שו"ת מהר"ם בן חביב פז

בעיניו אבל בנ"ד דהוא דבר דק בהבנת הלשון דעל הידוע ביניהם מדבר אין הגוי מדקדק בזה איברא דבפני משה ח"א דף רי"א ע"ג משמע דגם בגוי השומע מפי גוי מקלינן מצד שמדבר על איש ידוע ולע"ד אחר המחילה יר' דיש לפקפק בזה טובא ואין להאריך

וראיתי להרב המורה השני שרצה להקל בנ"ד מטעם מ"ש מהרי"ט בא"ה סי' כ"ג על ההיא דבאלי דסיפר גוי א' לישראל באלי נתעכב בשביל השבת ואח"כ הלך יחידי להגיע לאיזנימיט והרגו אותו משמע שהוא באלי הידוע להם שאל"כ היה לו לומר כי הנה איש א' ששמו באלי אירע לו כך וכך ואם זה העד יעיד שעל באלי הידוע להם היה דברי הגוי הרי יצאנו מידי ספק זה עכ"ל ולע"ד יראה דאין מתשו' זו של מהרי"ט ראיה לנ"ד דשאני התם דהצריך מהרי"ט שהעד יעיד שעל באלי הידוע להם היה דברי הגוי הא לאו הכי לא היה סומך על משמעות הלשון לחוד והכא בנ"ד לא יש זה כמבואר, ותו דשאני נדון מהרי"ט דכבר היה ידוע דעל באלי יהודי קאמר ולא היה ספק בבאלי גוי אלא אם הוא באלי מאיזנימיט אבל הכא בנ"ד לא נודע אם על אסלאן מנא אמון דברו וגם לא נודע אם על אסלאן יהודי דברו או על אסלאן גוי דברו. עוד הביא ראיה ממ"ס מהרי"ט סוף סי' ל"ה על ההיא דדאוד שכתב וז"ל גם על דברי הגוי המל"ת יש לסמוך אעפ"י שלא הזכירו שם אביו ושם מקומו אלא דאוד סתם והטעם שכל הגויים המסיחים היו דבריהם כלפי היהודים ומדברים על דאוד הנודע להם שלא אמרו איש א' ושמו דאוד אלא שהיו מזכירים דוד כלומר אותו שאתם יודעים וכו' ולע"ד יר' דאין ראיה גם מתשו' זו לנ"ד דשאני התם דהשומעי' היו מעיר דאוד שנעלם וכן מוכח מדסיים מהרי"ט דהביא ראיה ממ"ש מהרי"ק בשורש קפ"ד במה שדקדק מדברי הרמב"ם כשתלך במקום פ' אמור שמת יצחק בן מיכאל יע"ש ודברי מהרי"ט בארוכה עם ראיות התלמוד הוא בסי' ל"ו על ההיא דאת כהן ואת שאשי הרגו והביא ראיה ממ"ש הנודר מן השמן בא"י מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית ובבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית דאזלי' בתר סתם שמן שמסתפקים ממנו ובסוף דבריו הביא דברי מהרי"ק דשורש קפ"ד ומתוך הראיות הנז' מוכח דלא התיר אלא כשמעידים במקום היהודי הנעלם דדיו לבא מן הדין להיות כנדון או דהשומע הוא מעיר האיש הנעלם דהרי הביא ראיה בסוף דבריו ממ"ש הרשד"ם בתשו' סי' ג"ן וסי' ז"ן ותשו' הרשד"ם הם ברורות דלא צדד להתיר רק כשהגיד הגוי ליהודי שהוא מעיר האיש הנעלם דאז יש סברא גדולה לומר דעל איש הידוע ביניהם קאמר כיון דהשומע הוא מעיר הנעלם, אבל כאן בנ"ד לא נודע אם הגוי השומע הוא מנא אמון כי היכי דנימא דעל אסלאן הידוע לו מעירו אמרי ליה

עוד הביא ראיה ממ"ש מרן מהריק"א בתשו' דף ק"ז ע"ג בההיא דשלמה כרוב נהרג דחשיב כאלו הגידו שם עירו כיון דמשמע מדבריהם דעל שלמה כרוב הידוע להם דברו ואע"ג דהרח"ש בקונטרי' דף ל"א ע"ג ובתשו' דף קצ"ג ע"ד כתב דלא התיר מהריק"א רק בצירוף דהעיד על שמו ושם כינויו מ"מ הרי הרב פני משה ח"א סי' פ"ד דף ר"י הכריע דמרן מהריק"א אפי' בלתי שם כינוייו הוא מתיר משום דעל הידוע ביניהם קא מסהיד כדעת מהרי"ט סי' כ"ג על ההוא דבאלי יע"ש, ולע"ד יראה דגם מזה אין ראיה לנ"ד דנדון מהריק"א הוא דהנשים מעיר לארסו שהיו מעיר שלמה כרוב שאלו לאנשים החוזרים מהיריד הידעתם או שמעתם משלמה כרוב והשיבו שלמה כרוב הרגו אותו ועל זה כתב מר"ן נר' ששלמה כרוב