שו"ת מהרא"פ נח

אפי' מיגו וקלא שקילין הן לא הוי רק ס' אחד ולכן אסורה אבל הכא בסוגין איכא ס"ס וכנ"ל

עוד נלענ"ד להבי' ראיה לשיטת הפוסקים הנ"ל דבאחין היכא דלא אחזוק הוי חזקה טובה דהנה הרא"ש הקשו לשיטת הסוברים דהיכי דמוחזק באחין נאמן לומר יל"א במיגו למה תנן תנן במתני' ב"ב קל"ג דאמר זה בני נאמן והיינו אם מוחזק באחין ואמאי לא תנן רבותא יותר דגם אפי' אין לו אחים נאמן במיגו אף דסתר לחזקה לגמרי. ותי' היש"ש בקדושין שם דלא מיבעי' קאמר. לא מיבעי' היכא שאמר להדיא נגד החזקה פשיטא דמהימן דאי לאו קושטא קאמר מאי לי לשקר ולא צור נגד החזקה אלא אפי' כה"ג שאמר זה בני שאינו אומר נגד החזקה היא סובר שיאמינו לו בדבר קל ולא ניחא לי' לאטרוחי בגיטא והוי אמינא דלא מהימן ולכן אשמוענין רבותא דאפ"ה מהימן

ולענ"ד אכתי תיקשי מתני' דקדושין דחמר יש לי בנים נאמן מדוע לא תני האומר אין לי אחים נאמן והוי רישא דומי' דסיפא ונפקא מיני' בעדותו דמהימן אי אתי אח"כ חד ואמר אחוה דמיתנא אנא דאינו נאמן דהוי רבותא טפי דאפי' דהבעל מכחיש לעד אפ"ה הבעל נאמן דנראה בפשיטות דע"כ אין הבעל נאמן לומר אין לי אחים רק היכי דמכחיש קלא או חזקה אבל אי מחזיק בדברו חזקתה חזקת היתר ואומר אין לי אחים פשיטא דנאמן לגבי אחד דאתי לאח"כ וא"כ קשה למה לא תני כן במתני'. אלא ע"כ מוכח מזה דבאחין היכי דלא אחזוק הוי חזקה טובה. וא"כ א"ש דרבותא קמ"ל במתני' לא מבעי' באומר אין ל"א פשיטא דנאמן דהרי איכא תרתי למעליותא חדא דלא מוחזק לן באחין הוי כמוחזק דלית ליה והוי חזקה טובה. שנית. אמירת הבעל דאין לו אחים דנאמן מטעם מיגו וחזקה דאין אדם חול"ל והוי לכל הפחות כשני חזקות דפשיטא דאי אתי חד אח"כ ואמר אחוה דמיתנא אנא דאינו נאמן דע"א א"נ נגד ב' חזקות וכמו שמוכח מדברי רמב"ן ורשב"א הבאתי דבריהם לעיל דכתבו דלכך הוצרך אביי בהא דטהרות שעשיתי עמך כו' לטעם דבידו אף שלדבריהם בלא"ה נאמן פ"א נגד חזקה מ"מ כיון דאיכא עוד חזקה דכל פועל חזקה ששומר כהוגן ולא פשע והוי שני חזקות ולכן לולי טעמא דבידו לא הי' נאמן וה"נ פשיטא דאין העד נאמן אלא אפי' באומר יש לי בנים אע"ג דאומר הבעל ג"כ יש לי אחים א"כ הוא בעצמו סותר החזקה הו"א דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא יהי' נאמן קמ"ל דמותרת. עכ"פ מוכח דבאחין לא הוחזק כהוחזק דל"ל דמי וכנ"ל

ובהיות כן י"ל דגם רש"י ור"ן מודו לשיטת הפוסקים דע"א אינו לומר יש לו אחים והא דכתבו דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא א"נ דמשמע בלא אמירת הבעל הי' נאמן נראה לענ"ד דהכי פירושא דהנה כל הפוסקים מודו היכי דמוחזק באחין והבעל לא אמר כלום שהיא אסורה לעלמא גם ס"ל לפוסקים דאי איכא עדים שיש לו אחין אין הבעל נאמן אח"כ לומר יש לי בנים וכמבואר בטור ובש"ע הנ"ל א"כ י"ל דהכי אשמוענין במתני' דאם אמר יש ל"ב נאמן דהיינו אפי' אומר ג"כ יש לי אחים ומסתמא הכי הוא כיון דרוצה להתירה באמירתו ע"כ הכי כוונתו אעג"ב דיש לו אחים מ"מ היא מותרת כיון דיל"ב או מיירי שאומר כן בפירוש יש לי אחין דהו"א אי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא נצרף עדותו של בעל עם עדותו של עד ויהי' כאלו שני עדים מעידים שיש לו אחין או עכ"פ כמוחזק באחין ותהי' אסורה קמ"ל דנאמן הבעל במה שאומר יל"ב והרי היא בחזקת היתר ואי אח"כ אתי ע"א ואומר אחוה דמיתנא אנא אינו נאמן

והשתא מיושב קושית המהרש"א דודאי אי לא אמר הבעל כלום פשיטא דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא דאינו נאמן משום דלא הוחזק באחין הוי כהוחזק דל"ל אחין וע"א א"נ נגד חזקה וכמו שנתבאר רק הא אשמוענין דאי אמר הבעל יש לו בנים וגם יש לו אחין דאי לא הי' הבעל נאמן בדיבורו מ"מ הו"א דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא אז לצרף עדותו של האח עם עדותו של הבעל שאמר ג"כ יל"א ולא גרע עדותן מהוחזק באחין דהיא אסורה ולכן אשמועינן דהבעל נאמן בדיבורו יש לי בנים וממילא הוא בחזקת היתר ושוב איני נאמן המעיד אח"כ לאסרה

ובזה יתישב ג"כ קושי' שנית של המהרש"א דלמה כ' רש"י דאי אתי חד ואמר שם אינו נאמן דאפי' נאמן מ"מ מותרת משום דגם הבעל נאמן במה שאמר יש לו בנים דז"א דאלו הי' האח נאמן הי' ראוי לצרופי עם הבעל והו"א דיהי' דינו כאילו באו עדים קודם ואמרו יש לו אחין דאז א"נ אח"כ לומר יל"ב והכא כיון דהבעל העיד קודם שאמר יל"א הו"א דתהי' אסורה מספק דדילמא חשיב כבאו עדים קודם ולכן קמ"ל דא"נ כלל כיון דכבר נתחזק בהיתר שוב אין האח נאמן כלל בדיבורו לומר אחוה דמיתנא אנא וא"ש

עכ"פ י"ל דגם רש"י ור"ן מודו לדעת המחבר דאין ע"א נאמן לומר יש לו אחין גם בדעת רשב"ם אעג"ב דנראה מדבריו בב"ב דטעמא דלא אחזיק באחין מותרת משום דהוי ס"ס ולא ס"ל דלא אחזוק באחין. הוי כאחזוק מ"מ י"ל דמודה למחבר דע"א א"נ וכמו הבעל דא"נ לאסור ומטעם דס"ל יבמה לשוק הוי דבר שבערוה. ואפשר אפי' היכי דלא איתחזק כלל אין ע"א נאמן וכדעת הר"ן ושאר פוסקים וכנ"ל ואפ"ה שפיר כ' הרשב"ם דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא הי' נאמן בלי נאמנות הבעל עפ"י מה שהקשה הטו"ז ביו"ד סי' קכ"ז אהא דאמרי' כגיטין מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת מהא דאמרי' בקדושין ס"ה באומרת קדשתני היא אסורה בקרוביו נימא ג"כ מתוך שנאמנות לאסור עצמה בקרוביו תהי' נאמנות ג"כ לאסור קרובתיה עליו ותי' דלא אמרי' מתיך כי' אלא נגד חזקה שאינה ברורה אכל נגד חזקה ברורה לא אמרי' מתוך (ע"ש שצ"ע קצת מנתנסך יינך) ולפ"ז י"ל דוקא אחוה דמיתנא הי' נאמן לולי הגדת הבעל מתוך שנאמן על עצמו לאסור בקרובת היבמה נאמן ג"כ לאסור אותה אכולי עלמא משום דלא הוי חזקה מבוררת אבל כיון דאמר יש לי בנים נאמן והוי חזקה ברורה ולכן שוב אינו נאמן לומר אחוה דמיתנא אנא דלא מהני מתוך וכ"ס הטו"ז הנ"ל אבל לעולם עד דעלמא א"נ כמו שהבעל א"נ דלא שייך גבי' מתוך וא"ש

והנה אחר שבארנו בעז"ה. דעת הרמב"ם וראב"ד רשב"א ור"ן ונמ"י דכולם ס"ל דלא אחזיק באחין הוי כאחזוק והוי חזקה טובה וגם בארנו דחזקה זו עדיפא משאר חזקה קמייתא וכל הפוסקים מודו דאין ע"א נאמן נגדה א"כ פשיטא דגם הבעל א"נ ואפי' היכי דאיכא בנים דאינו מוציאה מחזקת היתר מ"מ הרי מוציאה מחזקת היתר דלית לי' אחין פשיטא דא"נ וא"ש

עוד אומר אני דאם אמר הבעל להתפאר יש לי אח זקן מסתמא לא הגיד הבעל שהוא אחיו מן האב ויכול להיות דהוא אחיו מן האם דקיימ"ל פ"א מהל' יבום ברמב"ם שאינו זיקק ליבום וא"כ אף אם נאמין לבעל אכתי איכא ס"ס כ"ע מודו דשרי'. סוף דבר אתתא דא שרי' להתנסבא לכל גבר ולראי' חתמתי שמי: אהרן פריעד. תשובה כח שפעת שלום ורב ברכה והצלחה לכבוד ידידי הרבני המופלג בתורה החו"ש חריף ובקי משנתו קב ונקי מו"ה ישראל משה קליין דיינא רבא דק"ק גרויסווארדיין יע"א

הגיעני יקרת כבודו עם הגט שהביא בעל המגרש ר' ירמי' מווירטיש. וראיתי במכתבו שתמוה מאוד בעינו על אשר היי פשוט בעיני שהבעל עצמו יהי' שליח להולכת גט שלו. וביקש שאראה לו מקום ושורש הדין שהבעל יוכל להיות שליח דהא דאמרי' בגמרא בעל עצמו שהביא גיטו אינו צריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח שמא מיירי בגוונא דליכא חשש מוקדם והראה מעכ"ת מקום לעיי' בתוס' ורא"ש גיטין בסוגיא דשמא יחפה ע"כ דבריו בקיצור. ידידי יעיי' בספר גט פשוט סי' קכ"ז ס"ק י"ד דמביא להקת פוסקים רבים שמתירים בגט שלא נמסר ביום הכתיבה ליתנו אף שלא ע"י שליח. וכן הסכים להלכה בס' תשו' שמן רוקח ח"ב סי' נ"ב וכן ראיתי מובא בשם ספר תורת גיטן (כעת איני תחת ידי) וכולם טעמם דקיימ"ל כדעה ראשונה של הרא"ש דס"ל שלא נמסר הגט ביום הכתיבה קלא אית ליה והבעל עצמו יוכל למסרו. וכדאי כל אלה הפוסקים לסמוך עליהם לעת הצורך אף לכתחילה וכמבואר שם

אמנם כשאני לעצמי אני אומר הנה הרמ"א בהג"ה לאבן עזר סי' קמ"ב סעי' י"ד כתב וז"ל בעל שמביא גט לאשתו והוא בעצמו מוליך אותו ממקום שכתבו עד מקום הנתינה צריך למוסרו לה כשליח וצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח כמו השליח כדי שלא נבוא לטעות גם בשליח אחר מאחר שעכשיו אין בני תורה עכ"ל. והנה דברי רבינו הרמ"א הללו קשים מאוד. חדא מה שהקשה הב"ש שם דהרי מבואר בש"ס דאע"ג דאשה המביאה גטה צריכה לומר בפ"נ כדי שלא תחלוק בשליחות אפ"ה בעל אצ"ל בפ"נ משום דאינו חשוד