שו"ת מהר"ם בן חביב פו

לישראל איך הרגו בהינדיק היהודי יום טוב דבלי ספק על י"ט מסאלוניקי אמר דאל"כ לא הוה ליה למימר אלא איך הרגו בהינדיק יהודי שמו י"ט ולא בהא הידיעה גם הביא מ"ש הרשד"ם בכה"ג סי' ז"ן על ההיא דמרדכי כיוצא בזה וכתב הרב המורה הנז' דאהך טעמא לחוד סמיך מהרשד"ם והנה בזה ראיתי מה שהשיג עליו הרב המורה השני הי"א דמעולם לא סמיך הרשד"ם על טעם זה לחוד כדמוכח מתשו' הנז' ועוד הוכיח זה מב' תשו' להרשד"ם סי' מ"ג וסי' ר"מ שכתב כן בפירוש וכ"כ הרח"ש בקונטר' דף ל"א ע"ג ובתשו' סי' מיד וסי' נ"ו דהרשד"ם אינו סומך על טעם זה לחוד ומתבאר מדברי הרח"ש במקומות הנז' ובפ"מ ח"א סי' פ"ד דכמה גדולי' סוברים דאין לסמוך על טעם זה דמוכח דמדבר על איש בלי שיצטרף טעם אחר חזק יע"ש

ובר מן דין אני אומר דבנ"ד מה שהעיד הר' רחמים בשם הגוי אמנם אסלאן הארוך מעירכם תנוח נפשו שאותו היהודי היה מחזיק דתו בדברים הללו אין אנו צריכים הוכחות דעל אסלאן היהודי מנא אמון אמר דהדבר מבואר דעליו קאמר, אמנם כל טרחנו ועמלנו הוא דהגוי הגיד בסיום דבריו מאין ידע מיתת אסלאן והציע לפנינו דכאשר בא על שפת הנהר א"ל שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה ונהפכה וכו' ובדברי האומרי' הללו לא יש הוכחה דמדברים על איש ידוע ביניהם מנא אמון דאם היינו יודעי' דהגוי הזה השומע הוא מנא אמין אז אפשר דהיינו אומרי' דכיון דהשומע הוא מנא אמון כשדיברו על טביעת אסלאן מסתמא על אסלאן של נא אמון הידוע ביניהם קאמר אבל עתה שלא נודע דגוי השומע הוא מנא אמון מהיכא תליתי לומר דעל אסלאן מנא אמון קאמרי דלמא על אסלאן ממקום אחר ותו דאפי' היינו יודעי' דגוי השומע מנא אמון ומכח זה היינו אומרי' דעל אסלאן מנא אמון קאמרי אכתי איכא לספק דלמא על אסלאן גוי מנא אמון קאמרי ולא על אסלאן היהודי מנא אמון והגוי הזה השומע כיון דלא גמר דינא לחוש חששות כאלה הוסיף על השמועה מכח אומדנא דעל אסלאן היהודי מנא אמון קאמר ולזה אמר בתחלת סיפורו דאסלאן היהודי מנא אמון נח נפשיה

ותו דבתשובת הרשד"ם וזולתו דאומרים דכשהשומע הוא מעיר היהודי הנעלם ומספר המגיד היהודי פ' מת דמסתמא הוי על איש הידוע ביניהם מבני עירם היינו דוקא כשהישראל הוא השומע מגוי דאז היהודי השומע מידק דייק בשמיעתו אם מה שאומר לו הגוי הוא על איש יהודי הידוע ביניהם לבא להעיד להתיר אשתי אבל גוי ששמע מפי אנשים אחרים כנ"ד בכה"ג לא מצאתי להאחרוני' שיאמר טענה זו להקל דעל איש יהודי הידוע ביניהם קאמר דהגוי אינו נאמן להעיד ואינו נאמן אלא מל"ת כמספר סיפור בעלמא מה ששמע מפי אחרים דרך סיפור בעלמא וא"כ אין סברא לומר בכה"ג על איש הידוע ביניהם קאמרי וזה ברור מאד בעיני ויש לי ראיה מהא דכתבו ר' שמחה ור"ן דגוי מל"ת אינו נאמן לומר מצאתי פ' הרוג עם סימני' וטביעות עין ובלי טביעות עין צ"ע וטביעות דמסל"ת לא סמכינן עליה כיון דאין דעתו להעיד והביא סברא זו זו בתרומת הדשן ריש סי' רל"ט והביאו הב"י דף מ"ה ע"ב וגם עיי' במהר"מ פדווא סי' ל"ו, איברא דהרא"ם בתשו' והריב"ל ח"א ס"י ומהרי"ט. א"ה סי' ל"ה דף מ"ב ע"ב: והרש"ך ח"א סי' קפ"ג והר"א ששון סי' ב' פסקו דנוי נאמן לומר מצאתי ס' הרוג מ"מ שאני התם דהוא לענין הכרה מסתמא אמרינן דהכירו יפה כיון שראה אותו