילא בנידן דידן שראה הבעל שהיתה מתיחדת עם הערל החשוק בלילה וגם איכא קלא בכפר שהמה חשוקים וגם יוכל לבוא לידי סכנה ע"י מעשיו וכמו שהעיד השופט הכי לא יהי' עכ"פ מדות חסידות להוציאה וזה לא ניתן לאמור ואדרבה אפי' מצוה איכא לענ"ד לגרשה ובזה לא תקן רגמ"ה. מכל הלין טעמא נראה דיוציאה בע"כ רק כתובה דאורייתא ישלים לה כיון דליכא עדים להתראה כנלענ"ד להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי גדולי דורינו: תשובה ל"ב

באה לפני אשה אחת במר תבכה תזעק בעניה עם בניה ובנותיה לפטור אותה מבעלה מומר שהמיר פה דתו זה איזה חדשים. והנה העיר הזה פה שמה דאראג ועדיי' לא נכתב בה גט מעולם. והנה הא לא מבעי' לי דכיון דליכא פה שום נהר דיהי' חשיב לעיכובא לכתוב פה גט פטורין כמבואר בב"ש סי' קכ"ח ס"ק י"ח בשם הד"מ דהרי תברא בצידו שכ' שאם הוא במקום עיגון אינו מעכב ובנידן דידן שהמגרש מומר וכמה טרחות אנו צריכי' לטרוח עד שנשיג ממנו פה גט ואין לך עיגון יותר מזה וגם כבר כתב בבית מאיר דכותבין ומסדרין גיטן בכל יום אף במקום שאין שם שום נהר כי אם מי מעיינות דכל שעת הדחק כדיעבד דמי וכן העיד הגאון בס' קובץ על יד על הרמב"ם בסוף פ"ד מהל' גירושין דהמנהג לסדר בהרבה מקומות אף דליכא שום נהר משום דלדידן תשוב הכל מקום עיגון. ולדעתי הענייה יש לצרף לזה סברת תשובת מהריק"ש ורדב"ז בכ"י מובאין בספר גט פשוט סי' קכ"ה, ס"ק ע"ש דכתבו דהשתא בכל אתר איכא עיגון להחזיר את הגט לשולחו כדי לקיימו ומביא ראי' מהא דאמרי' המביא גט ממדינה למדינה במ"ה צ"ל בפ"נ רשב"ג אומר אף המביא מהגמוני' להגמוני' כו' ובדין הוא דלבעי תרי רק משום עיגונא אקילו בה רבנן ואמאי תסגי שם במביא מהגמוני' להגמוני' באמירת בפ"נ דהרי המקום קרוב ויחזיר השליח הגט למקומו ויקיימוה ולמה סגי באמירת בפ"נ דליכא כאן חשש עיגון אלא ע"כ מוכח מזה דכל שמחזירין הגט הוי מקום עיגון על כן מהני בפ"נ דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים וגדולה מזו כ' ר"ת דהשתא צ"ל בכ"מ בפ"נ משום דניידו ע"כ. וראיתי בספר גט פשוט שם שכ' לתמוה על הרדב"ז הנ"ל וזיל ואחרי נשיקות כפי רגלו איני מכיר ראי' זו דמייתי להוכיח דהשתא בכל אתר אית עיגון ממאי דחזינן דהאמינו לשליח שיאמר בפ"נ והלא אם נרצה לומר דלית כאן מקום עיגון דכיון דשיירות מצויית יכולה לקיימו בעדים א"כ א"צ השליח שיאמר בפ"נ כיון דעדים מצויין לקיימו ומה שאנו מחמירין לומר שיאמר בכל דוכתא היינו משום דחשבינן לי' כאלו אין עדים מצויין לקיימו וחשבינן לי' הכי להחמיר שיאמר בפ"נ ואי אמרת דיצטרך קיום ממש ולא יהי' השליח נאמן הוי תרתי דסתרן דלא ראינו שתיקנו חכמים בשום דוכתא שיצטרך הגט קיום ממש בב' עדים אלא חדא מתרתי אמרי' אם עדים מצויין לקיימו אצ"ל בפ"נ ואם אין עדים מצויין לקיימו צ"ל בפ"נ ולהחמיר הוא דאמרי' דהשתא בכל מקום אין עדים מצויין לקיימו וצריך לומר בפ"נ כו' עכ"ל גט פשוט. ובאמת כי לא ירדתי לסוף דעתו של גט פשוט דהרי ראיית הרדב"ז ברורה כשמש מהא דאמר רשב"ג אף מהגמוניא להגמוניא שמקפידים זה על זה צ"ל בפ"נ ופירש"י במתני' שמקפידין שלא ילכו בני הגמוניא זו להגמוניא שנית דצריך לומר בפ"נ וא"כ פשיטא דאין עדים מצויין לקיימו ותיקשי על זה קושית הש"ס דלבעי תרי וע"כ צריך לשנויי דמשום עגונא אקולו בה רבנן וקשה ע"ז דמאי עגונה שייך במקום קרוב כזה דהרי מסתמא השליח זה הורשה לילך למקום האשה שבהגמוניא אחרת כדי לגרש האשה ואם נאמר דצריך קיום יחזור ויקיימו וא"כ ליכא עגונה ותיקשי לבעי תרי ואין לומר שלא הורשה השליח זה אלא לילך פעם אחת ולא לחזור ולהביא פעם שנייה דזה דוחק גדול דמסתמא מי שהורשה להיות שליח לגרש כ"ז שאין בגירושין ממש מסתמא יש לו רשות לחזור ולעשות שליחות. ועוד אפי' אי נוכל לחלק בזה עכ"פ הי' לן לפרש במתני' במד"א שמהני בפ"נ היכי דאין השליח יוכל לחזיר ולקיים הגט אבל במקום שיוכל לחזיר ולקיים הגט לא מהני בפ"נ כיון דיוכל לקיים. אלא ע"כ מוכח מזה דלעולם החזרת הגט ממקום למקום אפי' למקום קרוב חשיב עיגון ולהכי לעולם סגי באמירת בפ"נ דאי לא תימא הכי בשני הגמוניות שמקפידין דלא מצויין עדים לקיימו הי' צריך להחזיר השליח והגט כדי לקיימו ושפיר הוכיח הרדב"ז דלעולם החזרת הגט ממקום למקום הוי עיגון ול"ק קושית הגט פשוט וא"ש. עכ"פ יש ראי' לדברינו דאפי'