שו"ת מהרא"פ ו

חבירו ושבינו בין עצמו גוף ונפש אם הי' באמונה כנ"ל וע"ז צריך ליתן דין ומשפט ושוב שואלין אותו קבעת עתים לתורה ומבקשין ליטול חשבון על כל ימיו ושעות ורגעים במה פנה אותן וע"ז שפיר שייך ליתן חשבון צדק ונאמנים דברי חכז"ל לומר בדיקדוק דעתיד ליתן דין וחשבון דין תחילה על השאלה נשאת ונתת באמונה ועל השניה קבעת עתים לתורה שייך ליתן חשבון. על כל פנים יוצא מדברינו הנזכרים ששני תיבות אילו דין וחשבון כולל כל עניני התורה והעולם אשר יחויב האדם להצדיק עצמו לפני הבורא ית"ש

ואני הכותב בריה קלה ושפלה צל עובר כצל עוף הפורח אחרי אשר זיכני ה' הטוב ברוב רחמיו וחסדיו להחייני ולהקימני לשנות של "חסד" וקרא עלי את מספר ימיך "אמלא" ונזכרתי בצוואת מלכינו החכם בכל עת יהי' בגדיך לבנים ובמה שפרשנו בו לעיל שכל איש ובפרט הבא בימים צריך להכנה דרבה להיות מוכן ומזומן ליתן דין וחשבון. נבהלתי מאוד. כי נתתי אל לבי לפקח על מעמדי ומצבי. אם יפקדני העיטה אורה לנקש על קנקני בחיפזון ולבקש ממני דין וחשבון. רחפו כל עצמותי ודא לדא נקשין ארכובותי. כי עוונותי עברו ראשי. ומה אשיב על שאלת נשאת ונתת באמונה ואיך אקום בדין ואיך אצטדק במשפט. על כי היטב ידעתי. כי לעשות עוולה לנשמתי הרבתי. במיעוט לימוד תורת ה' וחולשת יראתי. והלכתי אחרי עיני למלאות תאותי. ונתתי חשיבות לגופי ומגרעת לנשמתי. ומי יודע אם לא יכבד אחד מעוונתי להאביד הרכה מזכיותי. לאחר שנודע כי שיקול המצות והעבירות מעיני כל חי נעלמות ורק ביד ה' סתירתי כמו שנאמר כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות. רמב"ם הל' תשובה. ועוד מה טענה על השאלה השניה שישאלנו שופט כל הארץ. קבעת עתים לתורה. ויעשה עמי חשבון כמה זמן פניתי לתורה ועבודה. וכמה זמן בטלתי בדברים בטלים והבלי עולם. אוי לי ווי לי כי בעוונתי הרבים. הרבה זמנים ימים ושעות ורגעים. מתורה הקדושה הייתי מתעלם. ופניתי לבי אחרי הווית העולם להמיר כבוד ויקר תחת קלון והבלים. ואיך אשא פני מחמת בושה וכלימה. ללעג ולקלס אהי' לפני פמליא של מעלה. וכל צבא השמים יחרקו עלי שיניהם

שבתי וראיתי ברוב צערי וחפזי. ולכל הדרכים פניתי. אולי יש עוד תקוה לשאריתי אשר לא יכרת אחריתי. אולי אוכל להוסיף עוד בקיום מצית ה' ותורתו. אולי ירחם ה' עלי ברוב צדקתו ויסיר ממני שבט עברתו. ובצל ידו יחביאנו במעטה חנינתו

אמנם נזכרתי מאמר תוכחה לבעל חובת הלבבות וזה לשונו. כי שם בעולם הבא לא יתכן לך לעשות טוב ורע. ולא הנחם לך מפשע אשמה ורשע. כי העולם ההוא נכון לחשבון. כל סתום וצפון אשר ביד כל אדם חתום. וערוך לשלם שכר טוב ליראי ה' ולחושבי שמו. ולהנקם משוכחי אל האומרים מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו עכ"ל מבואר מזה דבעולם הבא אין תקוה עוד לתקן מעשיו

שוב נתישבתי בלבי אולי יש עוד עתה תקוה. טרם יבוא השמש לערבי. וכל עוד נשמת אלוה בקרבי. תורה ומצוות יתמידו בי. ואולי עוד לא נכזבה תוחלתי לתקן מעוותי ולגדור פרצתי. ולהשלים חסרוני. ולהעלות ארוכה לתחלואי נפשי

אמנם נזכרתי מאמר הזוהר הקדוש על פסוק מפני שיבה תקום והדרת פני זקן דיזהר האדם לקום להתעורר בשלימות תורה ומצות טרם שיגיע לימי שיבה דאז הוי הידור ואז יהי' והדרת פני זקן אבל אחר שיבואו ימי הזקנה אין זה שבח והידור כל כך שמקיים מצות ה' וסר מרע מטעם שמחמת זקנה כלו תאוותו ואין בו כח להיות רע אבל שבחו והדרו של אדם במעשים טובים. ותורתו ויראתו הוא בהיותו בתוקפו ובגבורתו בימי נעוריו וכמו שנאמר וזכור את בוראך בימי בחורתך

ויש להרחיב הדברים במה שפירשנו המסורה. וראיתם על האבנים וראיתם את הארץ. וראיתם אותו וזכרתם כו' ויש לפרש עפ"י מה שדרשו חכמינו ז"ל על פסוק וזכור את בוראך. בארך. בורך. בוראך. ופי' בעל העקידה ז"ל אם נפגע איש ההולך בדרך נוכל לשאול אותו שלשה שאלות א' מאין תבוא ? ב' לאיזה מקום אתה הולך ? ג' איזה תכלית יש להילוכך. והנה האדם נקרא הולך כמו דכתיב כי הולך אדם אל בית עולמו ויתכן לשאול אותו שלשה שאלת הנזכרים ויתכן להשיב על שאלה ראשונה מאין תבוא מטפה סרוחה וכמו שאמר התנא במס' אבות מאין באת מטיפה סרוחה אשר במעי אמו וזה נקרא בארך. ועל השאלה השנית לאן אתה הולך יתכן להשיב למקום רימה ותולעה שהוא הקבר הנקרא בורך. ועל השלישת לאיזה תכלית יש להילוכך. התשובה על זה ליתן דין וחשבון לפני הבורא ית"ש וזהו בוראך ע"כ דברי עקידה. ויש להוסיף לדעת כי שלשה תשובת הנזכרים יספיקו ג"כ לבטל ולהרוס שלשה מדות הרעות שהם הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. כי הכבוד שאדם להוט אחריו מחמת גאוותו וגסות לבו יתכן לעקור בתשובת מאין באת מטפה סרוחה וכמאמר החכם איך יתגאה איש העובר פעמים במקום השתן ודם סרוח. ונגד מדת התאוה שאדם להוט אחרי זלילת בשר ושתית יין להשמין בשרו יתכן להשיב לו ולאן אתה הולך למקום רימה ותולעה ומרבה בשר מרבה רימה ותקות אנוש רימה ונגד מדת הקנאה שאדם חושב כל מה שביד חבריו הי' מן הראוי להיות להיות שלו ואינו מאמין שהכל בירי שמים יתכן להשיב דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין לפני הבורא ית"ש היודע מצפונך ואין רעיון נעלם ממנו והוא שופט בצדק ליתן לכל איש המגיע לו הרי ששלשה מדות רעות המפורסמים נסתרו ונעקרו מחמת זכירת בארך בורך ובוארך. וזה כוונת המסורה הנ"ל וראיתם שלשה שכנגד מדת הגאוה והכבוד נאמר וראיתם על האבנים שזה מרמז לנו מאין באת מטפה סרוחה ומקום מזוהם וע"י זה ישפיל גאוות אדם ונגד מדה רעה התאוה זוללי בשר ושטופי זימה נאמר לו וראיתם את הארץ שבו הקבר מלא רימה ותולעה וזה מבטל התאווה ונגד קנאת אדם מרעהו נאמר וראיתם אותו להתבונן שהוא עתיד לעמוד בדין לפני השי"ת והצור תמים פעלו לתת לכל איש לפי מעללו וזה מרומז בתיבת בוראך ובזה יובן פירוש הפסוק וזכור את בוראך בימי בחירותך ירצה כי זכירת בארך בורך ובוראך לבטל מדת הקנאה התאוה והכבוד לא יתכן רק בימי בחורתך כי אז גברה מדות הרעות אלו על האדם מחמת רתיחת הדם שבו אבל בימי זקנה ושיבה כבר נחה רתיחת הדם שבאדם וכלה כל המדות האלה ואם צריך זכירה כל כך ממוצא הדברים אנו למדין שהמצות ומעשים טובים שאדם עושה בימי זקנותו אינו נחשב כ"כ מחמת שגופן חלוש ואיבריו כבדים עליו ומחמת זה דמם מצונן ונהדר ממנו התלהבות בשעת העבודה ולימוד התורה. גם התאות ורדיפת אחרי מזון ומשגל אשר מעיקים וצרים על האדם בהיותו בתוקפו נמנעו מן הזקנים ועבודתם קלה להשיגם

וכבר פירשנו בספרי צל הכסף בפירוש י"ז ונשנית פה הצריך לענינינו לפרש הפסוק. הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא כו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ירצה. דהנה שלימות האדם תלוי בשני ענינים (א) שידע ויבין מה תכלית מציאות האדם בעולם הזה. ולמה שולח ממרום הנה כי לא לקבץ הון זהב וכסף ולא לאכול ולשתות למלאות כריסו ולעשות בטנו אלהיו רק נברא לסגל לנפשו תורה ומצות. (הב') שיהי' לו תשובה רבה בלב שמח לעבוד את ה' באהבה ויראה כדי להשיג שלימותו. כי אם הלב מלא דאגות ונעצב על מיקריו ופגעי' אפי' אם יודע מה תכלית שלימותו אם חסר תשוקה ואהבה ישאר ריק וחסר דעה וכאשר בגפו יבוא לעולם כן בגפו יצא. וכאשר נתבונן ונחקור על הדבר נמצא שבענין זה יש חילוק בין הנערים ובין הזקנים בהתנהגותם. כי הנערים יש להם תמיד לב שמח ותשוקה רבה לרדוף אחרי השגת שלימותם יום ולילה לא ישבותו מעמל וטורח להשגת מטרת שפע הצלחתם וזה מעלה גדולה להם. אך חסרונם בצדם שהמה מציירו בדעתם ומדמים בלבם שכל שלימות האדם הוא קנין כספו ורוב עושרו והצלחת העולם הזה. אך הזקנים הבאים בימים המה בהיפוך כי יש להם מעלה גדולה כי כבר נודע להם ומבינים בהשכל ודעת כי כל קניני תבל ומלואה הכל הבל. אך תכלית האדם בעולם המה קנין תורה ומצות אבל חסרון שלהם כי בסיבת הזקנה והחולשה נחלש כחם ותחת שמחת הלב יגון ועצבות ועל ידי זה עבודתם ותורתם בעצלות וכבדות בלי שמחה והתלהבות. נמצא לפי זה בנערינו ובזקנינו מעלה וחסרון בכל אחד לענין קנין השלימות. אמנם יבשר לנו השם ית"ש כי לעת שיתגלה משיח צדקינו במהרה לגאלינו אז והשיב לב אבות על בנים. ירצה. הזקנים מכונים פה בשם אבות ולב אבות היינו הלב של זקנים שדמם מצונן ופסקה מהם השמחה והתשוקה מחמת עצלות אשיב על בנים היינו על קנין שלימות שמשימים הנערים המכונים בשם בנים למטרת חפצם דהיינו שלימות קנין הממון והצלחת העולם הזה אך לב בנים שהוא לב שמח ומלא תשוקה וחשקות אשיב על אבותם דהיינו על שלימות תכלית האמת של אבות וזקנים. והכוונה בזה שאז בפת הגאולה מהגלות וסובב ה' ית"ש שלשלימות האמת שהוא תורה ומצות יכינו ויזמינו הנגאלים לב שמח בתשוקה רבה וחשקות גדול לעבוד את ה' בשמחה ובאהבה רבה. אבל לקנין שלימות עולם הזה יהי' די להם תשוקה מועטת ולב בלתי שמח כלב אבות על קנין שלימות הבנים. ודי בדברים