שו"ת מהרא"פ מב

כולל דרך מעשה שחיטה כנ"ל וכיון שאין אנו מתקנים האיסור א"כ הדר אמרי' דמהני ונדחה טעם החו"ד בתשו' הרא"ש הנ"ל

ומעתה בנידן דידן לא שייך שווי' אנפשי' דמצד מה שאנו רוצים לאסרו עליו אנו דוחין דלא מהני לא שייך כאן וגם מצד האיסור ג"כ לא שייך כנ"ל ולכן נראה דמותר גם לאותו המעיד שהבהמה משוחט אחר לאכול מהבהמה כנלע"ד: תשובה ט"ו. שנת תרט"ו לפ"ק שאמשאם: שלום רב לכבוד ידידי הרבני המופלא ומופלג בתורה חרוץ ושנון כש"ת מה"ו נפתלי אלימלך

מכתבך ושאלתך הגיענו לנכון כו' הנה תורף שאלתך בכפתור הנמצא בבר אווזא בין שומן הדקין לדופן מלא תולעים ובבני מעים לא נמצא שום ריעותא רק בקורקבן נמצא ג"כ מאותן תולעים. והי' פשוט אצלך שהתולעים מעלמא אתי וע"כ ניקבו הדקין ובאו לכאן והבאת ראי' מפרי מגדים סי' מ"ו. ומתוך כך צללת במים אדירים אי השומן סותם ונתלית בדברי תשו' באר עשק מובא בדגול מרבבה. אי מהני סתימה כה"ג. והנה בראשונה אשיב על קצת דבריך ואמנם בקיצור כי האורך שלא לצורך מה שאמרת שדין זה תלי' במחלוקת אי מחזיקן אי' ממקום למקום המבואר בסי' נ"א ואמרת עוד שבנידן דדן גם הב"י בשם הרשב"א מודה וחלקת בין ס' לס' ודוקא גבי קיץ חיישי' וישבת בזה קו' הטו"ז בסי' ל"א. אשתמיט לך דברי הטו"ז בסוף סי' מ"ח שכ' להדי' שכל מקום שצריך בדיקה הוי שכיח כמו דרוסה וקוץ והוי יצאה מחזקתו מחיים ואין כאן שום חילוק בין קוץ לתלעים. וזה פשוט. ואמנם אני אומר דאם כנים דבריך שהתולעים מן הדקין באו וע"כ מעלמא אתי א"כ הוא להיפוך אפי' לדעת הפוסקים שבמוח ובקוץ בתוך החלל לא מחזיקין אי' ממקום למקום בנידן דדן כ"פ מודו דמחזיקין היפוך דבריך דהרי כל עיקר חזקה זו דלא מחזקי' ממל"מ היינו מטעם דאמרי' כאן נמצא וכאן הי' כמבואר בפוסקים וא"כ בשלמא בקוץ בלב או תולעת במוח כיון דנוכל להחזיק החזקה בהחלט ולומר דמעולם לא הי' הקוץ רק בלב וכן התולע לעולם לא הגיע למוח א"כ שפיר י"ל דכאן נמצא וכאן הי' אבל בנידן דדן כיון שע"כ התולעים מעלמא באו וא"כ לא נוכל לומר כאן נמצא וכאן הי' דהא ע"כ מדקין באו ולא שייך לומר כ"נ וכ"ה וכ"ע מודו דמחזיקן ממקום למקום וסברא זו בעיני' כ' הטו"ז בסי' פ"א סק"ג בדעת הרשב"א דלא שייך חזקה אלא כשנוכל לומר דנעשה רגע קודם שנולד הס' אבל כשנצטרך לבטל החזקה בזמן מה בטלה החזקה לגמרי ע"ש ואם כן הוא בחזקה דמעיקרא ה"ה בחזקה דכאן נמצא וכאן הי' דהרי הרשב"א בחי' לחולין ד' יו"ד מדמה הוגלד פי המכה בגבינות למומין והקשה ממומין ע"ש מה שתי' הרי דגם במומין ששם שייך חזקת כ"נ וכ"ה דומה לחזקה דמעיקרא ודינם שווה ובחידושי הארכתי בעז"ה ליישב פסקי הרמב"ם דפ' במקוה שנמדד כרבנן ובחביות פ' דהוי ס' ותמהו עליו דהרי בש"ס ריש נדה משני ר"ח מסורא מאן תנא חביות ר"ש ע"ש. ואמרתי בעזה"י לפי דעת הרשב"א ופי' הטו"ז הנ"ל כמו דאמרי' בחזקה דמעיקרא דאם לא נוכל להחזיק החזקה וצריכי' לבטל זמן מה לא הוי חזקה כלל ה"ה בחזקה דהשתא אעג"ב דקיימ"ל דחזקה דהשתא הוי חזקה וכמו דאמרי' בקדושין הרי בוגרת לפניך ובמקוה הרי חסר לפניך מ"מ פשיטא דלא עדיף חזקה דהשתא מחזקה דמעיקרא ולא אזלי' בתרא אלא א"כ יכולין להמשיך החזקה דהשתא עד התחלתו וכמו במקוה דאמרי' מדחסר השתא כן מעיקרא חסר עד סמוך למדידה והתחיל מיד להיות חסר ואתאי אבל אם הי' ברור שפה אחת אחר המדידה שאינו חסר א"כ אין אנו יכולים להמשיך החזקה ואיתרע כל החזקה וכס' הטו"ז הנ"ל ולפי"ז א"ש דהא דאמרי' בש"ס בחביות הרי חומץ לפניך היינו לריב"ל דס"ל ג' ימים אחרונים ודאי חומץ אבל לר"י דס"ל ג' ימים ראשונים ודאי יין אף דיוכל להיות דמיד עקר אחר הבדיקה מ"מ כל ג' ימים ראשוני' לא שמי' חומץ ולא שייך חזקה דהרי חומץ לפניך דכיון דצריכי' אנו להמשיך החזקה עד הבדיקה וסמוך לו ושלשה ימים אח"כ אף שהותחל להחמיץ מ"מ הוא יין א"כ כבר נתבטל החזקה שעה א' ולא אזלי' בתרא כנ"ל וא"כ בחביות הוי רק חדא נגד חדא והוי ס' ולפ"ז א"ש דר"ח מסורא שפיר משני מאן תנא חביות ר"ש דאזיל גם לריב"ל והוי מקוה דומה לחביות וע"כ אתי' כר"ש אבל הרמב"ם לשיטתו דפ' כר"י דג' ימים ראשונים ודאי יין שפיר פ' דגם לרבנן דמקוה חביות הוי ס' כנ"ל והארכתי עוד ואכ"מ. עכ"פ יוצא לנו דבכל החזקות אמרי' כיון דנתבטל שעה חדא לא מהני כלל וממילא בנידן דדן הי' לן להחמיר דלא שייך כנוכ"ה כיון דע"כ ניקבו הדקין כנ"ל. והנה בודאי אילו הי' ניכר המקום בדקין הי' מקום לפלפל אי השומן סותם אבל כיון שלא ניכר ריעותא בדקין ובשום אבר גרע טובא ולא מהני השומן כלל הכי נאמר כיון ששם נסרך שומן יש שם נקב אתמהה. זה לא ניתן לאמור. וממילא כל האיברים צריכי' בדיקה והוי כנמצא קוץ בחלל הגוף שאף מדינא דש"ס לא מהני בדיקה

אמנם כ"ז בא לך מחמת שדמית שהתולעים הללו מעלמא באו וע"כ ניקבו הדקין וכמו עובדא דפרמ"ג סי' מ"ו. אמנם לדעתי נראה שהפרי מגדים מיירי שם דוקא בבועת או מראות שהתולעים תחובין בהם לזה הדעת נוטה שמעלמא באו כיון שאנו רואים שנוקבין הבשר. אבל היכי דלא נמצא שום ריעותא באיברים מה"ת נחזיק איסורא וכבר העיד בתשו' חתם סופר סי' כ"ח על הני תולעים שנמצאים אצל בר אווזות בכפתורים בשלהי וושט שמניהו קרבו ולא מעלמא אתו. א"כ שמינייהו רבו בוושט ובקורקבן. ה"נ י"ל דגדלים בין דקין לדופן וכ"ז שלא ראינו נקב לא מחזקי' איסורא ועיי' היטב בתבואת שור סי' ל"א בסופו שמבואר שם דגם בריאה ומוח מינייהו קא רבו ובלא נקב פשיטא דכשר. ומה"ת החזיק איסורא והרי אפי' במים במוח דעת הש"ך להכשיר בהפסד מרובה ואף שחלקו עליו הפר"ח והפליתי היינו מפני שבהמה זו יצאה מחזקתה דרוב בהמות אין להם מים במוח אבל אלו בר אווזות ששכיח בהם אותו תולעים לא יצאו מחזקתן כלל כנלע"ד וכמו שכ' הטו"ז בסי' ל"א בתי' בתרא בסוף הסימן ע"ש

ובעיקר הדין אי שומן פיטום סותם כבר הסכימו האחרונים דסותם דלא כבאר עשק אבל לדעתי פשוט אם השומן מלא מאותן תלעים לא הוי סתימה מעלי' דלא עדיף מבשר שהרופא גוררו דבכ"מ חשיב כניקב

והנה אשיב עוד על יתר דבריך מה שרצית לתרץ קו' תוס' ביבמות פ' ד"א דהקשו מקוץ ודרוסה אס' נתגרשה עפ"י דעת הרמב"ם דנבילה וטרפה אף דהוי תרי לאווין מצרפין דטריפה תחילת נבילה ולכך נוכל לומר בכל ס' טרפות דאוקמי אחזקת אינה זבוחה משא"כ בס' קרוב לו כו'. הנה סברתך אפשר. אמנם התוס' בסנהדרין פ"א כ' תוס' דלרבה טרפה חי' אית לי'. ולפ"ז לא הוי טריפה תחילת נבילה ושפיר הקשו התוס' לרבה לשיטתו מ"ש ס' טרפה מס' נתגרשה

ואשר הי' נראה לענ"ד ליישב קו' תוס' הנ"ל הוא דהנה בביצה כ"ד הקשו תוס' לרש"י דפי' בהמה בחיי' בחזקת איסור אבר מן החי עומדת והי' כבר מתה ואיסור אבר מן החי' כבר הלך לו ועוד למ"ד בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת מאי איכא למימר וידוע מה שרצו רבותינו ז"ל לומר דמחזיקן מאיסור אמה"ח לאיסור נבילה. ואמנם הנראה לי לדעת רש"י ז"ל דאף דכ' רש"י בחזקת אי' אבר מן החי הוא לאו דוקא אמנם כוונתו באי' בשר מן החי ורש"י לשיטתו חולין דף ק"ב ע"ב ד"ה רבי דאף למ"ד בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת מ"מ לבשר עומד עיי' בתוס' שם וממילא איסור בשר מן החי איכא לכולא עלמא והוכיח רש"י סברתו מחולין ד' ט' דקאמר התם ומר סבר בחזקת אי' אמרי' בחזקת טומאה לא אמרי' ואי נימא דבחזקת אבר מן החי עומדת הלא אבר מן החי מטמאה ג"כ וכמו שפ' הרמב"ם פ"ב מאבות הטומאה ה"ג. ושפיר איכא לאוקמי בחזקת טומאה אלא ע"כ צ"ל דבחזקת בשר מן החי עומדת וכשר מן החי אינו מטמאה כמבואר שם ברמב"ם ולכן שפיר אמרי' דבחזקת טומאה ל"א ומה מתקו דכרי רבינו רש"י ז"ל במה שכ' בחולין ד' ט' ד"ה לא אמרי' כו' שהרי בשר מה"ת אינו מטמאה ואתי' שפיר הך דינא דבהמה בחיי' בחזקת אי' עומדת כו' אף למ"ד לאו לאברים עומדת ולפ"ז לפי מה דקיימ"ל כר' יוחנן בחולין ק"ב דבשר מן החי ובשר מן הטרפה נפקא לן מבשר בשדה טרפה לא תאכלו א"כ אי' בשר מן החי ואי' טרפה חד איסור וא"כ אם אנו מסופקים אם נשחטה כהוגן או שאר ס' טרפות שפיר נוכל לומר דנעמידנו על חזקתו הראשונה דעד עתה ג"כ באיסור טרפה הי' עומדת ולא קשה קו' תוס' דהא כבר מתה מ"מ האי' טרפה עדיי' לא הלך לו ושפיר מוקמי' כל ס' טרפה אחזקה ראשונה. ומיושב קו' תוס' יבמות דבכל ס' טרפות שפיר אמרי' בהמה בחזקת אי' עומדת וס' אסורה ולעולם לא מחזקי' מאיסור לאיסור אלא הכא כל ס' טרפות מוקמי' לחזקת אי' בשר מהח"י שהוא טרפה