שו"ת מהרא"פ סג

אז הגט פסול ואם לא חשוב עדותן לעדות א"כ אין אנו צריכין לפסול מטעם נגיעה דבלא"ה אין עדותן עדות כיון שלא כיוונו להעיד כלל וכמו שבארנו לעיל באות (ב') וליכא עדות שהיא עוברת על דת ופשוט דהגט פסול

(ה) כתבתי דהמה נוגעים בעדותם והבאתי ראי' ממכר לו שדה כו' וע"ז האריך לדחות דברי כאשר יובא לפנינו. הנה בראש אפרש לו דברי בביאור יותר הנה הש"ס מיירי שם שאיש א' מערער על השדה שהיא ביר הלוקח ואומר שהיא גזולה ממנו והמוכר רוצה להעיד לטובת הלוקח שתעמוד השדה בידו וע"ז אמרו שם דאינו נאמן המוכר להיות עד להכחיש את המערער מפני שהוא נוגע ורוצה להעמיד השדה ביד הלוקח וניחא לי' כדי שלא יהי' לוה רשע ולא ישלם ונחלקו בזה הע"ש עם הסמ"ע דדעת הע"ש דודאי אין אנו חושדין את המוכר שיעיד שקד דהיינו שבאמת השדה גזולה מהמערער רק שיעיד בשקר שהי' איננה גזולה ותעמוד ביד הלוקח דאיך נחוש דיעשה עבירה חמורה כעדות שקר כדי להרוויח עבירה קלה דלוה רשע כו' אלא אף דמעיד אמת שאיננה גזולה מהמערער אפ"ה לא מהני עדות המוכח כלל מפני שהוא נוגע דניחא לי להעמידה בפני בעל חובו כדי שלא יהי' לוה רשע כו' ונוגע הוי כקרוב וקרוב פסול להעיד אפי' אם אמת כדבריו וגזירת הכתוב דמשה ואהרן פסולי' להעיד יחד והסמ"ע וש"ך ס"ל דלעולם חשדי' לי' שיעיד שקר ואף שהוא עשה בזה שתים רעות (א') שגוזל את השדה מהמערער וגורם לו להזיקו (ב') שמעיד עדות שקר מ"מ כיון שהוא בסתר ניחא לי' טפי מאשר יהי' לוה רשע ולא ישלם במפורסם נגד הבריות. ומפתה נחזי אנן גם בנידן דידן לדעת ע"ש אע"ג דאין אנו חושדין להני סהדי שיעידו שקר דהיינו שיאמרו על האשה שעברה על דת מה שלא ראו. ובודאי אמת מה שהגידו עליה עכ"פ אינם נאמנים מדינא להעיד עליה משום שהם נוגעים ומוכרחים לומר כן כדי שלא יהי' בנידוי והמה כקרובים ופסולין להעיד וליכא עדות כלל שהיא עברה על דת וכן לדעת הש"ך בנידן דידן חיישי' ג"כ שמשקרים והמה לא ראו כלל מעשה רע של האשה רק שמעידין שקר כדי שלא יהי' בני נידוי ומפורסים בעיני הבריות

ומעתה נבוא אל מה שהשיב מעלתו וז"ל לטעם הא' שנוגע פסול מטעם קרוב אין ראי' להד"ג כי שם אינו משקר מידי כו' אבל כאן בנידן דידן יעידו שקר גמור כדי לנקות עצמם מנידוי כו' ושתים רעות יעשו כו' עכ"ל אין בדבריו ממש דהרי כאן נמי אומרים אנו שאמת יעידו והמה ראו מעשה רע דאשה ומ"מ פסולין מחמת נגיעה וקורבה וליכא עדים שהיא עוברת על דת ומהיכי נדע שהיא עע"ד וכמו דאמרי' בענין הנ"ל דאף דלא ישקר פסול משום נגיעה וקרוב מגזרת הכתוב. וכן מה שכתב עוד וז"ל לטעם השני אין הנידן דומה ששם אפי' יעיד שקר עכ"פ לא יהי' לוה רשע כו' אבל כאן יעידו שקר וגם יהיו בנידוי ושתים רעות יעשה כולי האי לא חשדי' להו עכ"ל אין בדבריו ממש דהרי התם נמי שתים רעות יעשה אחד שגוזל את המערער ונוטל שדהו ממנו ע"י עדותו שחשיב כגוזלו דהרי קיימ"ל בח"מ דעדים שאמרו שקר העדנו חייבין לשלם למי שהפסידו בעדותן. רעה השניה יעשה איסור עדות שקר והוי ג"כ שתים רעות כמו בנידן דידן וכמו דאמרי' שם דלא איכפת לי' לעבור על איסור גזילה ועדות שקר כיון שהוא בסתר רק שלא יהי' לוה רשע כו' בגלוי לעיני הבריות ה"נ ניחא להו טפי להעיד שקר ולהיות בנידוי בסתר רק שלא יתגלה קלונם ברבים וזה פשוט

והנה אנכי לא הבאתי בתשובתי טעם הע"ש אבל לא מטעם אשר דימה מעלתו בדעתו דלפי טעם הנ"ל אין ראי' לדברי. כי נהפוך הוא אם נאמר כטעם הע"ש בלא"ה יש מקום לומר דכיון שבטלה מקצת עדות בטלה כולה וכמו דאמרי' במס' ב"ק ע"ב דאם העידו על הגניבה ועל הטביחה בבת אחת והוזמו על הטביחה גם עדות גניבה בטלה דעדות שבטלה מקצתו ב"כ וכן בנידן דידן לדעת פ"ש שנוגע פסול מטעם שהוא קרוב א"כ אם בטלה עדות על האשה שהיא עוברת ע"ד מטעם קרוב ונוגע אז בטלה כל העדות שהעידו בב"א וגם הגירושין בטלין אבל לטעם הש"ך שנוגע פסול רק משום חשד שקר עכ"פ לא שייך לומר שבטלה מקצתו כיון דלא הוי בטיל רק מספק שמא מעידין שקר ולא שייך לומר בזה עדות שבטלה מקצתו ב"כ וסברה זו למדתי מתשו' מחנה אפרים כלל ג' הבאתי דבריו בספרי אומר לציון אות (ר"י) אבל לכך לא הבאתי בתשובתי טעם הע"ש משום דקיימ"ל כדעת הש"ך וטעמו

(ויו) בענין השני כתבתי אודות עידי המסירה כיון שעדיי' לא הותר מפי ב"ד לגרש אותה בע"כ אינם נאמנים על עצמן שהם עידי מסירה כי אין אדם משים עצמו רשע ע"ז כתב מעלתו וז"ל הנה ודאי עשו שלא כהוגן במה שלא נמלכו בב"ד אבל עכ"פ מה שעשו פשו כיון שהוכחנו לעיל שמותר לגרשה בע"כ ואף שהמה לא ידעו מזה מ"מ הרי זה דומה למי שרוצה לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה עכ"ל גם זה טעות דאפי' לו יהי' כדבריו דיש היתר ברור לגרש בע"כ רק המה לא ידעו מזה אפ"ה אינם נאמנים על כך דהרי קיימ"ל במס' נדר כ"ג וכרמב"ם דאפי' אשה שנדרה בנזיר והפר לה הבעל והיא לא ידעה ועברה ושתת יין כו' שהיא חייבת מכות מרדות וצריכה סליחה וכפרה וע"ז נאמר בתירה אישה הפרם וה' יסלח לה וכן מי שרוצה לאכול בשר חזיר כו' וכמבואר שם וכבר כתב הרשב"א בכתובת דאין אדם נאמן לעשות עצמו אינו חסיד עי"ש דף כ"ב דלא פליג רבא אלא משום דאיכא פיקוח נפש אנן נמי הכי מורינן להו אבל בלאו הכי ודאי מודה רבא ומכ"ש דאין אדם נאמן לעשות עצמו רשע דרבנן וכמבואר בתומים בכלל מיגו ואיך נימא דעדים הללו בחורשא יתבי ולא ידעו שיש איסור ועולה לגרש בע"כ או למסור גט לאשה בערמה ואפי' טוענים כן חינם נאמנים וכאשר כתבתי לעיל וכבר כתבתי מה שיש לעיין בזה ובמל"מ פ"ד מהל' מלוה ולוה

(זי"ן) כתבתי לפי הנראה בגביות עדות לא קראו עידי מסירה את הגט כו' והגט פסול השיב ע"ז וז"ל במחילה א"פ ממעכת"ה כי שם עשו עלילות דברים כי אי' אפוא נזכר בגביות עדות ששמעו מאחרים אדרבה לשון גביות עדות משמע שהיו יודעים וראו בעצמם הגט כי ז"ל הגב"ע ר' שמואל מאיר כתבו לו גט כו' ומאחר שידעו כל פרטי דברים ודאי או שראו הגט תו שהיו בשעת כתיבת הגט עכ"ל. קשים הדברים לשמוע וכי על עדים הללו סמך שוודאי ראו או הי' בשעת ובמקום כתיבת הגט כיון שאמרו וסיפרו המעשה. הרי אפשר ששמעו כן מפי הבעל או מאחרים ואם הדין דין אמת שהמה בעצמם צריכם לקרות הגט איך נסמוך פל דברים בעלמא שאפשר לפרשם על כמה אופנים. עוד כתב וז"ל וכן הגידו לפני שיש להם סימן בגט ולא שאלתם מה סימן יש להם כי מה איכפת לי יהי' הסימן מה שיהי' אם הם אומרים בתו"ע שיש להם סימן עכ"ל תמה אקרא עליו איך יוכל פה להוציא כן שלא איכפת לי' אם הם אומרים שיש להם סימן הרי בעצמו כתב לעיל וז"ל ולפ"ז צריכן אנו לומר שהעדים הללו מופלגי תורה המה שהרי צריכים לידע כמה דינים כו' דאסיר לגרש בע"כ כו' ואני נשבע שחלו ב' עדים לא ידעו מאומה עכ"ל הרי נשבע שאינם בני תורה כלל ואיך הי' יכול לסמוך עליהם במה שאומרים שיש להם סימן בהגט שמא נתנו סימן במה שמתחיל אות ראשון בגט בבי"ת ואם הי' הדבר נחוץ לו להתיר האשה לעלמא מדוע לא חקר ודרש אותם היטב האיך ראו הסימן ומה סימן יש להם. והנה עתה נתגלה ונודע במקום כתיבת הגט ובדעברצין שהעדים הללו לא הי' במקום כתיבת הגט כלל ולא ראו את הגט עד שבא הבעל המגרש לדעברצין עם הגט ומשם קרא את העדים שילכו עמו למקום האשה והגט נכתב ביום ב' והמה באו למקום האשה ליל ד' ושם הראה להם הבעל את הגט ושם עשה בו סימן וכן מבואר ג"כ בגב"ע ולפי דברי עדים היה הסימן שחתם אותו הבעל כרוך בנייר בחותמו והי' כן עד שנתנו להאשה. אבל יהי' הסימן מה שיהי' אפי' נקב הי' בצד אות פלוני מה מהני הסימן שעשו במקום מסירה לאשה כיון שכבר הי' ביד הבעל מיום ב' עד יום ד'. הכי אפשר לעקור דין מפורש בש"ס ובש"ע דעידי מסירה צריכן לקרות את הגט קודם נתינה ולאחר נתינה. הכי יכולין אנו לסמוך על עדים עמי ארצים שאינם בני תורה כלל שאינם יודעים אפי' לקרות את הגט ולהאמין להם שהמה נתנו סימן או שראו ולהתיר אשת איש לעלמא על ידו זה. אתמהא

? והנה אביא ראיי' ברורה דלא מהני שום סימן בגט לעידי מסירה רק דוקא צריכן שיקראהו אותו כולה דהרי תנן במס' ב"ב קכ"ז כותבין גט לאשה אעפ"י שאין אשתו עמו ופריך וליחוש דלמא כתבו לאיתתא דלא דילי' ומגרש לה ועיי' בגירסת התוס' ופי' רשב"ם ופי' המהרש"א דקושית הש"ס הי' דלמה צריך להכיר דוקא שם האיש ולא שם האשה מדוע לא ניחוש שמא יכתוב הבעל בגט שרוצה לגרש בו את אשתו. שם אשה אחרת ויתנו לאשתו ורוצה לקלקל אותה ותמה התוס' דהרי עידי מסירה צריכן למקריי' וא"כ יראו העדים שאין זה שם האשה ולא יוכל לגרש כו ע"ש שהניחו בתימה. ואם נימא דסימן ג"כ מהני ולאו דוקא צריכן למקרייה