שו"ת מהר"ם בן חביב צו

ואמאי אמר שם דאם נשאת לא תצא והאחרונים נדחקו דהתם לישנא קלילא נקט ולעולם טבע ולא עלה קאמר אמנם למאי דפרישית אתי שפיר דטבע סתם בצירוף דאבד זכרו דעבר שנה א' סגי והתם מיירי דאבד זכרו כנ"ל

וכן יראה מדברי מהרי"א בפסקים וכתבים סי' לק"ט על אשה שיצא קלא דלא פסיק דבעלה מת ונהרג או טבעוהו ונשתכח שמו ואבד זכרו בדיעבד אזלינן בתר אומדנא דמוכח טובא דאלו היה חי היה נודע ונשמע לנו ובכה"ג אם נשאת לא תצא יע"ש באריכות

א"כ גם אנו נאמר בעדות זה דהעידו דנהפכה הספינה שהיה בה אסלאן הנז' אע"ג דעדות נהפכה הספינה לחודיה לא סגי להוציאה מן התורה דיש לחוש שמא נשאר אחוז בחדרי הספינה מלמטה בצרוף דיש דעברו כמה שנים ונשתכח שמו איגלאי מלתא למפרע מכח אומדנא דמוכת דהאמת הוא שטבע בנהר ומת ואם נשאת לא תצא ולא רביע עלה אלא איסורא דרבנן דלכתחילה לא תנשא כנ"ל

ועתה אבוא לבאר שאר עדויות מה הדין נותן בהן והנה בעדות הב' של הר' נסים עתרותי שהלך הוא ושמואל גאבלי לכפר א' בבית יהודי א' ואמרו ישתבח שמו ית' שכמו זה היום היינו עם אסלאן וענה היהודי הבע"ה ואמר זאת השבוע מצאתי ערל א' וסיפר עליהם ואמר שראה ב' יהודים א' שמן וא' רזה המסבבים בעיירות שהיו כאן והם ירדו לספינה וכו' הנה עדות זה לחוד מלתא דפשיטא דאינו מספיק להוציא את אשת אסלאן היהודי מנא אמון מחזקת אשת איש דמי יודע על איזה אסלאן היו מדברים אם על אסלאן מנא אמון עם שותפו או אסלאן מעיר אחרת עם שותפו ותו דהגוי הערל שסיפר על הטביעה לא הזכיר שם אצלאן אלא שראה ב' יהודים א' שמן וא' רזה המסבבים בעיירות כלומר שותפין שנטבעו וידוע דשמן ורזה לא הוו סימנים כלל אע"ג דמוכח מדבריו דהגיד דהיו שותפי'

אמנם על פי מה שהצענו דבעדות הא' של הר' רחמים דיצתה אשת אסלאן היהודי מנא אמון מחזקת א"א מן התורה ולא רביע עלה אלא איסורא דרבנן יש לצדד ולומר דהנה מכח עדות הראשון ידענו דאסלאן הארוך היהודי מנא אמון הוא ושותפו ירדו לספינה ונטבעו ואם אסלאן הארוך הזה האמת הוא דהיה שמן ושותפו היה רזה הרי יש כאן סימן א' דבשיתוף דא' היה שמן והב' רזה ושניהם ירדו בספינה צירוף זה חשיב כסי' א' דב' יהודים דא' שמן וא' רזה והם שותפים יחד ירדו בספינה וידענו דסי' זה היה באסלאן היהודי הארוך מנא אמון דהיה שמן ושותפו היה רזה ושניהם יחד ירדו בספינה כל זה הוא סי' א' ולא גרע מסימן דנושאים גמלים או אסורים בקולר, עוד יש סימן ב' דנהפכה הספינה שהיו הולכים בה ע"י רוח סערה ונטבעו השני יאודים וזה הסי' ידענוהו מכח עדות הא' דמקרה זה אירע לאסלאן הארוך היהודי מנא אמון דטבע הוא ושותפו ע"י הפיכת הספינה לא ע"י סיבה אחרת כדין נשברה ספינה או טבעה אלא ע"י היפוך הספינה א"כ מכח שני הסימנים וההוכחות הללו יש לומר דסיפור זה ששמע הבע"ה היה על אסלאן היהודי הארוך מנא אמון דדבר רחוק הוא לומר דאתרמי אלו המקרים ליהודים אחרים וכבר ידוע מ"ש בפ"ק דמציעא ופ"ג דגיטין מי איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים ומכאן הולידו האחרונים להתיר בכמה דוכתי לענין עגונא אף דלא אמר שמו ושם אביו ושם עירו ע"י צירוף הוכחות המוכיחות דלא חיישי' לאתרמי הכי והכי ואע"ג דלא אשכחן דהתירו הפוסקי' פחות מתלת אתרמי וכדמוכח מתשו'