שו"ת מהרא"פ כו

שו"ת מהרא"פ או"ח תשובה א'

ב"ה ביסערמין בחדש סיון תרמ"א לפ"ק שלום לכבוד ידידי הרב המופלג חרוץ ושנון זית רענן כבוד מו"ה משה צבי פ"מ ני' מורה לעדתו יושב האדהאז יע"א

הנה כמה שבועות עברו אשר קבלתי ממנו שאלה בענין ספר תורה אחת. ולא השבתיו עד כה. אך יאמין לי כ"ת נ"י שלא מחמת מיעוט חשיבות וספינת כבודו ח"ו נתאחר תשובתי רק כי הזמן בוגד בי הן מחמת חולשת גופי והן מחמת טרדות רבות וגם כי לא הודיע לי שהספר תורה זה היא בהאדהאז כי אם הייתי יודע זאת הייתי כותב להקהל דשם שלא יקראו בהספר זה פד אשר אחוה דפתו עליה ונראה מה יהי' דינו

והנה שאלתו בספר תורה שיש בו הרבה אותיות כמעט ברוב הספר שנתאדמו. וגם יש שם הרבה אותיות שנקפץ הכתב לגמרי וחדשם הסופר והמה שחורים. ונסתפק מעלתו בשלוש ספיקות (א) אי כתב אדומה כשירה. (ב) אי מהני העברת קולמוס. (ג) אם פסול מטעם מחזי כמנומר. והנה אין ספק שיש אתו הספרים השייכים לדינים הללו. רק שבקש ממנו ג"כ לידע דעתי הענוה. והנה בראש הביא תשו' חת"ס סי' רנ"ו שהוכיח מדלא אמרה הל"מ שתהי' כתיבה שחורה כמו רצועות שחורות ש"מ שרצה להשמיענו שאם הי' דיו שחורה בעת כתיבתו אף שנתאדמה קצת מחמת יושנה כשירה וזה לא הוי ידעינן אלו הי' אמרה הל"מ כתיבה שחורה. והוקשה למעכ"ת דא"כ ג"כ נימא דיו שנתישנה בצלוחית ונעשית אדומה נמי כשירה לכתוב ספר תורה מטעם שזהו דיו האמורה בתורה ומה לי שנשתנה על הקלף או בהצלוחית? ע"כ יהא כבודו מחול שלא עיין היטב בחת"ס הנ"ל דהרי החילוק מבואר שם היטב דכל דיו שלא נתערב בו א' מהסממנים אשר משנים מראיתו ממראה שחור לעולם נשאר שחור ואם אנו רואים שנשתנה ע"כ בא לו מחוץ מחמת דבר אחר וזה ודאי תו לא הוי דיו רק צבע בעלמא אבל כל שנשתנה על הקלף מחמת ישנו זה דרכו של הדיו באורך הימים שכתיבה על הקלף מחמת אפיסת הליחות נתהפך מראיתו קצת וכמו שארי דברים שבעולם ושערות אדם מתלבנים באפיסת לחותם. וכדומה. וממילא בצלוחית דיו שיש בו כל לחותו אם נשתנה למראה אחר אין עליו שם דיו כלל והוי כסיקרא ושאר צבעונים. ואני מביא קצת ראי' ודמיון לזה משמנונית הדבוק על הכלי קיי"ל דלעולם אינו נפגם ואפ"ה בנבלע ככלים נפגם לאחר מעל"ע. הרי שיש חילוק בין דבר שהוא בעין לדבר שנבלע בדבר אחר

ומה שהוקשה שם בגיטין דף י"ט מדוע נקיט לחלק בין דיו על גבי סיקרא לדיו על גבי דיו? ומדוע לא חילק בין דיו גופא. דאם כתב בדיו חדשה על גבי ישנה שהוכה מראיתו חייב. אלא פ"כ מוכח דדיו שנתישנה לא דיו מיקרי רק צבע בעלמא ע"כ ולענ"ד י"ל דלעולם דיו חדשה ע"ג ישנה ג"כ חייב והא דלא נקיט הכא משום סיפא דסיקרא ע"ג דיו דהאיך יאמר דיו שנתהפך לאודם בצלוחית שכתב בו ע"ג דיו שחורה היינו אודם והיינו סיקרא דודאי סיקרא לאו דוקא דה"ה כל צבעונים ואם יאמר דיו אשר יהי' אדומה לבסוף ע"ג שחורה זה לא ניתן לאמור דמהיכן נודע שיהא אדומה ביושן וגם מאי מוחק איכא הלא בשבת לא יהי' אדום ואינו מוחק כלל ולכך הוצרך למנקט דיו ע"ג סיקרא ול"ק

וביותר הי' לו להקשות משום שנראה לענ"ד פשוט דהא דאמרינן במס' שבת זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ספר תורה נאה בדיו נאה וכו' יעוי"ש ולפי מה שכתב תוס' דמתני' בשבת כתב פ"ג כתב פטור מיירי אפי' בכותב ס"ת נלענ"ד דלא מיירי מתני' אלא בכתב באותו דיו עצמה שכתב הס"ת דאז פטור משום דרתי מתני' כרבנן דר' יהודא דמה שכותב לשמה לא חשיב תיקון אבל כותב בדיו נאה ס"ת שנכתב בדיו שאינה נאה לענ"ד אפי' רבנן דר' יהודא מודים שהוא חייב שעד כאן לא אמרו בס"ת שאינו מן המובחר היינו כיון דבתחילה נכתב שלא לשמה וא"כ בעינן זה אלי ואנוהו כמבואר שם בגיטין ולכן פסול ובשבת פטור אבל בכותב בדיו נאה פ"ג דיו שאינו נאה א"כ גם רבנן מודים דחייב דהרי הספר בלאו הכי הי' כשר ורק תיקן שיהי' מן המובחר ולקיים זה אלי ואנוהו וכיון דתיקון מצוה חשיב מלאכה וכמש"כ התוס' בודאי חייב וכיון שכ"ע מודו בזה הי' לו לר"י לנקט ולחלק בין דיו גופא שהמעביר דיו ע"ג דיו שנכתב הספר בו מעיקרו פטור ודיו נאה חייב אלא ע"כ צ"ל דסיפא לא מתוקמא בכך דלא שייך מחיקה כיון שהוא דיו ע"ג דיו כמעיקרא ואפשר לא הוי ג"כ מקלקל כיון שעכשיו ג"כ כשר הס"ת והנה נכונים דברי החת"ס אך כמה קשה להבחין בזה אם נתאדם מחמת הטבע או מחמת הוויטריאל שהי' בה שמודה החת"ס שהוא פסול וקשה להורות בזה רק למי שבקי בזה להכיר במראות הללו

ומעתה נבוא לספק השני שנסתפק מעלתו אי כשר בהעברת קולמוס הנה ס"ת ותפלין שכתבו בשאר צבעונים והעביר עליהם קולמוס בדיו דעת האלי' רבה סי' ל"ב סק"ה שהמה פסולין. והקשה עליו הפר"מ ס"ק ל"ח דהרי מוכח מגיטין י"ט דכתב עליון הוי כתב בדיו ע"ג סיקרא והחת"ס בתשובה סי' רנ"ו תפס על הפר"מ וכתב ששינה בזה דהרי ר' יוחנן בעצמו אמר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ופירשו דאפי' לענין שבת לא היינו מחייבין אותן ולענין גט פסול וא"כ גם לענין ס"ת פסול מספק והיינו כאלי' רבה ע"כ

וראיתי למעלתו שירד לתרץ דברי הפר"מ שראייתו היא מדברי התוס' ד"ה דיו שס"ל דכל היכי שמתקן בכתיבתו כגון שכתב הראשון הי' שלא לשמה והעביר קולמוס לשמה שפיר חושב כתב עליון כתב א"כ ג"כ כ"ש כשהעביר דיו ע"ג סיקרא דחשיב כתב ע"כ דבריו אינם מובנים לי והלא להלכה אנו קיי"ל כרמב"ם וכשו"ע בכותב לשמה ע"ג כתב שלא לשמה אע"פ שמתקן אפי"ה הגט פסול משום דקיימ"ל כרב חסדא וכרבנן עיין א"ע סי' קל"א ס"ק ה' ואפילו לדיעה השניה ג"כ חוששין לחומרא והוי ספק אבל איך אפשר שיבוא פר"מ להקשות על האליה רבה ממה דלא קיימ"ל כן להלכה. עוד כ' מעלתו וז"ל ומה שאמר ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה היינו משום שס"ד השתא דדוקא לענין שבת להתחייב אמרינן הך סברא דכל היכי דמתקן בכתב שני הוי כתב ולא לענין גיטין להכשיר הגט אבל למסקנא דאמרינן דמהני כתב שני בגט היכי דמתקן כ"ש היכי דהעביר דיו ע"ג סיקרא דמהני בגט וה"ה בס"ת ע"כ נעלם ממנו במחכ"ת דברי המהרש"א במקומו דכתב דאיבעי' דס"ל לר"י מגיטין אזלא כשיטת רב חסדא דלקמן ואליבא דרבנן דס"ל דלעולם דיו ע"ג דיו אין חשיב כתב אפי' בכותב בדיו לשמה ע"ג דיו שלא לשמה רק איבעי' להו בדיו ע"ג סיקרא דאיקרא תרתי למעליותא חדא שהוא דיו ע"ג סיקרא ועוד שהוא מתקן ואפ"ה השיב ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וחשש לחומרא ואיך יהנו מס"ת ושפיר הוקשה לו לחת"ס אפר"מ

וראיתי להגאון אמיתי מהר"מ שיק חיו"ד סי' רנ"ו שהוקשה לו הגאון מו"ה חיים סופר דהנה הרמב"ם פוסק בהלכו' שבת דדיו ע"ג סיקרא מחייב שתיים וע"כ פוסק דלא כר' יוחנן שאמר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכמו שפירש"י דאפילו לענין שבת הוי ספק וכבר קדמוהו בקושי' זו הגאון מהר"י פיק בהגהותיו לרמב"ם והנה המהר"ם שיק כתב דרמב"ם סובר דלא כפירש"י רק כפי' רשב"א דכך השיב ר' יוחנן אע"ג דבשבת חייב משום כותב אין ללמוד גט ממנו ואיכא סברא לחלק ביניהם ומש"ה אע"ג דפוסק הרמב"ם בשבת כר"י אפי"ה לענין גט הוי ספק עיי"ש ולדעתי פי' זה דחוק מאוד דהרי אי איכא שום סברא לחלק בין שבת לגיטין א"כ כך הי' ר"י משיב שאני שבת לגיטין דאין דומין הענינים זה לזה אבל ר' יוחנן שאמר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה זה מורה בפירוש שהסברא באמת היא שדומה גט לשבת רק ממנ"פ יש לחוש למעשה ולעשות מעשה הוא קשה לסמוך על סברא אבל לעולם אין חילוק בין שבת לגט ובאמת כי לקמן בגיטין ל"ז ג"כ אמר ר"י הך לישנא וכי מפני שאנו מדמין עי"ש ע"כ הפי' כמו שפירש"י כן וכמו שפירש"י שם והקושיא חמורה מאוד מכיון שאמר ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולא סמיך עצמו לענין שבת ולענין גט איך פוסק הרמב"ם בשבת דהוי פוסק וכן מובא שם קושי' זו בשם קדושת ישראל עיין במהר"ם שיק הנ"ל

אבל מה שנראה לענ"ד בעזהשי"ת ליישב תמיה זו על הרמב"ם ואני אומר משה אמת ותורתו אמת כי איתא במס' ב"ב ק"ל אמר לי' רב אסי לר' יוחנן כי אמר לן מר להלכה למעשה היכי נעבד א"ל לא תעבידו עד דאמינא לכו הלכה למעשה וכתב שם הרשב"ם בד"ה עד וכו' וז"ל אבל אפסק דגמ' סמכינן דכולה הוי