שו"ת מהרא"פ יט

בהרבות תאוות ובריבוי הקנינים והיו מוסיפן עפר על עפרם וחומרם והיו מרבים גשמיות שלהם וכמו שנאמר ורם לבבך ושכחת כי' וישמן ישורן ויבעט. והיו עושין אין מיש היפוך כוונת הבריאה ולזה הפליא ה' הטיב חסדו אתנו וראתה חכמתו למעט מותרי הקנינים לאדם ויעד אותו כי בזעת אפו יאכל לחם למען לא יהיה נבלע ומשוקע בתאוות העולם. ומה מאוד יומתק לנו בדברינו אלו בכוונת הכתובים עת אשר חטא אבינו הראשון ואכל מעץ הדעת נאמר ולאדם אמר ארורה הא דמה בעבורך בעצבון תאכלנה כו' בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה אשר ממנו לוקחתי כי עפר אתה ואל עפר תשוב דיש להבין הלא די עונש על חטא שעבר עונש מיתה ולמה הוסיף ה' ית"ש לקצוף עוד שגם בחייו יהי' טרוד על מזונו ומחיתו ועוד יש להבין הדבר שהוא כפול כי עפר אתה ואל עפר תשוב ועוד למה אשר ממנו לוקחת דהרי ידע אדם שנלקח מן האדמה

אמנם בדברינו יובנו דבתחילה היה הכוונה שיהי' לאדם מוכן כל צורכי מחית הגוף בלי שום עמל ויגיעה כדי שיאכל לעבוד את ה' מתוך הרחבה בכל לבבו ובכל נפשו. אמנם כאשר חטא ונטה אחר תאותו לאכל מעץ הדעת אשר לא היה הכרחי לחיותו ועמידתו בעולם אמר הקב"ה מעתה אינו ראוי ולא טוב לך שיהיה לך מותרת ודבר קל בעיניך לחיות על האדמה מתוך הרווחה כי ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה ולא תהיה האדמה מרבה לך פירותיה אכל תהיה טורח רב וטרדות רבות על מחיתך ומזונתך עד שלא יספיק לך עת וזמן להשיג מותרת ותאות לבך למען תרבה חומר על חומרך ותוסיף על גשמותיך עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת ירצה לא תוכל להרבות לך עפר וחומר כי די לך בהיותך שובך בשעת מיתתך אל האדמה אשר ממנה לוקחת אם תהיה אז על השיעור וערך מהחומר והגשמיות כאשר היית בעת שנבראת כי עפר אתה האם אין די לך בחומר וגשם אשר נתן לך לך בשעת שנבראת האם אל עפר תשוב? האם תרצה שארבה לך בטובת חיצונית ומותרת עד כי תוסיף עוד חומר ואל עפר אחר תשוב בתמיה ונמצא לפ"ז שהקללה בזעת אפיך תאכל לחם הוא לנו לטובה גדולה שלא נשקע בתהומת תאות העולם ונכון

גם אין לתמוה דאחרי שעשה אדם הראשון תשובה מאהבה למה לא נתבטל עונש המיתה ממנו ומכל זרעו יראה בהקדים הפסוקים בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא כו' למת כי עם קדוש אתה לה' אלקיך כו' ובך בחר ה' להיות לו עם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה והקשה בספר יד יוסף דהרי כל מה שיקר וחביב הדבר הנאבד לבעלים מסתמא יויסף האובד לצער עצמו על האבידה וכל מה שנוסיף יקר ערך אבידה יתוסף עליו צער ויללה א"כ קשה אדרבה כיון שכל איש ישראל הוא סגולה מכל העמים אצל השי"ת א"כ מחויב לנו הצער והגדידה יותר על המת ואבידה היקרה ואיך אמר הכתיב להיפוך דלא תתגודדו משום דאתם עם סגולה

אך יובן עפ"י מה שכתבו חכז"ל דהמיתה לאדם אינו בתורת עונש או קנס עבור שחטא אבל רק היא מחויבת בטבע אחרי אשר הומשך על האדם זוהמת הטומאה הוכרח להסיר מעליו בגדים הצואים כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש מגואל. והמשל בזה למלך שהיה לו בן נחמד מגודל בארמון המלך ומעודו לא הכיר התנהגות המון העם ולא ראה מימיו שום מעשה רע ונבלה. פעם אחת רצה הבן לטייל בתוך המדינה לראות את מעשי אנשי העולם ומחמדיהם ושיעשיעיהם וצו המלך אותו בני אם תעבור לפני בתי משתאות ותשמע כי שם קול זמרה ששון ושמחה ויש שם זונת מפקרת וכל מחמדי תבל השמר לך להתקרב אצלם ואף אם יקראו אותך בדברי חבה ואהבה לקרב אותך השמר לך אל תפן אל און ואל תקרב אל פתח ביתם כי גחלים אתה חותה על ראשך אש תמיד תוקד בקרבך עד אשר תאבד ותכלה מן העולם. אך בן הסכל לא השכיל בדרכיו כי פיתו אותו חוטאים וחברים רעים והלך לבית המשתה ויתחברו לו הזונת וערבה לו להתענג בתענוגים יום ולילה לא יחדול מלרקוד וכל שעה מדלג לקול כלי זמר ומחולת עד שלא נתן שינה לעיניו זמן מרובה וחשך תואר פניו ונשתנה אור פניו כפני אחד השחורים ונהפך הודו למשחית ולבסוף שלח המלך אחריו ויעמידהו לפניו וידבר אתו קשות ויהי כאשר ראה הבן כי כלתה אליו הרעה נפל ארצה לפני המלך ויבך ויתחנן לו למחול לו חטאיו ומרדיו הקשה ויען לו המלך אמת כי נכמרו רחמי עליך כרחם אב על בנו ואני מוחל לך כל מה שעשית ומוחה חטאתך אך דא עקא הנה חשך אור פניך אשר היה לך מימי קדם כאור פני המלך ועתה פניך נתגשם ונתעבה מאוד ואיך אשא עין ולא אבוש להחזירך לפלטין שלי בתוך רואי פני המלך אך עצה היעוצה לך בני רחוץ פניך בבורית ושבע סממנים תעבר עליך להוציא כתמי פניך שיהיה כל גופך זך ובהיר כשמש המאיר והלבש איתך מחלצות ובגדי משי ואז אשיבך לבית פלטרין שלי ואז תהיה לי לכבוד נגד שרי המלוכה

הנמשל בזה הן אדם הראשון הוא בן המלך יציר כפו של מלך מלכי המלכים הקב"ה וטרם שחטא היה פניו וגופו מאירים כשמש בצהרים וכמו שאמרו חכז"ל שני עקביו של אדם הראשון היה דומין לשני גלגלי חמה והוזהר מפי השי"ת שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע כדי שלא ימשך עליו כחות הטומאה ואחר שחטא נעשה מכתנות אור שלו כתנות עור עב ומגושם מאוד והנה ששב אדם על חטאיו ועשה תשובה מאהבה אמר לו הקב"ה הכל מחול לך אך כיון שחשך משחור תוארך ואור פניך נעדר ממך אין חנו יכול להשיב אותך לפלטרין שלי עד שתסיר ממך לבוש גופך העכור כי הוא חרפה ובושה לבן המלך אשר פניו כפני השחורים שישב במעמד מלאכים וצורת קדושת כספירם מאירות לזאת הסר ממך מלבושים הצואים והלביש אותך מחלצות. ומזה הטעם המיתה מוכרחת לכל בני האדם כדי להסיר ממנו לבוש החומר הגוף אשר בו דבוק זהומת הטומאה והנשמה שהיה עיקר הווית האדם מתלבשת בלבוש אור בהיר הנארג מתורה ומצות והיא הנקראת טלית נחה וחלוקא דרבנן. ואז תשוב הרוח אל האלקים ויושבת ומתענגת בתענוג נפלא עין לח ראתה כו'

יוצא לנו מאלה הדברים שאנחנו בני ישראל המאמינים בעולם הבא ובהשארת הנפש אין לנו להתגודד בצירינו על איבוד המת מאנינו דאין זה חשוב אבידה גמורה אדרבה נהפוך הוא דהנשמה אחרי התפרדה מהגוף מתעלית בעילוי רב והולכת ברום המעלות ונעשת ברתא דמלכא קדושא חבל לא כן הוא בשאר אומת שבמותם תמות נפשם עמם וכיון שאינם משיגים שלימת אחר רק הצלחת עולם הזה הכלה ואינם יודעים מענין המונח השארת הנפש להם ודאי נכון להתגודד על מת שלהם מטעם שאצלם חשוב המת אבידה גמורה כיון שאז בשעת המיתה נעדר ממציאותו לגמרי וזה כוונת הכתוב הנזכר בנים אתם לה' כו' לא תתגודדו למת כי לא די שאינו נאבד אדרבה הנשמה מתעלית ויש לה יתרון מאשר היתה בתוך הגוף כיתרון האור מן החושך כי לאחר שתפרד הנשמה מן הגוף בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פר האדמה. ירצה אין אתם כשאר עמים אשר הם ונפשם ישארו לעולם על פני האדמה ואין להם שום שלימות אחר מותם לכן להם נכון ויאות להתגודד ולעשות קרחה על מתיהם וכי אז נאבדו מן העולם וחשוב אבידה גמורה וכליון אך לא כמצריות העבריות כי חיות הנה אחרי פטירתן מתעלות למדריגה יותר גביה ואין זה אבידה לכן אסור לנו להתאבל יותר ממה שחייבה אותנו התורה הקדושה וזה שאמרם הכתוב לא תתגודדו על המת והטעם כי אין זה אבידה רק מעלה גדולה כי בחר ה' להיות לו לעם סגולה והנשמה מתעלית יותר מכל העמים אשר נשארין לעולם על פני האדמה ואין להם שוב מעלה וחשוב אבידה גמורה ולכן יכולין להתגודד על מתיהן ונכון. על כל פנים נתבאר היטב דאדם הראשון עשה תשובה מאהבה ובכל זאת לא נתבטל העונש של בזיעת אפיך תאכל לחם וכן הוכרח המיתה לכל בני העולם

ויש לפרש בזה פסוקי תהלים (י"ז) ה' בחנת לבי כו' לפעולת אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחת פריץ ועיי' ברש"י ומצודות והנראה לפרש בהקדים ילקוט שאלו לחכמה חוטא מה עונשו והשיבה החכמה חטאים תרדוף רעה שאלו לנבואה והשיבה הנבואה נפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה ואמרו יביא קרבן ויתכפר והקב"ה אומר יעשה החוטא תשובה ויתכפר לו שנאמר טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך על כל פנים נלמד מכאן שהשי"ת חפץ בתשובה עוד נקדים שאין עוד שום בריה בעולם אשר יחטא חוץ מאדם כי אין לשום בריה בחירה חפשית ולא שכר ועונש רק למין אדם בלבד ניתן הבחירה להיות טוב או רע ואף שאנו רואים שהרבה אנשים כל כך נשקעו בזוהמת החטאים ופשעים עד שנעדר מהם כמעט הבחירה היינו משום דכבר קלקלו את דעתם והקשו לבבם לומר לרע טוב וישר כאשר פירשנו מאמר אדונינו דוד המלך ע"ה לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי ע"כ יראה לפרש עפ"י מה שכ' האוהל יעקב לפרש הפסוק הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים מר למתוק ומתוק למר עפ"י דמיון שעני אכל למלאת רעבנו בבצלים וצנון הרבה והנה העשיר המכין סעודה במיני מטעמים חשובים מזמין לאותו העני שיאכל אצלה ממעדנים הטובים וכאשר