שו"ת מהרא"פ סב

בע"כ ויזרוק לה גט ואז נתיר לבעל לישא אשה והיא תשאר באיסור א"א לעולם וכמו שכתב בתשו' שבות יעקב ח"א סי' ק"כ ועיי"ש שמצריך שילכו עם הבעל ב"ד של שלשה כנלענ"ד להלכה. כתבתי פה ביסערמין יום א' לסדר צדק צדק תרדוף שנת תרכ"ו לפ"ק: תשובה ל (שנית על ענין הנ"ל) שוכ"ט לכבוד הרב כו' ני'

מכתב סניגוריא להפסק דין שלו על הגירושין בע"כ הידועים הגיעני. וראיתי בו כי מעלתו מצדיק עצמו להעמיד ולתקן פסקיו על נכון אך בכל זאת איננו מתיר בלי הסכמתי. הנה בתחילה לא הי' בדעתי להשיבו כי הוא לא תועלת. כיון דלדינא ולהלכה למעשה לא סר מהסכמתי. ולפילפולא בעלמא אין הזמן מספיק. אכן נתישבתי ומצאתי א"ע מחויב בדבר להשיבו מכח ק"ו. דאם על אבידת ממון ציותה התורה הקדושה לא תוכל להתעלם כו' השב תשיב כו' מכ"ש על אבדת דעת ושגגת הבנה בדברי תורתינו שודאי אנו מצווים להשיבו לבעליו ולהעמידו על האמת. ורואה אני שמעלתו ני' עבר על דברי תשובתי בהעברה בעלמא ולא נתן לב לעיין בדברי אך טרח בכל יכולתו לדחות הלכות קבועת על ידי סברת על שכל אנושי בנוית מבלי חיזוק ראיות מש"ס ופוסקים טביעת. הן אמת כי טבע טבוע בלב כל אדם להעמיד דבריו ולהצדיקם בכל יכלתו. אך עם כל זאת בדברים הנוגעים לדיני תורתינו הקדושה לא יועילו אוצרת סברת בדוית מלב בלי חיזוק יסודם מתלמוד ופוסקים ואם נבדה מלבנו לאמור דין זה לא שייך כאן ובאופן זה לא נאמר דין זה מצד הסברא בלי ראיי' צודקת. אז בקל נוכל לדחות כל דיני הש"ע ובפרט באיסור אשת איש החמורה זאת נתתי אל לבי להשיב לו על כל דבריו ולבאר לו כל שגגותיו

והנה אנכי אלכה לי כסדר תשובתי הראשונה אליו ולראות על כל ענין וענין מה שכתב מעלתו ני' ואשיב עליהם כיד ה' הטובה עלי

(א) כתבתי בתשובה הקודמת שע"כ מה שכתב בפסקו (וכאשר) הויו נוספת דעיקר סמיכתו בהוראה שלו הי' על העדים. ע"ז השיב מעלתו שלא כן הוא אלא בדקדוק גדול כתב כן היות שאשתקד שמע מאנשים שסיפרו לפניו מעשה זנות של האשה אך לא הגידו לפניו בתורת עדות אך עכ"פ חזי לאצטרופי למה שאמרו העדים עתה דלהוי קלא דלא פסיק ע"כ דבריו. אומר אני דשתיקתו יפה מדיבורו. דאם כן הוא שלא דן והורה על האשה שהיא עוברת על דת רק על ידי מה שידע עפ"י השמועה הנ"ל א"כ הרי מעלתו ג"כ חשיב לעד בדבר זה ואם לא הוי עד המעיד עכ"פ הוי עד הרואה. דאם אשתקד לא גבה עדות על זה ממילא הוי על ידי שמיעתו כעד מפי עד והרי הוא עד הרואה. ואיך הי' אפשר להרשות לעצמו להיות דיין על דבר זה לקבל עדות ולהורות על הגירושין הלא כתב הב"ח בח"מ סי' זי"ן דאף דאין דנין דיני נפשות בזמן הזה מ"מ עידי קדושין וגירושין דיש להם דין כדיני נפשות אפי' פד הרואה אינו נעשה הדיין ואף שלא העיד בב"ד ואינו יכול לקבל עדות אחרים עכ"ל. ובהיות כן אם לא היה יכול לדין על האשה על העברת דת והגירושין בלי צירף עדותו וידיעת עצמו הרי הוא פסול לדין ולקבל עדות בדבר הזה. ומעתה אומר אני להיפך כיון שכבר קיבל עדות והורה ודן בדין זה אינו נאמן עתה לומר שהוא ג"כ עד בדבר מאחר שע"י כך יופסל קבלת עדות שלו ופסקו והיתרו שהיתר א"א לעלמא. ואין אדם נאמן לפסול את עצמו ואין אנו רשאים לקבל את דבריו ולהאמין לו במה שאומר שהוא ג"כ עד ויודע בדבר זה

ואם יאמר מעלתו שידע שהתומים בסי' זין חולק אב"ח הנ"ל ודעתו שגם בדיני נפשות עד הרואה נעשה דיין ואית לי' קבלה או הוכחה דהלכה כתומים ולא כב"ח גם ע"ז אינו נאמן מדינא דהרי קיימ"ל בקידושין דף ע' ויו"ד סי' רמ"ב כל ת"ח שמורה הלכה ובא לאחר מעשה און שומעין ולא עדיף מעלתו מר' יהודא בר יחזקאל דלא האמינוה כיון שהי' רוצה להצדיק דבריו הראשונים ואמר שמועה לאחר מעשה עיי"ש

ועוד בר מן דין להרבה פוסקים וכן סתם בש"ע אע"ז סי' י"א לאסור אשה על בעלה צריך דרישה וחקירה א"כ לא די שלא נזכר בגביות עדות שלו שעשה דרישה וחקירה עוד נוסף שגם מה שידע מפי אנשים שהגידו על האשה ממעשה זנות ג"כ העלים ולא זכרו כהפסק כלל אתמהא? ואלמלא הי' מעלתו זוכר בשעת כותבו הפסק דין מהגדת עדים הללו ודאו שהי' זוכרו ומזכירו בהפסק כיון שצירף את הגדתן וסמך עליהם. וחזקה על חבר שאינו מוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ובפרט בענין חמור כזה אלא דבשעת הפסק לא הי זוכר כלל מהגדת העדות הנ"ל ולזאת שפיר דייקתי דהך ויו מן "וכאשר" נוספת ועיקר סמיכה של מעלתו הי' על העדים

(ב') כתבתי כיון דליכא כאן אלא קדל"פ ויחוד חד זימנא אני חושש לדעת הבית מאיר דפ"א לא הוי עוברת על דת השיב מעלתו על זה ומביא שערי תשובה לאע"ז דאם יש עדים שהיתה סגורה עם הערל הוי עידי כיעור וגם הביא בשם נודע ביהודה דבכה"ג מוציאן גם מהבעל ובנידן דידן איכא עידי כיעור וקלא דל"פ וכן שנה וחזר עוד פעם בדבריו וז"ל כיון שהוכחנו לעיל דמותר לגרשה בע"כ בעידי כיעור וקלא דל"פ כו' עכ"ל. הנה לא די שסותר דבריו שבפסקו דהרי שם לא הזכיר שום דבר מעידי כיעור ופה מוסיף טענה חדשה דאיכא עידי כיעור אלא גם בדבריו האחרונים בילבול אני רואה שסותר את דבריו תוך כדי דיבור דהרי כ' וז"ל ומעתה מה שתפס עלינו הד"ג שאין עדים הללו נאמנים מחמת שהן נוגעים כו' הנה הם לא כיוונו להעיד כי לא נשאלו ע"ז רק בתוך הדברים סיפרו ג"כ מהכיעור וקדל"פ כו' ואיך נדמה זאת למכר לו שדה כו' ששם בכיוון רוצה להעיד אבל כאן לא באו להעיד רק על מסירת הגט ולא על מעשה הרע של האשה עכ"ל. וכן שינה ושילש עוד במכתבו זה שהעדים לא כיוונו להעיד על מעשה האשה ואם כן הוא אין זה נחשב לעדות כלל עיי' כריתות י"ב ובתוס' ישינים ד"ה לא ובית מאיר סי' מ"ב דמבואר יוצא משם דהיכי דלא הגידו בב"ד בתורת עדות רק דרך סיפור בעלמא אין זה חשיב עדות כלל וא"כ מה עידי כיעור איכא כאן כיון דלא נתכוונו להעיד ע"ז. ועוד אם כדבריו נמצא שלא הי' שום אדם תובע את העדים שיעידו על מעשה זנות של אשה ואם נשבעין וכופרין לא היו חייבין קרבן שבועה כמבואר בש"ס ובח"מ סי' כ"ח בסמ"ע סק"ו ממילא דלא חשוב עדותן לעדות כלל וחוזרין ומגידן. הכי נימא דנסמוך על עדות כזאת לאסור אשה על בעלה ולומר דהם עידי כיעור אתמהא? ועוד אפי' אם נקבל עדותן לעדות מ"מ אין מקום לדבריו דע"כ לא כתבו רבותינו הנ"ל דאם יש עדים שהיתה סגורה עם ערל הוי עידי כיעור אלא דוקא אם סגורה עמו בחדר. אבל בנידן דידן לא נזכר בגב"ע רק שהיה שער החצר סגור אבל לא שער החדר וגם עכ"פ יש שם דרך לילך לבית ע"י שפר השכן א"כ מסתמא לא נמסר סוד זה רק למגרש בלחוד שלא הי' דר שם כמה שנים ומסתמא שאר בני הכפר שדרין שם בכפר ג"כ שיכולין לילך לביתה דרך שער חצר השכן וכיון שיש עכ"פ דרך לבוא לביתה והבית לא הי' סגור אין זה חשיב לכיעור כלל. ועוד א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שהי נשואה ובעלה ירחיק נדוד ויבוא ערל לביתה ביום. ואחריו ימצא שער החצר סגור הכי נאמר שעדים המעידים על כך המה עידי כיעור מי ראה האיך נסגר השער אפשר שמעצמו נסגר כאשר הוא לרוב בכפרים מצוי. ואיך נדע שנסגר שער החצר בידיעתה ולרצונה כיון שהחדר איננו סגור. ומכ"ש בנידן דידן שיש דרך לילך לבית דרך שער החצר השכן. אולי כן דרך שפר חצירה להיות תמיד סגור וגם מהלך שלה היא דרך שער חצר שכנה

(ג) כתב מדוע חששתי לדעת בית מאיר דבפ"א לא חשיבה עוברת על דת הרי הבית מאיר גופי' פוסק בסי' י"א דהיכי דנסתרה עם ערל עכ"פ מצוה איכא לגרש ע"כ אמת שכן כתב הב"מ אבל דוקא היכי דידוע שנתיחדה לשום זנות כגון אלו הי' היחוד בבית אחר בלילה או ביום במקום מוצנע דאז הוי הוכחה דנתיחדה לשם זנות אבל בנידן דידן היא לי' עשתה כלום אלא שהיתה בביתה רק שהערל הלך שמה ביום ודלת החדר לא הי' סגור רק שער החצר ואיכא דרך לכנוס שמה ע"י שער חצר השכן הכי נוכל להחליט שנתיחדה לשם זנות שמא הלך הנכרי שמה לסחור או לעשות מלאכה ושמא גם הערל הלך דרך חצר השכן וכיון דליכא הוכחה דנתיחדה לשם זנות כבר הכריע הרמ"א וכתב בביאור דאם נתיחדה עם כותים אין אוסרין ובזה לא אמר הב"מ כלל דינו הנ"ל ואפי' מצוה ליכא בחדא זימנא

(ד) כתבתי דהעדים נוגעין בעדותן במה שהעידו שהאשה עוברת על דת כדי שלא יהי' בני נידוי השיב ע"ז וז"ל הנה הם לא כוונו להעיר על זה כו' כמו שהעתקתי דבריו לעיל באות (ב') ע"כ. דברים אלו מביאן לידי גיחוק דהרי כל עיקר רצוני לומר שהעדות על עוברת דת שפיר חשיב עדות ולא הוי פסול משום נגיעה והטעם משום שלא כיוונו כלל להעיד על זה א"כ ליכא עדות כלל שהיא עוברת על דת וממילא הגירושין פסול בלא צד נגיעה ובממנ"פ אם חשיב עדותן לעדות ממילא צריך שלא יהי' נוגעין ואם הם נוגעין