שו"ת מהרא"פ נב

מטעם מסייע ואף שהבעה"ב אינו עושה שום עבירה ומקיים מצות צדקה אפ"ה איכא איסור דרבנן שלא לסייע לעני העובר עבירה דאוריית' ה"ה בנידן דידן אף שאנו אין עושין שום עבירה ומקיימין מצות צדקה מ"מ כיון שהמקבלים עושין עבירה שעוברים על איסור חרם ותקנה אסור לן ליתן להם משום מסייע ידי עוברי עבירה. ולכאורה יש לדחות ראיה זו דשאני איסור שבת דהרי בלא זה יש לדקדק מדוע יהי' צדקה בשבת מצוה הבאה בעבירה יבוא עשה דצדקה וידחה איסור לאו דשבת ע"י הוצאה מרשות לרשות היכי דאי אפשר לקיים שניהם בענין אחר דהרי צדקה הוי כמצות עשה שקבוע לה זמן כמו דאמרי' במס' ראש השנה וצדקה מחייב עלה לאלתר משום דהא קיימי עניים וכל שעתי ושעתי' זמנה הוא וכמו דאמרי' בשבת קל"א לענין ציצית בשבת דמיקרי מצות עשה שקבוע לה זמן והי' דוחה שבת לר"א לולי טעמא שבידו להפקירן וכיון דדחי העשה לל"ת ממילא דלא הוי מצוה הבאה בעבירה וכמ"ש השאגת אריה סי' צ"ו אבל זה ליתא דהרי קיימ"ל דאין עושה דוחה ל"ח שיש בה כרת ולא דוחה עשה ול"ת כמבואר פסחים פ"ד במתני' ואפי' כל שבות דרבנן אין עשה דוחה אותה כמבואר ר"ה פ"ד מ"ח ובר"ן שם דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כיון דבמלאכה דאוריי' אינו דוחה ה"ה בכל שבות דרבנן ולפ"ז גבי שבת דלא מהני שום מצוה לדחות אפי' שבות ואיסור דרבנן לכן שפיר איכא איסור על המסייע דגבי שבות עשו חיזוק אבל בנידן דידן דאיסור מסייע אינו אלא מדרבן אפשר דעשה של צדקה דוחה אותו דפשיטא דעשה דוחה איסור דרבנן בעלמא. אך באמת אחר העיון ראי' הנ"ל בתוקפו דודאי גם בשבת אין על המסייע שום סרך שבות דשבת דאינו אלא מדרבנן איסור שוה בכל האיסורים שאסור לסייע ואין לאיסור מסייע שום שייכות לשבות (וכן מצאתי כתוב בתוס' רע"ק) ואפ"ה כתבו רבותינו דאסור להיות מסייע ואין מצות עשה דצדקה דוחה איסור דרבנן דמסייע ידי ע"ע וא"כ מטעם דהמצוה גופה הוי באה בעבירה ולא חשוב מצוה כלל לא אצל הנותן ולא אצל המקבל א"כ ה"ה בנידן דידן החברה דהכנסת אורחים עושין עבירה בקבלם ממנו נדבות דעוברים על תקנה וחרם וממילא הוי מצוה בעבירה ולא חשיב מצוה כלל ואסור לנו ליתן להם מטעם מסייע

ובסברה זו אמרתי לישב מה דקשיא לי ושוב מצאתי כן בחי' מהרי"ט למס' שבת לישב פי' תוס' לשיטת הר"ן והרא"ש הנ"ל דאיכא איסור מסייע על הבעה"ב אף דפטור ומותר מצד איסור שבת א"כ מאי פריך הש"ס שם לשמואל דאמר כל פטורי דשבת פטור ואסור חוץ מתלת מדוע לא חשיב ג"כ פטורי דמתני' דלמא לא חשיב שמואל אלא פטורי דמותר לגמרי וליכא בי' שום איסור אבל במתני' דאיכא עכ"פ איסור מסייע א"כ אינו מותר לגמרי להכי לה חשיב להו שמואל בהדי' הנך תלת אך לפי הנ"ל י"ל דהנה ר"פ לולב הגזול פליגי ר"י ושמואל אי יוצא בגזל ביו"ט שני או לא דר"י ס"ל דלא יצא משום מצוה הבאה בעבירה ושמואל ס"ל דיוצא ומבואר בריטב"א בסוכה דף ט' דטעמא דשמואל דלית לי' מה"ב כלל אפי' במצוה דאוריי' וכן הוא שיטת בעל המאור ודלא כשיטת תוס' בפ' לולב הגזול דדוקא בי"ט שני שהוא מדרבנן לית לי' לשמואל מה"ב אבל בדאוריי' מודה ולפ"ז יש לנו לומר לשמואל דס"ל בעלמא דמה"ב חשיב מצוה ויוצא בו ה"ה במתני' אף שהעשיר והפני עושין עבירה וחייבין חטאת עכ"פ עשו מצוה דמה"ב חשיב אבל לר"י לא עשו מצוה כלל כיון דלדידיה מה"ב אינו יוצא בו בעלמא ונפקא מיני' דלשמואל מותר להבעה"ב להיות מסייע ואף שעושה איסור דרבנן מ"מ כיון דעביד מצוה ומקיים עשה דצדקה העשה דוחה לאיסור מסייע כיון שאין בו משום שבות שבת כלל וממילא הוא פטור ומותר לגמרי ושפיר פריך הש"ס על שמואל לשיטתו דמצוה הבאה בעבירה חשיב מצוה ודחי איסור דרבנן דמסייע והוי פטור ומותר לגמרי ולמה אמר לבר מתלתא ולא מנה הנך דמתני' אבל לדידן דקיימ"ל כר"י דמה"ב לא יצא וממילא דלא חשיב למצוה כלל שפיר קשיא להו לרא"ש ור"ן הא איכא איסור מסייע ואיך תני פטור ומותר והוצרכו לתרץ דלא מיירי מתני' רק מאיסור שבת ובזה י"ל דמש"ה נדו תוס' מדברי רא"ש ור"ן הנ"ל ותי' דמתני' מיירי בנכרי וחפץ נכרי דליכא איסור כלל משום דתוס' לשיטתייהו מובא לעיל ס"ל דמודה שמואל דבמצוה דאיריי' מה"ש לא יצא א"כ הדרא קושיא לדוכתי' על הש"ס דמאי פריך לשמואל ולהכי תירצו דמיירי בנכרי ופטור ומותר לגמרי ושפיר פריך וא"ש. עכ"פ לדידן דקיימ"ל דמה"ב לא הוי מצוה כלל אר"י א"כ איכא עלינו איסור מסייע והדר אמרי' אומדנא דאדעתא דהכי שיעשו איסור לא נדרי הני נשי דידן והדין עם ראשי כולל

אך מ"מ נראה דאיכא אומדנא להיפוך דקרוב לודאי לולא שהי' האשה הענה שרה הנ"ל משתדלת ע"י דיבורה אצל הנשים לנדור לדבר זה בודאי לא היו נותנין הנשים נדבות לארץ ישראל שאין זה דרכם נמצא שלא חסרו אנשי כולל בנדבה זו כלום כי מה שמגיע להם יתנו האנשים כדרכם ובכה"ג קיימ"ל דכופין על מדות סדום דזה נהנה וזה לא חסר ועל זה ודאי לא כיוונו המתקנים בתקנם לאסור נדבות מאונגארין לאנשי גאליצאן כמו שלא תיקנו אם ימצא אחד מהן מציאה באונגארין או שיציל מזוטו של ים שיהי' מוכרח ליתנו להכולל כן דבר זה האשה הנ"ל הצילה מזוטו של ים נדבות אלו ואפי' אם כבר הי' להכולל זכייה בנדבות אלו כיון שאינם יכולין להמצאם הוי כנפל לזוטו ים דאפי' אם הבעלים עומדים וצווחים הוי כצווח על ביתו שנפל כמבואר בח"מ סי' רנ"ט ולכן דעתי נוטה לזכות אנשי חברה דהכנסת אורחים אך מ"מ אפשר דהי' טוב לפשר בניהם כנלע"ד. כתבתי כ"א למב"י תרל"א לפ"ק בוסערמין תשובה כ"ד

כתב ביו"ד סי' ש"ה יש אומרים דמייתו לי' לבכור קמי' כהן ומודיע לי' שהוא בכור פטר רחם והכהן שואל אותו במאי בעית טפי בבנך בכורך או חמש סלעים דמחייבת לפדות בהן והאב אומר בבני בכורי והילך ה' סלעים בפדיונו ועיי' בשערי תשובה שנתקשה בזה רבותינו האחרונים דהרי כ' רמ"א שם בפירוש דאם האב רוצה להניח את הבן לכהן אינו יוצא בו רק צריך לפדות וא"כ למה שואל הכהן במה בעית טפי עיי"ש. ונראה לענ"ד לישב בעזר הצור ית"ש עפי' שלשה הקדמות א' השערי תשובה סק"ט על הא שכתוב שם בש"ע שהכהן לא יהי' רגיל להחזיר דמי הפדיון הבי' בשם היעב"ץ דזה שייך דוקא בכהנים מיוחסים דידהו אבל בכהני חזקה בעלמא כי האידנא אע"ג דלחומרא אזלינן בהו לכל מילי ופודין את הבכורים על ידיהו מפני שאי אפשר באחריני מ"מ להקיל להוציא הכהן ממון מספק לא ועכ"פ כל כהן יחוש לעצמו לפרוש מס' גזל שמא אינו כהן ולכן טוב יותר האידנא לפדות במתנה ע"מ להחזיר ע"כ ע"ש. יוצא לנו דהאידנא כהנים המה ספק כהנים. עוד יוזכר לנו דקיימ"ל באבן עזר סי' ל"ח סעי' ל"ה ובסי' קמ"ג סעי' ה' וסעיף יו"ד דהמקדש אשה או מגרשה על תנאו ושוב ביטל התנאי דהקדושין והגירושין קיימין משעה ראשונה וטעם הדבר מבואר בתשו' הרא"ש מובא בב"י א"ע סי' ל"ה וז"ל ואע"ג דעיקר מעשה על תנאי נעשה ונכפל לתנאי שאם לא יתקיים התנאי שיהי' המעשה בטיל אפ"ה יוכל לבטל התנאי וישאר המעשה במקומו משום דמתנאי בני גד ובני ראובן ילפי' שיש כח בתנאי לבטל המעשה ולהכי בעינן שיהי תנאי כתנאי ב"ג וב"ר דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו וכיון שכן הוא שהמעשה בפני עצמו וראוי להתקיים בלא קיום התנאי אלא דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר א"כ יכול הוא לבטל התנאי שהיא מעש' בפני עצמי ואין קיום המעשה תלוי בו ואתי דיבור ומבטל דיבור כו' עכ"ל למדין אנו מדברי הרא"ש שמכח סברא חיצונית היה נראה דלא יהי שום תנאי לבטל איזה מעשה משום דקיימ"ל לא אתי דיבור ומבטל מעשה רק שהתורה חידשה לנו בתנאי ב"ג וב"ר שהתנאי כפול כמו שהי' בתנאי דבני גד וב"ר אלים כח הדיבור לבטל המעשה ואי לא נתקיים התנאי אי המעשה בטיל והיא גזירת הכתוב וחידוש היא שחדשה התורה שדיבור מבטל המעשה ואין לך בו אלא חידושו דוקא בדכפל תנאי אבל בלא כפל לתנאי אז התנאי בטיל והמעשה קיים. עוד נקדים דאמרי' בקדושין ד' נון בהאי גברא דבעי למיסק לארעה דישראל כ' הר"ן דכי קיימ"ל דבעינין תנאי כפול היכי דהתנה תנאי דאז אמרי' כיון דלא כפלי' לתנאי המעשה קיים אבל בלא התנה כלל ורק דאזלינן בתר אומדנא הוי כמו שכפל תנאי עי"ש ובאלו הקדמות יובן דברי חכז"ל שהכהן שואל מה בעית טפי והאב משיב דאלו לא אמר האב כלל לא הי' הכהן רשאי להחזיק במעות הפדיון מפני שהוא ס' כהן ככהני חזקה ואיכא אומדנא דמסתמא האב נותן לו מעותיו הפדיון כדי שיהי' בנו פדוי ואם לא יהי' פדוי דאינו כהן באמת אז אין דעתו ליתן שלו בחנם וכיון דהוי אומדנא דמוכח ולא התנה כלל אז הוי כאילו התנה תנאי כפול וכדברי הר"ן הנ"ל ואז ממילא בטל המעשה אם אינו כהן והממון ס' גזל בידו וצריך להחזיר אך חכמים התקינו שיהי' ההכן שואל והוא משיב הילך הסלעים בפדיון בני וא"כ הוא מתנה שנותן לו המעות בתורת פדיון וכיון שאינו כופל תנאו אז אמרי' דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וממילא אף שאינו כהן והתנאי בטיל והמעשה קיים והמעות נקנו לכהן בכל גוונא כיון שהתנאי בטיל