שו"ת מהרא"פ סד

א"כ מאי קושיא דאכתי איכא ליחוש שמא לא יקראו את הגט כלל רק יעשו בו איזה סימן וימכור לה ושפיר פריך הש"ס אלא ע"כ מוכח מזה דפשיטא לי' לש"ס דלא מהני שום סימן אפי' יעשו אותו הסימן בגט במקום הכתיבה וכן לא מהני שום ידיעה ושמיעה מפי אחרים רק שצריכן לקרות הגט בעצמן מרישא ועד גמירא ולכן שפיר הקשו התוס' דליכא שום חשש דהרי יראו שאין זה שם האשה והן הן הדברים אשר כתבתי בתשובתי לרבותא שאפי' העדים שמעו מאחרים שנכתב הגט להבעל במקום הכתיבה לא מהני מידי כיון שלא קראוה

(חית) ומזה יראה דמה שכתב פוד וז"ל הנה הבעל הראה לעדים הגט וכרכו בנייר אין לחוש שמא לקחו משם ונתן בו שטר פסים כו' וכמו דאמרי' בש"ס היכי דעיילי' לבי ידי' לא חיישי' שמא חלפו עכ"ל טעה בזה דהש"ס מיירי היכי דקראוה תחילה ונתנו ליד הבעל דאז אמרי' דאוקמי' אחזקה וכאן נמצא וכאן הי' אבל בצידן דידן שמעולם לא קראוה עידי המסירה ולא ידעו מה כתוב בו הוי גט פסול ואפשר רק ס' מגורשת וגדולה מזו כתב הב"ש בסי' קל"ה למה דקיימ"ל עידי מסירה כרתי אפי' קראוה אותו איש אחר לפני עידי מסירה ג"כ לא מהני ומכ"ש שסימן לא מהני אם לא קראוהו בעצמן ומה שכתב הגה שם או שיעידו בטיב שזהו גיטה כבר כ' המהרלנ"ח בהגהותיו לטור אבן עזר שהוא טעות סופר וצריך להגיה שיעיינו בטוב שזהו גיטה דהיינו שיעיינו בפנים בגט מראש ועד סוף דחשיב כמו קריאה אבל בנידן דידן דלא קראוהו ולא עייני בגט אפי' יש להם סימן מובהק כנקב בצד אות פלוני לא מהני כלל

(טית) עוד כתב וז"ל כיון דהוא עצמו מחזיר אחרי' לגרשה ולפטר ממנה למה ניחוש שיחליף הגט ע"כ אינם דברים של ממש דהרי לדינא דש"ס הי' מותר לגרש בע"כ א"כ נימא דלא אמרי' דצריכן למקריי' אלא היכי דאפשר לו לפטר ממנו אבל היכי דלא אפשר לו למיפטר ממנה כגון אונס דאינו רשאי לגרש או לדעת הטור דס"ל דבזיווג ראשון גם ב"ה מודו דאינה יכול לגרשה אלא מרצונה בכל אלה נאמר דכשר גם בלי קריאה ונמצא נותן דברי חכמז"ל לשיעורן אתמהא וכבר נתבאר שלעולם חיישי' שיכוון לקלקלה

והנה יתבונן מעלתו ויתן לב לראות כי צדקו דברי שמעלתו לעיין בתשובתי רק בהעברה בעלמא עבר עליה. דהרי בדין זה אפי' בבית יוסף בסי' קל"ה לא הביט דאלו הי' למראה עיניו תשו' הר"י בן רא"ש שמביא הב"י לא היה משחית נייר ודיו בכתבי. דהרי מבואר שם דאפי' אם קראוה ונתנוה לבעל על דעת ליתנו לה מיד רק שנעלם הבעל מן עד אחד ושוב גירש אותה בפני השני עדים דדוקא לזמן מועט לא חיישי' אבל לזמן מרובה חיישי' כיון דלא קראוהו לפני הנתינה. ואלו ידע זאת לא הי' הרהיב בנפשו לומר בנידן דידן שמעולם לא קראוהו העדי מסירה והגט הי' ביד הבעל יותר ממעל"ע טרם שראו את הגט וכשראו ג"כ לא קראוהו רק נתנו בו סימן במה שחתם אותו הבעל בחותמו כנ"ל שיספיק להתיר אשת איש לעלמא. והנה הב"י שם תמה על תשובה הנ"ל וכתב וז"ל ודברים תמוהים הם דהא דמי קצת לעיילי' בי' ידי' ומידי ספיקא לא נפקא מיהו לכתחילה עכ"ל. ולכאורה תימה על תמיהתו וכמו שהירגש עליו בהגהת מהרלנ"ח שם דהרי מבואר בגמרא דהיכי דעיילי' לבי ידי' לא חיישי' שמא חלפו כו' ומאי קשי' לי' אבל לענ"ד לישב כוונת הב"י דודאי בגמרא מיירי דלא שינה הבעל את מקומו אלא שם במקום שנתנו להבעל הגט עיילי' לבי ידי' ושם באותו מקום גירש האשה וע"ז שפיר אמרי' דלא חיישי' שמא הי' לבעל מזומן שטר פסים והחליפו עם הגט משום דאמרי' כאן נמצא וכאן הי' וחזקה שאותו המכתב שנתן לאשה אותו הוא שעיילי' לבי ידי' ואיכא חזקה דמחזקינן מזמן לזמן אבל בנידן דתשובת הר"י בן הרא"ש דהבעל הלך ממקום הקריאה למקום אחר ליכא חזקה דממקום למקום לא מחזיקינן וכמבואר במג"א סי' תס"ז ולהכי שפיר קשיא לי' להב"י כיון דדמי קצת לעיילי' לבי' ידי' והלך ממקום למקום הי' לו לחוש עכ"פ לכתחילה וא"ש

(יו"ד) עוד כתב וז"ל ולא עוד אלא אף אי נימא שלא ראו הגט קודם נתינה כו' הביא ר' שמואל מאיר את הגט לפני כו' והעדים ראוהו את הגט כו' ואנכי דקדקתי לפני העדים וקראתי כל אות ואות וא"כ הרי קראוה אחר הנתינה והרי היא מגורשת. כי כן כתבו התוס' בפשיטות וכן כ' המחבר בסי' קל"ה עכ"ל. הנה זה, טענה מחודשת אשר לא נזכר בהגביות עדות והפסק שכתב אבל עם כ"ז אין בה ממש דאם ראה דברי התוס' מדוע לא ראה פי' התוס' בפני יהושע ואם הציץ במחבר מדוע לא הביט בבית שמואל שם סק"א ומדוע העלים עין מדברי המרדכי ולא ירד לים של שלמה דמבואר מדבריהם דהא דמהני הקריאה לאחר נתינה דוקא אם הי' בתוך כדי דיבור של הנתינה ובלא"ה פסול. והמהרש"ל שם נדחק מאוד להכשיר בדיעבד אם עבר זמן מה בין הנתינה להקריאה היכי שקראוה העדים שנמסר לפניהם עי"ש ומעתה בנידן דידן דהוי הקריאה יותר מתוך כדי דיבור לנתינה ולפי המבואר בגביות עדות הי' זמן יותר ממעל"ע בנתים דהרי ביום ד' בבוקר נמסר הגט להאשה וביום ה' נעשה הגב"ע וקראוה הגט ולהרבה גדולי הפוסקים הגט פסול אף בדיעבד אפי' אם קראוה העידי מסירה אחר הנתינה ואיך הוא מתיר אף לכתחילה האמת כי אין זה אשר כתב סנוגריא כי אם קטיגוריא

(י"א) עוד כתב על מה שהשבתי דהבעל לא אמר בפ"נ וגם שלא נתנו בפני ב"ד של שלשה כתב דדברי רמ"א תמוהין מטעם שב"ש הניחו בצ"ע והאריך בזה כאילו הי' מגיד דבר חדש. כבר כתבתי דכן הסכימו הרמ"א והלבוש והאחרון שבפוסקים בעל מכתב מאלי' על גיטין והכי קיימ"ל ואין ספיקו של הבית שמואל מוציא מידי ודאי דהנך פוסקים הנ"ל ובפרט דהמה רבים וגם מחמירין. גם אנכי בעניי כתבתי בזה לישב דברי רבינו הרמ"א מכל תלונות שעליו

(י"ב) כתב עוד. וז"ל כיון שהגט עדיי' שלם ת"י הרי יוכל להתקיים בחותמין ולמה כתבתי שיכתבו גט אחר. הנה הרבה פעמים לא יבין אדם לפום ריהטא אפי' את דברי חבירו וכי בשביל זה יתמה עליו? הלא יתן לב לישא וליתן בדברי רעהו ולהבינו ויתלה החסרון בעצמו שאינו מבין. טעמי פשוט. דהנה הא דתנן במתני' כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו פי' רשב"ם ונמו"י וברטנורא דהטעם משום דאין צריכין לידע דעת האשה מפני שהיא מתגרשת בע"כ ע"כ וממילא דון מניה בזמה"ז דאסור לגרש בפ"כ מטעם חרם דרגמה"ח ודאי דאסור ליכתוב גט בלא דעת האשה ובפרט היכי דידעי' שהוא מחזר אחרי' לגרשה זה כמה שנים והיא אינה רוצה והרי הסופר והעדים כתבו הגט באיסור וחתמו באיסור וחוץ לזה האיסור נידוי שכ' הגט פשוט הבאתי בתשובתי והנה מבואר בגט פשוט בסוף סי' קס"ג דאפי' אם נכתב ונחתם הגט בפסול דרבנן יש לחוש לפוסלו לכתחילה ולזאת החמרתי ליכתוב גט אחר לכתחילה אם אפשר

(י"ג) הוסיף עוד וכתב וז"ל והתמיה גדולה שכ' כו' דהיא תשאר באיסורה ותפס עלי שכתבתי שהיא מגורשת גמורה והביא ראי' מדברי שבות יעקב כו' שאני התם כו' ע"כ והאריך לחלק בדברים פשוטים שאינם שיכי' לענינינו כלל. אמנם אזמר אני שכל מי שיש מוח בקדקדו ועינים לראות יראה תשובתי ויבין שלא הבאתי שום ראי' מדברי שבות יעקב לנידן דידן אלא שכתבתי שהאשה הזאת אם לא תרצה לקבל גט מחדש ברצון אז נעשה עמה כמו שפסק השבות יעקב על ענין אחר שנאסר להבעל לזרוק לה גט כדי שיוכל הוא לישא אשה והיא תשארת באיסור אשת איש א"כ מה היא התמיה שראה כאן באמת אין זה תמוה רק דומיה ולא דומיה תהלה בענין זה כי האשה הזאת עדיין היא בספק איסור אשת איש וכאשר בררתי בראיות מש"ס ופוסקים

(י"ד) וכעת הנני מוסיף להראות לו שגם בדין שהביא בפסקו הראשון גם בו לא יצא ידי חובת המעיין בדין להורת הלכה למעשה כי ז"ל שם בפסקו ומה שלא ידעה כשנתן לה הגט שהוא גט הרי מבואר בסי' קל"ו שאף אם בשעת נתינה סברה שהוא שט"ח רק אח"כ אמר לה שהוא גט או שאמר לפני העדים כו' מגורשת והנה פה עשה הכל שאמר לעדים לפני הנתינה כו' וגם אמר לה אח"כ בעוד שהגט בידה וכן מבואר בסי' קל"ח סעי' ד' עכ"ל הרי שדומה. נידן דידן לאומר כנסי שט"ח זה ואח"כ אמר לה שזהו גט והביא ראי' מסי' קל"ח סעי' ד' ואיך לא שת עיניו לראית כל הסעיף ד' עד גמירא דכתוב שם דהני מילי באומר כנסי שט"ח זה אבל אם אמר זכו בשט"ח זה אין לו תקנה עד שיטול ממנה הגע ויחזור ויתננו לה ויאמר הרי זה גיטך והטעם לזה מבואר בטור דכיון שחלות הגט לא הוי רק בשעה שאומר זה גיטך א"כ דוקא באומר לו כנסי שטר חוב זה בתורת פקדון דאז עדיין לא קנתה הגט וממילא מהני כשאומר אח"כ זה גיטך דהרי בגט דידי' מגרש כיון שהגט הי' עדיי' בידו בתורת פקדון אבל באומר זכי בשטר חוב זה א"כ מיד שנטלה אותו קנאתו ולא מהני אח"כ כשאומר זה גיטך כיון שמגרשה בגט שאינו שלו ולהכי צריך ליטלו ממנה ולחזיר וליתנו לה ולומר הרי זה גיטך ע"כ ומעתה בנידן דידן שנתן לה