שו"ת מהרא"פ כח

הדברים קו"ח ומה ניגונים דאיכא תורת לריעותא חדא דאינו אלא מנהג עיר זאת ובעיירות אחירות שניגון אחרת על פיוט זה. ועוד שנית שלח נמצא כתיב שום תואר על הנוגין שיהא זה דוקא מאחד לפיות זה ואין כאן ראי' אלא שלא שמעט ניגון אחרת על פיוט זה ואפ"ה אמרי' דחשב מנהג בעיר זאת ואסור לשנות. כ"ש העמדת בימה באמצע בהכנ"ס דאיכא תרתי למעליותא חדא דבמדינה זו לא נמצא מקודם שום בהכ"נ אשר לא הי' הבימה באמצע בהכנ"ס ועוד שנית שתכונת בנינו באמצע מובא בש"ע מכ"ש דחשיב מנהג ישראל ואסור לשנותו

וכבר נתבאר בח"מ סס"י ל"ז ובש"ך שם ס"ק ל"ח ובב"ש סי' מ"ז סק"א וכן בש"ך יו"ד ססי' מ' דבמנהג אמרי' דלא ראינו ולא שמענו הוי ראיי' וכיון דבמדינה זו לא ראינו שיהי' הבימה סמוך לארון קודש הוי ראיי' שכן נהגו אבותינו ואפילו יהי' דבמדינה אחרת כך הי' נוהגין אין ראי' למדינתנו דהרי מבואר מדברי רמ"א הנ"ל דאפי' מעיר לעיר אין משנין מנהג וכן הוא מבואר בפ' מקום שנהגו. ומעתה נתבאר דשלא כדין עושין אלו האנשים העוקרים את הבימה מאמצע בהכנ"ס או שמשנים ובונין אותה מתחילה שלא באמצע בהכנ"ס וכל המשנה ידו על התחתונה

שנית המה מקפידים שהתחנות ובקשות ואמירת פיוטן וענית אמן יהא שמי רבא יהי' נאמרים בלחש ובקול דממה דקה ולא ישמע קול בטעמפל זולת קול המשוררים הנערים גם זה אסור ועוברין על דין מפורש בש"ע או"ח סי' נ"ז סעי' א' דצריך לענות יהי' שמי רבא בקול רם ובאליהו רבה סי' ק"א סק"ו כתב בשם מי"ט אבל נוהגין בכל אלו הארצות בפיוטין וכיוצא בהן שמגביהם קולם וצועקים בקול רם עד שהנערים מלעוגן על זה ונצטערתי על זה מימי מאין בא זה המנהג כי מנהגן של ישראל תורה הוא עד שהאיר ה' את עיני וראיתי ברמב"ן על פ' בא שכתב בזה הלשון וכוונת רוממת הקולות בתפלתינו כמו שנאמר ויקראו על אלקים בחזקה ואמרו חכז"ל מכאן שתפלה צריכה קול עכ"ל. ומאמר זה נמצא לחכמינו בירושלמי דתענית בפרק סדר תעניות כיצד ומסיים שם חצופא נרצח לבישא יעי"ש הרי מבואר מקרא ומתלמוד ירושלמי ומרמב"ן ומש"ע שתפלה צריכה קול

ועוד הרי בקדושה אנו מדמין עצמינו למלאכי מרום ואומרים נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום ואנו מדמין עצמנו למלאכים וצבא מרום וכמו שהביאו ג"כ ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שהש"ץ אומר קדוש ק"ק ה"צ וא"כ אותן החדשים מעידין עדות שקר בעצמן שאומרים נקדש את שמך כשם שמקדישין ומדמין עצמן למלאכים והרי אומרים אז בקול רעש גדול משמיעים קול ואיך יאמרו המה הקדושה בלחש הרי זה שקר גמור וכן הוא באמת מבואר במגן אברהם סי' קנ"ה סק"ב שצריך לומר קדוש קדוש בקול רם

הביטו וראו מה שכתב הרמ"א באורח חיים סי' תר"ץ סעי' י"ז על מה שנהגו שמכין המן כשקוראין את המגילה בבית הכנסת וז"ל ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבע עכ"ל. ואם על מנהג כזה שהוא קצת כעין קלות בבהכ"נ הזהיר הרמ"א שלא לבטלו ושלא ללעוג עליו מכ"ש במנהג להתפלל בקול שמוזכר ומובא בש"ע כנ"ל איך ירצו החדשים אלו לבטלו יען שכבר נהגו כן להתפלל בקול רם בכל ארצות אלו וכמוזכר לעיל

שלישית המה מקפידין על הקאנטאר ומשורריו בעת עמדם לפני התיבה שיהא מלובשים בגדים עשויין בתבנית בגדים של משוררי אומות בשעת תפלתן הס מלהזכיר הנה אם תבנית הבגדים אלו המה מחוקי אומות אסורין לן מן התורה ללבשם בכל זמן וכ"ש בשעת התפלה הרי נאמר בפ' אחרי ובחקותיהם לא תלכו ואיתא בתורת כהנים כגון אם חקקו להם חוק שהמתפלל לבש בגד אדום או לבן או עשויים בתמונה ידועה לאתחוקקו לכם כחק זה אפילו לבכם לשמים עיי"ש

הגם שאמת ויציב מקובל בידינו מרבותינו הגאונים ז"ל וכתבו ג"כ בספריהם שכל השמות הבזויים וכל המלות המוזכרין בתלמוד ושאר ספרי קודש על עכו"ם הכוונה על האומת הקדמונים אשר כפרו באלקי עולם ועבדו לצבא השמים והוליכו בניהם למולך ועשו כל התועבת שבעולם כמבואר בתורה. אבל האומות שאנחנו חוסים בצלם ודרים עמם ומקיימים שבע מצות שנצטוו בני נח כחסידי אומת העולם יחשבו ויש להן חלק לעוה"ב ומחויבים אנחנו לדרוש שלומם וטובתם ולכבדם ולהתפלל בעדם ואסור לנו מלגנוב או לגזול את ממונם מדאוריי' אפי' שוה פרוטה וכמבואר ברמב"ם בה' גזילה ואבידה ואפי' גניבת דעת שלהן אסור וכמבואר ברמב"ם רפי"ח מהל' מכירה וגם מצוין אנו להלות להן בשעת דחקן ולעשות עמהם צדקה כמובא בראשונים ז"ל וכבר האריך בזה בקונטרס כסות עינים להגאון תשובה מאהבה ח"א. אך עם כל זאת אנו מצווים ועומדים להיות מובדלים מכל העמים אשר על פני האדמה מובדל בגופינו חתום באות ברית קודש. לא תקיפו פאת ראשיכם לא יגלחו פאת זקנם ובמלבושים לא תלבש שעטנז. גדילים תעשה. לך בדירתינו וכתבתם על מזוזת ביתך. במאכלינו נבילה וטרפה לא תאכלו ובשתייתנו לא ישתו יין נסיכם. בכל מלאכתינו ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת קודש. וכדומה אסור לן לדמות להן כמבואר ביו"ד סי' קע"ח וברמב"ם ואין אומות העולם חושבין זה לעולה מאתנו אם אנו שומרים דת תורתינו ומנהגינו. הלא כתבו בספר הברית וכן בחתם סופר ח"ס סי' ק"צ שגם הקירה ושרי המליכה חפצים הם בנו שנהיה מחזיקן בדת תורתנו ובנימוסינו ומנהגינו ושנהלך בדרכי אבותינו י"ש גם הכל הישר מחייב כן שאם חו"ש נניח דתינו ונבטל נימוסינו ומנהגינו אז לא נהי' לא עברים ולא מצרים

ולא עוד אלא אפי' אם לבושים הללו שמלבישן את הקאנטאר ומשורריו אינם דומין לגמרי בתבניתם לבגדים אשר המה מחוק העמים מ"מ כיון שאין דרכן של בני ישראל להקפיד שיהי' העובר לפני התיבה מלובש בתמינת בגדים מיוחדים. והחדשים אלו מקפידין אסורין הן לעבור לפני התיבה וכמו שאבאר

דהנה תנן במס' מגלה כ"ד ע"ב האומר אינו עובר לפני התיבה בצביעין אף בלבנים לא יעבור. בסנדל אינו עובר גם יחף לא יעבור ואמרי' בגמרא מ"ט שמא מינות נזרקה בו ופירש"י דהמינית עובדי אלולים מקפידין בכך ע"כ והר"ן מביא לשון רש"י וכתב עוד וז"ל אי נמי כיון שאין דרכן של ישראל להקפיד חוששין שמא הרהורין של שטות עלה בו ונזרקה בו מינות עכ"ל. והנה הנפקא מיני בין שני הפירושים הללו הוא דלפירוש ראשון דוקא נקט במתני' צביעין. וסנדל משום שהיה ידועה שהמינים מקפידין שלא להתפלל בה הלכך כיון שאנו רואין שזה ג"כ מקפיד לפיכך חוששין לו אבל האומר שאינו עובר לפני התיבה במלבוש שאין המינים מקפידן אין חוששין לו כלל

אבל לפירוש השני שכ' הר"ן אפי' אם מפקיד שלא לעבור לפני התיבה באיזה מלבוש אפי' אם אין המינים מקפידין על מלבוש כזה מ"מ חוששין לו שמא מינות נזרקה בו כיון שמקפיד בדבר שאין מדרכי ישראל להקפיד. וע"כ צ"ל לפי זה דצביעין וסנדל דנקט במתני' לאו דוקא אלא ה"ה כל מלבוש שאין מדרך ישראל להקפיד עליו. וכן כתב בטורי אבן גם הריב"ש סי' רכ"ד הביא שני הפירושים הנ"ל וז"ל הענין הוא כך דרך המינים בימים ההם שלא להתפלל בבגדי צביעים כי אם בלבנים וכן שלא לנעול סנדל בשעת התפלה ולכן חוששין לזה שיאמר שאינו עובר לפני התיבה בצביעים שמא הוא מהם ולזה אף אנו לא נניח אותו לעבור לפני התיבה. או אפשר שאף אם לא הי' מדרך המינים להקפיד בכך מ"מ כיון שהוא מקפיד בדבר זה שאין ישראל מקפידין חוששין שמא איזה רוח מינות נזרקה בו ובעבורו מקפיד מה שאינו ראוי להקפיד ומ"מ אחרי שאין זה אלא חששא דעת הרמב"ם שאין חוששין לו לעולם ודי לחוש לו לאותו תפילה אבל לא נחזיקהו למין לעולם כיון שבתפילה אחרת לא ראינו אותו שהקפיד עכ"ל הריב"ש. למידן אנו מדברי הריב"ש שלא מיירי מתני' אלא דוקא בלא הוחזק לכך לדקדק היא דלא נפסל רק לאותו תפילה אבל אם הוחזק שלשה פעמים להיות מקפיד שלא לעבור לפני התיבה במלבושים הללו אז אמרינן דחשיב מין ופסול לעולם ובהכי נתישב לי קושיות טורי אבן שם שהקשה לפירוש הר"ן השני הנ"ל דמתני' לאו דוקא נקיט צביעין וסנדל א"כ למה תני במתני' שני פעמים דין אחד דהרי הא די אי הוי תני המקפיד שלא לעבור במלבוש ידועה אין עובר כלל בשום מלבוש. דלנ"ל י"ל דאשמיענין מתני' דוקא בשני פעמים דלא אתחזק עדיין בתרי זימנא הוא דאמרי' דרק לאותו תפלה פסול אבל לא נפסל לעולם. אבל אי הי' מקפיד שלשה פעמים לא מבעי במלבוש אחת אלא אפי' במלבושים שונות כמי צביעין וסנדל כיון דהוי הקפדה בתלתא זימנא הוי חזקה ואיתחזק דהוא מקפיד בדבר שאין מדרכי ישראל להקפיד הוי מין ואסור לו לעבור לפני התיבה לעולם

והנה המחבר באורח חיים סי' נ"ג סעי' י"ח כתב וז"ל האומר אינו עובר לפני התיבה בצביעין אף וכו' לא יעבור משום דדרך אפיקורסים להקפיד בכך עכ"ל ולכאורה קשה על המחבר איך לא שת לבו לפירוש השני שכתבו הר"ן וריב"ש וכן מביא התוס' י"ט שם דאפי' בדבר שאין המינים מקפידין אם הוא מקפיד לא