שו"ת מהרא"פ ה

תורת אהרן פתיחה

שלמה המלך אמר קהלת ט' בכל עת יהי' בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר עיין פירש"י שם ובמס' שבת קנ"ג והמורם מפירושו ויש להרחיב הענין עפ"י מה ששנינו בפ"ד מאבות ר' יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדר בפני עולם הבא התקן עצמך בפרוזדר כדי שתכנס לטרקלין ע"כ. ירצה. כמו שנודע בהנהגת עולם שאדם הרוצה לכנס לבית פלטין של המלך טרם שיכנס אל חדר הפנימי מקום שבו משכן כבוד המלך. ולעמוד לפני אור פניו מוכרח בתחילה לתקן בגדיו ולרחוץ פניו וליפות לבושו שלא יהי בו ובמלבושיו שום כתם וכמאמר הכתוב כי אין לבוא אל המלך בלבוש שק. וכל זה שיהי נקי ומהודר ראוי ונכון לקבל פני המלך. כמו כן העולם הזה אינו נחשב רק כחצר נגד העולם הכא שהוא בית המלך פנימה ולא נברא האדם ולא בא לעולם הזה רק כדי להכין עצמו וללבוש בגדים נאים ויפים ולהדר עצמו בכל מיני קישוט ופאר כדי שבבואו לעוה"ב ויכנס לבית המלך ימצא חן וחסד בעיניו וכמו שאמרו חכמינו ז"ל ודע לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וזה פירוש הפסוק הנ"ל בכל עת יהי' בגדיך לבנים כו' כי ידמה אדם בעיניו ויצייר בנפשו תמיד כי בעוד ימי חיותו בעולם הזה הוא כשומר שעומד על המשמר בחצר המלך ואינו יודע הרגע שיקרא אותו המלך שבודאי מחויב שיהי' גופו נקי ומלבושיו צחים ולבנים וראשו משוח בשמן הטוב כדי שיהי' ראוי ונכון לקבלת אור פני המלך. וזה שהזהיר המלך החכם בכל עת יהי' בגדיך לבנים מחמת שלא נודע לשום אדם עת פרידת נפשו מגופו כדגים הנאחזים במצודה. ולזאת בכל עת ובכל רגע יוכרח ומחוייב שיהי' מוכן ומזומן לבוא לפני המלך מלובש בבגדים נאים ולבנים וראשו מהודר בסיכת שמן הטוב

אמנם הכנה זו ללבוש בגדים נאים ולבנים אין הכוונה על עדי גוף העכור ואין אלו לבושי משי וארגמן. וגם לא עדי כסף וזהב פז ופנינים כי לא חפץ ה' באלה הבלים ולא נמצא חן בעיניו בנופך ספיר ויהלום. רק הכוונה האמיתת תורה ומצות ומעשים טובים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיי עלמא כי המה נקראים טלית נאה וחלוקא דרבנן. ועל בגדים הללו הזהיר אותנו מלך החכם שיהי' לבנים ונקיים מכל חטא ופשע. ושמן היא שמן כתית למאור התורה כי נר מצוה ותורה אור. היא אור החכמה אשר ינוח על ראש תלמוד חכם ועל כן ראוי ונכון שנזהר באלה בכל עת ובכל רגע

ומעתה יתבונן האדם אם כה הזהיר הכתוב על כל ימי חיותו של אדם שיהי' תמיד נקי וטהור מוכן ומזומן לעמוד לפני מלך עליון. קל וחומר אם הגיעו שנות האדם לימי הזקנה קרוב לשבעים שנה ויותר. וקרב קיצו וימיו מנוים ורגעיו ספורים ואינו יודע מה יולד יום. ולא יתהלל ליום מחר כי אז יעשה. כי יום המות מכל חי מכוסה, שהוא מחויב ביותר להכין עצמו ולתקן עניניו שיהי' מהודר במצות ומעשים טובים כי בעת הזאת באמת האדם דומה לשומר שעומד על חצר המלך לפני פתח הארמון אשר בו המלך מסתתר ורגלו אחת נצב על מפתן הבית עומד ושומר לשמיעת קול הקריאה מפי המלך שיבא חיש מהר לפניו ליתן דין וחשבון על כל מעשיו ועסקיו שעשה כל ימי חיותו

והנה אמרו חכמינו ז"ל במס' אבות ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ודיקדקו בזה המפרשים למה תנא דין קודם חשבון דהרי מסתמא החשבון קודם לכל דבר עיי' תוי"ט. ויראה לפרש בסייעתי' דשמיא על פי מה דאמרו חכז"ל בפ' במה מדליקין בשעה שמכניסן אדם לדין אומרים לי נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה כו' יראה לענ"ד דעל כל משא ומתן בעסק פרנסתו שנוטל ממון מחבירו או נותן לו ומחליט בדעת שזה הממון שבידו הוא באמת שלו ואין בממונו גזילה וגניבה ולא שום חמס ועולה. וגם נתן צדקה כראוי ולא הוציא ממונו רק לצורך פרנסתו ומחית בית ולא פיזר מעותיו על מלבושיו ודירתו יותר מהראוי ולא קימץ מקנות המצוה בהידורה על כל אלה שייך שפיר השאלה נשאת ונתת באמונה. ויש לפרש יותר עפ"י מה שכתבתי בספרי צל הכסף בפירוש י"ג לפרש הפסוק הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב עפ"י מה שכתב בהקדמה לספר שב שמעתתא להגאון קצות החושן דהאדם הוא מורכב מגוף ונפש. אמנם הצדיקים הרכבה שלהם אינו רק הרכבה שכניות כמו שמן הטוב ומים המעורבין יחד אף אם יערבו אותו כל היום סוף סוף ישארו נפרדים כי השמן יצוף למעלה על פני המים ובקל יוכלו לפרוד זה מזה כשכנים הדרים יחד כמו כן הצדיקים הנפש עם הגוף שלהם מורכבים רק כשני שכנים. ולעתים ידועים יכולה הנפש להסיר ממנה כל מחשבות הבלי עולם כאילו נפרדת מן הגוף העכור ולא תשים מחשבתה רק באמונת ה' ית"ש ותורתו הקדושה ואופן השארתה לחיי עולם. ובפרט בעת עמידה בתפלה תכווין בכוונה עצומה כמעט בנפש בלא גוף ואז אין ברעיונה דבר זולת אהבת ה' ומצותיו. ואיש צדיק כזה דומה בגופו ונפשו לשני אחים הדרים יחד ומשותפים בעסקיהם על זמן קצר ולכל אחד מהן יוצרך מזון ומחיה. מזון הגוף הוא לחם לאכול ובגד ללבוש ושאר הנאת הגוף ומזון הנפש תורה ומצות ומעשים טובים וצריכן להשגיח היטב על משא ומתן שביניהם ופסק שלהם שיהי' על צד היושר והצדק שלא יעשו עולה זה לזה לא מבעי' שגוף העכור לא יגביר עצמו על הנפש למנוע אותה מהשלים עניני' ע"י תורה ומצות אלא אפי' הנפש לא תרהב בנפשה עוז להגביר ענינה על הגוף ולמנוע אותו מלהנות בצרכי הגוף כי גם עינוי הגוף יותר מהראוי לחטא יחשב וכמו שאמרו חכז"ל נזיר חוטא הוא שנאמר וכיפר מאשר חטא על הנפש כו' שציער עצמו מן היין. לא כן הרשעים כי המה דומים בגופם ונפשם כהרכבה מזגיות כיין שנתערב במים שהם מעורבים היטב ונעשו מזג אחד כמו כן נפש הרשע עם הגוף בחייו נעשה מזג א' וקשה פרידתם והנפש לא תוכל לצייר שום אמונה טובה בלי תערובת מחשבת הבלי עולם

ופרשנו בזה הפסוק שאמר איוב י"ב מי יתן טהור מטמא לא אחד ירצה אם יוכל להיות שתהי' הנשמה יוצאת טהורה כולה מן הגוף הטמא ויפרדו זה מזה או אם תוכל הנשמה לטהר עצמה בהתבודדה לבדה נפרד מהבלי עולם ומזוהמת טומאת הגוף ולא יהי' נשארים מבולבלים ומעורבים חלקיהם זה בזה יחד. זאת בודאי אינו במציאת כל זמן שהאדם מדמה בנפשו שהוא איש אחד וגופו ונפשו מורכבים בהרכבה מזגיות כי אז אי אפשר שתפריד הטהור מטמא לגמרי וכמו שאמרו חכז"ל שקשה פרידת הנפש כצמר הנאחז בקוצים. וזה פירוש הפסוק הנ"ל מי יתן טהור מטמא אם יש יכולת לנשמה הטהורה שתהי' נפרדת מן הגוף כולה זאת בודאי הי' לא תהי' כל זמן שהוא אחד והמה ממוזגים ומעורבים כאיש אחד אך יראה האדם וידמה בנפשו כי גופו ונפשו המה כשני אחים וכמו שכתבנו לעיל במעלת הצדיקים ולזה אמר דוד המלך ע"ה מה טוב ומה נעים שבת אחים דהיינו גוף ונפש אשר המה בחיותם גם יחד משותפים בחיהם ועסקיהם אחוזים זה בזה. כשמן הטוב ירצה אז הוא טוב ונעים אם הרכבת שני אחים הללו דהיינו גוף ונפש הוא רק הרכבה שכניות כשמן הטוב המעורב במשקין אחרים דבקל עולה ונפרד מן המשקין המעורב בה כן תוכל הנפש להתפרד בחיים ולהתבודד במחשבה טהורה ולערוך תפלה צלולה וזכה ולעשות מצות וללמוד תורה לשמה כי המה רק כשני אחים שכנים שנושאין ונותנין ביחד. ועל זה יבוא השאלה ראשונה בשפה שמכניסן אדם לדין נשאת ונתת באמונה כולל כל משא ומתן שהי' בינו ובין חבירו וגם משא ומתן שהי' בין גופו ונפשו אשר היו כשני אחים הדרים יחד ונשאו ונתנו יחד אם פסקו באמונה ואם ניתן לכל אחד חלקו הראוי לו ולא עשו עולה זה לזה ולא אינו זה לזה ועל כל אלו הוצרך האדם ליתן דין ומשפט בראשונה עיי' צל הכסף פ' שלשה עשר

שוב שואלין אותו קבעת עתים לתורה ירצה עפ"י מה שכ' הגאון מווילנא בשם הזוהר הקדוש שבשעת מיתת האדם המלאך חושב ומונה כל הרגעים שהיה חי האדם זה בעולם הזה ונוטל חשבון ממנו על כל מה שעשה ופעל בזמן הזה כמה זמן פנה לתורה ומצוות וכמה זמן פנה להבלי עולם וכמה זמן הגיע לצורך פרנסה ומחית ביתו פ"כ ולפ"ז שפיר מדוקדק מאמר חכז"ל דבראשונה שואלין אותו נשאת ונתת באמונה על כל משא ומתן שבינו ובין