שו"ת מהרא"פ לו

הטו"ז ביו"ד סי' קמ"ב דחילק בין ע"ז לשאר איסורים לענין זוז"ג דבשאר איסורים אף היכי דהאיסור וההיתר שניהם גורמים עיקרם אפ"ה מותר א"כ גם בנידן דידן יש להתיר הקאפפע. ובאמת דבריו אינם מובנים דהרי תמצית דברי הטו"ז לישב קו' הב"י על הרמ"ה וכן על הרי"ף ורא"ש דמייתי הך מתני' דאפה בו פת להלכה והא קיי"ל בגינתא דזוז"ג מותר. והוכרח הרמ"א לאוקמי באבוקה כנגדו ומטעם יש שבח עב"פ וקשי' לי' לטו"ז מכרכר דלא שייך שבח כרכר כו' וע"ז חילק בין פת לגינתא דבגינתא אפשר בלא גרם איסור ולא הוי רק מסייע אבל בפת דגורם אי' נצרך כמו היתר זוז"ג אסור אף בלא אבוקה נגדו ותנור חדש יותץ אבל בשאר איסורים תנור חדש יוצן דזוז"ג מותר ואפה בו פת אינו אסור רק לכשאבוקה נגדו ומטעם יש שבח כן מבואר שם בס"ק ד' ה' וט' להדיא דבשאר איסורים אסור בשאבוקה נגדו בין אפה בתנור ובין בישל בקדירה וא"כ הקאפפע אסור כו' מטעם יש שבח שפירטאס במשקה דהא אבוקה נגדו עיי' היטב ס"פ דמבואר שם להדיא

ואמנם יותר הי' לו למעלתו לומר לדעת הרמב"ן מובא במ"א סי' תמ"ה וכן דעת המהרש"א בחי' דהיכי דהוי זוז"ג לא אמרי' יש שבח עצים בפת ומותר אפי' באבוקה כנגדו א"כ יש להתיר בנידן דדן. אבל באמת גם זה ליתא דכבר ביאר מחצית שקל שם דגם לשיטה זו דוקא בגחלים יש להתיר אבל באבוקה נגדו אז איננו נצרך לבישול ואפיי' גורם דהיתר דהיינו התנור והקדירה כי יוכל להתבשל ולאפות אצל האבוקה אף בלי גורם התנור ובכה"ג קיימ"ל דאסור לכ"ע וכמבואר בסי' פ"ז בט"ז וש"ך שם וא"כ הכא כיון דאבוקה של השפריטאס נגד המשקה ומסתמא יוכל להתבשל אף בלי חים המאשין ואינו צריך להמאשין אלא להחזיק המשקה שלא יתפזר וישפך לא הוי זוז"ג ואסור לכ"ע. ואין לדמות גורם דמאשינן לגורם דצל דקיימ"ל זורעי' תחתיה כו' אפי' בימות החמה משום דחשיב זוז"ג אף שאין הגורמים שווים ומתערבים בפעולתיהם עי"ש בתוס' ור"ן וא"כ ה"ה הכא המאשיען יחשב לגורם דגורם להחזיק דז"א דשאני התם דמ"מ הצל גורם לשיגדל הזריעה ויצמח אבל הכא המאשיק אפשר דאינו גורם לחימום כלל לכן אסור לכ"ע ולפ"ז צ"ל דהטו״ז בסק"ט מיירי באין בעצים דאי' כדי לבשל ודוק

ובזה יסתלק קושית מעלת רו"מ ני' שהקשה לדעת חנ"ל שזוז"ג מבטל יש שבח עצים א"כ קשה איך מוכח דאך חלק בע"פ דלמא ביו"ט ואי משום מלאכה הא יכול להנות מן חמץ ע"י זוז"ג ואפיי' בתנור דאינו מזיק האבוקה כלל. ובאמת בפשיטות הו"ל להקשות דהא מסתמא יש פצים דהיתרא כמש"כ המ"א דא"א להדליק חמץ בלי עצים דהיתירא וא"כ הוי זוז"ג ומותר להנות ממנו ומותר הדלקתן. ולדבריי א"ש דאכתי תיקשי מה יעשו בני אדם אשר יהי' להם הרבה חמץ לישרוף עד שהאבוקה מהם לא יהי' נצרך לא לתנור ולא לחום דעצים דהיתרא ואז לא מהני זוז"ג דהרי יוכל לבשל קדירתו מאבוקת חמץ בלבד ואז לכ"ע אסור ולא מהני זוז"ג כנ"ל ושפיר הוכח דתשביתו מערב י"ט. וא"ש

ובזה נסתלק גם תמיהתו על החק יעקב שמביא ראי' מתוס' הנ"ל דדוקא באבוקה נגדו אסור בחמץ ובאמת אינו ראי' דהתם לר"י קאי דס"ל חמץ בשריפה ואפרן מותר. ומקדם גם אני בפניי הרגשתי בזה ולהנ"ל א"ש דס"ל להחק יעקב כמש״כ המ״א דא"א להדליק חמץ בלי עצים דהיתרא וא"כ לעולם הוה זוז"ג רק באבוקה נגדו אסור דהגורם איסור אינו צריך לגורם דהיתרא אבל בגחלים דחמץ אף שאסורים מ"מ צריכא ג"כ לגחלים דהיתרא והוה זוז"ג ומותר ושפיר כ' הח"י דבחמץ אינו אסור אלא דוקא באבוקה נגדו ומטעם הנ"ל אבל בגחלים מותר וכדעת הרמ"ך הנ"ל וא"ש

והי' נראה לכאורה לענ"ד להתיר הקאפפע מטעם אחר והוא דהנה הפני יהושע העיר בסוגי' הזו דאיך כ' כל הפוסקים דמוכח מסוגי' דתני להך דינא דזוז"ג הכא בפסחים לאוריי לן דגבי חמץ נמי שייך הך דינא דזוז"ג ויש שבח עצים ותמה הא חמץ דהוי שלא כדרך הנאה ולכמה פוסקים אף מדרבנן מותר שלכד"ה ונראה לענ"ד דהנה בפ"ז מ"ח ע"ב תנן במתני' לא ישב בצילה של אשירה וכ' התוס' דלא דמי לצילו של היכל דשאני אשירה דלצל עשיי' א"נ חומרא דע"ז שאני וכן כ' תוס' בפסחים ולכאורה יש להבין לתי' הא' דמשמע דשלכד"ה מותר בע"ז וכן הבין המל"מ בהל' יסודי התורה ועיי' בשעה"מ שם א"כ קשה אמאי תנן לקמן נטל ממנו פצים ואפה בו הפת אסור ואמאי הא אשירה לצל עשויי' ולא להסיק א"כ הוה שלא כד"ה ומותר וכן הא דאמר ר' יוסי דנביי' אסור הא הוי שלא כד"ה ופ"כ נלע"ד דלא דמי דפ"כ לא מיקרי שלכד"ה אלא אם בשעה זו שרוצה להנות ממנו שלא כד"ה הי' יוכל להנות כדרך הנאה רק שהוא אינו נהנה כדרך הנאה והאיסור עדיין ראוי להנות ממנו עיקר הנאתו דכיון שכ' התורה אכילה בגופי' ע"כ צריך לאכול ולהנות המובחר שבאכילות אבל ודאי היכי דהאיסור עצמו אין בו כעת הנאה אחרות ולא יוכל להנות בו באופן אחר רק שנשתנה מאשר הי' ואז הי' ראוי להנאה אחרת זה פשיטא דאסור כיון דעכשיו בשעה שנהנה ממנו נהנה כדרך הנאה ולא מיקרי שלכד"ה והשתא א"ש דבשלמא באשירה לענין ישיבה תחתי' שפיר הקשה תוס' דאי לאו לצל עשויי' הוי שלא כד"ה כיון דבשעה שנהנה מצילה אינו נהנה במובחר שבהנאות אבל בנביי' ועצים כיון שכבר נטלו מהאשירה ועדיי' אסורין בהנאה א"כ אינו ראוי לדבר אחר לבד להסקה וזבל לכן שפיר מיקרי כדרך הנאה. וממילא מיושב קו' הפני יהושע הנ"ל דודאי אי הוה נהנה מחמץ עצמו שלכד"ה ועדיי' הי' ראוי לאכילה שפיר הי' מותר אבל היכי שנשרף ונעשה גחלים וגחלן אסור. א"כ שפיר מיקרי כדרך הנאה ואסור מדאוריי' ודומה ממש לשאר אי'

ואמנם לפ״ז קשה דלהנ"ל יוצא לנו סברה להיפך בחמץ משאר אי' דבחמץ כשאבוקה כנגדו דכיון שהשלהבת בא מהחמץ גופא קודם שנשרף ונעשה גחלים כמש"כ תוס' לכן מותר דבשעה שנהנה עדיי' לא נשרף החמץ והוי שלכד"ה רק בגחלים דהוי כד"ה אסור היפך משאר אי' ואמנם באמת לק"מ דהא מעולם לא יתואר אבוקה בלי גחלים ולדעת הש"ך ולפ"ז בשפירטאס דאבוקה כנגדו איכא וגחלים ליכא א"כ מותר הקאפפע מטעם שלכד"ה. ואמנם אחר העיון מוכח דליתא לסברא הנ"ל דעל זה תיקשי קו' התוס' הנ"ל דמנ"ל דאך תשביתו בעי"ט דלמא ביו"ט ואי משום מלאכה הא יכול להנות מהן גם בתחילת ביעורן דאבוקה כנגו הוי שלא כד"ה ושמעי' לי' לר"ע בריש פ' שבועות שתים דלא ס"ל כר"ש דכ"ש למלקות א"כ שלא כד"ה מותר מן התורה יעויי' בתוס' ומהרש"ל שם בשבועות ד"ה דמוקי כו' וגם ס"ל לר"ע אין ב"ח אלא שריפה א"כ גחלים מותר ובממ"נ יוכל להנות דאבוקה הוי שלכד"ה וגחלים מותר אלא ע"כ מוכח כס' פני יהושע דביש שבח עצים לא שאני בין כדרך הנאה ובין שלכד"ה דהוי כאילו איסור ניכר בעין וממילא נסתר ג"כ שריותא דדן

אלא שגם הפני יהושע לא ביאר טעם הדבר ומנ"ל דאין לחלק באיסור גורם בין כדרך הנאה או שלכד"ה ונראה לענ"ד דבלא"ה יש להקשות לפי מה שכ' הר"ן בע"ז דחד גורם ג"כ לא הוי אלא מדרבנן א"כ למה אמרי' שני דברים אינו ברשותו ש"א חמץ כפסח והא יוכל להנות ממנו ע"י גורם מדאורייתא וא"כ הוי כרשותו ולכן עובר עליו וכמו שהקשו לענין שלכד"ה. אבל הנראה דחד גורם בחמץ אסור מדאוריי' ומטעמא דקיימ"ל לענין חמץ בכל יראה דגורם לממון כממון דמי ואף שבכל התורה קיימ"ל דלא כר"ש שאני הכא דכתי' לא ימצא וא"כ י"ל לפי מה דאמרי' בש"ס לעיל דלר"א ב"י ס"ל דילפי' שאור דאכילה משאור דראי' א"כ י"ל דגמרא נמי כי היכי דחשיב גורם כדבר עצמו לענין בל יראה ה"נ חשיב גורם כדבר עצמו לענין אכילה ואסור מדאורייתא ואף דהדר בי' ר"א ב"י מ"מ הרי כ' הרשב"א ור"ן בחולין בסוגי' דחמץ של עוברי עבירה דסברוה דמחליפן ס"ל כב"ד דראב"י ועוד דלחומרא ר"ע מודו דילפי' שאור דאכילה משאור דראיי' וכיון דמהכא ילפי' איסור גורם ליכא לחלק בין דרך הנאה או לא כמו שאין חילוק לענין בל יראה דדוקא נפסל מאכילת כלב בעינן. אבל בלא"ה אף שלא כדרך אכילה עובר עיי' סי' תמ"ב במ"א ס"ק י"ד ה"ה לענין אכילה ליכא לחלק ולכן לכולם חשיב כאילו הוא בעין ולכן גורם אסור מדאוריי' גבי חמץ ואין חילוק בין כד"ה ובין שלכד"ה ומפתה בנידן דידן הקאפפע אסור מדאוריי'. ואמנם גם בלא זה הקאפפע אסור מטעם אחר והוא מטעם דהזיעה של השפירטאס העולה אוסרת הכלי וגם הקאפפע כאילו הי' בעין וכמו דקיימ"ל ביו"ד סי' צ"ב סעי' ח' ועיי' בפמ"ג או"ח סי' תמ"ז במשבצות סק"ט מה שיש לחלק בין אוכל לדבר לח עכ"פ הכא כ"ע מודו דהזיעה חשיב כבעין וע"כ לא צריכא קרא לשמן בערלה אלא להדלקה ומטעם הנאה אבל היכי דשייך זיעה אסור מטעם אכילה דחשיב כבעין ומעתה אפי' אם בשלו קאפפע בשפירטוס של פסח אם במאשין נתבשל פ"א קודם י"ט בשפירטוס של חמץ נאסר הקאפפע מטעם הכלי דכלי הוי חמץ מחמת שקבל הזיעה וחשיב כבעין. זהו הנלענ״ד כתבתי וחתמתי: תשובה י'

באורח חיים סי' תרנ"ח בשערי תשובה סק"ה הביא בשם מחנה אפרים הל' קנין משיכה דמי שקנה אתרוג ע"מ לפרוע