שו"ת מהרא"פ מג

והוי חדא איסורא אבל התם בס' נתגרשה לא מחזיקן מאי' לאיסור ולכן מותרת. ואפשר שזהו דעת הרשב"א ורבינו יונה מובא בש"ך סי' נון

ובחי' הבאתי ראי' בעזה"י דס"ל לרמב"ם דלא מוקמי' בס' טרפו' אחזקת שאינו זבוח אפי' בס' נקובת וושט אלא דוקא בס' במעשה השחיטה כגון ס' שהי' או ס' דרסה אבל בלא"ה לא וכמו שס"ל לחתם סופר בתשו' וחכמת אדם וכן מצאתי בחית דעת סי' קצ"ו סק"א ודלא כפלתי ושעה"מ ופרמ"ג דנחלקו בזה והארכתי בזה בחי' דנראה לענ"ד דהדין זה תלי' במחלוקת ר"ן ורא"ה בחולין ע' דהר"ן כ' שם דלכן לא חיישי' בשחיטה לשמוטה ולא צריך ליבדק (ודלא כשיטת בה"ג דחייש לכך) משום דלאו בחזקת עקורים קיימא משמע דס"ל דאפי' בלא טעמא דרובא כשר משום טעמא שאינם בחזקת עקורים ולא דמי' ללא בדק בסימני' דאיכא חזקה דבהמה בחזקת שאינו זבוחה וא"ל דהוי ס' בשחיטה כמו בנשמט ס' קודם השחיטה או אח"כ דשאני התם דאיכא ריעותא לפניך וכמ"ש הדגול מרבבה אבל כ"ז שליכא ריעותא לא חיישי'. ולפ"ז בספק נקובת הוושט לא חיישי' כ"ז דליכא ריעותא לפנינו דלאו בחזקת ניקב קיימא וכנ"ל אבל הרא"ש כ' דמטעם רובא כשירה ולא צריך לבדוק אחר שמוטה משמע דס"ל דחזקת איסור דבהמה בחיי' כולל גם שמוטת סימנים וכל הטריפות בהן מחמת ס' בשחיטה ולכך לא מכשירן רק מטעם רובא ולפ"ז בס' נקובת הוושט דשכיח ולא שייך רובא הוא בחזקת שאינה זבוחה וכנ"ל. ומרוב טרדות קצרתי ודי בזה דברי הבעה"ח: תשובה ט"ז

נתתי אל לבי לעיין ולברר הלכה בדיני "וושט" באווזת המלעיטי' שכמה פעמים בא לפני שגוררין השחין ונשאר שם לקותא כמו נקודה לבינה וכן נמצא כמה פעמים כמו גבשושית והר קטן לבן ואינו בהיר כמו הפנימי. וכמה פעמים לאחר שגוררין נשאר כמו גומא קטנה אשר אינו נרגש אלא במשמוש היד שהיד מסכסך שם כאילו הי' שם דבוק או קמט. והנה הפנים מאירות כ' שנקודה לבנה הוי קרום שעלה מחמת מכה וכן כ' פרמ"ג ואמנם הוא כ' שם שהמורה יש לו להבחין בזה ומי שהוא בקי מכיר זאת. א"כ משמע מזה שיש נקודת לבנות אשר אינני קרום שעלה מ"מ. וא"כ ניתן תורת כל א' וא' בידו ובפרט בהוראה זו שנמסרה לרבים. והנה אני מודה ולא אבוש אשר כמה פעמים לא יכולתי לעמוד על בורי' ואמת בנקודת וכתמים הללו אם המה מחמת מכה או לא והטרפתיו מספק ולבי עלי דוי לאבד ממון של ישראל לכן נתתי אל לבי לעיין עפ"י הדין בכתמים ונקודת אלו שלא נצטרך לשום בקיאות והכרת

ואמנם בתחילה אנו צריכים לברר ולמיקם עלה דמלתא אם ניכר בפנימי אחרי גרירת השחין שהוא קרום שעלה מ"מ. או שנמצא כגידים לבינם בפנימי וכמו שכ' הפנים מאירות ובחיצון לא ניכר שום ריעותא או שאינו לפנינו מאי דינו

ונראה לענ"ד לברר דין זה בעזר צורי. ונקדים כ' הרמ"א בש"פ בהג"ה בסי' ל"ג ויש מכשירן אם אין קורט דם דלא חיישי' שמא הבריא וכן נהגו להקל בעירנו באותן אווזת שמלעיטם ונהגו להקל בישב לו קיץ א"א נקוב מב' צדדים ואין קורט דם כו' וכבר עמדו בזה כל האחרונים דמ"מ קשה נהי שיש מכשירן והמנהג שסמכו עליו להתיר לא חיישי שמא הבריא דפסקו כעולא מ"מ הרי קיימ"ל דאין לוושט בדיקה מבחוץ וכמו שפסק הרמ"א להדי' בסעי' ד' ומצאנו בזה ד' שיטות כאשר אבאר

שיטה א' דעת השיך בס"ק כ"א בתי' הב' דאף דקיימ"ל אין לוושט בדיקה מבחוץ היינו דוקא בנמצא נקב סתם אבל בנמצא קוץ תחוב הוי מקום ידוע כיון שהקוץ לפנינו אילו הי' נקוב החיצון גם הקוץ הי' תחוב בו. אבל באין הקוץ לפנינו גרע טובא. ולפי זה בהני אווזת דמלעיטים אין להקל אלא בקוץ תחוב וכמש"כ הרמ"א אבל לא בנקב

שיטה הב' היא שיטת הנקודת הכסף דודאי גם היש מכשירם מודים דאין לוושט בדיקה מבחוץ אלא דהם מיירי דוקא היכי דהפנימי ג"כ אינו נקוב במפולש ואז לא שייך למיחוש שמא ניקב החיצון כמש"כ הש"ך בסק"כ ולשמא נתרפא לא חיישי' ולכך מתירם וסומכים אם אין הפנימי נקוב משני צדדים וזהו פירושו של הגה דכ' אם אינו נקוב מב' צדדים ולפ"ז אין להתיר באווזת דמלעיטן אלא היכי דלא ניקב הפנימי במפולש אבל היכי דניקב הפנימי במפולש אפי' אי לא ניכר בחיצון שום ריעותא טרפה דוושט אין לו בדיקה בחוץ. ולשיטה זו הסכים בס' תשובת חוט השני ס"ד ומו"ח הגאון זצלל"ה בס' שערי דעה. והוסיפו עוד להלכה דודאי כל היכי דיש קוץ ממש תחוב אפי' רק במקצת הפנימי יש להחמיר ולהטריף לחוש שמח נתרפא. אבל בהני אווזות שמלעיטם כיון שהשבולת שועל וטענגערי שמלעיטן בו אינו קוץ ממש לא חיישי' בהו שמא הבריח ונתרפא לכ"ע. ולכך אם הפנימי נקוב כולו טריפה אף ליש מכשירן משום דאין לוושט בדיקה מבחוץ. אבל אם אינו נקוב כולו אז יש להכשיר עי"ש

שיטה הג' היא שיטת הש"ך בס"ק כ"א בתי' הא' וכן דעת הפנים מאירות ופליתי דהראב"ן וסייעתו ס"ל דיש לוושט בדיקה מבחוץ ולכך אנו סומכים ומתירם באווזות הלעטה בניקב הפנימי משום דלא חיישי' שמא הבריח ונתרפא. אך מ"מ חיישי' שמח ניקב גם החיצון אך לזה מהני בדיקה ולכך אנו בודקים בחיצון. ולפי שיטה זו אם אין החיצון לפנינו לבדוק אם ניקב הוי ס' בשחיטה וכמו שכ' הפנים מאירות דשכיח הוא שינקוב מעל"ע וכמש"כ ג"כ הנקודת הכסף

שיטה הד' היא שיטת הטו"ז ותורת חיים ופ"ח וכן הסכימו הרבה האחרונים דכל הנקבים שאנו רואים בהני אווזות המה מחמת חולי הלעטה וכיון שאנו רואים שלא שלטא הלקותא בחיצון מותר לכולי עלמא דע"כ לא פליגי אלא בניקב הפנימי בלא לקותא וחולי לפנינו אבל כשאנו רואים הלקותא ששלטה בפנימי ולא שלטה בחיצון ח"כ למה ניחוש שמא ניקב החיצון ונתרפא כיון שהפנימי לא נתרפא ועדיי' הלקותא וחולי בפנימי לפנינו. ולפ"ז יש להתיר אפי' בניקב הפנימי במפולש ואפי' מאן דחייש שמא הבריא הכא לא חייש כיון שהפנימי לא הבריח. עי"ש בטו"ז

ומעתה נחזי אנן לשיטה הא' וב' שזכרנו בנידן דידן כיון שניכר שהוא קרום שעלה מ"מ אף שהחיצון לפנינו ואין בו שום ריעותא מ"מ כיון שאין קוץ תחוב לפנינו וגם ניכר שהי' הפנימי נקוב מעל"ע לא שייך היתרם הנ"ל וממילא חיישי' שמא ניקב החיצון ואין לו בדיקה ואין להתיר בנידן שעמדנו עליו אפי' לדעת היש מכשירן והמנהג שנהגו להקל וסמכו עליו ומכ"ש לדעת הפוסקים דחיישי' לשמא הבריא. ואפי' לדעת הנקה"כ ספי' ד' דלא חיישי' הכא מודה דחיישי' (זולת לדעת חוט השני הנ"ל) אבל כ"פ מודו דחיישי' לניקב וטרפה. ואמנם לשיטה הד' יש לעיי' דלכאורה הי' נראה כיון דבנקוב הפנימי לפנינו אנו מכשירן היכי דליכא ריעותא בחיצון א"כ מה"ת יגרע היכי דנקוב ועלה בו קרום סוף כל סוף הני נקובי מחמת חולי הן. ואמנם אחרי העיון נראה דהיכי דעלה בו קרום בפנימי דטרפה גם לדעת הט"ז וסייעתו. בהנה עיקר יסודו דהטו"ז הוא מתוס' ורא"ש דכ' דניקב זה בלא זה לרש"י מיירי בניקב על ידי חולי ובחיצון לא ניכר שום חולי ולכאורה קשה אכתי מאי מהני דלא ניכר בחיצון הא אין לוושט בדיקה בחוץ ולכך גם הנקב גם החולי אינו ניכר אבל הפשוט בזה דע"כ לא אמרי' דאין בדיקה לחיצון אלא לענין נקב וכש"כ רש"י מובא בטו"ז ס"ק י"ב דשמא טפת דם נכנס בי' אבל לקותא ע"י חולי שפיר ניכר בחיצון כמו בפנימי אך עדיי' קשה דליחוש שמא כבר נתרפא הלקותא עם הנקב ולכך אינו ניכר שום דבר בחיצון וצ"ל דלא חיישי' לכך כלל כיון דניכר בפנימי הלקותא הבאה על חולי ולא נתרפא גם בחיצון אין לחוש וכן משמע להדי' בטו"ז הנ"ל שכ' ואין לחוש לניקב ונתרפא כיון שהפנימי לא הבריא ע"כ ח"כ לפ"ז הא תינח אי איכא לפנינו נקב וגם לקותא בפנימי. אבל אי אין כאן שום לקותא בפנימי רק קרום שעלה מחמת נקב א"כ אכתי איכא למיחוש שמא ניקב גם החיצון ולא ניכר ואי משום דאין בו לקותא הא גם בפנימי ליכא שום לקותא ואפ"ה ניכר בו נקב שפלה בו קרום א"כ יש לחוש שמא ניקב גם החיצון ולא ניכר. וזה אפי' אי לא חיישי' לשמא נתרפא דדוקא לנקב גמור לא חיישי' שמא נתרפא אבל ללקותא בעלמא שפיר יש לחוש שמא נתרפא כמו שנתרפא הלקותא בפנימי ולפ"ז בקרום שעלה מ"מ לא מהני בדיקת החיצון וטרפה אפי' לדעת הטו"ז הנ"ל. דקרום שעלה גרע מנקב

ובדברינו אלה ניחא לן לישב קושית הטו"ז וש"ך בסי' מ"ט אהא דקיימ"ל אם ניקב א' מאיברים מבחוץ ס' ע"י חולי ס' ע"י קוץ דכשר מטעם ס"ס והקשו הנ"ל מ"ש מוושט דס' קוץ טרפה ובדברינו א"ש בעז"ה. דבלא זה יש להבין על תוס' ורא"ש שכתבו דמיירי בניכר ע"י חולי ובחיצון ליכא ריעותא. דמשמע דעכ"פ צריך לבדוק החיצון ובלא בדיקת החיצון לא משתרי אף שניכר שהנקב בפנימי ע"י חולי וכן כ' הפנים מאירות להדי' דהוי