שו"ת מהרא"פ ל

לאסור מוריהם ושוחטיהם. והנה כבר מבואר בתשובת לסיגוט שהמורים והשוחטים בלי נטילת רשות הרב ני' השחיטה והוראה אסורה ואל תאמרו כי הרב סלק ידו מששטאטוסקווא ואינו רב שלהם זה הבל וגסות רוח כי הוא מחויב להטות לב העם לתורה ולעבודה ולעשות סייגים וקשרים למען יתאחדו היראים לעבוד את ה' שכם אחד ואשר לא ירצה הוא ממילא מרוחק אבל לעולם כל השחיטה והוראה הוא תחת יד הרב והורמנא דלי' ומי שיעלה שלא ברצון הוראתו פסולה ושחיטה אסורה וק"ל

עוד כתב לי מעכ"ה ני' שערכו מערכה מול מערכה והי' לצד המתנגדים הרוב אל יחושו לזה כבר הי' כן לעולמים ואין חדש תחת השמש כמו שמבואר במס' סנהדרין כו' דשבנא וסייעתו הוא רוב ישראל ורצו לעשות שלום עם סנחרב הרשע הסופר בעל עולם ולהתקרב לנכרים הכופרים ועובדי ע"ז וחזקיה המלך עם סייעתו היה המיעוט כל חפצם היו להעמיד תורת ה' ולחזק עבודת ה' ואין שלום אמרו לרשעים להתרחק מהם והי' חזקיה מתירא משבנא מחמת שהרוב מסיע ליה ואחרי רבים להטות כתיב בתורה מיד שאמר לו ישעי' לא תאמרו קשרנו קשר רשעים אינו מן המנין ופי' המהרש"א ז"ל דאינו מן המנין קאי על הקב"ה שאינו נמנה להסכים עם הרוב מאחר שהמה קשר רשעים לכן אל תירא חזקיה אעפ"י שהמה הרוב כיון שהוא קשר רשעים אין השי"ת נמנה עמהם ע"כ כן הדבר הזה אם היראים תרצו לחזק דת תורתינו הקדושה ולשמור כרם ה' צבאות שלא יפרצו בו הפושעים ומורדים ואומרים אין שלום אמר ה' לרשעים לזאת נפרדים מאתם אך כת המתגאים שלכם רוצים לקרב עצמן לכופרים ולהתחבר עמם אל תיראי מחמת הרוב כי כבר החליט ישעי' הנביא מפי ה' יתברך שקשר רשעים אינו מן המנין ולא נלך אחרי רבים לרעות ותנן נמי כמתני' דפאה אפי' תשעה ותשעים אומרים לבוז וא' אומר לחלק לזה שומעין שאומר כהלכה עי' בביאורי הגר"א למס' זרעים מה שכ' במשנה זו ומעתה ה' עמכם והוא יצליח דרככם בכל אשר חפץ ויתרומם קרן התורה והירא' על ידיכם ישר כחכם פד אשר נזכה כולנו במהרה לעלות לציון ברנה. דברי הכותב המקוה שיבוא במהרה גואל צדקינו לעשות שלום בישראל ולרומם קרנינו אמן: תשובה ד'

שמעתי שאלה אם מותר ליתן בערב שבת אפערט על דבר שיהי' יום מחר שבת קודש הגמר ויוכל להיות שיוחלט לו ונמצא הוא קונה קנין בשבת. לענ"ד יש להתיר. איבעית אימא סברא ואי בעית אימא גמרא. סברא דהנה מבואר בספר מנחת כהן בשמירת השבת בשער שני פרק חמישי וז"ל דע שמן התורה מותר להתחיל מלאכה בערב שבת אפי' סמוך לחשיכה אעפ"י שהיא נגמרת בשבת כמו ליתן אונין של פשתן לתוך התנור וצמר ליורה וכמתני' דלעיל וכן מותר מה"ת להניח קדירה על גבי אש או בשר בתנור ואפי' ע"ג גחלים והם מתבשלין והולכין בשבת ואוכלין אותן בשבת אבל חכמים אסרו בקצת דברים כדי שלא יעשו איסור דאוריי' בשבת בידים שיחתו בגחלים או יגיסו בקדירה פ"כ הרי היוצא מזה שלא הקפידה התורה על המלאכה שלא יהי' נעשית בשבת רק הקפידה שלא יעשה הישראל מלאכה בשבת ולפ"ז נראה דהא דגזרו ואסרו בשבת כעין דאורייתא תיקנו ולא אסרו מקח וממכר בשבת אלא לעשות בידים אבל היכי דביום השבת אין הישראל פושה כלום רק שעשה דבר בע"ש והמקח נגמר בשבת ונקנה אין בכך כלום דהרי מקח וממכר אינו אסור בשבת אלא משום גזירה שמא יכתוב ומדאורייתא כל מלאכה לא נאסר אלא אם נעשה בשבת אבל לא בעושה ערב שבת והקנין נגמר בשבת

ואב"ע גמרא מהא דאמרי' במס' ע"ז פ"ק דאין מוכרין להם בהמה גסה גזירה משום נסיוני דהיינו שמא ימכור הבהמה לנכרי סמוך לשבת ויאמר לו הישראל תנסה אותה אם תלך בטוב והישראל יצעוק עליה בקול ונמצא שהוא מחמר בשבת וכ' הר"ן דהקשו סה למה לי טעמא דמחמר תיפוק לי' משום שביתות בהמתו ותי' הר"ן כיון שמדרך העולם הוא שהנכרי מנסה הבהמה ואם לא ישרה בפיני הלוקח מחמת שמצא בה חסרון מחזירה למוכר ואם רוצה לקנות אותה קונה כל כי האי גוונא ברשות לוקח היא עד שיחזירה הלכך אין כאן משום שביתת בהמה כיון שאין בהמה זו שלו אלא של הלוקח ואף שביד הלוקח לחזור ולהחזירה מ"מ כיון שעכ"פ מכר לו אינו שלו אבל משום מסמר חייב גם בשל נכרי ע"כ: ויש להבין איך רשאי הישראל למכור הבהמה שיהי' הקנין חל בשבת ונגמור אז המכר דהרי כל עוד שלא רצה הגוי לקנות לא חל הקנין ונמצא קונה קנין בשבת וצ"ל כיון שמכר כבר בע"ש הוי כאילו התנה עם הגוי שאם ירצה יהי' הבהמה ניקנה לו למפרע מערב שבת נמצא עיקר הקנין נעשה בע"ש רק התנאי יתקיים בשבת וזה מותר בשבת ואין לומר דא"כ אם לא ירצה הגוי לקנות נמצא שהבהמה למפרע ברשות ישראל עומדת וממילא הדר איכא משום שביתת בהמתו ומדוע כתב הר"ן דליכא משום שביתת בהמתו לא קשה מידי דעכ"פ בשעה שעשאה הבהמה המלאכה היתה מכורה לנכרי ולא עבר אשביתת בהמתו אף שאח"כ יתגלגל הדבר ע"י רצון הנכרי שיהי' למפרע שלו זה לא מזיק מידי. (דומה למה שכתבתי בספרי אומר לציון אית קפ"ג) דבשחט קדשים בפנים ואח"כ נשאל לחכם על הקדישו כיון שבשעת השחיטה הי' באמת קדשים אף על גב שעתה נעשו חולין למפרע על ידי השאלה לחכם מ"מ לא עביד איסורא ולא עבר על חולין בעזרה והבאתי שם ראיי' לדברי יעויי"ש והכא נמי דכוותי'. וממילא בנידן דידן נמי הכי אמרי' כיון שהלוקח נתן אפערט על המקח והקנה אותו לעצמו בתנאי שאם ירצה המוכר יהי' שלו ממילא אם רצה הוי למפרע שלו מערב שבת ולא הוי קונה קנין בשבת כנלע"ד: תשובה ה'

הנה קיימ"ל באו"ח סי' תק"ה דבהמה העומדת לאכילה מותר לחלוב לתוך האוכלים משום דהוי אוכלא דאיפרת אבל בהמה העומדת לחליבה או לעשות גבינה כיון שהוא מוקצה החלב אסור. ונסתפקתי באחת שלקח בהמה כדי לשחטה ולאכלה ביו"ט אך חשב על החלב שלה מה שיחלוב אותה לעשות ממנה גבינות ונחלב ביו"ט לתוך אוכלים אם חלב זו מותר ביו"ט או לא ועיקר ספיקי דמי נימא דלאו דוקא לענין נולד אמרי' אוכלא דאפרת היא ואי בעי שחט לה ואכיל כל מה שבגווה וכמש"כ המג"א בס"ק א' אלא אפי' אי החלב מוקצה ג"כ מותר מהאי טעמא דאי בעי שחיט לה ואכל כל מה שבגווה ממילא חלב זו אף דהיא מוקצה דהרי עומדת לעשות גבינות מ"מ מותר או נימא דדוקא לענין נולד אמרי' דאי בעי שחיט אבל לענין מוקצה לא מהני סברא זו והחלב אסורה ביו"ט וצ"ע: תשובה ו'

נסתפקתי אם קבל ישראל אחריות על חמצו של נכרי שיהי' מוכרח לשמור חמצו בכל אופני שמירה ואם יגנב או יאבד יהי' חייב בתשלומין ורק התנה עמו שאם ישתדל עבור הנכרי אצל השר או שיתן לו חצירו לדור בו ובחצר דלא קיימא לאגרא דלית בי' חסרון כיס לישראל. אז ימחול לו הנכרי חיוב התשלומין עבור אבידת חמצו אם מחויב הישראל לבערו בתוך הפסח או לא. מי נימא כיון דסוף כל סוף אם ידבר עבורו לשר או יתן חצירו לא יהי' מחיוב לשלם ואין כאן גורם לממון לא נתרבי מלא ימצא או דלמא כיון דמ"מ נתחייב הישראל לשמור החמץ בכל אופני שמירה ואם יגנב חייב לשלם רק אם יקיים התנאי הנזכר ימחול לו אז התשלומין והוי מתנה בעלמא אך עדיי' לא יצא מכלל שומר וחייב לבער

ולכאורה הי' נראה דודאי חייב לבער דכיון דהפטור מהתשלומין תלי' בתנאי שישתדל עבורו או שיתן לו חצירו ואז ימחול לו א"כ יוכל להיות שיארע לו איזה אונס בביטול קיום התנאי וממילא יהי' חייב לשלם דמי החמץ. הדר הוי לי' גורם לממון דשמא יגנוב החמץ ויאנס בתנאי ויהי' חייב לשלם וממילא דחייב לבער מלא ימצא

אמנם באמת זה אינו דהרי אמרי' בשבועת ד' ל"ב הכל מודים בעידי סוטה בעידי קינוי דהוי לי' גורם דגורם ואף למ"ד גורם לממון כממון דמי מודה בגורם דגורם דלאו כממון דמי ועיי' פירש"י שם ופשטות הש"ס בסוגין מוכח דלא מרבינן יותר מלא ימצא אלא גורם לממון ולא גורם דגורם דאלת"ה קשה מאי פריך הש"ס למ"ד גורם לממון כממון דמי לא ימצא ל"ל דלמא אתי קרא לאוריי דאפי' גורם דגורם חייב לבער אלא ע"כ דמלא ימצא לא יוכל לרבוי רק גורם לחוד. ולפ"ז בנידן דידן איכא גורם דגורם דמי יימר שיגנב החמץ ואפי' יגנב מי יימר דלא יקוים התנאי ויהי' פטור ועיי' בטו"ז סי' ת"מ. ולא נתרבי מלא ימצא ואינו חייב לבער או דלמא כיון דמדינא חייב לשלם רק בקיום התנאי ימחול לו החוב