שו"ת מהרא"פ סא

קלים חמור מאיסור פ"א אף שהוא חמור ע"כ ובזה א"ש דכיון דעפ"י סברת מהרי"ט הנ"ל מחויב הלוה לצמצם מזונתיו בכל יום כדי שיתן המותר לבע"ח וכיון דא"א לצמצם ע"כ יעבור בכל יום אאיסור לוה רשע כו' ולהכי אעפ"י שהאיסור מצד עצמו קל מעדות שקר מ"מ כיון שהוא בכל יום ויום ועדות שקר אינו אלא פ"א איסור דלוה רשע חמור בעיניו ויותר טוב לו להעיד שקר מאשר יעבור על לוה רשע כו' בכל יום וא"ש. הדרן לעניננו דלכאורה לפי דעת המהרי"ט הלא אין בנידוי הנאת ממון ולא מיקרי נוגע גם הא ליתא דהרי קיימ"ל בש"ע דהעובר על החרם פסול לעדות כמבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' ה' ומבואר בכנה"ג בשם מהרי"ו דהעובר על חרם דרגמ"ה דפסול לעדות עי"ש. וא"כ שפיר חשיב נגיעת הנאת ממון דאם יהי' בני נידוי אז יהי' פסולין לעדות ולשבועה ולא ישאו ויתנו עמם העולם מלבד החרפה ובזיון לפני הבריות שהם נוגעי' בנפשם דלא ניחא להו ודאי בהכי דהרי כל אשר לו יתן בעד נפשו ולהכי פשיטא שהוי נוגעים בעדותן ואינם נאמנים על האשה שהיא עוברת על דת. ומעתה אין לנו בירור על האשה שהיא עוברת על דת והבעל גירש שלא כדין ולפי דעת הב"מ הנ"ל אף שהיא מגורשת מ"מ עדיי' אסור הוא לישא אשה מכח חרדר"ג

ומעתה נבוא אל ענין השני על עיקר הגירושין ובראש יש לנו לברר כיון דעדי המסירה הן הן עדים שמעידן לפנינו שנתגרשה וכבר נתבאר דהיא עוברת על דת גם אפי' אי היה אמת שהי' עברה ע"ד מ"מ כיון שעדיי' לא יצא היתר מפי שום ב"ד להתיר את החרם דרגמ"ה וללתת לו רשות לגרש בע"כ כל מי שנזדקק להיות עד וסופר המה בנידוי וכמו שמשמע מתשו' מהר"ם הנ"ל שכתב שאין לגרש בע"כ אלא ברשות ג' קהלות כו' עי"ש עכ"פ היתר ב"ר בעי' נמצא שעדים שמעידן שנתגרשה לפניהם מעידן ג"כ על עצמן שהמה בני נידוי ופסולין לעדות וכמבואר א"כ הא קיימ"ל בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ה דאין אדם נאמן על עצמו לפסול לעדות דאין אדם משים עצמו רשע וא"כ איך יהי' העדים נאמנים להעיד על עצמם שהם היו עדי מסירה כשגירש בע"כ שלא כדין והא א"א משים עצמו רשע. ואם תאמר דנימא פלגי' דיבורי' וכמו שקיימ"ל בסנהדרין ט' גבי פלוני רבעני לרצוני וכן קיימ"ל בש"ע שם סעי' כ"ו גבי פלוני הלוה לי בריבית וה"נ נימא דנאמנים לגבי גירושין שנתגרשה ולא לגבי עצמן הא ליתא דודאי ליכא למימר דפלגא דיבורא דשוגגין היו ולא היו יודעים שיש איסור בדבר והמה בני נידוי או אנוסים היו מחמת נפשות דהרי בחד גופא לא פלגי' דיבורא וכמו שכ' תוס' סנהדרין ט' ד"ה ואין גם בלא"ה אינם נאמנים לומר דלא ידעו שיש איסור בדבר ואיכא נידוי עלייהו כמש"כ התוי"ט במס' ר"ה פ"א מ"ח דאזלי' בתר רובא דעלמא דידעי. וע"כ צ"ל דפלגי' דיבורא שלא הם היו עידי מסירה בגט זה רק אחרים היו אך המה ג"כ ראו מסירת הגט אך לא בתורת עדות ועתה המה מעידים שנעשה מעשה גירושין גם זה לא ניתן לאמור דלא מבעי' לשיטת הראב"ד מובא ברא"ש במס' מכות פ"א גבי אלעא וטובי' דלא אמרי' פלגי' דיבורא אלא במקום שמקצת העדות על עצמו ומקצת על אחרים דהוי ס"ד כיון שלגבי עדות עצמו הוא קרוב ופסול לעדות נימא עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה ולא מהני פדות אף לגבי אחרים להכי אמרי' אדה קרוב אצל עצמו לא חשיב עדות כלל דהרי במקיימי דבר הכתוב מדבר ולהכי לא אמרי' עדות שבטלה מקצתו והיינו טעמא דפלוני רבעני לרצוני דנאמן על פלוני אבל בפלוני בא על אחותי כיון שהוא פסול לעדות אחותו בטלה גם העדות לגבי פלוני ולא אמרי' דפלגי' דיבורא דלא על אחותו בא רק על אשת איש אחרת. הרי דלא ס"ל לראב"ד פלגי' דיבורא כלל. ולפ"ז בנידן דידן כיון דאינם נאמנים על עצמם שהם היו העדי מסירה מה בכך שנאמנים שניתן הגט הרי לא הי' עידי מסירה כלל והגט בטל אלא אפי' לשיטת התוס' דאמרי' פלגי' דיבורא בתרי גופין א"כ הי' לן לומר בנידן דידן פלגי' דיבורא דלא המה היו עידי מסירה רק אחרים הי' שם אך גם הא ליתא דבממנ"פ דאי אותן אחרים היו רשעים א"כ הדר בטלי הגירושין דמאי מהני עידי מסירה רשעים ואם הי' כשרים ודאי מילתא דלא שכיחא היא שיהי' אנשים כשרים מזדקקין להיות עידי מסירה בגירושין בע"כ לעבור חרם וכבר מבואר כסמ"ע בח"מ סי' ל"ד ס"ק ס"ג דבמקום שצריכן לומר מילתא דלא שכיחא לא אמרי' פ"ד. ואעג"ב גבי פלוני הלוה לי ברבית אמרי' דלאחר הלוה ולא לו וע"כ צריך לומר דלישראל אחר הלוה שאני התם דהרי כמה לווין בריבת וכמה רשעים איכא בעולם ושפיר איכא למימר דלהם הלוה אבל הכא בעידי מסירה שצריכן להיות כשרין דוקא מילתא דלא שכיחא הוא שיעברו על חרם ולא פלגי' דיבורי' והדר אמרי' דאין אדם משים עצמו רשע ואינם נאמנים שהיו עידי מסירה ועכ"פ ליכא פידי מסירה ואינה מגורשת. אך צ"ע קצת אם יאמרו העדים שלא ידעו כלל שהמה בני נידוי עבור כך אפשר דנאמנים וכמש"כ המל"מ בפ"ד מה"ל מלוה הלכה וי"ו לענין עידי רבית שמהאי טעמא נאמנים ואינם עושים עצמם רשעים בזה וצ"ע אם אין לחלק בינייהו

שנית יש לעיין הא קיימ"ל בש"ס ובא"ע סי' קל"ה דעידי מסירה צריכן לקרות הגט ומבואר שם סעי' ג' דאם לא קראה כלל וניתנו לה והיא זרקה הגט כו' דהוי ס' מגורשת ואפי' אם נשאת תצא עי"ש ולפי' הנראה בגביות העדות לא קראוה כלל רק ששמעו מאחרים שנתנו להבעל גט חתום. ובכה"ג נלע"ד דלא מהני מידי. ומנא אמינא לה מהא דאמרי' בגמרא גטין י"ט הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכי למקריי' ופריך מהא דאמר לה הרי זה גיטך וזרקתו כו' ואמר שטר פסים כו' א"נ לאוסרה ואי אמרת צריך למקריי בתר דקרוה מי מצו אמר הכי ע"כ ואי נימא דאפי' בלא קראוה רק ששמעו מעדים אחרים שנתנו לו גט ג"כ מהני מאי פריך הש"ס דלמא מיירי מתנית' בהכי דשמעו עידי מסירה מעדים אחרים שמסרן ליד בעל גט חתום זה והבעל אמר שטר פסים והוי ס"ד כיון דקיימ"ל דקודם שנחקר העדות בב"ד יכולין הם לחזור ולומר מבודן היינו וכמש"כ הר"ן בתשובה סי' מ"ז מובא ביתה יוסף ח"מ סי' כ"ט ממילא גם הבעל ששמע מעדים יוכל לחזור ולומר שטר פסים הי' דהרי העדים הראשונים ג"כ יכולין לחזור ממה שאמרו שהי' גט משום דאכתי לא נחקרו עדותן בב"ד ולהכי אשמיענין דכיון שאמר הבעל הרי זה גיטך הוי כמי שנחקרה עדותו ואינו יכול לחזור ולא פריך הש"ס אלא ע"כ דפשיטא לי' לש"ס דלא מהני בשום אופן רק שהם בעצמם יקראו או שעדים אחרים יקראו לפניהם דאז ג"כ מהני דלא הוי אלא גילוי מלתא בעלמא וכמו שכ' הרשב"א והר"ן בהא דאם אינם יכולים לקרות אחרים קוראים לפניהם וחותמין אבל בלא"ה לא מהני מה ששומעים מאחרים כיון דקיימ"ל דעידי מסירה כרתי לשיטת התוס' וצריכין העדים לידע בבירור שזהו הגט ולא מהני במה ששמעו מאחרים דהוי כעד מפי עד והראשונים יכולין לחזור ולומר מבודה היינו ולכך לא סגי בהכי. ומעתה בנידן דידן אם לא קראוה עידי מסירה וגם לא שמעו כשקראוה לפני' גם לא שמעו כשקראוה לפני עידי חתימה אז לא מהני עדותן שנמסרו הגט לפניהם והגט פסול

שלישת יש לעיין הרי קיימ"ל באע"ז סי' קמ"ב סעי' י"ד ברמ"א שהבעל שמביא גט לאשתו צ"ל בפ"נ ובפ"נ כמו שליח דעלמא. ואף שהב"ש הניח דבר זה בצ"ע מ"מ הרי המכתב מאליה סי' י"ד שער וי"ו מסיק כן להלכה דצריך ליתנו לה בתורת שליחות ובפני שלשה וצריך לומר בפני נכתב ובנידן דידן לא הי' רק שנים ולא אמר בפ"נ ויש לחוש שהגט פסול אם לא נתקיים בחותמיו מאחר שכן הסכימו הרמ"א והלבוש ומכתב מאליהו הנ"ל ועיי' מה שישבתי דברי הרמ"א מקושית הב"ש בתשו' כ"א

ומעתה נבוא לענין השלישי בענין קבלת פדות דנראה דשלא כדין עשה הרב הדיין הנ"ל שגבה עדות שלא בפני האשה דהרי לא נתבאר בגביות עדות שהזמין אותה ולא באה או שהי' שם שום אונס וחולי ודעת רוב הפוסקים שם בח"מ סי' כ"ח דאף בדיעבד לא מהני וכן פסק מהרש"ל שם ועי' באע"ז סי' י"א וב"ש ס"ק ט"ז. והנה בנידן דידן מלבד שבאו העדים להפסידה שאר כסות ועונה ואפשר גם כתובה באו ג"כ לאוסרה על כהנים ולהתירה לעלמא טרם שנשמע מה בפיה שמא כפרה שם במקומה לפני אנשים שלא נמסר זה הגט או שלא הי' עדים בדבר דקיימ"ל דשוויא אנפשי' ח"ד מדאוריי'. ואפי' כנגד עדים אמרי' שוויא כו' וכמבואר כיו"ד סי' א' סעי' י"ב ונתבאר שם בפמ"ג דאפי' אם חוזר אח"כ ג"כ לא מהני בלי אמתלא. ומעתה איך אפשר לומר שהיא מגורשת שמא הכחישה ונשארה באיסור לעולם ושמא כאשר תשמע הפסק שהתירוה תסמוך על הפסק ותנשא שלא כדין

את כל אלה ראה עיני מה שלא הרגיש הרב הדיין כלל ולא עלה על לבו. לזאת איננו מסכים לדבריו להתיר האשה זאת לעלמא ע"י גט זה וכן שלא להתיר לבעל לישא אשה. אך באשר שכבר כתבתי תשובה אחת בענין זה ואמרתי סברת הרבה לדין את האשה הנ"ל לעוברת על דת אך לא החלטתי יש לצרף אחרי שהעדים הנ"ל מעידים על היחוד ועל קלא דלא פסיק ואם אין אנו מקבלים את העדות ממסירת הגט אז העדות כשר על האשה שהיא עוברת על דת לכן יש להתיר לגבות עדות מחדש על היחוד ומעשה אשה הנ"ל וליכתוב גט אחר ולהתרות בה שתקבל ברצון הגט ואם לאו יגרש