שו"ת מהרא"פ טו

במקום הטומאה וגם עלה מזלו עד אשר נעשה משנה למלך במצרים היה יעקב אבינו ירא ופחד לנפשו אולי נטה יוסף ח"ו מדרכי התורה ויראה כדכתיב וישמן ישורן ויבעט לכן לא חבב ולא נפל צווארי יוסף וגם לא נשק לו מפני שלא היה רוצה לחלק את אהבתו לה' שהיה באחדות ולאהוב דבר שמתנגד לאהבת ה'. וזהו שאמרו חכז"ל שיעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו מפני שהיה קורח את שמע כו' דהיינו אחד ואהבת כו' בכל לבבך ואם יאהב ליוסף ג"כ אולי אהבה זו גורם פירוד לאהבת ה' ואיני יכול לקרות שמע דהיינו אחד ואהבת בכל לבבך עי' בצל הכסף פ' ששי

ובזה יש לפרש הפסוק שאחר פסוק הנ"ל ויאמר ישראל אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי יראה דכבר כתבתי בפתיחה לס' אומר לציון אות כ"ו דחכז"ל כתבו שהצדיקים אפר ישלימו נפשם טוב היה להם שלא לשאר בעולם הזה לחיות חיי היגיעה והצער ויותר טוב היה להם להגיע לעולם המנוחה להתענג שם מרב טוב הצפון אך על כל זה מוכרחין לחיות בעולם הזה כדי שישלימו את בניהם ותלמידיהם בתורה ומצות ולהדריכם בדרך ישרה. והנה יעקב אבינו בלי ספק כבר השלים נפשו בתכלית השלימות ומצד עצמו כבר הי' נוח לילך לעלמא דקשוט אבל עם היות שהיה בטוח שבניו המה צדיקים גמורים כיון שחיו בצל יעקב אבינו ולא היה נצרכים עוד לקבל תורה מאביהם מכ"מ פחד יעקב אבינו על יוסף שהי' במצרים אולי נטה ח"ו מדרכי ה' ורצה לחיות עוד בעולם הזה כדי שישלים את יוסף ויחזירנו בתשובה להיות עובד ה' אך עתה אחרי שנודע לישראל אבינו שיוסף עומד בדרך הצדקות והיראה וזה נכלל בתיבת חי כמו דכתב בן איש חי כו' אמר ישראל הנה כי כן שכל בני כולם מושלמים וצדיקם פתה אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי וצדיק כמו שהיית בעודך אצלי א"כ למה אחיה עוד בעוה"ז ביגיעה וצער הלא טוב לי לאור באור החיים הנצחית ונכון

ועתה נשיב לדברינו הנ"ל שכל אהבה אשר יהיה לאדם לאיזה דבר צריך שיהיה תכליתו לאהבה ולכבוד לה' ית"ש ואז יהיה בשלימות וזה שדרשו חכז"ל בכל לבבך בשני יצרך ביצר טוב וביצר רע שגם הפנינים שיצר הרע מפתה לאדם כאכילה ושתיה וכלם יהי' תכליתם לאהבת הי"ש וכבר נכלל במאמר קצר לרבותנו י"ל וכל מעשיך יהי' לשם שמים. ונפרש עוד בכל נפשך ובכל מאודך דהרי אנו רואין וכן יאמרו החכמים כי אהבה אין לו עינים שהחשוק אינו רואה שום דבר לחשיבות זולת חשיקתו ונוח לאבד כל ממונו עבור חשוקתו והרבה פעמים ראינו כי אם האב פשיר גדול ואינו רוצה שבנו יקח החשוקה אשר לו ואם לא ישמע הבן אז מעביר אותו מנחלתו ועל כל אלו הבן אינו משגיח ונוח בעיניו לאבד ממנו ועוד אנו רואים כי אם החשוקה בוגדת בהחשוק שנוח לו להמית את עצמו הרי אלו מוסרים נפשם וממונם אהבה שיש להם לתשוקתם כן ילמוד האדם למסור נפשו וממונו בעבור אהבת ה' ואל יהיה תמוה ופלא בעינינו שאנו למדים ענין אהבת ה' י"ש מאהבת חשוק לחשוקתו כי כן מצינו בספר הקדוש ראשית חכמה שלמד ענין אהבת ה' מפנין שכם בן חמור שאהב וחשק לדינה בת יעקב. ה' יזכנו שאזכה להיות מאוהבי ה' אמן

ואחר שביארנו המשנה ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצרך ביצר טוב וביצר רע נבאר ג"כ סיפא דמתניתן ובכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודה לך הוי מודה לו במאוד מאוד דהיינו שחייב אדם להודת לה' בין על מדת הדין ובין על מדת הרחמים ולהאמין באמונה שלימה שכולם ממקור אחד יצאו בגזירת יחודו של פולם ויש לבאר דבר זה להבינו בהבנה שלימה עפ"י מה שפירשנו בפסוק רק בעינך תביט ושלומת רשעים תראה כי אתה ה' מחסי כו' דיש להבין למה כתב אם בעיניך תביט הרי ידוע שאדם יביט בעינים ולא באבר אחר אך הנראה בעזה"י לפרש דהנה הכתוב ומבשרי אחזה אלהי ירצה דהרבה ענינים יוכל האדם להבין קצת ציור מעניני הבורא ית"ש על ידי שמבין האדם את עצמו ונחזי אנן אם האדם שקרה לו פגע רע ומצטער מאוד המדריגה היותר גדולה אשר יוכל שיבא האדם היא שיהיה מוריד דמעות ויבכה על צערו וכן מי שקרה לו הצלחה פתאום ושמחה ממדת הרחמים ג"כ יוכל שיהיה שמחתו גדלה כל כך עד שיזילו עיניו דמעות הרי אנו רואין שהדמעות מורין לפעמים על השמחה ומדת החסד וגם לפעמים מורין על הצער ומדת הדין. וכולם יצאו ויבואו ממקור אחד מן העינים ואפשר שלכך הטביע הבורא כל עולמים שיהיה דמעות של צער ומדת הדין ואל שמחה ומדת החסד יוצאין ממקור אחד ללמד אותנו להבין שמדת החסד ומדת הדין אצל השי"ת ג"כ ממקור אחד יצאו באחדות גמור וביחודא שלימא בלי שום שינוי והשינוי הוא רק מצד המקבלים וכמו שדימו חכז"ל לשמש שמלבין הבגדים הכבוסים ומשחיר פני הכובס וזה פירוש הפסוק הנ"ל אם בעיניך תביט ותתבונן והנראה איך הדמעות המורין על השמחה וחסד היותר גדול ומורין ג"כ על העור ופגעים כולם ממקור אחד יצאו מן העינים אז ושלומת רשעים היינו מדת הדין אשר יבוא עליך. תראה מלשון רואה אני את דברי אדמון אז תחבב מדת הדין הבא עליך ותדע כי אתה ה' מדת הרחמים מחסי ותבין כי מדת הדין כלולה במדת הרחמים באחדות נפלא ממקור אחד ונכון

ומאחר שבפירוש הפסוק הנ"ל נתיישב תלונת צדיק ורע לו אמרתי לפרש ג"כ הפסוק הנ"ל באופן אחר בישוב תלונת רשע וטוב לו יובן על פי מה שפירש האלשוך על פסוק הכתיב בדניאל ב' הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשובא ונהורא עמה שרא. ופירש כאשר שנודע שעיני ה' צופת לא נמצא חסרון כאשר יחזו עיניו כאשר נמצא חסרון במי שעיני בשר לו והוא כאשר נודע מחכמי הטבע. שראיית האדם אינו סגולית בעצם העין רק היא מראה מלוטשת השואבת מאור היום או מאור הנר בתהפוכת הכאת בהיות אורו אליו ולזאת לא יראה אדם רק בהביטו אל מקום אורה כי מאור החוזר אל העין הוא רואה אבל בהביטו אל מקום חושך לא יראה אז מאומה כיון שאין לעין בעצם אור עצמו רק אור החוזר ממקום הנראה ובמקום חשך אין אור חוזר. אבל אם היתה ראיית העין סגולים אליו גם חשך לא יחשיך ממנו וגם בחשך יראה ולילה כיום יאיר לו. אמנם השם ית"ש לא עיני בשר לו חלילה ולא כראות אנוש יראה על ידי קבלת אור החוזר כי ידע מה בחשוכא וביאר הטעם דידע מה בחשוכא משום דנהורא עמה שרא רצה לומר דמפני כך ידע השי"ת מה בחשוכא היפוך ראיית אדם יען כי נהורא עמה שרא וכיון שאורה סגולת אצלו רואה גם בחושך ונחזי אנן דאותו חילוק שיש בין אור הסגולות לעין ובין אשר האור אינו רק שמקבל מאור החוזר הוא ג"כ החילוק שיש בין הצלחת רשע וצדיק דהצלחת הרשע אינו עצמיות לו כי אם במקרה מחמת זריחת אור מזלו עליו ולזאת כאשר ישתנה מזלו בסובוב הגלגלים פד כי ישתקע שמש אורו אז נשאר הרשע בעצמותו חשך ואבדון. אבל הצלחת הצדיק הוא מאת השם ית"ש לא ישתנה ולא יסור ממנו לעולם כי היא הצלחה אמיתת. ולפ"ז הצלחת הרשע היא בדוגמת ראיית עיני האדם דאין בראיית עינים אור עצמו רק אור החוזר ממה שקבל אור משמש אומר וכשיסור הסיבה פועלת האור יסיר גם מסובב ואז אין עינים רואות כלל כן הצלחת הרשע לא יקבל אור הצלחתו אלא מאור מזלו וכאשר יסור מזלו יוסר הצלחתו וישאר חשך ואבדון אך הצלחת הצדיק הוא בדוגמת ראיית השי"ת שאורו בעצם וכן הצלחת הצדיק היא עצמיות לו ולא יוסר ממנו לעולם וזהו שאמר הכתוב לאחר שמבאר והולך הצלחת הצדיק באומרו יפול מצדך אלף כו' שמא תאמר הרי גם הרשע מצליח בעולם הזה ואנו רואים שהמה ברום המפלה ומצליחים באשר יפנו על זה משיב הכתוב רק בעינך תביט ירצה אם תתבונן ותביט ענין ראות עיניך אז תראה ותבין ג"כ שלומת ושלומת רשעים שהמה על דמיון אחד כי כמו ראיית עיניך אין בהם אור בעצם רק קבלת אור החוזר ובעת שיסור וימנע הסיבה שהיא האור המאיר למקום חשוך אז יכוסה עיניו ולא יראה בחשך כן הצלחת הרשע לא יתמיד וישאר אצלו רק כל זמן שיבהיק עליו אור מזלו אבל לאחר שירד רוכב מזלו ישאר חשך ואבדון מטעם כי הצלחתו אינו עצמית לו רק במקרה ולכן אינו נצחית לא כן הצלחת הצדיק כי היא נצחית והטעם כי אתה ה' מחסי והצלחה זו הוא מאת ה' וישאר לעולם כי לא תאונה כו' ונגע לא יקרב כי מלאכיו יצוה לך כו' והיא הצלחה ניצחית ונכון ולאחר שבארנו שנחוץ לקיום תשובה מאהבה אהבת ה' בכל פרטיו כאשר נתבאר נבאר עוד כי נחוץ ג"כ מדת הבטחון בחסדי הגדול

ובראש יפורש מאמר הכתוב בתהילם הנה כעיני העבדים אל אדוניהם וכעיני שפחה על יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו וע"כ דיש לדקדק על כפל הלשונת עבד ושפחה גם קשה מדוע נקיט ברישא דפסוק לשון רבים כעיני עבדים ובסיפא דקרח נקיט לשון יחיד כעיני שפחה אל יד גברתה

ויראה בעזרת השם ית"ש בהקדים תחילה לבאר שתיבת אדוניהם אינו מורה על ריבוי האדונים אלא מורה רק על אדון א' וכמו שכתבו הפוסקים באו"ח סי' נ"ח ובבאר היטב ושערי תשובה סק"ב דהעיקר לומר בתפלה רצון קוניהם דהריבוי קאי על הנקנים ומביא ראייה מפסוק לאדוניהם מלך מצרים ע"ש והכי נמי אדוניהם הוא אדון יחיד אשר יש לו עבדים רבים. והנה עבד הבוטח באדוניו