שו"ת מהר"ם בן חביב צג

הזכירו שם א' מהם יש להתיר משום דדמי למעשה דאנטוכייא ואעפ"י שלא אמרו לאיזה מקום היה הולך נראה לי שמה שאמרו שהיה מסופיאה עדיף טפי ממה שהיו אומרי' לאיזא מקום היה הולך וכ"ש שאמרו כמה דברים המוכיחים שהיה עמו מעות הרבה ושהיה קוסי שאעפ"י שאין דברים אלו כדאי להתיר אשה זו מ"מ הוכחות מיהא הוו וכבר כתב מהרי"ק בשורש קפ"ה להתיר היכא דאיכא הוכחות ואע"ג דבההוא עובדא הזכיר שמו ושם אביו ובנ"ד לא נזכר אפי' שמו איכא למימר כיון דבההוא עובדא לא הזכיר שם עירו ובנדון דידן הזכיר שם עירו ושם המקום שיצא משם א"כ אוקי חדא לבהדי חדא וקם ליה דינא דידן כי ההוא דינא וכו' עכ"ל ולפי דברי מרן מהריק"א בנ"ד דאיכא שמו אסלאן הארוך עם כמה הוכחות הדבר ברור דסיפור טביעת אסלאן הארוך הוא על אסלאן היהודי מנא אמון וא"כ הרי נתברר לנו דאסלאן הארוך היהודי מנא אמון שהיה לו שותף הוא שספרו עליו דהיה בספינה ונהפכה

אמנם אכתי יש לברר הלשון הזה שאמרו אסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה קטנה ונהפכה הספינה על פיה ולא יצא מן הספינה שים אדם זולתי אשה א' שאחזה בקרני הפרה והיא לבדה יצאה אם עדות זה מספיק להוציאה מחזקת א"א מן התורה דהרי לא הגידו איך ראו שכיסו המים לאסלאן ושותפו אלא שנהפכה הספינה על פיה ולא יצא מן הספינה שום אדם והרי ידוע דבקצת הספינה יש כמו חדרים וכשנהפכה הספינה והייתה הספינה צפה על פני המים הפוכה יש לחוש דהיה אסלאן זה ושותפו אחוזי' בלוחות החדרים הספינה ולא נטבעו בנהר והיתה הולכת הספינה צפה על פני המים ואסלאן זה חי בתוכה עד שהגיעה הספינה למקום א' קרוב ליבשה ויצא אסלאן מתיך הספינה למקום אחר וספק זה הוא עצום בעיני בנ"ד ותמהתי על הרבנים המורים כמהר"ר מרדכי נר"ו וכמהר"ר אברהם נר"ו איך לא עמדו בספק זה ודנו בפשיטות דעדות זה דספינה שנהפכה חשיב עדות כאילו העידו שטבע אסלאן וכיסוהו המים ולא עמדו אלא בספק אחר דשמא לא שהא עליו כדי שתצא נפשו ולזה השיבו דנ"ד חשיב דשהא עליו מכח מה שהיו רואים שלא יצא מן הספינה שום אדם זולתי אשה א' ושיעור זה חשיב כשהא עליו והביאו ראיה ממ"ש מהרי"ט בא"ה סר כ"ו וכ' ל"א כמ"ש באריכות

אמנם אעיקרא דדינא פרכא מי הגיד דטבע אסלאן בנהר וכיסוהו המים אי משים שהספינה נהפכה אין עדות זה מוכיח דטבע אסלאן בנהר וכיסוהו המים דדלמא נשאר אחוז בלוחות וחדרי הספינה מלמטה ולא נטבע בנהר ויצא למקום אתר וכן ים להוכיח מתשו' הריב"ש סו' שע"ט וז"ל ואם הוה בכאן מי שיעיד בטביעה במים שאין להם סוף כראוי אז לא הייתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היינו מקילין בה היינו מקילין מדרבנן אבל כאן אין מי יעיד על הטביעה אלא שמזכיר שאחר יום שנהפכה הדוגייא ראה מכלוף מת על שפת הים ואינו אומר בפירוש שמכלוף היה בדוגייא ושהוא ראה בטביעתו ושהא שיעור שתצא נפשו עכ"ל הרי בהדייא דעדות שנהפכה הדוגיא לא חשיב ליה הריב"ש עדות שנטבע מכלוף ואין לומר דהתם מיירי שלא נודע שהיה מכלוף בדוגייא שנהפכה מדקאמר הריב"ש ואינו אומר בפירוש שמכלוף היה בדוגייא דהא מהריב"ל בח"א כלל א' סי' ג' דף ז' ע"ב והר"א ששון ריש סי' י"ב מייתי נוסח המעשה הזה בל הריב"ש כמו שמצאו בתשו' כתיבת יד של הרג משה הלאוזה