שו"ת מהר"ם בן חביב צ

דליכא הוכחה למיחש דהוסיף על השמועה, אבל בנ"ד דהעיד הגוי לר' רחמים שני חלוקות תני והדר מפרש ומוכח מדבריו דלא הגידו לו רק שאסלאן ושותפו ירדו לספינה ונהפכה מוכח ודאי דמה שהגיד תחלה אסלאן הארוך מעירכם תנוח נפשו שאותו יהודי היה מחזיק בדתו הוסיף שני דברים על מה ששמע שאסלאן זה הוא מנא אמון ושאסלאן זה היה יהודי ואדרבא מדברי הרח"ש והראיות שהביא מוכח דהיכא דאיכא הוכחה למיחש דלמא הכי והכי הוה חיישי' להחמיר ולא תלינן להקל ודמיא נ"ד לההיא דחש מהריק"א בתשו' דף ק"א על ההיא דחביב וההיא דמהריב"ל ח"ב סי' ט"ו על ההיא דצירי יע"ש, וכבר כתבתי לעי' דכתב תרומת הדשן סי' ר"מ דאע"ג שסח הגוי לשון כולל המיתה כיון דסיים דבריו שבא עבור חיותו דהיינו הטביעה לא סמכינן אסתם דבריו אלא תלינן לחומרא שסח על פי האומדנא יע"ש ועיי' במהרי"ט ח"א סוף סי' מ"ח

ועוד הביא ראיה ממ"ש פני משה ח"א סי' פ"ד על אהרן שהעיד שא"ל גוי א' שא"ל גויים קי אה ישמעל הרגו אותו לה ראייה ועל זה חשש הרב דלמא הגויים אמרו לו על איש אחר והגוי השומע ביודעו את ישמעל זה חשב שעל זה אמרו לו וע"כ בהרצותו הדברים לאהרן אמר לו על ישמעל הידוע ביניהם וכיוצא לזה חשש מהריק"א בההיא דחביב ומהריב"ל בההיא דצורי, וכתב הרב פני משה סי' הנו' דף רי"א ע"ב וע"ג דיש לחלק בין נדון שלו לנדון הרבנים דשאני נדון הרבנים דספרו בפרטות דברי הרצחנים ואין בדבריהם ממש מה שאין כן בנדון שלו שלא אמר הגוי דברים בפרטותן כמו שהגידו לו רק דרך כלל אמר וכו' יע"ש באריכות, ובנ"ד רצה לומר דחשיב דרך כללות משום דאמר אמרו לי שאסלאן ושותפו וכו' דהוה ליה למימר אסלאן ושותפו ומכח שין יתירא דאמר אמרו לי שאסלאן ושותפו וכו' מוכח דמספר דרך כלל ומסתמא ספרו לו דהיה אסלאן מנא אמון זהו כללות דברי הרב המורה השני כפי הרשום בזכרוני שפסקו כעת אינו בידי שלקחו מידי הרב המובהק המגן נר"ו לכתוב עליו, ולע"ד יראה דשין זו היתירא היא מלתא קלישא לעשות ממנה גופי הלכות ולבנות עליה חסרון גופה של עדות, ואדרבא הדברים מוכיחים דלא סיפר מה שאמרו לו דרך כללות אלא דרך פרטות איך היה טביעת אסלאן ושותפו ע"י היפוך הספינה ושלא יצא שום אדם זולתי אשה ויציאת האשה היתה ע"י שאחזה בקרני הפרה וכל הפרטים הללו אינם כללות אלא פרטי פרטות ומוכח ודאי דהדברים הללו ספרו לו לא פחות ולא יותר והוא הוסיף על פי האומדנא ב' דברים דהיה אסלאן מנא אמון ב' שהיה אסלאן יהודי והחששא היא רבה ועצומה בגופה של עדות ואין כל הטעמים הנז' מספיקי' לע"ד להוציאה מחזקת א"א אף מן התורה

ושוב ראיתי במשפט צדק ח"ב סי' ס"ג על יהודי שהעיד דהגיד לו גוי א' שבאו בביתו ג' גויים שברחו מחמת רציחת דוד של ליפאנטו ובתוך משתה היין עמד א' מהם ושבח את עצמו ואמר שהרג יהודי א' ששמו דוד וכתב הרב מ"ץ דף קצ"ו ע"א דהגוי הזה השומע הוסיף על פי האומדנא דהיה הנהרג מליפאנטו כיון דשמע מהגוי דהרג לדוד והביא ראיה לדבריו מתשו' מרן מהריק"א בההיא דחביב ולא כתב להקל מטעם דסיפר דברי הרוצח דרך כלל יע"ש באריכות

אמנם יראה לי דיש לבקש טעמים דעדות זה הוא על אסלאן הארוך היהודי מנא אמון אפי' תימא דלא הגידו לו רק באסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה ונהפכה והוא הוסיף על פי האומדנא שאסלאן זה