שו"ת מהרא"פ יא

שכ' באו"ח סי' רל"א ובהיות כן ממילא יובן כי לא יצטרך אדם התבוננת רב לחקור אחרי כל תנועה ופסיעה אם לא נטה קצת מדרך הממוצע כי אם רק תכליתו לשם שמים אז התכלית מיפה את אמצעים ויכול לרוץ ולהלוך מהר בהשגת שלימותי כי התכלית משלים כל חסרון. והנה שם לב מורה על המיצוי ואמצעי כמו שכתב קפאו תהומת בלב ים וזהו שאמר דוד המלך ע"ה דרך מצותיך ארוץ ירצה אם אני מצייר תכלית מעשי להיותם מצותיך והיינו לשם בוראי המצווה אותי אז ארוץ ולא אצטרך להתבונן על מיצועי הדרך שאני הולך בו כי אז אוכל למהר ולרוץ כי אתה תרחיב לבי ירצה כי אתה תרחיב לי את הנקודה האמצעית אשר הוא מצומצמות וקצרה המכינה בשם לב מפני שאפי' הנטיה לצד גם כן למיצוע ואמצעי יחשב כיון שתכלית מעשי לשם ה' וכל המעשים יתעלו בעבור התכלית הקדוש וכל המחובר לטהור טהור ואפשר זהו כוונת הזוהר הקדוש הנ"ל כל מאן דאישתדל באורייתא היינו כל השתדלותו במעשיו ופעולתיו רק להשיג ולהשלים עצמו בתורת ה' כי קודשא בריך הוא ואורייתא חד וממילא כל מעשיו לשם שמים אז אפי' עבירות שלו למצות יחשב כיון שהי' לשם שמים וכמו שאמרו גדולה עבירה לשמה ולא מתבעי מיני' דינא כלל כיון שכל מעשיו לשם שמים א"כ התכליתה הקדוש מעלה את הסיבות כולן למצות ולמה יתבעי דינא מניה

ואמנם מי הוא זה ואיה המה אנשים אשר ירהיבו בנפשם עוז לאמור זיכיתי לבי וטהרתי מחטאתי וכל מעשי לשם שמים הלא לא ישכח אדם כי הפוקד יצורי עולמים חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב ואין הירהור ומחשבה נסתר מנגד עיניו צופה ומביט אם האמת כן הוא שכל מעשיו הי' במחשבתו רק לשם שמים בלא שום שיתוף דבר אחר. ועוד נוסף על זה לא כל העבירות הותרו אף אם תכליתו לשם שמים הלא ה' שונא גזל בעולה ומצוה הבאה בעבירה פסולה ומי גבר יתפאר בעצמו להכריע ולומר עבירה זו מותר לעבור לצורך קיום מצוה זו ועבירה זו אסורה. מאחר שעל אלו הענינים צריך חכמה ודעת ובינה יתירה לחלק בין דמיונים אשר המה כהררים התלוין כשערה. ובודאי ר"ש בן יוחאי ז"ל בספר הזוהר דיבר מתלמידי חכמים שבדורו שהיו החלוקים והדמיוני' אלו פשוטים וברורים בעיניהם איזהו עבירות נידחת מפני איזה מצות אבל אנן יתמי דיתמי מי יורה לנו הדרך בזה איזה עבירה יודחה מחמת צורך קיום המצוה מחמת קלות העבירה או מחמת חומר המצוה כי בודאי לא כל תכלית מעלה ומיפה את הסיבות ולא כל סבה נדחת מפני תכליתו. הרי דחינו טעם שנזכר ולא נחה בו דעתינו כלל. ונמצא הפחד והמורא מפני נתינת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עדיין לא מש ממקומו

טעם השני המוזכר לעיל להסיר מורא הדין מלבי מפאת העמדת התלמידים וזכות הרבים גם כן צריך ביאור דמי לנו גדול מר' יוחנן בן זכאי שלימד תורה ברבים ארבעים שנה כמבואר סנהדרין מ"א ולא הניח דבר מכל התורה כולה ומכל החכמות שבעולם שלא ידע כמבואר סוכה כ"ח הרי זכה וזיכה את הרבים ואף על פי כן חרד כשחלה ובכה מאימות יום הדין ואמר ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים כמבואר ברכות כ"ח. וגם מי לנו גדול מדוד המלך ע"ה שאמר מובטח אני שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם ומי לנו מזכה רבים כמלך דוד אדונינו ואפ"ה חרד וא"כ קשה איך אמרו חכז"ל דהמזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. וע"כ צריך אני לדברי תוס' יבמות ק"ט ד"ה מהו דתימא שכתבו שם דהא דאמרינן כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו היינו אם לא חטא מעולם קודם שזיכה את הרבים אבל אם חטא מעולם לא שייך כלל זה. ובהכי א"ש דדוד המלך ע"ה אמר חטאת נעורי ופשעי אל תזכור הרי דחשד עצמו שיש לו חטאת נעורים ולא מהני כלל כל המזכה את הרבים כו' ולכן שפיר פחד וכן ר"י כן זכאי שארבעים שנים הראשונים מימי חייו עסק בפרקמטיא ולפי דעתו היה לו אפשר חטאת נעורים ולא אהני ליה זכות דמזכה את הרבים ולהכי שפיר פחדו הצדיקים אלו מאימת יום הדין וממילא יובן דאנו שמלאים חטאת נעורים ופשעים לא אהני לן זכות דמזכה את הרבים ולזאת אידחי לן טעם השני הנ"ל ולא סר ולא מש אימת יום הדין

טעם שלישי שהבאתי לעיל שתנוח דעתינו בעבור חיבורים שלי שהוצאתי לאור ונרצו בעיני החכמים ג"כ לא יספיקו להשקיט חרדת הלב. ראה נא מה שכתב בספר החסידים סי' תק"צ וז"ל מי שמזכה את הרבים ואינו עמל לשם שמים כגון אדם שלא עסק בתורה לשמה ועשה פירוש או תוספת או העמיד תלמידים הרבה והכל שלא לשמה ואדם אחר עסק בתורה בכל כחו לשמה ולא עלתה בידו ולא העמיד תלמידם ולא עשה פירוש ותוספת לזכות הרבים לאחר מותו אותו אדם שלמד לשמה עדיף מיניה. מאחר שלמד לשם שמים וברצונו היה מזכה את הרבים ולא עלתה בידו ורחמנא לבא בעי כו' וכשמנו חכמים אלו שאין להם חלק לעוה"ב רצו למנות ג"כ את שלמה המלך ע"ה אעפ"י שעשה ספרים ותיקן תקנות לא חששו עד שיצא בת קול ואמר חזיתי איש מהיר במלאכתו עד כאן לשון ספר החסידים ומעתה כמה וכמה תסמר שער ראש האדם ברתת ובהלה מפני דברים קדושים אלו שהספרים של שלמה פ"ה נתקבלו לקדש קדשים כמו שיר השירים ושאר ספרים ובכל זאת רצו חכמים להחליט שאין לו ח"ו חלק לעוה"ב ובודאי זה דבר מבהיל ומחריד לב האדם ויאמר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר כמוני היום כי אפשר שחיבוריי וספריי נתקבלו ואנה אני בא

ומצאתי בספר שם הגדולים לאזולאי במערכת ספרים 3/36 וז"ל חיי העולם הבא הוא ספר שחיבר הר"ר אברהם אבואלעפיא. ודע דהרשב"א בתשו' סי' תקמ"ח להרב ישר בספר מצרף לחכמה זלזלו בו כאחד הרקים ויותר. ברם קושטא קאמינא דחזית לרב גדול ממארי רזין ובישראל גדול שמו ואחר דבריו לא ישנו שהוא מקרב לספר הנ"ל עכ"ל שם הגדולים הרי לפנינו שיש במציאות שהחיבור והספר יהי' חשוב וחביב והמחברו יהי' מזולזל ומרוחק. ומעתה נסתרה כל טענה וטענה הנזכרים לעיל להניח דעתי ולהשקיט הפחד מדין וחשבון העומד לפני ואכתי בהאי פחדא קא יתיבנא אם יפקדני העוטה אורה מה אענה ומה אשיב כי ימי כלו בהבל וכלימה וזוודא קלילא לדרך רחוקה

שוב נתתי אל לבי להתבונן כי אין בידי לעשות כהיום דבר אחר רק לשוב בתשובה שלימה לפני ה' על היסוד המבואר בתורה ונביאים וכתובים במשנה וגמרא ש"ס בבלי וירושלמי ובזוהר הקדוש ובמדרשים ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים דכל ישראל אפי' רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירן לו שום דבר מרשע וכמו שמבואר ברמב"ם הל' תשובה. והרי יש בידי להתחרט על כל עוונתי בחרטה גמורה ולקבל עלי עול תורה ומצות על העתיד ולהתוודת בפי על כל חטאי ופשעי שזהו עיקר התשובה וכמו שכ' הרמב"ם שם וליותר ביאור ענין הווידוי אמרתי לפרש הפסוק ממעמעקים קראתיך ה' א' שמעה בקולי תהיינה אזנך קשובת לקול תחנוני דיש להבין מה ענין מעמקים ולמה צריך עומק וגם מדוע כתב דוקא לקולו או לקול תחנוני ומה הי' חסר אם הי' כתוב ה' שמעה בקשתי ואזניך קשובת לתחנוני ולמה פרט פה דוקא קול אבל הנראה בעז"ה על פי מה שביאר בספר יד הקטנה הל' תשובה פרק א' אות ד' בטעם מצות ווידוי להיות נמצא איש אשר המים הזידונים עברו ראשו וגברה התאוה עליו מאוד ואי אפשר לו לשבור לבבו להתחרט על פשעיו כי לבו לב אבן והשם ית"ש חפץ שאל ידח ממנו נדח ולכן ציווה עליו שיתוודה הגם שאין לו בחירה להכן לבבו יאמר בפיו ענין הווידוי חטאתי כו' ויתכפר לו מטעם שכ' הרמב"ם בהל' גירושין דבגיטי נשים בהנך שדין ישראל לכוף את הבעל להוציא אשתו בגט קיימ"ל דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ולכאורה הדבר פליאה דהרי זה הוי גט מעושה ומה בכך שאומר רוצה אני הרי אונסין אותו על כך וכתב הרמב"ם טעם הדבר כי לאשר הוא יהודי באמת וחזקה היא שרצונו לקיים כל המצות כתיקון חכמים רק דהיצר הרע הוא מאנס אותו שילך בתר התאווה ושרירות לבו וכיון שהוכה ואומר רוצה אני הרי כבר גירש לרצונו האמיתי דמה שאינו רוצה לגרש הוא מחמת אונס היצר. כמו כן גבי תשובה הרי חזקה שכל איש ישראל לעשות תשובה כראוי על עוונתיו ולהיות משומרי תורת ה' רק הוא אנוס על פי יצרו וכיון שאומר בפיו הווידוי וגם נקודת רצונו האמיתי הוא ג"כ להיות יהודי ולחזור בתשובה הרי פיו ולכו שווים לעשות רצון קונו ומה שלבו בל עמו זה לא נחשב לכלום כיון שהוא באונס ע"י כפיית היצר הרע ע"כ דברי יד הקטנה ובזה יהי' נכון כוונת הפסוק הנ"ל דדוד המלך ערך תפילה זו לפני כל ישראל אפי' למי שיש לו לב אבן ולא יכול לכווין לתפילתו ולווידויו מ"מ יהני לו מטעם דהרי אפי' אם אין לכו מסכים לקרוא לה' ולהתוודת לפניו מ"מ ממעמקים מעומק הלב אנו רוצה לקרא אותך כיון שהוא חזקה ואעפ"י שלבי אינו מסכים מ"מ זה לא נחשב לכלום כי היא מחמת אונס וכיון שנקודת עומק לבי מסכים ראוי שתשמע בקול תחנוני דאי יהי' פה ולב שווים עומק הלב ואמירת הווידוי בקול וראוי שתקבל את תפלתי ונכון

ויען כי הווידוי הנהוגה בכל תפוצת ישראל היא אשמנו בגדנו כו' ויראה כי היא מתוקנת מאנשי כה"ג ראיתי לבאר קצת עניניה דלכאורה יפלא דווידוי זו אשמנו כו' אינו כולל רק מצות שכליות.