שו"ת מהרא"פ לג

מילתא למפרע וע"כ צ"ל כדעת הנמ"י דדוקא בחולץ למעוברת די"ל דבשעת החליצה הי' הוולד ראוי להתקיים אלא שאח"כ נולד לו פגע ולהכי שפיר אמרי' דאיגמ"ל לא אמרינן וה"ה בנידן דידן כיון שימינם ימין שקר לא שייך איגלאי מילתא למפרע וממילא הוי כמוכר דבר שאינו ברשותו ולא חשוב לכלום

אך בכ"ז אני אומר דיוכל למוכרו דנראה לענ"ד דלבטלו ודאי יוכל דביטול מטעם הפקר וכבר כ' הב"ח בתשובה דהפקר מהני אף בדבר שאינו ברשותו ואף שקצות חולק עליו בסי' רי"א סק"ד י"ל דביטול ודאי מהני מטעם שכ' הר"ן דחמץ כיון דבלא"ה אינו ברשותו של אדם בגילוי מילתא בעלמא סגי אלמא דהפקר גרוע ג"כ מהני ואם יבטל יוכל ממילא למכור דהרי ליכא אלא איסור דרבנן ובדרבנן אמרינן יש ברירה וממילא אפי' בהוציאו ע"י ערכאות ג"כ אמרי' אגלאי מילתא למפרע ומהני מכירתו גם בלא זה דעת הגאונים דחמצו של ישראל ביד נכרי אינו עובר עליו וטעם דהרא"ש לא שייך הכא דהרי לא השאיל לו ביתו כלל וממילא מן התורה כיון שאינו ברשותו אינו עובר עליו ולא הוי רק אי' דרבנן ובדרבנן אמרי' יש ברירה כנ"ל ומהני המכירה. גם י"ל לפי מה שכ' המקור חיים בסי' תמ"ב דאם מכר חמצו של חבירו קודם הזמן דמהני מכירה מטעם שכ' הש"ך בסי' שנ"א דכל היכי דמתרצין הבעלים חשוב כשלו ומהני המכירה ה"נ בנידן דידן אף דהחמץ אינו ברשותו אנן סהדי דהנכרי מתרצה שימכור החמץ כדי שלא יאסר בהנאה לישראלים והנכרי לא יפסיד כלום דהרי הוא בטוח שלא יתנו הי"ש עד שישלם הלוקח וגם נהנה שלא יאסור בהנאה ויהי' שווה בפחות כיון שהישראלים לא ישתו ממנו א"כ כיון דהנכרי מרוצה על המכירה הוי כפקדון דלא כפרי' ומהני המכירה כנלענ"ד: בעזה"י ג' לסדר אמור תרל"ט לפ"ק בוסערמין יע"א: תשובה ח' עוד בענין הנ"ל

שלמא רבה תיתי מן שמיא לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי המפואר לשבח ולתהלה כקש"ת מו"ה אפרים פישל ני' האבדק"ק נאנאש יע"א

דברי קדשו מלהבת אש הגיעני ובקוראי יקרתו ראיתי כי יצא כגבור חיל ללחום מלחמתו של תורה חיציו שנונים ותורתו חדידים ונאמנים פצעי אוהב אשר עבר על כל דברי אשר כתבתי לכמ"ת ני' לסתור ולהרוס לנטוע ולבנות גם אנכי אמרתי ערבים עלי דבריו הנעימים ואשתעשע עמו בחידושי תורתינו הקדושה כי היא חיינו ואורך ימינו אך לא ח"ו לקנטר ר"ל אלא לישא וליתן לאמיתה של תורה ובחסדי ה' אבטח שיצילינו מכל מין שבוש ושגיאה

א הנה בראש יצא לתמוה על קצות החושן שכתבתי שבשלשה מקומות חידש דין דהיכי דיש טענה על הפקדון מיקרי דבר שאינו ברשותו וכ' מעכ"ת דזה מבואר ברי"ף בסוגי' דמסותא וגם גבי אנן יד עניים אנן וביותר ביאור בנוב"י מ"ת חלק יו"ד קנ"ד. ומה חידושו של הקצות החושן בזה. ומעכ"ת מסיים שם וז"ל וא"כ בנידן דידן דהספק הוא אם יזכה בדין כלל הכל מודים דאינו ברשותו ע"כ לענ"ד דבר זה שאנו דנין עליו לא למדנו רק מתורתו של הקצות החושן ולא ממקום אחר דהנה שם בריף ובנוב"י מיירי דוקא בפקדון דכפרי' כגון שכופר ואומר שאין לך בידי כלל או שאומר אמת שיש לך בידי אך איננו מחזור לך בשום אופן וזה לשון הנוב"י שם דאין חילוק בין פקדון דכפרי' או שאני רוצה להחזיר אף שאינו כופר דינו ככופר ע"כ אך דוקא היכי שהטענה הוא על גוף החפץ דאין הנפקד רוצה להחזיר בשום אופן אין המפקיד יוכל לסלקו ברובו או בדבר אחר אבל הקצות החושן חידש דאפי' היכי שאין הטענה על גוף החפץ כגון שמודה שזה הוא פקדון רק שיש לו עליו טענה ממקום אחר ואם יסלק אותו על הטענה מוכן להחזיר הפקדון או היכי דהוא טועה וסובר שהוא שלו ולכשיהי' נודע לו טעותו יחזירנה בכל אלו חידש הקצות חושן דלא נימא כיון דיכול לסלקו בדבר אחר דפקדון כל היכא דאיתא ברשותו איתא והו"א דיכול להקדישה לזה חידש דאפי"ה אין יכול להקדישה וסברא זו לחלק בין יכול לסלקו או לא מצינו בתוס' פסחים וי"ו בסוגיא דבהמת ארנונה בתוס' ד"ה התם וכו' דהיכי דהדבר הוא של ישראל ומצי לסלקו בזוזי חשיב ברשותו. ובחידושי אמרתי שסברת התוס' זו מוכרחת. דהנה ידוע פלוגתת אביי ורבא בסוגי' דהרהינו אי למפרע גובה או מכאן ולהבא גובה ויש להבין באותה סברא פליגי ועיי' באחרונים והגאון הקדוש בס' דברי חיים הקשה לאביי הרי קיימ"ל דאגמ"ל לא אמרי' ומדוע נימא למפרע גובה ונראה לענ"ד בעזה"י עפ"י דברי התוס' הנ"ל דמבואר יוצא מדבריהם היכי דהגוף הוי של הבע"ח לא מהני סברת כיון דמצי לסלוקו בזוזי להוציא מרשותו ולכך מקבל צאן ברזל כיון שהבהמה הי' של נכרי פטורין הוולדות מבכורה והיכי דהוי הגוף של הנפקד שפיר אמרי' דמהני הך סברא כיון דמצי לסלוקי בזוזי לא יצא מרשותו והנה התוס' ורשב"א כ' במס' גיטן דף מ' דאביי לא ס"ל הך דרבא דהקדש וחמץ וכו' מוציאין מידי שיעבוד דס"ל דאלים לי' לאביי הך שיעבוד כמו קנין הגוף ולכך אינו מפקיע הקדש וחמץ כיון שהוא קנין ולא שיעבוד ומיד שהלוה לו מתחיל הקנין ונגמר בשעת הגבייה ואמרי' למפרע הוא גובה ובזה א"ש דאביי דסבירא לי דבע"ח קני לי לנכסים קנין הגוף הוי כאילו הוי נכסים והגוף שלו ולא מהני הך סברא לאפוקי מרשותי' וכמו בצאן ברזל אבל רבא דס"ל דאין כאן אלא שיעבוד ולא קנין ולהכי הקדש וכו' מפקיע ממנו ושפיר מהני לי הך סברא כיון דאלו הוי לי זוזי שיהי' חשוב כאלו ברשותו כמו בהמת ארנונא ובהקדמה זו אמרתי ליישב שיטת הרמב"ם דפסק בנכרי שהלוה לישראל על חמצו צריך שיעשה תנאים הרהינו ומעכשיו והגיע זמנו קודם הפסח והקשה הרא"ש קושי' גדולה דהרי לאביי אמרי' בגמרא דכיון דס"ל למפרע גובה שפיר מותר בהנאה דחשוב ברשותו דנכרי וחשוב שפיר כקנוי לנכרי קנין גמור וברשותו וגם לא חיישי' לומר הואיל ואי בעי פדה אותו הי' ברשותי' ושמא עובר עליו מכ"ש לרבא היכי דאמר מעכשיו דקני לי' למפרע קנין גמור וגם לא חיישי' להואיל ולמה התנה הרמב"ם שיגיע זמנו קודם פסח ובדברינו א"ש דהנה הה"מ חודש לנו סברא זו דלהכי צריך שיגיע זמנו קודם פסח דאי לא הגיע עובר עליו בפסח מטעמא דאי בעי הי' מסלק לנכרי ופודה החמץ וצריך לבער מטעם הואיל וצריך להבין דהרי כתבו תוס' בסוגי' דהואיל דבהקדש אין סברא לומר שיהי' עובר מטעם הואיל אי בפי פריק לי' דא"כ הוה קונה אותו. אטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל אי בעי קני לי' ומדוע כ' הה"מ דעובר מטעם הואיל וצריך לחלק דדוקא היכי דהחמץ הוא של נכרי לא אמרי' דאי בעי קני לי' ולא שייך הואיל אבל אם החמץ של הישראל שפיר אמרי' הואיל והשתא א"ש דבשלמא לאביי דאיהו לשיטתו ס"ל דהבע"ח קונה החמץ והשיעבוד חשוב לי' כקנין ולהכי לא מהני לי' דאי בעי מסלק לי' בזוזי ושפיר אמרי' דלא שייך אי בעי פריק דא"כ כקונה חמץ חשוב וזה לא אמרי' וכסברת התוס' הנ"ל אבל לרבא דלא חשוב אלא שיעבוד וגוף החמץ של הישראל שפיר אמרי' הואיל אי פדה והיינו כסברת התוס' הנ"ל בבהמת ארנונה ושפיר הוצרך הרמב"ם לרבא דהלכה כמותו שיגיע זמנו קודם הפסח דאי לאו הכי עובר מטעם הואיל דאי בפי מסלקי לנכרי בזוזי וכיון דהחמץ לא נקנה לנכרי אלא בשיעבוד והוי חמצו של ישראל וחשוב סברת הואיל דאי הוי לי' זוזי ופריק כאילו הוי ברשותו ועובר עליו וא"ש. הרי נראה דפקדון דכל היכי דאיתא ברשותי' דמריה איתא ויכול לסלק למרי' בזוזי חשוב ברשותו כיון שהוא שלו ושפיר הי' לן לומר כמו דהוא ברשותו לעבור עליו בחמץ והוי ברשותו לחייב בבכורה כבהמת ארנונא כמו כן נימא דהוא ברשותו למכרו ולהקדישו וזה אשמיעינן הקצות חושן חידוש דין דאפ"ה כיון שיש להנפקד איזה טענה עליו אינו יכול להקדישה ולמכרו וזה אינו מבואר בשם פוסק אחר. ומעתה בנידן דידן כיון שהי"ש הנלקח בערכאות יכול לסלקו במעות אם יתן מה שהשר טוען הזיקו שפיר אמרתי דרק עפ"י דעת הקצו"ח הזה אינו יכול למוכרו

ב כתב על דברי הגהות ברוך טעם דבגזל ולא נתיאשו דלאחר שהוציא הנגזל גזילתו חל ההקדש וכ' מעלת הדר"ג ני' וז"ל ולא הבנתי דברי הגהה לדברי הרי"ף הלא שם העמידו בדין והי' המעות ביד ר' יוסף ואפ"ה דימה אותו הריף לדברי ר' יוחנן עכ"ל חזרתי על כל אופנים להבין דבריו אלו ולא מצאתי הבנה לולי שיש כאן איזה טעות המעתיק. חדא דהרי לדעת הריף לא הי' המעות ביד ר"י רק מטעם מעמד שלשתן זכה בה וזהו היא דעת הבעה"ת וכמו שהביא הש"ך בח"מ סי' קכ"ו ועוד אפי' באו המעות ליד ר"י מאי ענין זה להא דהגהה הנ"ל ששם מיירי שנגזל הוציא הגזילה ובא לידו וע"ז אמרי' דהקדישו מהני אבל הכא לא אתי פלגא דזוזי ליד המוכר והמקדיש אלא ליד ר"י ומאי ענין דמיון זה לזה ואינו יודע מה קשה לו אהגהה מרי"ף. עוד כ' אי נימא כדברי הגהה דכשיבוא לרשותו חל ההקדש מה הי' מבקש מיד ר' יוחנן דהלא ר' יוחנן לא מיירי אלא בשלא הוציאו אינו יוכל להלום דבר זה וכי בא הפלגא דסלע ליד המקדיש מעולם דנימא דמהני הקדשו הלא מעולם לא בא רק הי' ברשות המזיק ואח"כ בא לר' יוסף אבל