שו"ת מהר"ם בן חביב ח

הריב"ש ז"ל גבי ההוא דמכלוף ן' מלול שהיה רוצה להיות מיקל אילו היתה שם עדות טביעה כראוי אעפ"י שהעדות היה מפי גוי מל"ת ונראה דטעמא הוא כיון דאשכחן בגמ' אמרו בפירוש דבטביעה במים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא אע"ג דהוי עדות גוי מל"ת כעובדא דמאן איכא בי חסא אעפ"י כן אפקעו רבנן מיניה איסור תורה ועשאוה כאיסור מדרבנן שאם נשאת לא תצא כיון דמדאורייתא רוב הנטבעים למיתה אע"ג דאין כאן עדות טביעה מן התורה כלל, נשאר עלינו בנדון זה לברר עוד שתי ספיקות האחד שלדעת הרמב"ם ז"ל דבעינן שיאמר קברתיו ונדון זה דטביעה הוי כמלחמה דשייך לומר בדדמי שמת וראוי לחוש לדברי הר"מ במז"ל בטביעה מיהא ונראה דנדון זה חשיב כאלו אמר קברתיו בפירוש שכבר העלו הראשונים דקברתיו לאו דוקא אלא כל שמספר שהוברר הדבר שמת בודאי תו לא צריך שיאמר קברתיו כגון נתעסקו בטלטולו וכיוצא והנה נדון זה שאמר הערל שהפסיד המעות בשביל עלילה זו פשיטא ופשיטא שטבוע זה מת הוא ולא יחיה דטעמא מאי חיישי' בטביעה לפי דאמרי' שמא המים בלבלוהו וחושבין עליו שמת והוא בחיים עדנה ונדון זה אילו היה טבוע זה בחיים לא היו מפסידין על עלילת טביעתו ממון ואף אם תמצא לומר שהיה בו קצת רוח חיים באפיו והיה אפשר לו לחיות מ"מ כיון שהעלילו המושלים עליו פשיטא ופשיטא דגמרו מיתתו כי זה דרכם כסל למו כדי לשלל שלל ולבוז בז כי אלו עמד על רגליו והלך לו לא היו מרויחין כלום וזה נראה ברור בתוכן הענין ואין לספק ולחוש לזה כלל

הספק השני דדילמא אישתהי טבוע זה ונשתנית צורתו לצורת אותו יהודי שנטבע מספינתו של הר"ש ביואש ואינו זה שאנו דנין עליו ועמדה האשה באיסורא דרבנן לזה אני אומר כבר העלו הפוסקים דאפילו בודאי אישתהי לא הוי אלא חומרא דרבנן ושהיה ראוי להקל בטביעה שהיא מדרבנן אמנם הם ז"ל אמרו שיש להחמי' בודאי אישתהי דילמא איתפח ונשתנית צורתו אבל בספק אישתהי מקילינן וכן כתב הריב"ש ז"ל סי' שע"ט והעתקתי לשונו לעיל שאם יש ספק אי אישתהי שיש להקל כשהטביעה היא ברורה ששהו עליו בכדי שתצא נפשו וכבר אמרנו לעיל דנדון זה הוי עדות מעליא בטביעה ותו שמה שאמר הערל שמצאוהו בעלקם לשון זה סובל ב' פירושים או שכוונתו לומר שפלטוהו המים על שפת הנהר אל היבשה או שרוצה לומר שמצאוהו בנהר בתוך המים בעצמן ואם כן הוו להו כמה ספיקי ואין מקום בזה להחמיר כלל ותו דהכא הוי עד מפי עד ותלינן להקל דאילו היה העד הרא' לפנינו היינו מבררין ממנו שלא שהה אחר שפלטוהו המים כדמקילינן כמה קולות גבי עד מפי עד

כלל העולה שאפילו היה התר אשה קצת דחוק, היה ראוי להתיר כדאמרי' בעלמא כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ואין שעת הדחק יותר מעיגון נשים וכדכתב מוהרא"מ ז"ל כל שכן בזמן הזה שרבו הפרוצות ונתמעטו הצנועות וכו' וכבר פתחו לנו פתח של היתר רבותינו בעלי המשנה דכתיבנ' לעיל דמשיאין על פי בת קול דלא חיישי' לצרה שמכוונת לקלקלה מפני שהיא שעת הדחק שאם לא נסמוך על עדות תשאר האשה עגונה ונדון זה פשיטא שאם לא נסמוך על עדות זו תשאר עניה זו עגונה ועצובת רוח כל ימיה ברעב ובצמא ובחוסר כל ואין שעת הדחק גדולה מזו מה גם לפי מה שכתבנו שהיתר אשה זו מרווח מכל אנפי דכתיבנא דאיתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר דיתיצביין ולית דימחי בידה וכל המתטפל בהיתרה רוח חכמים נוחה הימנו וצור ישראל יצילנו משגיאות וכו':