שו"ת מהרא"פ יח

עד שחומר אדם ניזן מבעל חי ובעל חי ניזון מצומח וצומח מעפר והמזין הנזכר משיב כוחת האדם בכוחותיו הטבעים ומתהפך לעצם גוף האדם וזה הוא דוקא רק מצד השיתוף הנמצא ביניהם שכולם נבראו מחומר אחד אבל לולא כן דהיינו אם היה כל מין ומין מחומר מיוחד היה זה מכח הנמנע ע"כ

ואמנם כתבו חכז"ל דהיתה כוונת הבריאה דהאדם יהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה דהדומם צומח חי מדבר על ידי לקיחת מזונו אחד מזה שלמטה ממנו יתעלו ממדריגה למדרגה ויתהפך ויתעלה הפחות להיקר עד שחומר האדם בעצם יתהפך לצורתו ונשמתו על ידי קיום תורה ומצות ואז יהיה תיקון לכל העולם בכללה ע"כ

ופירשנו בזה הפסוק ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ירצה דעל ידי שאתם דבקים בה' אז יתעלו כל הכוחת שבכם וחלקי דומם צומח וחי יתעלו ויקבלו חיות וזה חיים כולכם דהיינו כל הכחות והחלקים אשר קבל האדם מדומם צומח וחי כולם יתעלו וידבקו בה' ואז יהי' העולם מתוקן

והנה כל דברינו הנאמרים פה נכוחים מאוד ומתקבלים אם נסכים אל האמת שהאדם הוא מובחר הבריאה ותכלית המציאות ועל ידו יתעלו כל מה שתחת מדריגתו לרום המעלה וכל זה מחמת לקיחת מזונו מהם והשתתפם בחומר אחד שהוא חומר היולו אבל לדעת המינים ואפיקורסים הנ"ל שמורידין ערך מדרגת האדם להיות פחות שבברואים ואינם מאמינים להתעלות המציאות על ידי האדם א"כ השיתוף בכל המציאות שיהיה מח מר אחד הוא ללא תועלת ותיקשי לדעתם מדוע לא ברא השי"ת כל חלקי המציאות מחומרים מיוחדים ולאמור בציווי א' שיהי' נברא דומם צומח חי ועופת ודגים הכל במאמר אחד ומדוע הוצרך השי"ת להפסיק דיבורו ועל כל מין ומין אמירה אחרת וזה כוונת אדונינו החסיד באומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז רצה לומר דלכאורה היא פליאה גדולה שאתה השם ית"ש בראת עולם ויסדת עוז שהיא עולם. ומלואו מפי עוללים ויונקים כאילו כביכול היה ביכולתך חסרון לבורא כל הבריאה בפעם אחת וכולם מחומרים יחודים דומה לעולל ויונק שאינו יכול להוציאו מפיו דיבורים הרבה בפעם אחד ומיד משיב תירץ תל פליאה זו דבכיוון רצה הקב"ה לעשות כן למען צורריך כדי לבטל דפת צוררים ורשעים המפחיתים שלימות אדם ומורידן מדריגתו מכל הנבראים כנזכר וגם להשבית טענת אויב ומתנקם ירצה שהשי"ת ברא מין האדם לנקמה ח"ו. כי בזה שברא עולמו בפי עוללים ויונקים הוא מטעם שרצה השי"ת שיהי' חומר משותף לכל המציאות למען יוכל כל מדרגה הגבוה לקחת מזוני ממין שלמטה ועל ידי לקיחת המזון כל המדרגות יתעלו ויתהפכו למין האדם וכאשר האדם ידבק נפשו בתורת ה' וקיום מצותיו ואורייתא וקודשא ברוך הוא חד אז יתעלו כל חלקי דומם צומח וחי ויתהפכו לנפש האדם הדבוק בהשי"ת ונמצא האדם חשוב מכל ברואים ובזה נשבת ונתבטל טענת צוררים ואויב ומתנקם ונכין

ומעתה נחזור אל הראשונת שיוותי ה' לנגדי תמיד הוא כל גדול שלא יזיז מנגד עיניו של האדם ויהיה קבוע בלבו גודל טובת הבורא וחסדו אשר משגיח תמיד בעין פקיחא על כל מצעדיו ועל ידי ציור זו הוא נותן תודה ושבח בכל כח אנושי אשר לו ועל ידי זה מבין את גודל חטאיו ומתחרט ושב עליהם. ואפשר שזה הכוונה בענין תשובה מאהבה שע"י שמבין גודל אהבת הבורא ית"ש ליציריו אשר חטא האדם בעברו על מצוותיו ושילם רעה תחת טובה וברא משחיתים ומכריח להשי"ת שיזון ויפרנס אותן ונושא וסובל אותן. והוא עושה תשובה ומתחרט מאוד על כל חטאיו ומרבה ומוסיף הודאה ושבח להבורא ית"ש ונמצא לפ"ז שגם חטאיו וגודל פשעיו נעשה סיבה וגורם ליתן תודה ושבח להשית"ש כי לולי חטאיו לא היה ניכר אליו גודל טובת השי"ת עליו מחמת שעיקר התגלות טובת השי"ת וחסדיו עליו מפני שעובר על פשעיו ונושא עוון וזן ומפרנס המשחיתים שברא להכעיסו וניכר לו אהבת השי"ת אליו ועל ידי זה הוא מוסיף שבח ותודה ומתחרט יותר על כל פשעיו ולכן נקרא תשובה מאהבה פי' ע"י שמכיר גודל אהבת השי"ת לאדם הוא עושה תשובה תמצא לפ״ז הדין נותן כי הזדונת יעשו זכיות כי הזדונת נעשו סבה להכיר אהבת הבורא ליציריו וע"י כן הוא שב בתשובה מאהבה ונכון

ובזה יש להבין מה שאמרו חכז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד משום דהצדיק אף שיש לו רובא דרובא זכיות ומצות על כל פנים יש לו מיעוט עוונת וכמו שאמר הכתוב כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ורק ארבעה מתו בעטיה של נחש וממילא דאותו צדיק לא יקבל שכר מצותיו רק לפי מדות מעשיו הטובים ומצוות אבל לא על עברות אבל הבעל תשובה מאהבה יקבל שכר גם על עוונותיו כי הזדונת נהפכו ג"כ להיות זכיות ולכן במקום ומדריגה שבעלי תשובה מאהבה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד ונכון

ואמרתי לפרש בענין זה בעזר הצור מדרש תמוה וז"ל פגע בו אדם הראשון בקין ואמר לו מה נעשה בדינך אמר לו קין עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר אדם כך גדול כחו של תשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודת לה' ולזמר שמך עליון. יובן היטב דהנה קין עשה תשובה מיראת העונש וכמו שאמר לו השי"ת לקין ואם לא תיטב לפתח חטאת רובץ וכמי שפי' רש"י וכבר הקדמנו מאמר חכז"ל שתשובה מיראה עושה מזדונת שגגות נמצא על ידי תשובה מיראה שעשה קמן נעשה מזדונו שוגג הוי כאילו הרג את הנפש בשוגג ולכן נתחייב קין גלות כדין כל הורג נפש בשוגג ולכן אמר לו השם ית"ש נע ונד תהי' בארץ וזה שאמר קין עשיתי תשובה ונתפשרתי דהיינו שנעשה מזדונו שוגג ומחויב אני גלות וזה הוי כמו פשר בין פטיר לגמרי ובין חיוב מיתה וחיוב גלות הוי כעין פשר אבל אדם הראשון לא הספיק לו לעשות תשובה מיראה ורצה לעשות תשובה מאהבה ולכן אמר מזמור ליום השבת טוב להודת לה' כו' שהכיר בטובת השי"ת עליו וחייב עצמו ליתן תודה ושבת להשי"ת על. שהאריך אפו וגמל חסדו עמו שב בתשובה שלימה והיה באמת תשובה מאהבה כדי שיעשה מזדונתיו זכיות

ובזה יובן המדרש על פסוק ועתה פן ישלח ידו ואכל מעץ החיים וחי לעולם ואמרו במדרש אין ועתה אלא תשובה כמו שכתוב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה כו' מכאן שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה. יראה דהיה קשה להמדרש דאיך אפשר לומר כפשוטו דאם יאכל מעץ החיים וחי לעולם הרי כבר אכל גם מעץ הדעת אשר נאמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות. ואיך יתוקן אכילת עץ הדעת במה שיאכל מעץ החיים ומהיכי תיתי שיהי' גובר אכילת עץ החיים על אכילת עץ הדעת אשר גורם המות אלא ע"כ מוכח דהשם ית"ש פתח נו פתחה של תשובה דהיינו תשובה מאהבה וממילא אם יעשה האדם תשובה מאהבה יהיה הזדונת נעשין לו כזכיות ושוב אם יאכל מעץ החיים לא יהיה נחשב אכילה מעץ הדעת לעבירה כי אדרבה כי יתהפך הזדון לזכות ולא יהיה עוד שום מינוע ועיכוב וחי לעולם ונכון

ואין להשיב כיון שעשה אדם הראשון תשובה מאהבה ונתהפך הזדון לזכות למה לא נתבטל העונש בזיעת אפיך תאכל לחם יראה לבאר עפ"י הקדמה לקוחה מספרים קדושים היות ידוע שהשם ית"ש ברא שמים וארץ וכל העולמת יש מאין והמה לפי מה שהסכימו חכז"ל אינם תכלית הבריאה כי אינם מוסיפין שלימות מאחר שאין להם בחורה לעבור רצון הבורא ית"ש וגם אין להם מונע ומסית לעבור את פי ה' שלא כרצונו ולזאת המה נקראים עומדים. אבל תכלית הבריאה היה מין האדם לאשר חלק אחד ממנו חומר עב וגשמי וחלק השני הנפש הוא הנשמה חלק רוחני אשר נפחה באפיו ועיקר תכליתו שהאדם בבחירתו יראה למעט חלק החומר שיש בו ולהוסיף על הרוחניות על ידי עסקו בתורה ומצות כי הוא מזין הנפש ועל ידי מזון הזה תתעצם ותתגדל אור הנפש ונמצא עושה יש מאין כי באמת לאמיתו החומר שבאדם הוא האין המוחלט כי כל שיש לו תחילה יש לו תכלה וכל מחובר נפרד אבל הנפש לאשר היא חלק אלקי ממעל תשאר בנצחיתה לעולם ונמצא מה שאיש הצדיק מוסיף על ידי תורתו ומצוותיו בריבוי תוספת אור הנפש הוא גומר בריאת השי"ת בעשותו יש מאין ומוציא יקר מזולל. וזה כוונת הכתוב ויברך אלקים את יום השביעי כו' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות רצה לומר כמו שברא השי"ת יש מאין כן ברא לעשות כן דעל ידי מעשה צדיקים יברא איר חדש בנפש ויעשו יש מאין

אבל האנשים אשר ימשכו אחרי חומרם בריבוי התאות ותענוגי הזמן מוסיפן חומר על חומרן וימעטו כחות הנפש עד אשר יהפכו הרוחנית לגשמית ויעשו אין מיש היפוך כוונת הבריאה לעשות יש מאין. וזהו כוונת חכמינו ז"ל באמרם בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפן כח בפמליא של מעלה ובזמן שעוברין כי' מתושי כח פמליא של מעלה ירצה דבזמן שעושין רצונו המה עושין יש מאין וגומרין בריאת השם יתעלה כאילו הוסיפו כח לגמור הבריאה ובהיפוך ח"ו המה מפסידין ומאבדין הבריאה כיון שעושין אין מיש היפוך כוונת הבורא ית"ש. והנה אם היה השם יתעלה מוסיף לנו מותרת ורב עשירות וממלא שאלות כל איש היה כל העולם שטופים