שו"ת מהרא"פ כ

התחיל הפני לטעום צעק מדוע נתנו לי דבר מר לאכול כי נפש שבעה תכוס נופת. וצחקו עליו כל העומדים שם כי מחמת שפיו מלא מרה וחמיצת מן הבצלים שאכל טועם הוא במעדנים טובים ומתוקים טעם מר אשר באמת המעדנים מתוקים מדבש. כמו כן נבין כי השם יתעלה זימן אותנו לקבל תורה הקדושה ולקיים מצוותיה אשר מתוקים מדבש ונופת צופים אך דוקא לאותן אנשים שיש להן לב טהור ונפש זכה לאלו ודאי התורה ומצוותיה מתוקים אכל לאותן אנשים שלבבם מלא מתאוות העולם וחמודי תבל לאלו ודאי נדמה להם שהתורה מרה ואינו טעם מתוק רק טעם לענה וזה שאמר הכתוב הוי לאומרים לרע שבתחילה יחשבו על הרע שהוא תאוות העולם ויאמרו שהוא הטוב ומזה יצמח שיאמר על טוב רע וכן בתחילה שמים מר למתוק וממילא ישימו אח"כ התורה שהוא המתוק למר וזהו שאמר הכתוב טעמו וראי כי טוב ה' ירצה מי שרוצה להבין טובת השי"ת צריך שיהיה לו פה נקי למען יטעם ויקבל הנאה מהמתיקות אבל מי שפיו מר אינו יכול להנות מדברי תורה אף שמתוק מדבש וזה אמר דוד המלך ע"ה לעשות רצונך כו' חפצתי אז אי אפשר בענין אחר רק ותורתך היינו רק תורתך בלבד יהיה בתוך מפי ולא יהיה בני מעיים שלי מלא מאכילה ושתיה ותאות העולם כי אז יהי' כל אברי ועי מלא טעם מר ואז לא אוכל לעשות רצונך ולכן אבל איש אשר לא השחית טעם פיו יש לו בחירה לטובה או לרעה גם ידוע שאדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא והטעם כי יצר לב האדם רע מנעוריו וממילא יובן כי סתם פעולת אדם הכוונה חטא ופשע שאינו במציאת שום בריה שיהי' לו חטא רק לאדם ולכן נקרא החטא פעולת אדם וזה שאמר דוד המלך ע"ה לפעולת אדם ירצה אם עשיתי חטא ופשע שנקרא פעולת אדם וגם אני רוצה לתקן החטא בדבר שפתותיך דהיינו באמירת השי"ת שבחר בו שיעשה החוטא תשובה אז אני שמרתי אורחת פריץ אני שמרתי והשגחתי מאוד שיהיה תשובתו תשובה מאהבה דהיינו אורחת פריץ דאדם הראשון נקרא פרץ שהוא היה הראשון שפרץ גדרו של עולם הוא החיים ואדם בחטאו פרץ בגדר החיים וגרם מיתה אבל עשה אדם תשובה מאהבה וזה כוונת מלך החסיד לפעולת אדם היינו החטאים שעשיתי ואני רוצה לתקן אותו בתשובה והיינו בדבר שפתותך כנזכר אז שמרתי והשגחתי מאוד שתהיה תשובתי כמו ארחות פריץ שהוא אדם הראשון כנל שעשה תשובה מאהבה ואמר טעם הדבר שרצונו דוקא לשוב בתשובה מאהבה משום תמוך אשורי במעגלותך ירצה על ידי תשובה מאהבה אני מייתר כי גם אשורי דהיינו הפסיעות שפסעתי לצורך הגוף ותאוותו יתהפכו להיות מעגלותך מעגלי צדק. וגם בל נמוטו פעמי ירצה כל עשייתי שטרחתי לצורך הגוף בחטא ועוון לא נימוט מהם אפי' פסיעה אחת כי כולם למצות יחשבו אחת לאחת כי הזדונת יהפכו לזכיות ומעגלי צדק ונכון

המורם מכל הנ"ל שפל ידי תשובה מאהבה נעשה מזדונת זכיות ועיקר תשובה מאהבה ליתן רב תודת ושבח להבורא ית"ש על כל הטובת וחסדים אשר עשה לנו מיום הווייתנו ונושא וסובל עיינינו ועושה עמנו נסים ונפלאות. אך צריך האדם לזהר שיהיה שבחו והודאתו לפני הש"ת בפה מלא ובכוונה עצומה כאשר פירשנו בפסוק תהלים שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. ויובן על פי מאמר שלמה המלך ע"ה משלי ט"ו לשון חכמים תיטב דפת ופי כסילים יביע אוולת יש לדקדק מדוע ברישא דקרא נקיט לשון אצל חכמים ואצל כסלים נקט ופי יראה כי הנה נראה אם חכם יעמוד בשער בית רבים לפתוח פיו לדבר דברי חכמה אז יזמין כל כלי דיבור המכונים למעשה פיו לשונו ושכלו וכל מחשבתו כדי שיהי' דיבוריו מאירם כספירים ונכנסין בלב שומעי דבריו ויקובלו וימצא חן בעיני הבריות ולכן נקרא דיבור החכם לשון חכמים כי בלשונו ידבר ושפתיו ברור מיללי ומתיך דיבורו ניכר מעלתו מעלת אדם על כל חי וכמו דכתיב ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא לא כן הכסיל יען כי אין חכמה ותבונה בדבריו ואינו נחשב דיבורו אלא כציפציף עופת שאין בהם דעת ולזאת לא נקרא דיבורו אלא פי כסילים כמו שלא היה לשון בפיו כלל רק כפיות שארי בעלי חיים וזה מאמר הכתוב כי חכמים אשר דיבורם תיטב דעת והמה בטוב טעם ודעת לכן נקרא לשון חכמים אבל מה שכסילים יביעו אומר שאינם עושים שום רושם בלב שומעיהם לזאת לא נקרא רק פי כסילים

ונחזי אנן האדם נדמה בדיבורו ולשונו לאדם אשר אין לו בגד ללבוש רק בגד אחר יקר וחשוב מאוד והוא מוכרח ללבשו בשבת וחול שעל כורחך יתנהג בזה שבשבת יכבס וייפה את הבגד בכל מיני יופי ויקשט אותי וילבש בו כראוי עד שכל רואיו יכירו יופי הבגד וקישוטו. אבל בחול ילביש אותו עראי ואם הי' לו בגד אחר לא ילבש בבגד זה ואם מוכרח ללבשו לא ילבישנו כראוי רק יעלה את הבגד עליו כשהוא קפול כדי שלא יכירו אותו הרואים שהוא המלביש החשוב אשר הוכן למלבוש של שבת כי אם יכירו שבגד זה הוא גם לחול יאבד חשיבותו. ודומה לזה איש הירא אלקים. הדיבור והלשון שניתן לו מן השמים המה דומין לבגד יקר מאוד אשר ניתן לו והוצרך לו לדבר בו תורה ותפלה והוצרך לו ג"כ לדבר עניני מחיתו וכל צרכיו שהמה דברים בטלים ומחויב האדם לראות ולהתבונן שאם ירצה לדבר דברי תורה ותפלה ודברי יושר וצדק אז יזמין כל כלי דיבורו ולשונו בדעת ובתבונה ובמליצה זכה וברורה ובצחות הלשון כי יזכור שעתה קונה עלמו הנצחיית ובזאת יוכר מעלתו מעלת אדם המעלה מובחר מכל החי שבעולם אבר אין בכחם לעשות כן. אבל לעת יכסהו צל החושך ויפתהו יצרו הרע לדבר דברים בטלים לשון הרע וכדומה אז יראה על כל פנים שלא יהי' דיבורו רק בשפה בלי לב ולשון רק בפי כסילים לבד ולא יטריח שכלי ולשונו היקרים אשר לא נבראו ולא ניתנו לו רק לדבר דברי קדשה אבל רק במקרה בעלמא כאותו אדם שלובש בגד שבת כחול כנזכר לעיל אך העם יושבי חושך בעו"ה עושין להיפוך שמים אור לחשך וחקך לאור כי כאשר יגיעו ויבואו להגות בתורה ובתפילה אז יפטירו בשפה רפה ויצפצפו בפיהם כעוף השמים וכאשר יגיעו למקום אסיפה לדבר יושר ונאמנות אז לא יפתחו פיהם רק בשפתים נעים ופי כסילים כאילו אין לשון בפיהם ולא דעת ולא תבונה. אך בעת אשר יגיעו לדבר דברים בטלים ליצנות רכילות ולשון הרע או כאשר רוצים לנקום ולנטר שינאה אז יפתחו בשער פיהם ולשונם חרב חדה ויניעו כל כח שכלם וחכמים המה להרע בכל מיני ערמות ורמימות וזה כוונת הכתוב הנ"ל שתו בשמים פיהם ירצה כאשר יגיעו לדבר בעניני שמים בתורה ומצות אז רק בפיהם ידברו כציפצף העוף בלי דעת ובלי תבונה אך ולשונם לשון מדברת בהשכל ודעת וערמה בכל כחה תהלך בארץ ירצה בדברים ארציים כלשון הרע ורכילות ודברים בטלים אז תהלך לשונם בכל כח וכוונה. ומה באלו האנשים אלו המהפכים השיטה הנכונה ומחליפן עולם הנצחי בעולם עובר

ואפשר דזהו הכוונה ג"כ בפסוק החיים והמות ביד הלשון רצונו המות הוא עונש הגהינם וחיים הוא חיי הרצחית ביד הלשון אם מכין אדם לשונו לדבר דברי תורה ותפלה ובעת אשר יוכרח לדבר דברים בטלים אינו מדבר אלא בפיו במניעת הלשון אז ישיג חיי ניצחית ובהיפוך יהיה להיפוך ח"ו לכן יוכרח כל האדם בגשתו לתורה ולתפלה ובפרט בעת אשר נותן תודה ושבח להבורא ית"ש שיהי' הדיבור בלשון ברורה ובכל כח כוונתה ותמיד תהי' שמח בחלקך וזהו הפי' בכל עת יהי' בגדיך לבנים ירצה שתעשה תשובה מאהבה כדי שיהי' בגדיך לבנים ולא יהיה בהם שום כתב כלל ואפר רשמי שגגות יתכבסו ממנו ואז על ידי תשובה מאהבה יהיה נפשך צח ומצוחצח כעצם השמים ושמן על ראשך אל יחסר שתמיד תדמה בנפשך שאתה מקבל שפע שבע רצון מהשי"ת כשמן הטוב היורד על הראש ואתה מחויב בכל יום ובכל רגע להודות לשם ה' על כל הטובות אשר עשה עמך

והנה אמרי' במס' ברכות נ"ז אמר ר' יהודה אמר רב ארבעה צריכן להודת יורדי הים. והולכי מדברות. חולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית האסורין יש לדקדק כיון דקיימ"ל בש"ע סי' ר"ח דלאו דוקא אלו ד' אלא כל שנעשה לו נס מברך ברכת הגומל א"כ למה פרטו בש"ס דוקא אלו ארבעה ולא הי' להש"ס לומר אלא כל מי שנעשה לו נס וניצל ממפלת כותל או כדומה חייב להודת ולברך הגומל לחייבים טובת ונראה לענ"ד בעזרת השי"ת דבאו חכז"ל לרמוז עוד בדבריהם דארבעה מיני עכובים יש בעולם אשר מטבעם ודרכם לערב את האדם מלהשיג שלימותו ואם ינצל אדם מהם אין ספק שהיה לו סייעתא דשמיא וחייב להודת להשי"ת בשבח והלל הגדול, עיכוב הראשון. הוא העניות ודחקות המעביר את האדם על דעת קונו ומי לא יודע כי המדוה היותר גדולה מכל הפגעים הוא עניות ר"ל כמו שדרשו חכז"ל על פסוק כי על זה בחרת מעוני שאמר איוב מקבל אני עלי כל יסורין שבעולם אך לא עניות והנה אמרו חכמינו ז"ל קשין מזונתיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר שנאמר לגוזר ים סוף כו' נותן לחם לכל בשר כי ל"ח ויראה לפרש הדמיון שיש למזונתיו של אדם לקריעת ים סוף על פי מאמרם ז"ל בשעה שהלך משה רבינו לקרוע הים לא קיבל הים ממנו ואמר למשה אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה בששי. ויש להפליא דהרי אמרו חכז"ל במאמר יקוו המים דתנאי התנה הקב"ה עם הים בשעת בריאתו שיקרע לפני ישראל ועל זה נאמר וישב הים