שו"ת מהרא"פ כז

הלכה למעשה אלא שר' יוחנן לבדו הי' מחמיר לעצמו ואמר לתלמידיו שלא יעשה דבר עד שיאמר להם הלכה למעשה. והיינו טעמא דדילמא הדר בי' מהאי פסק הלכה שפסק ויראה לו טעם אחר בעיניו מיהו לאחר פטירתו יש להם לעשות מה שפסק להם דהא כל ימי חייו לא הדר בי'. עכ"ל הרשב"ם: ובזה א"ש דמה שאמר ר"י על המעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת וכו' מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכמו שפירש"י. דאפי' בשבת לא הי' עושה מעשה לחייבו חטאת ר' יוחנן לשיטתו בזה דכל פסקי הלכותיו שפסק לא הי' סומך על עצמו לעשות מעשה כל ימי חייו וכמו שפי' רשב"ם הנ"ל. ולכך כשבעי ר"ל מני' בעדים שאינם יכולים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא שאפשר הי' הלכה למעשה לא הי' סומך על הוראתו לעשות מעשה ולהתיר משום דכתב עליון הוי כתב לענין שבת ולהכי שפיר השיב ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. אך אחר פטירת ר' יוחנן ולא שמענו שחזר בו מהך דינא שהמעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת דחייב שתיים ודאי דהלכה כמותו וכמו שכ' הרשב"ם הנ"ל ואין שום חילוק מהך דינא דהמעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת שאמר ר"י ובין שאר פסקים והלכות שאמר ר"י מסברא דנפשי' דבכולהו אמר ר"י לא תעבידו עובדא ואפ"ה לאחר פטירתו פסקינן כוותי' כיון דלא חזר בו בחיים להדיא אלא שלא רצה לסמוך על עצמו למעשה כדרכו ושפיר פסק הרמב"ם להך דינא דהמעביר דיו כר' יוחנן וזה נכון בעזהי"ת

אך מ"מ דברי הפר"מ קשים דאפי' אי מעביר דיו על צבע לגבי שבת הוי כתב וחייב היינו משום דכן פסק ר' יוחנן ולא חזר בו אבל לענין גט לא אמר ר' יוחנן כלום ולא נפשט האבעיי' בודאי לא הוי אלא ספק גט עכ"פ אבל לענין ס"ת מדוע נדמה ס"ת לשבת ולא לגט דאמר ר"י בפי' שאינו כתב אך הנראה לענ"ד בזה דהנה כבר הזכרתי לעיל דהמהרש"א הוקשה מאי מיבעי' לר"ל מר' יוחנן דעדים, שאינם יכולין לחתום הרי אפי' בדיו ע"ג דיו כשבא לתקן הוי כתב וכשר לרב חסדא אליבא דר' יהודא ולר' אחא אליבא דכ"ע מכ"ש דיו ע"ג סיקרא דמתקן וכשר ומה שתי' המהרש"א דאבעי' קאי דוקא לרבנן דר' יהודא אליבא דרב חסדא דחוק מאוד. עיין מהר"מ שיף. ולענ"ד נראה דאיבעי' דר"ל לר"י אזלא אליבא דכ"ע ואפי' אליבא דר' אחא. דגם רבנן מודו דהיכי דמתקן הוי כתב ואפי"ה שפיר איבעי' לי' דהנה בגיטין י"ח אמרינן באומר לעשרה כולכם חתומו דפליגי ר"י ור"ל אי כולם משום עדים או שנים משום עדים וכולם משום תנאי והכי ס"ל לר"י וקיימ"ל כוותי' ולפ"ז י"ל דהכי איבעי' לי' ר"ל מר"י דמיירי דאמר לעשרה כולכם חתומו וחתמו עצמן שמונה ראשונים והשנים הנותרים צריכין לחתום שמם אך אינם יודעים לחתום ואיבעי' לי' אי יכולין עדים החתומין כבר לכתוב חתימת שנים הנותרים בסיקרא לשמה כדי שיהי' יכולין להעביר חתימתן בדיו משום דקיימ"ל גבי שבת דכתב עליון הוי כתב א"כ ה"נ הוי כתב עליון כתב ונמצא חתומים כל העדים וכשר הגט ליתן. או דלמא כתב עליון לא הו' כתב כלל ונמצא עדיין לא חתמו עצמן השנים ולא נתקיים התנאי ואין רשאין ליתן הגט. וממילא לא תיקשי קושית המהרש"א מגט שנכתב שלא לשמה דשאני התם כיון דהגט היא פסול מחמת שלא לשמה א"כ הוי כתב עליון תיקון גמור ולהכי חשוב כתב אבל הכא הגט לא הי' פסול מעולם דהרי החתימת הללו אינם נצרכין לגופו של גט דהכי הגט כשר רק מחוסר קיום התנאי אם לא יחשב כתב עליון לכתיבה וכיון שאין בגט גופו שום פסול לא חשב כתב עליון תיקון כלל. ושפיר איבעי' לי וזה באמת לא נפשט. ולפ"ז נראה דגם הטור וב"י באבן עזר סי' ק"ו מיירי ג"כ בכה"ג ולהכי כתבו דכתב עליון הוי ס' גט וכן בדיו ע"ג דיו וכתב עליון הוי לשמה ג"כ לא חשיב תיקון גמור והוי ג"כ אינו גט כמבואר בשו"ע סי' ק"ו סעי' ל' אבל ס"ת שכתבו בצבע שהוא פסול גמור דהרי בגט בעי' דיו והוא כשלא לשמה וגם הוי שינוי בטבע שזה דיו וזה צבע דהוי תיקון גדול כ"פ מודו דחשיב כתב עליון כתב וכמו גבי שבת ושפיר כתב הפרמ"ג דמהני העברת קולמוס ודלא כאלי' רבה ומיושבין כל הקושיות שהוקשה מהר"מ שיק ומה שהביא מהרמש"ק עוד ראי' מירושלמי דהקשה והלא כתב ע"ג כתב פי' דהוי חק תוכות והוסיף המהר"ם שיק דלא גרע מדיו ע"ג סיקרא. ע"כ. היא פלא הרי הוא בעצמו מביא בתשו' רס"ה ד"ה והנה דעת גט פשוט דדיו ע"ג חק תוכות גרע משום דגוף האות לא נעשית כהלכתה ואפשר בזה פליגי הש"ס דידן וס"ל דכל מה שהתחתון יותר פסול יותר ראוי שיהא כתב ע"ג כתב כיון שמתקן יותר

והנה מה שרצה נ"י להשוות המ"א עם הפרמ"ג ולפרש פי' אחר במחבר ולפרש כוונתו אותיות ותיבות שנמחקו קצת היינו שנשאר רושם דק והאריך בזה. אלו הי' לפניו ספר תרומת הדשן אשר ממנו מקור דין זה לא הו' כותב דבריו לפרש כן מפני ששם מבואר שמיירי שנמחקו קצת והוכה מראיתו ושחריתו כמי לובן וזה מותר להעביר דיו ולהאירו וכתב שם אע"ג דכתב התחתון לא יהא נראה כלל וכו' עיי"ש. ובזה שפיר שייך הכרת תינוק אבל מאודם לא מיירי המחבר רק הפר"מ מחולק עם המג"א בזה. והנה מה שכתב לפסול הס"ת מחמת שהוא ממנור הדין עמו כפי מה שכתב אך קשה עלי לאסור ולפסול ס"ת עד שאראה אותה בעצמו עם מעלתו ני' כי כבר כתבו לגנוז ס"ת הקדוש ג"כ יש איסור היכי דהוא אפשר להכשיר אך עכ"פ הא פשיטא דכל זמן דאיכא ספרים אחרים שלא להוציא הס"ת זה לקרות בו ואני כותב ביחוד לראש הקהל שיצוה על השוחט שלא יקרא בס"ת זה הכ"ד ידידו דו"ש

והנה אתמול קבלתי שאלה מהשוחט הרבני מו"ה ניסן ני' אודת שקנה פרה מנכרי וילדה אצלו. אבוא בקיצור ידבר מעלתו ני' עמו אם ידוע לעידי ישראל שהיתה הפרה חולבות קודם שילדה הולד זה וגם הגוי מסיח לפי תומו שכבר ילדה הבהמה. אך צריך שלא יהא האמירה זו להשביח מקחו דהיינו או שגוי אחר אשר הפרה אינני שלו יאמר כן או בענין אחר שיתברר שלא להשביח מקחו אמר כן הנכרי. אז אפשר יש להתיר הוולד זה. אבל בחסר התנאים הללו אפי' רק תנאי אחד הרי הוא ספק בכור וליכא שום היתר לדעתי ופשיטא דאסור למכור הפרה עם הוולד שכ' לי מו"ה ר' ניסן. אלה דברי הנ"ל: תשובה ב'. נדרשתי בשם בני תורה ויראי השם וחרדים על דברי יושבי ק"ק מישקאלטץ ני' לחוות דעתי עפ"י דת תורתינו הקדושה אם ישראל כשר מותר להתפלל בטעמפל הנקרא בפי המון קאהרשוהל או אסור לו. וזה תשובתי

והנה אמת כי לא נודע לי פרטי נימוסי הטעמפל ומעשי ההולכים ומתפללים בתוכה במה נשתנה משאר בתי כנסיות הקדושות שבישראל אשר מנהגם ונימוסיהם יסודם על מבוע התורה ויראה כדי שאוכל לדון עפ"י התורה על כל פרט ופרט אכן משמע אוזן דאבה נפשנו תצלינה אזנינו בשמוע כללת נימוסיהן ומנהג אנשיה המתפללין בתוכה ונתברר אצלינו כי על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לו אשיבנו

הראשון בענין צורת הטעמפל ותבניתו הפנימית שמעמיד הבימה סמוך לארון הקודש ומשנין מנהג אבותינו שהנהיגו מקדמת דנא להעמיד הבימה באמצע בהכנ"ס זה אסור והעושין כן עוברין באיסור אל תטוש תורת אמך הלא מבואר בש"פ או"ח סי' ק"נ ספי' ה' ברמ"א ז"ל עושין בימה באמצע בהכנ"ס ע"כ וכבר נשאלו ע"ז בדור שלפנינו הגאון מאוה"ג אדמו"ר בתשו' חתם סופר חלק או"ח סי' כ"ח והגאון בעל אמרי א"ש בסי' זין אם מותר לשנות ולהעמיד הבימה בבהכ"נ סמוך לארון הקודש. והסכימו לאסור. ובחתם סופר שם מסיים וז"ל הכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום עכ"ל ובאמרי אש שם מסיים ז"ל מי ימלא לבבו לשנות מאומה מאשר הנחלנו אבותינו הקדושים צורת בהכנ"ס ותמונתו מאשר הציל ה' עליהם עכ"ל והנודע ביהודה מה"ב סי' י"ח הביאו בשערי תשובה סי' קנ"א סק"ז כתב וז"ל אף שאין מוזכר בשום מקום תמונת בנין בהכנ"ס אם רוצים לבנות כדי לדמות להיכלי שרים קורא אני עליהם וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות. וסיים שם לכן אין לשנות דבר ממנהגי ישינים פכ"ל. ובחתם סופר חלק או"ח סי' כ"ז נשאל על שרצו המערערים לבנות בית הכנסת שיהי' פתח הפרוזדר מול פתח הבהכ"נ מכווין נגד ארון הקודש. והשיב וז"ל אבל כיון שבאו לדקדק על ככה ורוצים המערערים לבנות דוקא מכוונים זה מול זה יש להקפיד שלא לעשות רצונם כדי שלא יחקה את המינים ומביא ראי' לדבריו יעי"ש. ואם הגאונים הללו הוכיחו לאסור לשנות בנין תכונת בהכנ"ס שלא נזכר תמונתו בשום מקום קו"ח שיש לאסור מלשנות תמונת הפנימית של בהכנ"ס ולעקור הבימה מאמצע ולהעמידה סמוך לאה"ק אשר נזכר אופן בנינה בש"ע ברמ"א ז"ל

הביטו וראו מה שכתב הרמ"א באו"ח סי' תרי"ט וז"ל ואל ישנה אדם ממנהג העיר אפי' בניגונים וכו' עכ"ל והשתא