שו"ת מהר"ם בן חביב ט

ויהי רצין מלפניו שלא תבואנה בנות ישראל לידי תקנה ועיגון ח"ו. כה אמר שפל אנשים מר ונאנה הצעיר אברהם הלוי ס"ט וזאת תשובת הגאון המחבר על דבריו

תשובה על נדון זה ראיתי פסק א' שיסד החכם השלם הרב כמוה"ר אברהם הלוי נר"ו תושב מצרים יע"א להתיר אשת יהודי הנעלם שהיה בספינה עם מעלים ביואש וצוה אלי מרן הרב המובהק המג"ן זלה"ה כשבא הפסק הנז' שאשנה פרק זה לגלות דעתי ולהיות שאין מסרבין לגדול אמרתי לעמוד על דברי הפסק הנז' בחיי הרב זלה"ה ולהיות שטרדות העיר רבו לא נגמר הפסק בחיי הרב זלה"ה, עתה שלח לומר הרב כמהר"א הלוי נר"ו שהעגונה יושבת ומצפה וגם הגביר הח' נתן אפרים נר"ו חילה פני המורים להוציא לאור משפט עגונה זו ומשום גוד המצוה בצירוף אהבת השואלים וכו' אמרתי בדעתי לכתוב אשר יעלה במצודתי בנדון הלז בס"ד, ראשון לציון כתב החכם השלם הפוסק וז"ל ותחלת כל דבר צריך לידע שהיהודי זה שאנו דנין עליו לא נפרד מן הספינה ממעלים ביואש ושלא נאבד מיורדי הספינה זולת הוא לבדו וכנר' שדבר זה ברור ועל הנחה זו אנו דנין עכ"ל,

איברא ודאי דצריך שיהיה עדות ברור על זה שלא נפרד מן הספינה מעלם ביואש עד שנטבע דאל"כ איכא למיחש שבעל העגונה זו שאנו רוצים להתירה נפרד באמצע הדרך ואזל לעלמא ויהודי אחר הוא שנטבע ומצאוהו אח"כ בכפר עלקם, והן אמת דמלישנא דגמ' מוכח דלא חיישי' להכי שנפרד יהודי ונתלוה איש אחר דגרסי' בשלהי יבמות דף קכ"ב ע"א אבא יודן איש צידן אומר מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו והשיאו את אשתו וכתב הרא"ש כלל נ"א סוף סי' ב' במעשה זה לא הכיר הגוי את היהודי ולא ידע שמו אלא שאמר שיהודי נתלוה עמו ומת והיו עדים שיודעי' שאותו היהודי נתלוה עמו עם זה הגוי ובאו לפני ב"ד ואמרו שפ' נתלוה עם זה הגוי והנה הגוי אומר שמת והתירו את אשתו ולא הזקיקו ב"ד לחקור מן הגוי אם היה אותו היהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ומת אותו אחר אלא כיון שאותו היהודי נתלווה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת עכ"ל

א"כ הכא נמי בנ"ד היה נראה דאם יש עדות דיהודי זה הנעלם היה בספינה עם מעלים ביואש והערל מעיד דהיהודי שהיה בספינה עם מעלים ביואש טבע ואח"כ מצאוהו בעלקם לא חיישי' דהיהודי שאנו רוצים להתיר את אשתו נפרד מן הספינה ואח"כ נכנס אחר ועל אותו אחר הוא שמעיד הערל שטבע ומצאוהו בעלקם כולי האי לא חיישי'

אמנם מדברי הרמב"ם פי"ג מה' גרושין דין כ"ה יראה דחייש לזה שכתב וז"ל יצא כותי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הכותי והסיח ל"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואעפ"י שאין הכותי יודע איתו האיש עכ"ל, הרי דהרמב"ם שינה בהעתקתו לשון התלמוד והצריך שנדע מקום הנסיעה שיצא הישראל עם הגוי ולא סגי בשנדע שהיה עמו בדרך דחיישי' שמא אותו היהודי הלך לדרכו ונתלווה עמו אחר ולכך העתיק ואמר יצא כותי וישראל מעמנו למקום אחד שאנו יודעי' מקום נסיעתן ובא