שו"ת מהרא"פ ס

עדים כדי שלא תוכל עוד לאמור שלא קבלת הזמנה שלי ונתן לה הגט בידה והיא קבלה אותה ממנו ובזמן שהי' הגט בידה אמר לה בעלה רש"מ הנ"ל עתה קבלת את הגט מידי וגם אמר לנו אתם עדים שקבלה גט ממני ואיננה אשתי עוד אחרי כן השליכה הגט מידה. וככל הדברים האלו העיד ג"כ כ"ה צבי הנ"ל בתו"ע. נגבה יום ה' פ' בלק תרכ"ז לפ"ק: שמות הבי דינא החתומים הק'. הק'. הק'. העתק הפסק מהשואל

הנה לפי הגב"ע שלפנינו נראה לענ"ד שהאשה רחל היא מגורשת גמורה מבעלה כ"ה שמואל מאיר כי מה שיש לפקפק מחמת גירושין בע"כ מצד חרם דרגמ"ה. הנה זה כמה שנים אשר ר' ש"מ הנ"ל מופרש ממנה ואינה יכול לדור עמה שהיא נחשדת לזנות עם ערלים וכאשר הגידו ג"כ העדים פה כאשר המה נכנסו אצלה יצא הנואף ממנו והבית הי' סגור מתחילה. וג"כ סיפרו העדים שכל היהודים שדרים שמה סיפרו להם ממעשה זנות דאשה הנ"ל רק שיראים להעיד מחמת שהנואף הערל הנזכר איום עליהם להרוג אותם או לשרוף את ביתם אם יעידו פליה ובכה"ג לא גזר רגמ"ה כמבואר באע"ז סי' קט"ו. ומה שלא ידעה כשנתן הגט לידה שהוא גט הרי מבואר בסי' קל"ו שאף שבשפת נתינה סברה שהוא שט"ח רק אח"כ אמר לה שהוא גט או שאמר לפני עדים לפני זה ראו שאני מוסר לה גט הרי זו מגורשת והנה פה עשה הכל שאמר לפדים לפני הנתינה וגם אמר לה אח"כ בעוד הגט בידה וכן מבואר בסי' קל"ח סעי' ד'. ומה שלא נמסר ע"י שליח כבר כתב הגאון שמן רקח בח"ב סי' נ"ב כו' וכן הסכים בס' תורת גיטין דהמביא ממדינת הים ליכא משום חשש מוקדם כו' והנה בגיטין המובאין בח"ל מעיר לעיר דין גיטין הבאים ממדינת הים יש להם כמובן וגם אני שלחתי גיטין ע"י הבעל בעצמו למקום גדולים ואין פוצה פה ומצפצף כו' לכן לפענ"ד שהאשה מגורשת גמורה היא בלי פקפוק ובתנאי שיסכים עמדי הרב כו' אבד"ק בוסערמין והגליל כתבתי פה ה' בלק תרכ"ו לפ"ק: הק' שלום

תשובה ואחרי אשר לא התיר הרב המורה את האשה לעלמא אלא בתנאי אם אסכים על ידו. ומה גם שהמגרש הנ"ל הוא תחת גבולי. מצאתי א"ע מחויב בדבר לעיין בהך דינא כפי אשר יורוני מן השמיים ובשטיחת כפיים אומר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך

הנה בענין זה צריכין אנו לברר שלשה ענינים (א') אם אשה זאת הוית עוברת על דת מו"י ומתגרשת בע"כ דלא גזר בה רגמ"ה או דלמא לא הוית עוברת עדמו"י דבאופן זה אם עבר וגירשה בע"כ דעת הב"ש בסי' קי"ט ס"ק י"א וי"ב דלדעת הרמ"ה חייב הבעל בכל החיובים שבין איש לאשתו. ולדעת מהרי"ו בשוטה בדין זה אינו מגורשת כלל וצריכה גט אחר משום דעבר על חדרגמ"ה הוי כעובר על תקנת חכז"ל דאפי' בדיעבד אינו מגורשת. אבל לדעת הג"פ ופר"ח בדעת הרמ"א דבעבר וגירש עכ"פ בדיעבד מגורשת אך מ"מ מסיק בתשו' בית מאיר בסופו בסי' ד' דעדיי' חל עליו החרם ואסור לישא אשה ואסור לשום אדם להשיא לו בתו ומכ"ש שהוא חייב להחזירה עיי"ש מבואר להלכה דאם האשה רחל אינה עוברת עדמו"י עדיי' החרם חל על ר' ש"מ ואסור לו לישא אשה ואפשר דאפי' מגורשת לא הוי כנ"ל. שנית צריכין לעיין אם עצם הגירושין נעשה כדין או לא דאם יש בגירושין הללו אפי' רק פסול דרבנן אסור להבעל לישא אחרת וכמו שמוכח מהא דכתב הרמ"א שם דאם גירשה מדעתה ונמצא בגט פסול יכול אח"כ לגרשה בע"כ ומבואר בפר"ח דמיירי בפסיל דרבנן עכ"פ מוכח דצריך לגרש מחדש ובלא גירושין מחדש אסור לו לישא אף שהיא מגורשת מן התורה. שלישית יש לחקור על גוף הגביות עדות שנעשה כמוזכר לעיל אם נוכל לדון עפ"י גביות עדות להתיר עפ"י האשה לעלמא ולהתיר לו לישא אחרת או לא

והנה בחקירה ראשונה כתב הרב הנ"ל וז"ל שכמה שנים אשר לא יכול הבעל לדור עמה שהיא נחשדת לזנות עם ערלים עכ"ל נראה פשוט דהרב הנ"ל לא גבה עדות על זה מקודם ולא פסק הדין עליה מקודם שהיא עוברת על דת רק ששמע כן מהבעל שאומר כן. וזה פשוט ומבואר בש"ע סי' קע"ח ברמ"א שאין הבעל נאמן בדיבורו במה שאומר שאשתו אסורה עליו להפקיע חרם דרגמ"ה בזמן הזה ואפי' להיש חולקין שם מ"מ מבואר היכי דהי' לה קטט עמה כ"ע מודו דאינו נאמן ובנידן דידן ידוע ומפורסים דהי' לו עמה קטט משנאה גדולה. גם אין לומר דהרב הנ"ל שמע כן מאנשים הרבה שסיפרו לפניו מגנות האשה והוי כעין קלא דלא פסיק ועל זה כיון הרב הנ"ל בכותבו "שהיא נחשדת לזנות כו'" דגם זה לא מהני מידי לשוויא אותה עוברת על דת או לאוסרה על בעלה דהרי כ' הרמ"א בסי' זין סעי' י"א דאם נתיחדה עם כותים אפי' יצא עליה קלא דלא פסיק של זנות אין אוסרין על היחוד וכל קלא בתר נשואין לא חיישי' לאוסרה על בעלה ע"כ ואפי' אם נתיחדה לשם זנות מסיק הב"ש שם דדוקא לכהן אסורה אבל לישראל מותרת אלא ע"כ צ"ל דכוונת הרב בכותבו "שהיא נחשדת כו'". על מה שכתב אח"כ וכאשר הגידו העדים פה. ותיבת וכאשר צ"ל כאשר בלא ויו דהדיבור הראשון נמשך למה שאחריו. ועיקר הבירור שהיא עוברת ע"ד מו"י הוא מה שהעדים ראו אותה שנתיחדה עם הערל וגם סיפרו להם היהודים שדרים שמה ממעשה זנות שלה. ועל זה סמך הרב הדיין הנ"ל וגזר אומר שעל זה לא גזר רגמ"ה ומותר לגרשה בע"כ

אך לענ"ד גם על העדים אין לסמוך מכמה טעמים שיתבאר חדא דהרי העדים לא העידו אלא על יחיד ועל קלא דלא פסיק וכבר נתבאר לעיל דאין אוסרין ע"ז לבעלה וכמו שפסק הרמ"א אך איכא למימר אכתי אפשר ניהו דאין אוסרין מ"מ עוברת ע"ד הוי ואיכא מצוה לגרשה ומטעם זה שרי לגרשה בע"כ וכמבואר בא"ע סי' קט"ו דלא בעינן התראה אלא להפסיד כתובתה אבל לגרשה מצוה בכל אופן וכן מבואר בת"ה ויותר בתשו' מהר"ם פאדווא סי' י"ג ובתשו' עבודת הגרשוני. מ"מ הרי מסיק הבית מאיר בסי' קט"ו דאפי' מצוה לגרשה לא הוי אלא ברגילה בכך אבל בלא עברה על דת רק פ"א אפי' מצוה ליכא וחולק בזה אתשו' מהר"י סג"ל ומביא ראיות לדבריו ונמצא לפ"ז מה שהעדים ראו שנתיחדה פ"א לא הוי עברה ע"ד אא"כ התרו בה וכמש"כ הב"ש שם בסק"כ גם מה שסיפרו העדים דשמעו מהיהודים שמה לא הוי אלא קלא וכל קלא דלא פסיק לא מהני כנ"ל. הן אמת שבתשובה אחרת לקמן סי' הבאתי ראיות רבות לדברי מהרי סג"ל אך קשה להקיל נגד הגאון בית מאיר. הא חדא

שנית נראה לענ"ד דכל מה שהעידו העדים הללו על אשה זאת שהיא עוברת על דת בין מה שראו ובין מה ששמעו אין בעדותן ממש ואינם נאמנים על כך דהרי כתב הגט פשוט בסי' קי"ט אהא שכתב הרמ"א ואם עבר וגירש בפ"כ כו' זה לשון תשו' מהר"ם לא יהי' אדם רשאי לגרש כו' ואם עבר ועשה הבעל והסופר והעדים בנידוי וכן כתב בתשו' מהר"מ מינץ סי' ק"ב עכ"ל ולפ"ז אם העדים ג"כ בנידוי מוכרחים המה להעיד שהאשה עוברת על דת כדי שלא יהיו בנידוי והוי נוגעין בעדותן ופסולין להעיד שהיא עוברת ע"ד ומנא אמינא לה דגם בחשש נגיעת עבירה הוי נוגעין וג"כ פסולין להעיד מהא דגרסי' במס' בבא בתרא מ"ד המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה לפני בעל חובו ופריך הש"ס אי דאית לי' כו' ואי דלית לי' מאי נפקא לי' ומשני דלא ניחא לי' דלהוי לוה ולא ישלם וקיימ"ל כן בח"מ סי' ל"ז וכבר קשי' להו לרבותינו ז"ל הביאם הש"ך בריש סי' ט"ז דאיך נחוש שיעוד שקר ויעשה עבירה חמורה כדי להנצל מעבירה קלה לוה רשע ולא ישלם והרי המעיד שקר הוי רשע יותר ותירצו דמוטב לאדם לעשות איסור חמור בהסתר להנצל מלהיות נקרא רשע בפי הבריות דעיקר הקפידא הוא מה שמתגלה בהיתתו לפני העולם ע"ש וא"כ ה"ה בנידן דידן חשדי' את העדים למשקרים בעדותן על האשה שהיא עוברת על דת כדי שלא יהי' נקראים בפי העולם בני נידוי שהוא בזיון וחרפה יותר לפני הבריות מגנאי דלוה רשע ולא ישלם. ואפי' לפי שיטת מהר"י טראני סי' פ' דלא נקרא נוגע ופסול לעדות אלא היכי דאיכא צד הנאת ממון. ומפרש הא דאמרי' בש"ס דמיקרי נוגע משום לוה רשע כו' היינו ודאי היכי דלית לי' ללוה כלום לפרוע החוב לא הוי לוה רשע כו' אלא דהש"ס מיירי היכי דיש לו פרנסה בצימצום והכי קאמר לא ניחא לי' שיהי' כל ימיו בצער שאם יהי' לו יתר על מזונותיו בצימצום מחויב ליתנו לבע"ח ובאמת אי אפשר לצמצם כ"כ וע"כ יהי' לוה רשע כו' והשתא שפיר הנאת ממון הוא דבכל יום ויום צריך להמציא בלעו מפיו ולצמצם יותר יותר מיכולתו משום ספק דלא יהי' לוה רשע כו' ולא ניחא לי' בכך ע"כ דברי המהרי"ט הביאו הקצו"ח בסי' ל"ז. ובמקום אחר אמרתי בחידושי לישב בדברי המהרי"ט הנ"ל קושית הראשונים הנ"ל דאיך נחוש שיעיד שקר ויעשה עבירה חמורה כדי שלא יהי' לוה רשע כו' וינצל מעבירה קלה. ונראה דהר"ן במס' יומא בסוגי' דמאכילן אותו הקל קל תחילה כתב דבחולה שיש בו סכנה בשבת וצריך לאכול בשר שוחטין בשבילו ולא יאכילו אותו נבילה ואף ששבת איסור סקילה ונבילה איסור לאו מ"מ כיון דבאכילת נבילה עובר על כל זית וזית ואיסור שבת אינו אלא פ"א איסורין מרובין אף שהן