שו"ת מהרא"פ יז

ויש להבין מה דמיון יש לפרה אדומה לכפר על חטא העגל אך בדברינו יובן היטב בעזה"י דאם נתבונן על ענין פרה אדומה שהיא עצמה מטמאה והיא מטהרת את הטמאים יש לה דמיון נפלא לתשובה מאהבה שזדונת שהיא טומאה יתהפך לטהרה וזכיות דהפרה אדומה רומזת לחטא וכמו שכ' רש"י שם דהחטא נקרא אדום על שם הפסוק אם יאדימו כתולע כו' והחטא היא טימאה וכמו דכתיב לטהר אתכם מכל חטאתיכם ובכל זאת היא מטהרת חת הטמאים והיא חוקה מאת השי"ת שהקטיגר יהי' נעשה סניגר וזה דומה לתשובה מאהבה שקטיגור והוא החטא נתהפך ונעשה סניגור לזכיות. ולכן נוכל ללמוד מפרה אדומה שכמו שהוא חוקה וגזירת השי"ת שמטמאה ומטהרת וקטיגור נעשה סניגור כמובן נלמד דתשובה מאהבה עושה מקטיגור סניגור ומהפכת זדונת לזכיות ולזה שפיר אמרו שתבוא פרה שהוא חיקה שהקטיגור יתהפך לסניגור יתלמוד אותו לעשות תשובה מאהבה על חטא העגל כדי שהקטיגור יהי' נעשה סניגור ונכון. והיא חוקה

ואפשר ליתן קצת טעם להא דבתשובה מאהבה זדונת נעשית כזכיות דהנה מתנאי תשובה מאהבה. יראה דיצייר האדם בלבו תמיד ולא יזיזו מנגד עיניו כל הטובות והחסדים שעשה עמו ה' ית"ש והרבה ניסים ונפלאות שנעשה לו בכל ימי חייו בהיותו ניצל מכל צרה ומפגעים רעים אשר אין לשער גידל טובו ואהבתו שאוהב השי"ת את נבראיו ורוצה בקיומם וחייב אותנו עם קדשו לעבדו ולשמור מצותו ככל כח אנושי כמבואר בספרים ונמצא לפי זה אם האדם חוטא אז החטא הוא בכפלים ושתים רעות עשה אחד החטא עצמו. שני. שהוא משלם רעה תחת טובה שתחת שהיה לו לעשות נחת רוח ליוצרו בקיום מצוותיו ולתת תודה ושבח על כל הטובה אשר עשה ה' עמו הוא מתהפך וגומל רע להמרות את פי ה' ית"ש להדאיבו ולהעציבו כמו שנאמר ויעצב אל לבו כו' ולא עוד אלא שהקב"ה ברוב רחמיו גם אחרי עשות חטאים ופשעים עדיין שופע על האדם שפע חיים וברכה וצופה לרשע וחפץ בהצדקו וכמו שפירש בס' תומר דבורה על פסוק מי אל כמוך נושא עון דהכוונה להיות נודע שמכל עבירה שעושה אדם בורא מלאך רע ומשחית וכמו שאמרו חכז"ל כל העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור א' ע"כ ואותי משחית עומד לפני הבורא ית"ש ואומר פלוני עשאני. ואין לך בריה שבעולם שתתקיים אלא בקבלת שפע חיים ומזון מהקב"ה וכמו שכתוב ואתה מחיה את כולם. והנה המשחית הזה היה מן הדין שיאמר לו הקב"ה איני זן ואיני מפרנס את המשחיתים לך אצל מי שעשאך והתפרנס ממנו ואז היה המשחית יורה מיד ונוטל הנשמה מאותו אדם בעל העבירה שעשאו או יביא עליו יסורין גדולים כדי שיבוטל וימחק העוון וגם המשחית יכלה כעשן כלה אך הקב"ה ברוב רחמיו וגודל חסדו וטובו אינו עושה כן אלא סובל ונושא העון וכמו שהוא זן ומפרנס כל הנבראים כמו כן זן ומפרנס למשחיתים הללו פד שישוב החוטא ועל ידי החרטה והווידוי יכלה ויבוטל המשחית וכמו שנאמר גם ה' העביר חטאתך ולא תמות או שיתבטל על ידי יסורין ומיתה ר"ל או עד שירד לגהינם ואז ישבע בחרפה וישולם עוונו ע"כ וכתב על זה בספר עבודת הקודש לאזולאו וזה לשונו והוא דבר המבהיל הרעיון למי שיש לו לב שהחוטא מכריח להשם ית"ש כביכול לזון המשחית אשר נעשה מהחוטא להכעיסו וכמעט לא יסבלהו השכל עכ"ל

ובאמת כאשר יעמיק אדם בענין זה ויתבונן בו יראה כמה רב וגדול חסדי ה' ית"ש אחרי אשר האדם גמל רע תחת טוב וברא משחיתים להכעיס לפני הבורא ית"ש ועל כל אלה השם יתעלה נושא וסובל זן ומפרנס המשחיתים ומי שיש לו לב נבון יתעורר משנותו שינת עולם ויתחרט על חטאיו ונותן תודה ושבח להבורא ית"ש על כל טובו וחסדו אשר עשה עמו מיום הולדו ועמדו על דעתו עד עתה

ובפרט מחויב האדם להודת לה' אשר שם קרנו בין יראי ה' והצילו מעדת המינים ואפיקורסים הכופרי׳ בה' ובתורתו כאשר פירשתי הפסוק מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. תהלים. ופירשו המפרשים דקאי על שירת הים ולדעתי נראה בעזה"י דהנה העיקרים הביא דפת אפיקורסם קדמונים אשר מחליטים בדעתם הנבערה שמין האדם הוא פחות הערך שבכל מיני בעל חי. באמרם שכל מיני בעלי חיים המה בתכלית שלימות גופם דמיד בתחילת הווייתן מזונם מוכן בלי שום תיקן גם בגדיהם מוכן עמהם גם כלי מלחמתם תדיר אצלם ולא נחסר לא' מהם דבר שיוצרך א' מהן לחבירו לבנות בית לחסות בצילו להנצל מזרם ומטר ואין להם שום צער ודאגה לא כן מין האדם דענינו להיפוך כי אדם לעמל יולד ומתחילת הוויתו עד יום מותו דאנה ו נחה יסובבהו לכלכל את גופו במזון ומלבוש ודירה ומוכן לכל מיני צער עד יאמרו הרשעים הנ"ל כי השם ית"ש הוא שונא למין האדם וברא מין אנושי לנקמה לכלה בו חמתו ע"כ אך אמנם תיפח רוחם האמונה הרעה הזאת באה להם מסיבות שאינם מאמינם באושר הנפש והצלחת עולם הבא וכל מעשה אדם הצלחתו ויגונו וכל קירותיו נמשכו אחר זכותי ושכרו הוא עתיד הוא בעולם הבא והם אינם רואים רק הצלחת עוה"ז וזה כל אמונתם כי הצלחה בעוה״ז הוא אלהיהם לעבדם

ובזה אמרנו לפרש הכתוב בפ' ויגש כי תועבת מצרים כל רועה צאן ואמרו רבותינו שהיו עובדין את הצאן לאלהות ויש להבין מדוע בחרו דוקא בצאן ולא בעל חי אחר גם מדוע שנאו את הרועה עוד יש להבין מדוע היו אבותינו רועה צאן. הבל. יעקב אבינו ובניו ומשה רבינו כולם היו רועה צאן מה טעם יש בזה עוד יש לחקור באיזה טעם וסברה היו המצרים מעבידים את אבותינו בפרך ובעבודה קשה אבל בדברינו הנ"ל יובן היטב דהנה המצרים היה דעתם ואמונתם כדעת האפיקורסים הנ"ל דבעלי חיים המה מוצלחים יותר מבני אדם ולאשר עיקר יסוד אמונתם לעבוד את הצלחה עשו את הבע"ח לאלהות כי הבע"ח מוצלח יותר ובחרו את צאן לאלהות משום דנמצא בצאן ענינים אשר המה מובדלין משאר בעלי חיים. ענין אחד דהצאן שאין להם רועה המה נתונין לבזה להרג ולאבד יותר משארי בעלי חיים מחמת שאין להצאן שום דבר נברא לכלי מלחמה כמו שנברא קרן לשור ושינים לזאב ומלתעות לכפירים וכדומה רק לצאן בלבד אין להם דבר ללחום בו נגד שונא המעיק לו ומפני כן החיות רעות טורפת אותן ביותר ולא לחנם אמר משה רבינו יפקוד כו' ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה רק להורת כיצאן אשר אין להם רועה המה הבלתי מוצלחים ביותר אמנם בבחינה אחרת מצאנו שהצאן המה היותר מוצלחים כי בעליהם נהנין מיולדותיהן ומגיד צמר שלהן ומחלבהן וכבר אמרו חכז"ל למה נקרא שמן עשתורת מפני שמעשרין את בעליהם הרי שהצאן מורה על הצלחה ובלתי הצלחה. ועפ"י הקדמה זו יש לפרש מה שאמרו חכז"ל אותו שנה שיצאו אבותינו ממצרים היה שבת בעשור. לחדש ולקחו שה וקשרו בכרעי המטה ע"כ ויש להפליא למה קשרו דוקא בכרעי המטה וע"פ דברינו א"ש דהשה הוא מורה על הצלחה והיא היתה ענין אלהות למצרים אבל הורינו השי"ת שאין הצלחת עוה"ז אמיתת רק העיקר הוא השם טוב בשעת מיתה ממעשיו הטובים וזאת דייקו לומר שקשרו את הצלחה הזמנית בכרעי המטה שאדם שוכב עליו בשעת מיתה וזהו גופי' היה עבודת מצרים שהי' מאמיני' שכל העולם בלתי מושגחים מהשי"ת רק תלוי במקרה בהצלחה ובלתי הצלחה כצאן אשר אין להם רועה ולדבר אשר היא מוצלח היו מיקרין ומכבדין ועובדין אותו וישימו לאלהי ודבר שהיא בלתי מוצלח היה משפילן ומעבידן אותן ומחמת זה שהיה להם הצאן אשר הוא המובחר למוצלח לאלהות היו מעבידן את ישראל בעבודה קשה מפני שהמה דימו את בני ישראל בהיותם מאמינים בה' והיו גדורים בעריות וגרים מארץ נכריה. לפחות ערך ולנבזים ושפלים כעד אנשי מצרים התושבים ומוצלחים. ומהאי טעמא היו שונאים כל רועה צאן דכל רועה צאן מורה על השגחה מהמנהיג העולם ומעניש על הרע ומשכיר על הטוב אמונה זו הי' מתועב בעיני מצרים שהיה אמונתם שהכל תלוי במקרה והצלחה אבל אבותינו הצדיקים היו בכוונה רועי צאן להורת כמו שהרועה משגיח ומעביר צאנו תחת שבטו ומצילם מן החיות כמו כן כל העולם הוא תחת השגחת הבורא עולם ואין אדם נוקף אצבעו למטה עד שמכריזין עליו למעלה והצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט

ונקדים עוד דברי הר"ן בדרשותיו דרוש א' והוא כי כל החכמים הסכימו בפירוש פסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כי בראשית הבריאה נברא חומר משותף לכל מה שתחת גלגל הירח וזה נכלל במילת ואת הארץ (וגם את השמים כולל כדומה לו) והחומר הזה הוא הנקרא חומר היולי אחר זה אמר הכתוב והארץ היתה תהו זה חומר היולי. ובוהו. שחומר זה לבש צורה ונעשה ארבע יסודות הנכלל בפסוק וחושך על פני תהום ורוח כו' על פני המים חשך זו אש שחורה היסודת ורוח מים ועפר. עיין רמב"ן. ואמנם חייבה החכמה העליונה שתהיה חומר משותף לכל מה שתחת גלגל הירח ומדוע לא נברא דומם צומח חי מדבר כל מין אחד מחומר מיוחד וכ' הר"ן דאין ספק שזה המציאות תכליתו האדם וכל תכלית העולם הוא לצורך האדם והצורך הגדול אשר יש לאדם בעולם הוא לקיחת מזונו אשר לוקח מעולם וחי בו