שו"ת מהרא"פ לח

לא נתנו להם ואין לה מציאות אצל התורה כלל ושפיר פ' הרמב"ם ומפתה אשר ביארנו דעת הרמב"ן דסבירא ליה כשיטת רבינו הבית יוסף דמעמ"ש הוי קדושין דאוריי' מוכח מזה דע"כ הרמב"ם ס"ל כשיטת רבינו ירוחם דקדשה במעמד שלשתן אינו מקודשת רק מדרבנן דהרי הרמב"ם פ' בפ"י מהל' מכירה דקנין שטרות אינו רק מדרבנן וא"כ ליכא במציאות שיהי' מלוה נקנה מדאוריי' ומה שתקינו מדרבנן אינו מקודשת רק מדרבנן ונמצא הרמב"ם ורמב"ן פליגי אי מעמד שלשתן הוי קדושין מדאוריי' או לא ותליא אי מכירות שטרות דאורייתא או לא אבל כולם מודים דהיכי דאיכא במציאת קנין דאוריי' גם מה שתקנו רבנן הוי דאוריי' ולפ"ז בקנה אתרוג במשיכה אף שלא נתן המעות קנה מדאוריי' ושפיר קרינא בי' לכם כנלענ"ד. ובדברינו הנ"ל הבנתי דברי התוס' בע"ז דף ס"ג ד"ה דכתבו דגם ר"י מודה דגבי בא עליה ואח"כ נתן דכיון דהפקיעו חכמים קנין מפות לא הוי אתנן ולא דמי לנתנו לסינון שקניית הכסף מועיל דכיון דמעל מן התורה מי יפקיע מעילה ממעות הקדש עיי' במהר"ם ובלחם משנה ובתשו' כתר כהונה וחתם סופר ובדברינו יובן דכל הכח יש לחכמים מטעם הפקר ולא מהני הפקרם אלא במקום ששייך הפקר אבל במעות הקדש כיון שאין כח ביד שום אדם להפקירם גם חכמינו ז"ל לא הי' בכחם להפקיר ולהכי שפיר מעל אבל באתנן כיון שיש להם כח להפקיר דשייך בי' הפקר שפיר לא הוי אתנן כיון דהפקיעו: תשובה יא

נר העשוי' משומן שנתבשל בכלי חלב בן יומו שנאסר בהנאה ונתערב בנרות של חנוכה אי מותרים להדליק בהן דבטיל חד בתרי או לא וצדדי הספקות המה לדעתי דלפי המבואר בתשו' שער אפרים הביאו האחרונים בהל' חנוכה דנר האסור בהנאה מכח בליעת בב"ח אסור לנר חנוכה משום דכתותי מכתת שיעורא ודלא כבאה"ט עיי"ש ואני בעיי אמרתי ראי' לדבריו מהא דאמרי לר"ה שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקן בהן בשבת אין מדליקן בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת משום דס"ל כבתה ז"ל ומותר להשתמש לאורה והקשה הפני יהושע תינח בכל השמנים איכא למיגזר הנך גזירות אבל בשמן שרפה מאי א"ל והלא לא שייך שום גזירה עיי"ש ולהנ״ל א"ש דבחנוכה בלא"ה אינו יוצא בשמן שריפה דכתותי מכתת שיעורא ושאני נר שבת דאין צריך שום שיעור ולכך לולי טעמא דש"ס הי' מותר להדליק בש"ש בשבת וא"ש. ולפי המבואר בת"ה הביאו הרמ"א באו"ח סי' תרע"ג דנר חנוכה אף דנמכרי' במשקל מ"מ אחר שהודלקו למצוה הוי דבר שבמנין ולא בטיל אם נתערב באחת של חול וכבר האריכו הפנים מאירות ושבות יעקב הביאם הפרמ"ג יו"ד סי' ק"ח ולכך דברי הת"ה ולהצילו מהשגת הט"ז. ולפ"ז למה שכ' התוס' הראש והר"ן בחתיכה בשר בחלב שאיננו בטילה אם הי' ראוי להתכבד אף שעתה א"ר להתכבד מ"מ כיון שאם תתבטל תהי' ראוי' לא בטיל דאזלי' גם בתר בתרא עיי' בפר"מ וא"כ בנידן דדן כיון דלאחר הביטול יהי' חשובת לנר חנוכה ודבר שבמנין לא בטיל ואינו יוצא בו ואפשר דאסור להדליק כל התערובת דהיינו אם הם ג' לליל ג' דבנר האסור אינו יוצא וארבע נרות אי אפשר להדליק בליל ג' או דילמא נימא דיש לחלק וחד בתרי שפיר בטיל

תשובה גרסי' ביבמות פ"א חתיכה חטאת טמאה שנתערב בחתיכות חטאת טהורה וכן פרוסה לחם הפנים טמאה שנתערב בפרוסת לחה"פ טהורת תפלה ר"י אומר לא תעלה אבל חתיכה חטאת כו' שנתערבה במאה חתיכת חולין וכן פרוסה של לחה"פ טהורה שנתערב במאה פרוסת חולין טהורה לא תעלה ובתוס' ד"ה ככרות כ' דלכך לחה"פ טהורה בסיפא אינו בטיל משום דחמירי כו' והקשה הפרי מגרים בסי' ק"א בממנ"פ אי לחה"פ הוי ראוי' להתכבד משום דחמירי מצד חשיבתן וחביבתן א"כ אמאי טמא בטהורה בטיל הא לכשיתבטל תהי' ראוי' להתכבד ואי לחה"פ לא חשיבי טהור בחולין אמאי לא בטיל הא לא הוי ראוי להתכבד בין אי בתר מעיקרא ובין אי בתר בתרא אזלי' והוא קושי' חמורה

ואמנם הנראה בעזה"י דיש להבין סברת התוס' ורא"ש שכ' בפשיטות דאזלי' בתר בתרא דלכשיתבטל ואם אז יהי' ראו' להתכבד ולא בטילה דמה לנו בכך מה שתבוא לה החשיבות אחר הביטל והיתר והלא הרא"ש מובא בטור י"ד סי' ק"ט ס"ל דחד בתרי בטיל והאיסור נהפוך להיות היתר א"כ מה בכך שתהי' לאחר שתתבטל ראוי' להתכבד והא אז הוי היתר גמור ואין שם איסור עלי' וקודם שתבטל והי' אסירה אינה ראיי' להתכבד וממיל' תתבטל ודומה לזה כ' הר"ן בפ"ר דפסחים דכל דבר שאין לו היתר בעיני' אף שאחר שתתבטל יהי' לו היתר לא חשוב דבר שיש לו מתירין דאזלי' כתר מעיקרא ומ"ש הכא דאזלי' בתר השתא

והנראה בעזה"י דודאי כל דברים חשובים כמו ג' דברים חבילי תילתן ואגוזי פרך ורימוני כדן כיון שהן חשובין במינם אין מזיק להם ואינו מגרע חשיבותם מה שהן אי' הנאה דאין כח בחסרון זה לגרוע מעלתם וחשיבתם המפורסם על פני תבל. שהרי זאת היתה עיקר גזירת חכמינו ז"ל דאגוזי פרך ודומיהם כיון שהוא חשוב וספק במינו אם הוא של ערלה ואיסור אינו בטיל בהיתר מצד חשיבותם. אמנם גבי בב"ח וחתיכת נבילה שפיר הוקשה ולהתוס' וראשונים ז"ל הא חתיכה זו בעצם אין לה שום חשיבות רק מה שהי' ראוי' להתכבד לפני אורחים ובאמת חתוכה זו הי' בבשר בחלב כבר נתבטל חשיבת זו כיון שאי' בהנאה. וא"כ אם נתערב תבטל וע"ז תי' דמ"מ המפלה שיש לחתוכה זו מצד שהי' ראוי להתכבד הוא יותר לפי ערך מהחסרון שיש לה שהי' אסירה דהחסרון אינו דבוק בחתיכה זו בעצם שהרי אם תהי' בטלה תהי' מותרת אבל המעלה דבקה בעצם החתיכה שתהי' לעולם ראוי' להתכבד וכיון דהמעלה והחשיבות שבחתיכה זו יש לה קיום יותר מהחסרון ראו חכז"ל להעמיד בה גזירתם שהוא ד"ח ואיני בטיל כמו אגוזי פרך ודומיהם שהחסרון שלהם שהוא האיסור אינה מגרע כח חשיבתם שהוא בעצם כנ"ל. ואמנם כ"ז תינח בחתיכת נבילה ובשר בחלב אבל חתיכת חטאת טמאה שנתערב בטהורים כיון דגם אחר שתתבטל לא תהי' ראוי' להתכבד דלכל בני אהרן כתי' וכמו שכ' התוס' וראשונים וא"כ אין לחתיכה זו שום חשיבת בעצם ולכן בטיל אבל בחולין לא בטיל כמו חתיכת בב"ח וכנ"ל. ואמנם בלחה"פ כיון דאין לפרוסה זו שום חשיבת בעצם רק מה שהוא קודש וחמירי וחביבי וכמש"כ התוס' וא"כ לאחר שנטמא ואיכא לה חסרון המתנגד לתשובתו אמרי' שפיר דבטיל ולא דמי לחתיחת בב"ח דהתם יש להמעלה וחשיבות יותר קיום מהחסרון דגם לאחר שנתבטל תהי' ר"ל אבל בלח"פ אף שתתבטל לא תהי' קודש רק כפרוסת חול דהרי כבר כ' המנחת כהן בחלק התערובת חלק א' פ"א דהיתר שנתערב באיסור חד בתרי אף שאסור מן התורה מ"מ לא נתהפך ההיתר להיות איסור לחייב עליו כרת או מלקות ודוקא במין בשא"מ וטעם כעיקר יש פוסקי' לחייב מלקות משום דהטעם של איסור מתפשט בכולו אבל ביבש ביבש לא וכן כ' המשנה למלך בפ"ז סוף ה"ו בהל' מעילה עי"ש. ולפ"ז הלח"פ טמא שנתערב חד בתרי קודש אף דנתבטל חד כתרי מ"מ הוי כמו חתוכת חולין אבל לא נתוסף על פרוסה זו שום קדושה יתירה ואין מועלין בה כמו בפרוסת חולין או כמו שהי' עדיי' בטומאתו כי לא נימא דנתהפך הטמא להיות קודש כנ"ל דזו לא שמענו א"כ המעלה שיש בה שהי' קודש אין לה קיום יותר מהחסרון שהי' הטומאה ולכן שפיר בטיל ולא דמי לחטאת טומאה שנתערב כו' שהוצרך התוס' לחדש דלכל בני אהרן כתיב דהתם החשיבו' איננו הקדושה רק רמה שהי' ראוי' להתכבד והוצרך התוס' לחדש דאינה ראוי' אבל הכא בלחה"פ אין לה חשיבות יותר רק מה שהי' קדש ולאחר שתתבטיל לא תהי' קדש ולכן בטיל אבל לחה"פ טהור שנתערב אינו בטיל מטעם חשיבתו דאזלי' בתר מעיקרא. וא"ש תבנא לדינא לא מבעי' בנתערב נר של חול שאסור בהנאה בנירות חנוכה דודאי בטיל חד בתרי דאין לנר זה שום חשיבות קודם הביטול ואפי' הי' לה חשיבות לאחר שתתבטל מ"מ כבר נהפך האי' להיות היתר ומה בכך שתהי' אז ראוי' להתכבד כיון דעתה אינו ראוי ועוד גם אחר הביטול אינו נעשה נר של מצוה בביטולו רק נר חול היתר דכמו דהיתר אינו נהפך לאיסור כמו כן חול אינו נהפך לקודש בביטולו וממילא דודאי בטיל אלא אפי, נר חנוכה שכבר הודלק ונעשית של מצוה וכמו שכ' הת"ה הנ"ל ואח"כ נאסר אותו הנר מבליעת הב"ח בהנאה ושוב נתערב בנרות של מצוה נראה לענ"ד דג"כ בטיל דכיון דמתחילה לא הי' אנר זה חשיבות בעצם רק מצד המצוה והקדושה וכיון שנאסר הלכה לה חשיבתה וגם לאחר שתתבעו קודם שתעשה נר מצוה תהיה הנר של חול בראשונה דבביטולו איני נעשה קודש כנ"ל והוי כמו לחה"פ טמא שבטיל. יצא לן מזה שני דברים א' דס' התוס' וראש דאזיל בתר שתתבטיל לא מהני אלא דוקא כדבר שיש לו חשיבת גם קודם ביטול אלא דיש לה חסרון המנגדו אז שפיר אמרי' דכיון דהמעלה יש לה יותר קיום מהחסרון לכשתתבטיל הוי דבר חשוב ולא בטיל אבל בדבר שאין לה עתה שום חשיבת כגון נר של חול אף אם לאחר שנתערב בנרות חנוכה הי' לה חשיבות מ"מ הי' בטיל דמה בכך הא כבר נתבטיל וחזר האי' להיות היתר כנ"ל. ב' יוצא לן דהיכי דהחשיבות הוא המצוה או קדושה