שו"ת מהרא"פ כב

מעשה הרשעים אז יהיו הבינונים צדיקים נגד הרשעים וכמו שכתבנו לעיל דלהכי צריך להיות בכל תפלה ותענית מקצת פושעי ישראל כי שיחשבו הציבור לצדיקים אך אם נשקיף על מעשה הצדיקים אז ירדו הבינונים להיות נידונים כמו הרשעים דנגד הצדיקים המה אינם נחשבים כלום וכמאמר אשה הצרפת באת אלי להזכיר עווני אבל השכל והסברא ישרה מחייב כיון דמדה טובה מרובה ממדת הפירעניו' לזאת יברר ה' את הצדיקים גמורים שלא לדונם יחד עם הציבור כדי שלא ירדו הבינונים ממעלתם להחשב רשעים נגד הצדיקים אבל לאחר שנכררו הצדיקם אז ידונו הכל ביחד הבינונים עם הרשעים כדי שיתעלו הבינונים ממדריגתם למעלת הצדיקים נגד הרשעים שעמם וכמו שמבואר לעיל כן אמרתי מסברא דנפשי שוב מצאתי בפי' רש"י בתהלים כ"ו לדוד שפטני ה' כי אני בתומי אלך ופירש"י ובמקום אחר הוא אומר אל תבוא במשפט כו' אמר דוד כשאתה דן את הרשעים שפטני כי לפי הרשעים אני צדיק וכשאתה דן את הצדיקים אז אל תביאנו במשפט פ"כ הרי מבואר שהצדיקים נידונים בפני עצמן ובינונים עם הרשעים יח וזה כוונת חכמז"ל דבראש השנה שהוא יום הדין אז כל באי עילם עוברין לפניו כבני מרון וכרועה מעביר צאנו תחת שבטו כדי לברר צדיקים גמורים לדונם בפני עצמן אבל אחר הבירור אז הכל נסקרין בסקירה אחת כדי לדונון יחד ויעלו הבינונים למדריגת הצדיקים כנ"ל

ובזה יובן המדרש הנ"ל דהיה קשה למדרש כיון שכלל הכתוב ופרט ראשיכם שבטיכם למה זה פרט שוב כל איש ישראל וע"ז מתרץ המדרש דכוונת כל איש ישראל היינו הצדיקים שנקראים אישים לשון גדלות כמו אישי כה"ג. והצדיקים הללו אינם נכללים יחד בדין פה שאר ישראל ומזה מוכח שהי' בר"ה שהוא יום הדין כנ"ל

ממוצא הדברים אנו למדין שיציייר לנו איש אחד אשר נוכל להגיד עליו שהוא צדיק ורשע. צדיק נגד בני עירו שהמה רשעים גמורים ולערכם הוא צדיק. וגם נוכל להגיד שהוא רשע בעודו בעדת צדיקים גמורים וכמאמר האשה הצרפית הנ"ל ובזה להבנת דברי אברהם אבינו ע"ה באומרו חלילה לך להמית צדיק עם רשע דיש לדקדק עוד מדוע אמר בתחילה צדיק עם רשע בלשון דיחיד ואח"כ אמר אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר לשון רבים אבל האמת שמתחילה רצה אברהם אבינו ללמד זכות על לוט יחידי ומבואר ברש"י על פסוק פן תדבקני הרעה וז"ל כשהייתי אצל אנשי סדום היה הקב"ה רואה מעשה שלי ומעשי בני העיר הייתי נראה צדיק וכשאבוא אצל צדיק אני כרשע. הרי לפנינו שלוט הכיר בעצמו שהוא בבחינת צדיק ורשע יחד וזה שאחר אברהם האף תספה צדיק עם רשע באיש אחד שהוא לוט כיון שהיא כאן צדיק ראוי להנצל ועוד אולי יש חמישים צדיקים או לכל הפחות עשרה צדיקים בתוך העיר דייקא דהיינו שכנגד יושבי סדום יהי' אלו צדיקים וראוים כולם להנצל כי עדה מצלת עדה וכיון שפה בסדום נראים אלו צדיקים אפי' שבמקום אחר המה נראין רשעים הרי המה פטורים מכלייה ואמר עוד אברהם אבינו השופט כל הארץ לא יעשה משפט כי ידוע שעיקר השכר שמגיע לאדם על מצותיו ומעשיו הטוב היא לפי רוב גודל היגיעה והצער שיש לו לאדם בהשגת המצוות והתורה כמו שאמרו חכז"ל לפום צערא אגרא. ועבודת ה' שיש לאדם הדר בין הרשעים ופושעים אשר רוצים למנוע אותו מקיום מצות ה' והוא מתאמץ ונעשה צדיק קטן שווה למי שדר בין הצדיקים וחבורתי מסייעין לו לעבודת ה' ונעשה על ידי זה צדיק גדול

ואמרנו דמיון לזה הרי שיש לפנינו שני קדירות ממין תבשיל אחד ועומדין אצל האש שעה אחת והקדירות שווית וגם חום האש מגיע אליהם בשווה ובכל זאת אנו מוצאים שהקדרה אחת התחילה להרתיח והקדירה השנייה לא הרתיחה כלל רק היא חמה קצת ולכאורה יפלא בעינינו מדוע הרתיח הקדירה אחת והשניה לא הרתיחה אמנם התירץ לזה הוא דהקדירה שהתחיל להרתיח כבר הי' התבשיל בתוכה חמה ולזאת כאשר נוסיף עליה חום האש מחדש התחיל להרתיח בתוך שעה מועטת אבל הקדירה השניה התבשיל שבתוכה היה קר וצונן וגם קרוש וחום האש שנוסף עתה הוצרך להפשיר קרושו ולהסיר קרותו ולכך אין התבשיל שבה רק חם קצת ולא הרתיח אבל עכ"פ חום האש עשה פעולתו בשווה על שני קדירות הנ"ל

כן הדבר הזה מי שזיכה אותו השי"ת ונולד ונתגדל בקהילת צדיקים עוד טרם שהגיע להיות לו דעת אנושי כבר הורגל בקיום מצוות ה' ויראת שמים חופף עליו ושמע ולמד ויודע דרכי הכשרים והיראים וכיון שנעשה בר דעת נקל היא לעלות למרום שלמותו בתורת ה' ויראתו כמו קדירה חמה שהושם אצל האש שבזמן מועט ירתיח אך לא כן הנולד ונתגדל בתוך רשעים ועמי ארצים אז בהגיעו לכלל דעת מה מאוד קשה עליו לעלות במדריגה אפי' להיות צדיק קטן אחרי אשר הורגל מקטנותו לשמוע דעות שקרים וגידופין ועיניו ראו מעשה פוחזים ורשעים וכמעט דיעותיו נתקלקלו והוצרך כח ותעצומות להיות סר מרע ולדחות מלבו הבלי עולם וריבוי התאות ושוב הוצרך לבוא למדרגת ועשה טוב בתורה ומצות ועל כזה לא יגיע רק למדריגת צדיק קטן וממילא יובן דרוב הצער ורוב היגיעה של איש זה שהוא בבחינת צדיק קטן שווה ליגיעת צדיק גדול שכתגדל בין הצדיקים ואפשר שיגיעת הראשון גדול ממנו

ממוצא הדברים אנו למידן דהיא מניעה גדולה לאדם שיגיע לשלימותו אם נתגדל ונתחנך בין אנשי רשע ומכ"ש אם קרוביו ומיודעיו אשר נתגדל ביניהם המה שפלים וסרים מדרך ה' כי אז מאוד צריך להתחזק ולהתאמץ להתרחק מדרכיהם ולהיות מובדל ממעשיהם הרעים לזה כוונת התנא דאחד מארבעה שצריכן להודת הוא הולכי מדבר דידוע דבמדבר מצוייה ושכיח חיות רעות וגזלנים ורוצחים ואדם תוהא בה ודרכיה מסוכנים והאדם משתדל בכל כחו לבוא בשלום לעיר ואם יעזרהו ה' שיבוא לעיר בשלום וניצול מכל פגע ונזק כמה וכמה להודת לה' הטוב על טובו וחסדו וישועתו. כמו כן אדם שנתגדל בין הכופרים והפושעים שהמה משולין ודומין לחיות רעות וגם תועה בדעתו כהולכי מדבר אשר לא ידעו דרך הישר והנכון אם יעזרהו השי"ת לפקוח עיניו ולהאיר עיניו שיבוא להשיג דרך הישר וינצל מן דעות הרעות ומעצת הכופרים מחויב להודת להשי"ת וזה שרמז לן התנא בדבריו שאחד מהדברים שצריכין להודת הוא הולכי מדברות שאם מזלו גרם שסביבו ואנשי חברתו רשעים ועיניהם צופת להרחיקו מדרכי ה' ומעבודתו וה' ברוב רחמיו לא יעזבנו בידם ויעזרהו לעלות במעלות הצדיקים כמה וכמה מחויב איש זה להודת לה' על טובו וישועתו וליתן תודה כל ימי חייו ונכון

עיכוב השלישי שמעכב את האדם מלהגיע לשלימותו האמיתי ולהשיג תורה ויראת שמים הוא החולי ויש בחולי כמה מינים בראש חולי הגוף וחסרון הבריאת שהוא מניעה גדולה לשלימות הנפש כמו שכתבו חכז"ל על פסוק וצידה לי ציד שאמר יצחק אבינו ועשה לי מטעמים ועל פסוק והיה כנגן המנגן ותהי' עליו רוח ה' ועל פסוק מאמר הנער לשאול הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלקים. דבכל אלה הטעם שהצריכו לכך מסני שקיבלו חכז"ל אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות רק מתוך שמחה. וכן לדבר הלכה ונמשך מזה דשמחת הנפש ועבדות ה' תלוי בשמחת הגוף כי טרם ישקיט האדם המיית כחות הגוף וחושיו ומקצת תאוותיו ולקיחת ממון המה מעיקים ועיכובים גדולים לשמחת הנפש ונבואה ועבדות השם לזאת מוכרח הנביא או הצדיק טרם שיתבודד לבוא למדריגתו השלימה להשקיט כחות גופו ולהשביע אותן במאכל ומשתה ומיני ניגון וממון כדי לחסום פיהם ולא יבואו לבלע את הקדש עיין בי"ב דרשות לר"ן וגם כתבתי בזה בפתיחה לספרי אומר לציון אות י"ז

ופירשנו בענין זה מדרש פליאה מובא בספר ילקוט אליעזר בפ' תולדות אות י"ז וז"ל בא אחיך במרמה. בחכמת תורתו. ויקח את ברכתיך הוציא אפיקומן והראה לו ע"כ לשון המדרש. יראה לענ"ד בעזה"י דהמדרש הי' קשה לו תמיהות גדולת מה שיש להבין במעשה זאת. בראש תמיה גדולה על יצחק אבינו אפי' אם נניח שבעיניו היה עשיו צדיק מחמת שצד אותו בפיו מ"מ איך יתכן על פי היושר והצדק ליתן כל הברכה לבן אחד ולשני לא יניח כלל וכבר הזהירו חכמז"ל אל תהי' בעיבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא ומדוע הסכים יצחק אבינו בדעתו לברך רק בן אחד ולשני לא יניח כלל הלא יעקב אבינו בירך לבניו ולמנשה ואפרים יחד ונתן לכל אחד ואחד ברכת כפי הראוי. תמיהה שנית על רבקה אמנו איך עלה על דעתה לעשות דבר זה שיעקב ילך ויקח את הברכה במרמה הלא אפשר שיצחק יברך את עשיו בראשונה כיון שהוא בכור ואח"כ יברך את יעקב גם כן ומדוע רצתה רבקה אמנו שיעקב יקח ברכה ראשונה שלא כדת. ונראה בעזה"י בהקדים בראש איזה הקדמות. הקדמה א' דברי רמב"ן הקדוש שכתב דיצחק אבינו לא ידע מעולם הנבואה אשר אמר לרבקה ורב יעבוד צעיר וגם רבקה לא הגידה לו דבר דאל"כ איך יעבור יצחק את פי' ה' ולברך את עשיו והיא לא תצלח ע"ש. הקדמה ב' מה שכתב עוד שם הרמב"ן (וז"ל הטעם שיוצרך לאכול תחילה קודם הברכה) משום שרצה להנות ממנו כדי שתהיה נפשו קשורה בנפשו בשעת הבאה ואכילה ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלום ע"כ ממילא מובן מזה