שו"ת מהרא"פ יג

עוד קשה דקרי לי בחור באומרו שמח בחור וקרי לי' ג"כ ילד כמו שכתוב בילדותך ופירש שם על פי דברי הרמב"ם הידועים שכלל גדול הוא דמדת האדם ששני קצוות המדה היא פחיתות ורעות דרך משל הכילות והפיזור שהם שני הפכים שניהם גרועת אבל הממוצע היא מדת הנדיבות הוא הטוב והישר לפני ה' אך האיש אשר עיוות וכבר אחז והורגל באחת הקצוות קשה עליו מאוד לשוב להתנהג עצמו בדרך הממוצע ואין לו תקנה עד שיטה וירגיל עצמו אל קצה ההיפוך לגמרי והכילי יתהפך להיות פזרון ויתנהג בה זמן מה אח"כ יוכל להרגיל עצמו להיות נדיב ולאחוז במדה הממוצעת. ונתן הרמב"ם ז"ל דמיון למטה עקום אשר נרצה להישירו ולשוותו ושאין די להטותו לקו הישר אלא צריכן אנו להטותו מהיפוך להיפוך כי רק באופן זה נוכל להטותו אל קו היושר ע"כ דברי הרמב"ם ובזה יובן שפיר ששלמה המלך הזהיר ואומר הבט וראה שהוא ראוי שתשמח במעשיך ותהיה בחור משכיל גם בילדותך בעת שתהי' עדיין ילד ולא תעוות לילך בצידי דרכים ולמדות הקצוות הרעות כי אז אם כה עשית לא תצטרך לסגף עצמך לנטות לקצה ההיפוך בזמן ימי בחורתיך כדי לתקן מעשיך הראשונים וזה שאמר ויטיבך לבך בימי בחורתך שתוכל להתענג בתענוגים הראוים שהם דרך הממוצע והישר ולא תאמר שאף אם לא תתנהג עצמך כבחור משכיל בימי ילדותך ותהי' באמת צריך לסגף עצמך בימי בחרותך כדי להטות לקצה האחרון לתרופה לא תפסיד בזה כי אם צער הסיגופין לא כן הוא כי ודע כי על כל אלה שגרמת לך שתצטרך צער וסיגופים יביאך האלקים במשפט וכמו שאמרו חכמז"ל וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש שצער עצמו מן היין הרי שהצער והסגופים שאדם גורם לעצמו נקראו חטאים וראוי לעונש ע"כ דברי הטל אורת ממוצא דברים אנו למדין כי אע"ג דתשובה מכפרת מ"מ נשאר רושם חטא כי אי אפשר לשוב בתשובה כי אם על ידי ענות אדם נפשו ומצער עצמו על החטאים ומתחרט עליהם ואף שנמחלו עונותיו מ"מ גרם לעצמו צער וסיגוף על ידי התשובה כי אם לא חטא לא היה צריך לשוב לענות נפשו ועל ידי החטא הוצרך לצערו ונמצא חטא על הנפש וראוי לעונש

והנה הסברא הישרה מחייבת אותנו לומר ולחלק דדוקא בתשובה שאדם עושה בכל השנה אז נשאר רושם חטא על העינוי וצער אשר גרם לו על ידי התשובה אבל ביום הקדוש יום כיפורים אף שכל איש מישראל מענה עצמו בחמשה עינויים בכל זאת אין אנו יכולין לומר שאחרי מחילת עוונתינו ביום הקדוש יהיה נשאר רושם החטא של עינוי נפש שאנו מענין עצמינו ביום כיפורים דהרי אנו מצווים על כך מפי השם ית"ש ואפי' אם לא נחטא גזירת הכתוב הוא שנענה את נפשינו ביום כיפורים ומקבלין אנחנו שכר על עינוי זה דהרי אנו מקיימין מצות עשה של ועניתם את נפשותיכם ואיך אפשר שיהיה נשאר איזה רושם חטא הרי אין מצוה עבירה וזה נכון

ובזה יש לפרש מאמר הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם כו' דיש להבין לכאורה למה נקרא שם יום הזה יום כיפורים ומדוע לא הונח שמו יום סליחה או יום מחילה אך יובן על פי מה שכ' המג"א בשם של"ה בסי' תר"ז ובמחצית השקל שם סק"ג דכפרה הוא לשון קינוח שלא נשאר שום רושם חטא כלל ולפי זה הכי פירושא דהפסוק הנ"ל כי ביום הזה יכפר ירצה דיום זה והתשובה שאנו עושין בו משונה ומובדל מתשובת אשר אנו עושין בכל השנה דבהני אחרי התשובה נשאר רושם חטא אבל ביום זה יכפר עליכם שיקנח עוונותיכם כדי לטהר אתכם מכל חטאתיכם שלא ישאר שום רושם חטא כלל אפי' שגגה ולא יגיע לכם עונש עבור העינוי שעניתם עצמיכם כי לפני ה' תטהרו שכל הצער והעינוי שהיה לנו ביום הקדוש הוא גזירה מאת השי"ת והוא מצוה ואין כאן מציאת לרושם עבירה כלל וזה גופא הטעם שנקרא יום כיפורים משום דהעבירות נתכפרו ונתקנחו שלא ישאר שום רושם חטא כלל כל זה לא היינו מבינים אם היה נקרא יום סליחה או יום מחילה וא"ש

והנה אמרו חכז"ל דמיתת צדיקם מכפר על עון הדור. ועוד אמרו חכז"ל דמיתת צדיקם הוא בעוון הדור והי' הסברא מחייבת דאף שמיתת צדיקם מכפרת מ"מ יהיה נשאר רושם חטאים שגרמו מיתת צדיקים אך באמת אינו כן ובזה יובן כוונת המדרש הנ"ל שאנו למידן מהזכרת מיתת צדיקים ביום כיפורים שכשם שיו"כ מכפר ומקנח החטא לגמרי ולא נשאר שום רושם כך מיתת צדיקם מכפר ומקנח החטא לגמרי וע"ז הקשה המדרש דהא גופא מנאלן דיו"כ מכפר החטאים לגמרי ודלמא אין לו מעלה זו ליום כיפורים שמא אינו מכפר רק כשאר תשובה בכל השנה ותי' המדרש שזה נלמד מהפסוק שנאמר כי ביום הזה יכפר כו' מכל חטאתיכם שלא ישאר שום רושם ומטעם דלפני ה' תטהרו והעינוי והצער שאנו סובלים ביום כיפורים הוא גזירת הכתוב כן נלמד דמיתת צדיקים מכפרת ומקנחת ולא נשאר שום רושם

יוצא לן מדברינו אלו דמיתת צדיקים מכפרת מל כל חטא שוגג ועון וממילא העושה תשובה מיראה הוא צדיק דהרי זדונת נעשו לו כשגגות ובצירוף המיתה נתכפר לו הכל דהשתא ומה על הדור מכפרת מיתת צדיקים מכ"ש על הצדיקים גופייהו דמכפר מיתתם ולא נשאר להם שום רושם חטא

ויש לפרש בזה מאמר חכז"ל בשבת קנ"ב תנן התם שוב יום אחד לפני מיתתך דברי ר' אליעזר שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזה יום ימות אמר להם כ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ע"כ הגמרא יראה לפרש דר' אליעזר בא להשמיענו מה שכתבנו לעיל דהנה ידוע שראשית דעת של אדם לשוב תשובה הוא תשובה מיראת העונש כי תשובה מאהבה היא קשה להשיגו ולאשר ידענו כי לתלמידי חכמים שגגות נעשה להם זדונת ולא מספיק להו תשובה מיראה כי לא נעשה מזדונת רק שגגות ולגבי תלמידי חכמים כל שגגה נעשה זדון ולזה בא ר' אליעזר ליתן עצה לתלמידיו להקל מעליהם עול התשובה מאהבה ולגלות להם שגם תשובה מיראה מספיק להו והיינו אם יהי' התשובה יום אחד לפני המיתה ויהי' התשובה סמוך ונראה ליום המיתה והיינו שלא יהי' להם פנאי לחטא בין יום התשובה ובין יום המיתה מטעם שכתבו חכמינו ז"ל דבעל תשובה הוא דומה לזבה גדולה הסופרת שבעה נקיים שאם ראתה בתוך הנקיים סותרת הכל כמו כן בעל תשובה שחזר לחטוא סתר את כל מה שעשה בתשובה הקודמת אבל אם התשובה סמוך למיתה אז התשובה מיראה פושה מזדונת שגגות ואח"כ המיתה מכפרת על הכל ולא נשמע שום רושם חטא וזה שאמר ר' אליעזר לתלמידיו ישוב ירצה די שתשוב אפילו בתשובה קלה שהיא תשובה מיראה רק שיהיה יום אחד לפני מיתתן דהיינו שתהיה התשובה סמוך למיתה בלא חטא ביניהם ואז יהיה מיתת הצדיקים מכפרת על הכל ועל זה השיבו התלמידים ואמרו אמת שטובה העצה מאוד כי ירוויחו במיתתם מחילת כל השגגות שלהם אבל וכי אדם יודע באיזה יום ימות כדי שתהיה התשובה סמוכה לה ועל זה שפיר השיב ר' אליעזר כ"ש שישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה וא"ש. עכ"פ נתבאר שיש מציאות ג"כ לשב מיראה שימחלו לו על כל שגגותיו

אמנם בכל זאת לא נחה דעתינו ויש להשיב על זה פל פי מה שהבאתי בספרי צל הכסף בפירוש ששה עשר בשם ראשית חכמה בפרקי המצוות שער ב' וז"ל העובר על לא תעשה אם ישוב האדם ויתוודה לאל ויבקש סליחה ומחילה יסלח לו וחוזר כאלו לא חטא אבל אם ביטל מצות עשה הוא הפסד שאין לו חילוף וחסרון שאינו מתעלא ואבידה שאין לה השבה עכ"ל וכתבתי שם דאם אדם מתבטל מתורה ומצות אף שאפשר לו לשוב בתשובה היינו שימחול לו עבירה שעשה שלא למד ולא עשה מצוה ואינו נענש על זה אבל בכל זה המצוה ללמוד ולקיים המצוה לא קיים בתשובה שם דדוקא בחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו אבל בלא נאנס איך יעלה על הדעת לקבל שכר על מה שלא למד ולא פשה כאילו למד ועשה. ולפ"ז עיקר חטא התלמידי חכמים על שבטלו מן התורה ונכשלו בקיום המצות א"כ מאי מהני התשובה הרי זה מעוות לא יוכל לתקן

אך ברוך ה' שלא הסיר חסדו מאתנו שאל ידח ממנו נדח ומסר לנו תורתו הקדושה תורה שבכתב ותורה שבעל פה וגילה לנו בסוף מס' יומא שתשובה מאהבה זדונת נעשה להם כזכיות ויבואר לפנינו המתקת הענין אך על כל אופן למידן אנו קל וחומר דתשובה מאהבה מהני אפי' על ביטול תורה ומצות שיהי' חשוב כאילו קיים אותן ולימד תורת ה' כי כבר קיימ"ל בזבחים פ' דהניתנים במתן א' שנתערבו במתן ד' שינתנו במתן א' דכשיש לפנינו עבירה שיש בה קום ועשה היא חמורה מעבירה שהוא בשב ואל תפשה עי"ש. וא"כ יש ללמוד השתא ומה עבירות שנעשה על מעשה כמו זדונת סתם אפ"ה על ידי תשובה מאהבה נהפכו עבירות לזכיות מכ"ש עבירות שהן בשב ואל תעשה כמו ביטול תורה דנחשב לו כזכיות וממילא הוי כאילו למד ועשה ומקבל שכר טוב עליהם. ולפ"ז צריכן אנו לומר דהראשית חכמה הנ"ל שכ' דלא מהני תשובה על ביטול מצות עשה לא מיירי אלא מתשובה מיראה אבל תשובה מאהבה כיון שעושה עבירה שנעשה בידים לזכיות מכ"ש שביטול תורה ע"י תשובה מאהבה יתהפך לזכיות

ויש לנו לבאר דבר זה כי הענין תמוה וכמו שכ' המהרש"א