שו"ת מהרא"פ נט

להכשילה או משום דמינקט נקיט לה בידי' ועירעורי קא מערער כמבואר שם ולמה גזר הרמ"א בבעל שיאמר בפ"נ היפוך מסקנת הש"ס והניח בצ"ע ע"ש. שנית קשה דהרי מסתימת לשון הרמ"א משמע דאפי' היכי דמשתהי הגט זה מיום שנכתב ליומא אחרינא מוסר הבעל גט זה. דאי תימא דרמ"א מיירי דוקא היכי שהבעל מביא גט ממקום למקום בחד יומא. כל כי האי גוונא הו"ל לפרושי אלא וודאי דבכל גוונא מיירי הרמ"א. והרי לעיל בסי' קכ"ז הסכים הרמ"א לדעת המחבר דמדינא גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה למוסרו להכשירו רק ע"י שליח אבל לא ע"י הבעל וא"כ הרמ"א סותר את משנתו ובשלמא על האורחת חיים שממנו הוציא הרמ"א דין זה ל"ק דהוא לשיטתו ס"ל באמת דאין חשש במה שנשתהא הגט בין מסירה לכתיבה דכן מביא הב"י בסי' קמ"א בשמו עיי"ש אבל על הרמ"א קשה. ומצאתי קושי' זו בתשו' שמן רוקח שם יעי"ש

אך הנראה לענ"ד בסייעתא דשמיא בדעת הרמ"א דס"ל דודאי זה פשוט דהבעל כשר להיות שליח להולכה בגט שלו אם הי' לן איזה נפקותא בשליחות דידיה דמ"ש בעל מאשה שהיא כשירה להביא את גיטה בתורת שליח להולכה וכמבואר בגיטן כ"ד. אך אז אם הבעל נעשה שליח להולכה היה צריך לעמוד על גבי סופר מעדים בשעת כתיבת וחתימת הגט כדי שיוכל לומר בפ"נ ובפ"נ וגם צריך למסור הגט בפני שלשה וכמו דקיימ"ל באבן עזר סי' קמ"ב כיון שהבעל הוא קרוב צריך שלשה. משא"כ אם הבעל מגרש בתורת בעל ולא מתורת שליח אז אינו צריך לידע מכתיבת הגט וחתימתו ואינו צ"ל בפ"נ ובפ"נ וגם סגי אם מוסרו לו בפני שנים ולכולי עלמא מגורשת. אך לכאורה ליכא נפקא מני' בזה שיהי' הבעל שליח דכיון שהוא לפנינו והגט בידו הרי יוכל לגרש אותה ולמה לן השליחות. אבל באמת כד מעיינין בה איכא נפקותא היכי שהבעל הוא במקום אחר ושם נכתב הגט ולא ימסר אלא במקום וליומא אוחרא דכיון דקיימ"ל דגט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו רק ע"י שליח א"כ אם יביא הבעל בעצמו גט זה אז בתורת בעל לא יוכל לגרש בו משום מוקדם אבל אם יביא הבעל הגט בתורת שליח וכמו שבארנו אז שפיר יוכל למוסרה לאשתו דכיון דהוא שליח והגט ניתן על ידי שליחות ודאי דגט מעלי' ומגורשת בו משום דאיכא קלא לגירושין הללו וליכא חשש מקודם כמו בכל גט שניתן ע"י שליח דעלמא דמ"ש שליחות דבעל משליחות דאחרינא ואדרבה הסברא נותנת דהכיון דהבעל עצמו לפנינו ומוסרה לה דוקא בפני שלשה ואומר בפני נכתב ובפנ"ח דלזה ודאי איכא קלא דלא נמסר ביום הכתיבה ולכן הוצרך הבעל לכל אלו השינויים ולמסרי בתורת שליחות

ובזה דברי רמ"א הנ"ל נכונים דודאי הא דהסכים בסי' קכ"ז דגט שלא נמסר ביום הכתיבה אין לו תקנה רק ע"י שליח היינו אם הבעל אינו יכול למוסרה בתורת שליחות כגון שאינו יכול לומר בפ"נ משום דלא ראה הכתיבה ולהכי אין לו תקנה כיון שאין הבעל יכול למוסרה בתורת שליח רק בתורת בעל לא מהני הגט כיון דליכא קלא אבל פשיטא אם הבעל עצמו ראה הכתיבה והחתימה ורוצה למסר לה בתורת שליח דודאי מגורשת בגט זה דאית ליה קלא כמו בשליח דעלמא ומה שכתב המחבר רק ע"י שליח היינו רק בתורת שליחות לכן אתי שפיר הא דאמרי' בש"ס דבעל שהביא גיטו אינו צ"ל בפ"נ דודאי מיירי בגוונא דלא שייך מוקדם כגון דהוא ביום הכתיבה או שכתוב בגט רק שבוע וחודש או שכתיב בי' זמן המסירה וכמבואר בבית שמואל סי' קל"ו סק"ז ובמג"א סי' של"ט ומיירי ג"כ שהבעל מביא הגט למוסרה לה בתורת בעל ולהכי שפיר מסיק הש"ס דבבעל אצ"ל בפ"נ משום דלא שייך גבי' עירעור או משום דאינו חשוד להכשילה או משום דערעורי לא מערער כיון דמנקט נקיט לה בידי' כמבואר בגמרא ושלא תחלוק בשליחות נמי לא שייך גבי בעל משום דבעל אינו בתורת שליח מוסרה לה רק בתורת בעל. אבל בודאי אפי' לדינא דגמרא בעל שהביא גיטו בתורת שליח כגון היכי דאיכא חשש מוקדם ועמד על הכתיבה וחתימה צריך לומר בפ"נ ובפ"נ א"ש דלא שייך בי' עירעור כנ"ל מ"מ שייך בי' שלא תחלוק בשליחות כיון שהוא ג"כ נעשה שליח בגט זה דאי לאו הכי פסול משום מוקדם

ונמצא לפ"ז לדינא דש"ס בעל שהביא גטו בתורת בעל וכגון דלא שייך מוקדם אז אין צ"ל בפ"נ ובפ"נ ואם שייך בי' מוקדם אז אין לו תקנה אבל אם הבעל מוסרו בתורת שליחות אי מוקדם איננו מזיק לן אך צ"ל בפ"נ ובפ"נ ולמסור לה בפני שלשה דין שליח. והשתא אתי הרמ"א להוסיף בשם הראשונים דכל גט שמביא הבעל ממקום למקום ימסור לה בתורת שליחות ולא בתורת בעל ואפי' בגונא דלא שייך מוקדם והטעם כיון שעכשיו אין אנו בני תורה ואין אנו מבינים החילוק בין בעל שהביא גיטו בתורת בעל ובין שהביא גיטו בתורת שליח ואם נראה דבעל שמותר גט המובא ממקום למקום בגוונא דלא שייך מוקדם ואינו אימר בפ"נ נטעה ג"כ לומר דאפי' בגוונא דשליח בעלמא שמביא גיטו ביום הכתיבה ג"כ אצ"ל בפ"נ ולהכי תקנו הגאונים דגזרי' בעל אטו שליח ולעולם צ"ל בפ"נ ולא תיקשי דהרי בגמ' מבואר דלא גזרי' בעל אטו שליח דעלמא ולהכי שפיר סתם הרמ"ח דכל בעל שמביא גט ממקום למקום לעולם לא ימסור לה אלא כשליח ויאמר בפ"נ ובפ"נ וימסור לה בפני שלשה לא מבעי' אם הוא ביום אחר מיום הכתיבה דאז מדינא צריך למוסרו כשליח כדי שיהי' לו קלא אלא אפי' בגט שמביא הבעל ביום הכתיבה מ"מ גזרי' אטו שליח דעלמא כיון שחין אנו בני תורה ונכונים דברי רבינו הרמ"א מכל השגותיו. תבנא לדינא דכל ישראל יוצאין ביד רמ"א וקיימ"ל כוותי' דבעל יוכל להוליך גט לאשתו ממקום למקום רק בתנאי שימסור לה כשליח. והדברים ברורים

עוד כ' מעכ"ת דלא הסכימו ליכתוב נתן צבי המכונה נטע הירש רק נתן צבי דמתקרי נטע הירש ומטעם דקיימ"ל כרמ"א דכל מקום שיש ספק על השם אם הוא שם הקודש או שם החול יש ליכתיב דמתקרי והביא דברי טיב גטין בזה. ידידי. לא נעלם ממני כל אלה. ודברי הטיב גיטן הי' נגד מראה עיני ואמת שכן הכריע באות נון בשמות אנשים ליכתוב נתן דמתקרי נטע אמנם נראה לענ"ד דוקא היכי דליכא כאן רק שם אחד חבל בנידן דאיכא תרי שמות נתן צבי וצריך לכתוב ג"כ שם הכינוי נטע הירש אז לדעתי טוב יותר ליכתוב המכונה או עכ"פ אין קפידא בדבר ליכתוב או המכונה או דמתקרי וטעמא דידי דלפי המבואר שם בטיב גיטן יש שלשה ספיקות בשם זה א' שמא שם נטע הוא שם הקודש ב' שמא הוא שם הקיצור משם נתן ג' שמא הוא שם חול לגמרי. ולפ"ז יש לן תרי צדדים ליכתוב המכונה בנידן דידן דאם הוא שם החיל אז הדין מבואר בטיב גיטן בליקוטי שמות סעי' ד' דיש ליכתיב המכונה יעו"ש ואם הוא שם הקיצור אז דינו כמו שמבואר שם סעי' כ' וס"ק כ"ו גבי איצק הירש וכן גבי מייאר ליב והכא נמי אם נטע שם הקיצור אין צריך לכותבו כלל רק משום דצריך ליכתוב שם הכינוי צבי צריך ליכתוב ג"כ שם נטע דאי לאו הכי הוי חצי השם וממילא דצריך ליכתוב המכונה כמו באינך דמבואר שם ובנודע ביהודה דכותבין המכונה ולא נשאר לן רק צד א' שמא הוא שם הקודש וצריך ליכתוב דמתקרי וכיון דאית לן תרי צדדים ליכתוב המכונה וצד א' דמתקרי טוב יותר ליכתוב המכונה דאזלי' בתר רובא אבל התם בטיב גיטן דלא מיירי רק בשם א' וע"כ ליכא לספוקי אי הוא שם הקיצור דאז לא כתבינן כלל שם הקיצור כמבואר שם ובש"ע וע"כ מדכתבינן את השם הכינוי ליכא רק ספק א' אי הוא שם הקודש או הוא שם החול אז שפיר כתב שם דטוב יותר ליכתוב דמתקרי וא"ש ודוק ואין עלי בזה שום תפיסה בעזה"י כי כדין הכרעתי ועמם הסליחה, ומעתה יתענג מעלתו ני' ברוב עוז ושלום כאות נפשו ונפש ידידו. ביסערמין עש"ק ב' תמוז תרכ"ט לפ"ק: תשובה כ"ט

זה לשון הגביות עדות בקיצר מועתק ללשון הקודש במותב תלתא כחדא הווינא ואתא לקדמנא ר' שמואל מאיר כו' והביא לפנינו שני עדים כ"ה דוד כו' וכ"ה צבי וביקש מאתנו ב"ד ח"מ לשאול אותם בתורת עדות איך ומה היה המעשה במסירת הגט פטורין שמסר כ"ה שמואל מאיר לאשתו רחל בת כו'. והנה להפצרת ר' שמואל מאיר הנ"ל נזקקנו לדבר זה ובראשונה שאלנו את ר' דוד הנ"ל והעיד בתורת עדות באל'י ונשא עוונו אחרי האיום ואמר בזה הלשון ר' שמואל מאיר כתבו לו גט פטורין בשאמשחם ביום ב' פ' בלק לשם אשתו רחל הדרה בכפר טארדא ואותי ולר' צבי קרא שנהי' עדים לראות איך שימסור הגט לאשתו הנ"ל ולזאת הלכנו עמו ביום ג' לכפר טארדא והגיענו שם ליל ד' וביום ד' בבוקר אמר לנו רש"מ הנ"ל עתה נלך למקום אשתי ואתם תשגיחו כמו עידי מסירה איך שאמסור לה הגט גם הראה לנו הגט ואנחנו עשינו בו סימן שנוכל להכיר שימסור לה גט זה. וכאשר באנו לבית האשה לא יכולנו ליכנס דרך פתח שער החצר שהי' סגור והוליכנו ר' ש"מ הנ"ל דרך חצר שכינו הנודע לו וכאשר באנו לשם יצא משם הערל הנחשדת ממנה וכאשר באנו סמוך לה אמר לה רש"מ הנ"ל אחרי אשר אשתקד שלחתי לך הזמנה מהרב בפקודת האדון הגדול ולא באת לדין והי' מענה בפיך שלא קבלת הכזמנה ופקודה הנ"ל לזאת הבאתי לך בעצמי הזמנה וגם קראתי עמי שני