שו"ת מהר"ם בן חביב צה

נשאת תצא כמ"ש בשם הרדב"ז ז"ל וכן נראה מדברי מהרי"ט ח"א סי' י"ג אמנם ראיתי להרח"ש בתשו' סי' מ"ה דף קצ"ו ע"א דכתב סברות הרבצ"א לסניף היתר דס"ל להרמב"ם ור"ח דבשנשברה הספינה סגי מן התורה ואם נשאת לא תצא

גם הר"א ששון סי' י"ב דף כ"ג דקדק מתשו' הר"ן סי' ע"א דס"ל להר"ן ורבוותא דעימיה דמאי דתנן בפ' כל הגט ספינה שאבדה בים נותני' עליהם חומרי חיים וחומרי מתים אם נשאת לא תצא יע"ש באריכות ובאמת שיש לי גמגום על דבריו ודבריו אינם מוכרחי' לומר דהכי ס"ל להר"ן כמו שיראה המעיין וליראת האריכות לא אזכרנו ובפרט שראיתי להר"מ אלשקר בתשו' דף ס"ה ע"א שכתב תשו' הרשב"א והריב"ש דבעינן שיעיד ששהא עליו כדי שתצא נפשו וכתב וכן נר' ממ"ש הר"ן בתשו' ונר' שהבין תשו' הר"ן כפי פשטה דלא כהר"א ששון יע"ש

הרי נתברר דלדעת רוב הפוסקי' נשברה הספינה נותני' עליה חומרי חיים וחומרי מתים ואם נשאת תצא דהוייא ספיקא דאורייתא אלא דרב א' בזמן הרדב"ז והרבצ"א כתבו דלהרמב"ם ור"ח כתבו דשרייא מדאורייתא ולדעת הר"א ששון הר"ן ז"ל ורבוותא דעמיה ס"ל נמי דשרייא מדאורייתא, ולע"ד יראה דנהפכה הספינה הוי כנשברה ואפשר להחמיר ולומר דאף מאן דס"ל דנשברה הספינה שנייא מדאורייתא בנהפכה הספינה דנ"ד יסבור דהוייא ספיקא דאורייתא ואם נשאת תצא משום דאיכא לחוש דאסלאן זה נשאר אחוז בחדרי הספינה מלמטה והספינה הייתה צפה על פני המים עד שיצא ליבשה למקום אחר דהרי בנ"ד לא העדו שראו שנפל אסלאן לנהר וכיסוהו המים אלא שנהפכה הספינה ולא יצא מן הספינה שום אדם ואיכא למימר שנשאר אחוז בלוחות הספינה מלמטה ויצא למקום אחר וא"כ לא יצתה אשת אסלאן מחזקת א"א אף מן התורה

ומיהו יש ללמוד זכות ולומר דיצתה אשת אסלאן מחזקת א"א מן התורה מטעם דהרי יצא קלא דלא פסיק דאסלאן זה נטבע בנהר וזה היה בשנת אמ"ת והרי עברו כמו ג' שנים ואם איתא דיצא למקום אחר קלא הוה ליה למלתא בהמשך זמן זה וכיון דאיכא קלא דלא פסיק דטבע אסלאן בנהר ונשתקע זכרו ואבד שמו אומדנא רבא הוא דטבע ומת בנהר ומהנייא הך אומדנא להוציאה מחזקת א"א מן התורה כיון דאבד זכרו ונשתכח שמו ותדע שכן הוא דהרי כתב הרמב"ם פ"ז מנחלות מי שטבע במשאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו אעפ"י שאין משיאין אשתו לכתחי' הרי היורשי' נוחלי' על פיהם עכ"ל וכבר ידוע דמרן בכ"מ פי"ג מגרושין דין כ' דקדק מדברי הרמב"ם דבעינן שיעיד עליו ששהא עליו כדי שתצא נפשו ולא עלה הא לאו הכי אם נשאת תצא כמ"ש הרשב"א בתשו' המיוחסות סי' קכ"ח והריב"ש בתשו' סי' ואלו הכא בה' נחלות לא חזינן דהצריך הרמב"ם שיעיד שטבע ולא עלה אלא בטבע לחוד ואבד זכרו סגי ליה לשאם נשאת לא תצא ובודאי דהחלוק הוא זה דבתוך השנה שנתעלם דלא אבד זכרו בעינן שיעיד העד טבע ולא עלה ואז דוקא אם נשאת לא תצא וטבע סתם לא מהני אבל טבע סתם בצרוף דאבד זכרו דעבר שנה א' ונתקיים עליו נשכחתי כמת מלב אז אם נשאת לא תצא עיי' מבי"ט ח"א סי' שכ"ו ענין זה די"ב חדש וע"פ זה בא על נכון ההוא עובדא דהאשה בתרא דסח גוי א' דטבע חסא ואר"ן האלקים אכלוה כוורי לחסא ומדבוריה דר"נ אזלא דביתהו ואינסיבה ולא א"ל מידי והרי התם לא סח הגוי דטבע חסא ולא עלה טבע סתם קאמר