שו"ת מהרא"פ יד

בחידושי אגדות בסוף יומא עי"ש ויש לנו להקדים פוד מאמר חכז"ל על פסוק כי בתחבולת תעשה לך מלחמה אם עשית חבילות עבירות משה כנגדן חבולות של מצות עינים רמות והיה לטוטפת בין עיניך לשון שקר ולמדתם את בניכם והקשו על זה והלא כתיב אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד ואמרו חכז"ל זה מעשה המצות. ונראה להסביר הענין על פי דמיון מובא קצת מיניה בספר עמוד העבודה אם יש לפנינו קופה מלאה דבש מחזיק מאה מדות ונתערב בתוכה מדה של מרה וכל טועם מקופה זו אף שטועם טעם מתוק בכל זאת טועם ג"כ טעם מרה כי שמעורב מרה בדבש והדבש מקולקל ואינו ראוי לאכילה. ואם אנו רוצין לתקן הדבש יש לנו שני דרכים על תיקונו דרך אחד על ידי חכמת (החעמיק) כידוע שעל פי חכמה זו נוכל להפריד הדבקים זה בזה אך יש טרחא גדולה ויגיעה רבה בפירוד זה. דרך ב' יש לפנינו לתקן הדבש להרבות על הדבש ולהוסיף עליו דבש הרבה עד שיתהפך טעם המרה ויעשה דבש ואז נראה בחוש שנחרבה הדבש במדה אחת יותר ממה שהיה בתחילה ואם היו בתחלה שני מאות מדות דבש יהי' עתה שני מאות ומדה אחת והמדה יתירה ימצא מחמת שמדה המרה נהפך לדבש כמו כן ידמה בעינינו ונצייר בנפשינו שהתירה והמצוות שאנו לומדין ועושין ומקיימם המה קופה מלאה דבש שהתורה נקראת דבש וכמאמר הכתוב דבש וחלב תחת לשונך ונאמר ומתוקים כדבש ונופת צופים אך עבירות שאנו עושין המה בדמיון מרה וכמו שנאמר ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלקיך. אמנם כל זמן שהעוונות מעורבים עם הזכיות כר הרי הוא כלענה ומרה שיתערב בדבש וטעם שכר המצוות פגום ואין האדם יוכל לקבל שכר מצותיו כי העוונות שהמה מרים ומדת הדין מעכב ומקלקל את המצוות שהמה כדבש ומדת החסד. ויש לזה ג"כ שני תקנות אופן א' יש לברר החובת מן הזכיות ולהפסיד מדת הדין ממדת החסד על ידי יסורים בעולם הזה כמו פגעים רעים ועניות וצרות וסיגופין או בעולם הבא על ידי גיהנם ושאול תחתית וכף וקלע וגילגול ר"ל ובאלה עונשים יתברר מדת הדין ונבדל מן האדם כדי שיוכל לקבל שכר עוה"ב אחרי כן בשלימות והרי זה דומה למפריד המרה מן הדבש ע"י מלאכת (הכעמי) כמבואר לעיל ואופן הב' יש תקנה שיוסיף אדם מצוות חבילות חבילות בכל אבר ואבר ויקבל הכל בשמחה ויודה לה תמיד על מקריו ומתחרט על עוונת שקדמו הרי זה שמרבה מצוות וזכיות ודומה כאילו הוסיף דבש הרבה על מדת המרה שמעורה בו ואז נמתקו הזדונת ויתהפכו לזכיות כמו שיתהפך מדת המרה לדבש ואז נתהפך גם מדת הדין לחסד ורחמים ואין לתמוה על זה כלל דהרי כן הוא חוקת התורה הקדושה דכל איסורים שבתורה שנתערבו דקיימ"ל חד בתרי בטיל וכל היכי דלא שייך נתינת טעם בטיל והאיסור נהפך להיתר ואם הי' לו ששים מדת היתר ונתערב לתוכו מדה אחת של איסור הוי כולו היתר מטעם ביטול ותחת שהיה לו עד עתה ששים מדות יש לו עתה ששים ואחד והרוויח על ידי איסור מדה אחת אך היכי דהאיסור ניכר אז מדאורייתא לא שייך ביטול כלל כמו כן החטאים המעורבים דהרבה זכיות כל זמן שלא שב ומתחרט על החטאים הרי הוי כטובל ושרץ בידו והוי כאילו ניכר האיסור ולא שייך לו ביטל ולא נמחלו העוונת אבל אם שב ומתחרט ולא ניכר החטא הרי בטיל בהרבה זכיות ונהפך החטא והזדון לזכיות ומדת הדין נהפך למדת החסד ואתי שפיר דהזדונת נעשה לזכיות ונכון

ופרשנו בהקדמה הזאת פסוק ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע כו' למען תחי' אתה וזרעיך ירצה דמעשה אדם נקראים זריעה וכמו שנאמר הזורעים בדמעה יקצורו דהכוונה מצוות שאנו עושים בגלות ומעשים טובים בצרות וזורעים בדמעה לעתיד ברנה יקצורו ונקבל שכר טוב עליהן וכן מעשים רעים נקראו זריעה וכמו שנאמר זרע מרעים וזהו שאמר הכתוב ראה הנה נותן לך שני דרכים במדת התשובה אופן א' את החיים והטוב שהיא תשובה מאהבה נעשית ע"י לימוד התורה כי היא חיינו ואורך ימינו ועל ידי הרבות במצות ומעשים טובים שמוסיף שמחה וחיות לנפש אופן הב' על ידי תשובה מיראה והוא המות והרע כי אי אפשר תשובה מיראה בלי יסורין ועל זה אמר השי"ת ובחרת בחיים אני נותן לך עצה טובה שתבחר לעצמך תשובה מאהבה שהיא נותנת חיים ושמחה לנפשיך בהרבות תורה וקוים המצות למען תהיה אתה וזרעיך מרצה דעל ידי תשובה מאהבה תחיה אתה וזרעיך דהיינו גם המעשים שלך שעשית דהיינו המעשים רעים יתהפכו לטובה ולחיים כי הזדונת ג"כ נעשה לך כזכיות אבל אם תעשה תשובה מיראה אז אפי' אם אתה תחיה וימחלו לך העבירות אבל לא יהיה להעבירות ומעשים הרעים שום חיות כי לא יחשבו הזדונת לזכיות וגם על ביטל מצות עשה ולימוד תורה ישארו מעוות אשר לא יוכל לתקן כמבואר לעיל

ויש לפרש בזה מאמר התנא במס' אבות פ"ב הוא היה אומר עשה רצוני כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו יראה בעזר השי"ת כי כבר נתבאר כי על ידי תשובה מאהבה זדונת נעשו כזכיות והנה רצון השי"ת הוא מסתמא שיעשה אדם תשובה ויקיים המצות וכמו שנאמר כי באלה חפצתי נאום ה' אך רצון האדם מסתמא לילך אחרי שרירות לבו ולעבור עבירות כי יצר לב האדם רע מנעוריו ובא התנא הנ"ל להזהיר אותו שנעשה רצון השי"ת דהיינו תורה ומצות באהבה ושמחה וגם תשובה על העבירות מתוך אהבה ושמחה וטוב לבב כמו שנעשה אנחנו רצונינו דהיינו להתענג בתענוגים כאכילה ושתיה בשמחה וטוב לבב ואז נעשה השי"ת בשמחה ואהבה כמו שאנו עושים כל תענוגי גופינו כי אז יטיב ה' ית"ש אתנו ויעשה רצונינו דהיינו העבירות כרצונו דהיינו כזכיות ומצות והיינו שיהפכו הזדונת לזכיות ומצות

עוד יש לפרש מדרש תמוה ולקחתם לכם ביום ראשון וכי ראשון הוא הלא חמשה עשר לחודש אלא ראשון לחשבון עוונת יראה לענ"ד דביום כיפורים אנו שבים ומתוודים ומענים עצמינו מכל מקום התשובה זו אינו אלא תשובה מיראה ואף שיום כיפורים מכפר ונמחקו כל החטאים ולא נשאר שום רושם חטא כלל מ"מ אינם נחשבים לזכיות כלל אבל אחר יום כיפורים שמתחיל אדם לעשות מצוות רבות כסוכה ולולב ושאר מצות וכל זה אנו מקיימין בשמחה ובאהבה רבה ותודה להשי"ת הרי אנו שבין בתשובה מאהבה ואז גם העבירות משל אשתקד נהפכו לזכיות וע"כ צריכן לבקש חשבון ולמנות העוונת הישנים אשר כבר נמחקו כדי לידע ולברר מה המה כדי שיתהכפו לזכיות ולזה שפיר אמר המדרש ולקחתם לכם ביום ראשון לחשבון עוונת הישנים להפכם לזכות וא"ש

והנה לעשות תשובה מאהבה אנו צריכן לבאר תחילה ענין אהבת ה' ית"ש ואף שהראשית חכמה בשער אהבה קיבץ כל עניני אהבה וביאר היטב ענין אהבת השי"ת אנכי אבאר ג"כ מקצת דרך אהבת ה' ית"ש לפי קט שכלי וחולשת דעתי ויוקדם מאמר חכז"ל בפ' ויגש ויפול על צווארי אביו ויבך ופירש"י אבל יעקב לא נפל על צוואר יוסף ולא נשקו אמרו רבותינו שהיה קורא את שמע ע"כ והוא תמוה דמדוע לא נשקו אחרי גמר הקריאת שמע. אבל הנראה בעזה"י דהנה כתיב ומבשרי אחזה אלוה דהכוונה שאנו למידים ענין אמונת אלוה מעצמינו ומבשרינו דכמו שהנשמה נמצאת באדם בלי שום ספק שבעולם והיא רואה ושומעת ומבינת ופועלת בכל האברים ואינו נראית כמו כן הבורא ית"ש מצוי ורואה ומשגיח בעולם ושומע ופועל כל הפעולת ואינו נראה. והנה השם ית"ש ציווה אותנו ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ואנו למדין ענין אהבה זו מעצמינו וכמו שנודע לן שאם נודע לחשוק שחשוקותו אוהבת גם לאיש אחר מיד בוער חמתו בהחושק ונפרד אהבה אשר היה ביניהם ותחת אהבה יהפך לשנאה כי אהבה אמיתת אינו יכול להתחלק לשנים כמו כן האוהב את השם ית"ש באמת מחויב שתהי' אהבתו מיוחד ולא יאהב שום דבר אחר כמו הבנים והממון כי אם יאהב דבר אחר ג"כ מיד לא תהי' אהבתו לה' מיוחד רק אהבה חלוקה ולא חשובה כלל וכמו שאם אוהבת ג"כ החשוקה בגדים נאים ותכשיטן כדי שתתקשט עצמה ותמצא חן בעיני החושק יהיה לרצון לפני החושק ואוהב אותה יותר כמו כן אם יאהב אדם בניו כדי שיהיו עובדי ה' ואוהב את הממון כדי להרבות בצדקה ומעשים טובים ותאב לאכול ולשתות כדי שיהי' בריא וחזק ללמוד תורת ה' ולעובדו בכל לב כל העניני אשר הוא אוהב המה ענינים הצריכן לעבודת ה' והרי זה חשוב כאילו לבו מלא מאהבת ה' וזה כוונת הפסוק ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך שכל אהבה אשר הלב מלא מהם יהי' לשם אהבת ה' ואמרו חכז"ל דלכך נסמך אחד לואהבת משום שאחד בגמטרי' אהבה ואהבת ה' צריך שיהי' אחד ומיוחד וזהו ג"כ כוונת תפילתינו ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך שכל אהבת אשר יהיה בלבנו יהיה כולם מיוחדים לתכלית אהבת ה'. אבל אם אדם אוהב בניו הסוררים ופושעים או חפץ בהון כדי שיתענג בו לתאות נפשו וגופו אז אין אהבתו לה' ית"ש אהבה שלימה ואף שעושה ג"כ מצות מ"מ אין זה אהבה אמיתת כיון שאהבה זו חלוקה ואינו אחד אבל אנו מצווים שתהי' אחד ואהבת. ובזה יובנו דברי חכמינו ז"ל שיעקב אבינו היה בטוח על בניו שהיו בצילו שהמה כולם עובדי ה' ויראים ושלמים והיה אוהב אותם והיה לרצון לפני ה' ית"ש ולא היה אהבתו לה' ית"ש נחלק ע"י אהבת בנים כי גם אהבה אשר אהב לבניו היה בשביל אהבת ה' אך יוסף שנתגדל במצרים